אמרי הצבי ב לט

לר"ח והיינו דלר' אילעא רק הדין כן בכפל דמשלם כעין שגנב אבל לא בדו"ה הואיל דעושה שינוי שטבח ומכר נעשה אז גנב מחדש משלם כמו שהיה שוה בשעת טביחה דהיינו שעת העמדה בדין ועיין ברא"ש ריש פרקין ובסמ"ע (שנ"ד סק"ט) ולר"ח גם בדו"ה הדין כן דמשלם רק כשעת גניבה ומשום דלא נעשה גנב מחדש ועיקר חיובא הוא על גניבה הראשונה ולא נוכל לחייבו יותר ממה שהיה שוה בשעת גניבה. וכ' רש"י ז"ל עוד א"נ ביוקרא וזולא בלא שינוי דכ"ע כדמעיקרא משלם דקתני כעין שגנב עכ"ל והיינו רק על כפל בלבד ומובן היטב פירש"י ז"ל ולא קשה מה שהקשיתי לעיל ודוק

ולפי האמור נוכל לפרש היטב כוונת רש"י ז"ל בתחלת דברי ר' אילעא בד"ה נעשה שינוי וז"ל אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא וכפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין עכ"ל אשר לכאורה אינו מובן מדוע לא פירש"י דבר ברור לר' אילעא וגם כבר העירותי לעיל דא"כ מאי פירש רש"י (בדף ס"ו) דלר' אילעא קשיא מכפל לרב הא רש"י ז"ל בעצמו פי' דלר' אילעא יוכל להיות דמשלם כפל כשעת העמדה בדין. אבל לפי האמור א"ש דכוונת רש"י ז"ל הוא דבלא שינוי בידים משלם כפל כעין שגנב דוקא דהא לא נעשה גנב מחדש אבל כשעשה שינוי בידים משלם כפל כמו שהיה שוה בשעת מעשה וזה מיקרי כשעת העמדה בדין וז"ש רש"י אבל קרן וכפל משלם קרן כדהשתא וכפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין והיינו דלפעמים משלם כפל כדמעיקרא ולפעמים כשעת העמדה בדין והבן. ומשני רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו והיינו דרב סובר כר' חנינא דלא נעשה גנב מיחדש ואפילו כי עשה שינוי בידים ג"כ הדין כן דלא נעשה גנב מחדש ועיקר חיובו לשלