אמרי הצבי ב מ

מברייתא ואס"ד קניא בשינוי אמאי משלם דו"ה שלו הוא טובח כו' והיינו שינוי כי האי שאינו ניכר בפעם אחת והשיב לו ר' אילעא ואלא מאי שינוי כי האי לא קני אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא והשיב לו ר"ח כי השתא היינו טעמא דלא משלם משום דא"ל תורא גנבי מינך דיכרא גנבי מינך כו' והפירוש בזה דהנה בהא דמרבינן מאם המצא תמצא בידו הגניבה שאם נכנסה לגגו ולחצרו דחייב כפל אבל בעינן שיעשה מעשה לקנין דהיינו שינעול להחצר וכפירש"י ז"ל בב"מ (דף י' ע"ב) וכן אם הכישה במקל ג"כ מהני וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ס"ה ע"א) ד"ה אין לי ולעיל שם [אוי"ג] ביארתי קצת בזה וכתבתי די"ל דאם בשעת גניבה היה שוה זוזא ואח"כ ד' דאתבר ממילא דמשלם זוזא ולא אמרינן דאז בשעה ששוה ד' מונח ג"כ בחצרו דיהיה חייב כאילו גנבו אז דהא מרבינן חצרו לגניבה אלא דמש"ה אינו משלם אלא זוזא הואיל דחצרו לא מהני לענין גניבה אלא היכא דאיכא קצת מעשה קנין כגון נעל או הכישה במקל אבל היכא דליכא שום מעשה כלל בודאי דלא מתחייב וכששוה ד' לא עשה תו מעשה קנין כלל דהא גנבה מכבר כשהיה שוה רק זוזא עיי"ש ועיין עוד שם על הא דקאמר גופא א"ר קרן כעין שגנב כתבתי בזה שם ע"ד הקצה"ח (בסי' ל"ד סק"ג) שהעלה דבגנב הוה עיקר חיובו על שעת גניבה ולא נעשה עליו עוד גנב מחדש והביא ראיה דהא כשהיה שוה בשעת הגניבה זוזא ואח"כ שוה ד' דבאיתבר ממילא משלם זוזא ואמאי הלא מונח בחצרו ונימא דנעשה גנב מחדש אלא ע"כ דלא נעשה גנב מחדש וכתבתי דלפי האמור אין ראיה דהא נהי דחצרו מהני בגניבה היינו היכא דעשה קצת קנין עכ"פ אבל היכא דלא עשה שום קנין לא נעשה גנב מחדש ואפילו אם נעל עכשיו חצרו כשהיה שוה ד' ג"כ לא נעשה גנב מחדש דבשלמא אם אין הבהמה גנובה אצלו מכבר רק שעתה נכנסה לחצרו ונעל בפניה זה מיקרי שפיר נעל לגונבה ועשה מעשה וחייב במעשה זו משא"כ היכא דכבר הבהמה גנובה אצלו ועכשיו נתיקרה אף שנעל עתה ג"כ בפניה לא מיקרי הנעילה מעשה על התוספת הזה ששוה עכשיו יותר הואיל דהא צריך לנעילה לגוף הבהמה אפילו אם לא נתייקרה ולא מיקרי זה מעשה חדש ומש"ה לא נעשה גנב מחדש יעו"ש לעיל. ומעתה נוכל לומר דזה שהשיב ר"ח לר' אילעא משום דא"ל תורא גנבי מינך דיכרא גנבי ממך וה"פ דלא נוכל לחייבו דו"ה רק על מה שגנב מקודם בשעת גניבה הראשונה ועשה מעשה בגניבתו דהיינו שעשה מעשה שגנב טלה ועגל אבל על התוספת היתרון הזה לא נעשה גנב מחדש דבעינן שיעשה מעשה בשעת הגניבה ועתה בשעת הגניבה החדשה דהיינו על היתרון הזה מה ששוה עכשיו יותר על זה לא עשה מעשה שיתחייב על הגניבה ואפילו אם נימא דכל שנעל אח"כ כשהיה שוה ד' מיקרי תו מעשה גם על היתרון הזה מ"מ היכא דלא נעל אח"כ ולא עשה שום מעשה בודאי דלא מתחייב לשלם כפי מה ששוה עכשיו רק כמו שהיה שוה בשעת גניבה שאז עשה מעשה ונתחייב עליו ואף על מעשה השחיטה ג"כ לא נוכל לחייבו דכל שלא נעשה גנב לא מתחייב על השחיטה וכדאיתא לקמן (דף ע"ט) במתני' אבל גנב וטבח ומכר ברשותם פטור ומשום דלא נעשה גנב כלל וא"כ הכא ג"כ לא נעשה גנב מחדש על התוספת הזה שניתוסף בה וא"כ אפילו נעל אח"כ בפניה כשהיה כבר שור ואיל ג"כ לא נעשה גנב מחדש על התוספת שניתוסף בה ומן הסברא שכתבתי לעיל ומכ"ש אם נפרש הברייתא דמיירי באמת שלא נעל בפניה אח"כ כלל דבודאי א"ש הא דמשלם רק כעין שגנב והבן

(ג) ולפי"ז נוכל לומר דסברת ר' אילעא היה או דמעשה הראשונה מועיל גם על התוספת שניתוסף בה אח"כ ואולי סובר באמת דגם בדינא דרבה באם מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי דגם באיתבר ממילא משלם ד' זוזי כל שהיה מונח בחצרו ודוקא שידע בה דעכשיו שוה ד' זוזי דאם לא ידע בה בשוגג לא מתחייב וסובר דדינא דרבה איירי או שאינו מונח בחצרו אז או שאינו יודע ששוה עכשיו ד' זוזי ונוכל לומר עוד דר' אילעא סובר דנעל מהני גם לבסוף כששוה ד' זוזי עכשיו וכן כשגנב טלה ונעשה איל אם נעל אז כשהוא כבר אי הוי כאילו גנבו עתה הואיל דעשה בו עכשיו מעשה קנין שנעל אע"ג שכבר צריך לנעול הבית מכח הגניבה הראשונה דהיינו שהרי אם היה טלה ג"כ היה נעל אפ"ה נעילה זו שנועל עכשיו מיקרי ג"כ קנין ומש"ה חייב על מעשה זו מחדש ודוחק לו לפרש הברייתא דמיירי שלא נעל כלל אח"כ כשהיה כבר איל אי שור ופליגי בזה ר' אילעאי ור"ח וזה שא"ל ר' אילעא רחמנא ליצלן מהאי דעתא והשיב לו ר"ח אדרבה רחמנא כו' ודוק בזה. וקאמר הש"ס מתקיף לה ר' זירא וניקנינהו בשינוי השם ונוכל לומר דהפי' הוא דנהי דר"ח סובר דשינוי כי האי שאינו ניכר בפעם אחת השינוי רק שבא השינוי לאחדים כל יום מעט מה שאינו ניכר דלא מיקרי שינוי אבל ניקנינהו בשינוי השם והיינו דכשהוא בן שתי שנים שאז מיקרי איל וזה בא השינוי בפעם אחת וכמו שפירשתי לעיל דע"כ צריכין לפרש כן דאם נימא דטעמא דר' חנינא הוא משום דהוה שינוי דממילא א"כ מאי פריך ר"ז דניקנינהו בשינוי השם הא ג"כ הוה בודאי שינוי דממילא ולפי מה שפירשתי א"ש. ונוכל לומר עוד דהכוונה הוא דילמא טעמא דר' אילעא הוא ג"כ מכח שינוי השם. ומשני רבא שור בן יומו קרוי שור כו' והיינו דזה הוא טעמא דר"ח דאותבי' לר' אילעא אבל ר' זירא סובר דדינו דר' אילעא אמת הוא ופסקינן כוותיה ומשום דהוה שינוי השם ובא השינוי בב"א דכשהוא בן שתי שנים אז הוא דמיקרי איל והא דקרי ליה הכתוב לאיל בן יומו איל היינו על שם העתיד שעתיד להיות איל וכמו שמצינו במס' כתובות (דף י' ע"ב) אלמנה דכתיבא באורייתא מא"ל דעתידין רבנן דמתקני לה מנה ומי כתב קרא לעתיד אין דכתיב ושם הנהר חדקל ההולך קדמת אשור ותנא ר"י אשור זו סליקא ומי הואי אלא דעתידה ה"נ דעתידה ע"ש ועיין בב"ב (קמ"ג ע"ב) בתוד"ה שהיו לו בנים כחושים של קנה ואעפ"י שכשירד למצרים עדיין לא היו לו בנים כ"כ מ"מ נקרא כן על שם העתיד ע"ש ומיהו צע"ק דהא רבא קאמר שם כן ואולי י"ל דשאני גבי אדם וי"ל בזה] והאי קרא דשור או כשב כי יולד דאלמא דשור בן יומו קרוי שור י"ל עפ"י מ"ש במד"ר בפ' אמור (פרשה כ"ז) תמן תנינן כל השופרות כלן כשרין חוץ משל פרה כו' שור או כשב וכי שור נולד והלא עגל נולד אלא משום עשו להם עגל מסכה לפיכך קראו הכתוב שור ולא עגל הה"ד שור או כשב או עז עכ"ל וא"כ לפ"ד המד"ר הנ"ל טעמא רבה הוא דאיכא מפני מה קראו הכתוב שור כשהוא בן יומו ודלא כרבא כאן דאמר שור בן יומו קרוי שור והמד"ר סובר ג"כ כר' זירא וי"ל בזה. וא"כ נוכל לומר דזה הוא סברת ר' זירא ג"כ דלעולם איל בפחות משתי שנים לא מיקרי איל והא דקאמר אילי צאנך קרא ליה איל על שם שעתיד להיות איל וגבי שור הוה הטעם כמ"ש במד"ר הנ"ל שלא להזכיר החטא קראו הכתוב שור. וא"כ לר' זירא אית ליה ג"כ דינא דר' אילעא דגנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאה והיינו מכח שינוי השם דאתיא השינוי בבת אחת כשהוא בן שתי שנים ומכח שינוי מעשה מה שנתגדל נוכל לומר דר' זירא סובר דלא מיקרי שינוי הואיל דאינו ניכר השינוי בב"א וכמו שכתבתי לעיל ואולי נוכל לומר עוד דר' זירא סובר דזה הוא באמת טעמא של ר' אילעא ג"כ מה דסובר דטלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו היינו ג"כ מכח שינוי השם דוקא ולא מכח שינוי בגוף הטלה ומן הטעם שכתבתי. ופריך הש"ס מ"מ קשיא והיינו דאפילו אם נימא מכח שינוי השם ג"כ קשיא מן הברייתא דמפרש בה דמשלם דו"ה אלמא דל"ק בשינוי זו וקאי הקושיא לדידן דהיינו לר' זירא דסובר מכח שינוי השם וכמ"ש השמ"ק בד"ה מ"מ קשיא או אם נימא דר"ז סובר דטעמיה דר' אילעא הוא ג"כ רק מכח שינוי השם קאי הקושיא גם לר' אילעא ומשני ר"ש הא מני ב"ש הוא. אבל עכ"פ מסקנת הש"ס הוא דעיקר דינא דר' אילעא בגנב טלה ונעשה איל דנעשה שינוי בידו היינו שינוי השם. וא"כ מובן שפיר מ"ש הטור והמחבר (בסי' שנ"ג ס"א) דגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאו בשינוי השם כו' ותמה המוהרש"ל ביש"ש דבש"ס פרק מרובה מסקו להדיא דאע"ג דשינוי השם חשיב קונה מ"מ טלה ונעשה איל לא הוי שינוי השם דאיל בן יומו קרוי איל כו' אלא דטלה ונעשה איל כו' קונה בשינוי מעשה והניח בתימא והש"כ שם (בסק"א) נדחק ליישב עיי"ש. אבל לפי האמור שפיר הביאו הטוש"ע משום שינוי השם דהא דקאמר רבא איל בן יומו קרוי איל הוא רק בטעמא דר' חנינא אבל ר' זירא סובר באמת דדינא דר' אילעא או טעמא דר' אילעא הוה מכח שינוי השם וכמו שביארתי בעזה"י

אולם אכתי י"ל בהא דמס' מנחות (דף צ"א ע"ב) בהא דדרשה הברייתא לקרא דככה יעשה לשור האחד כו' מה ת"ל לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי איל לנסכי כבש יכול לחנק בין נסכי פר לנסכי עגל ת"ל לשור האחד כו' והתוס' שם בד"ה ס"ל לשור האחד ושור בן יומו קרוי שיר כדכתיב שור או כשב כי יולד עכ"ל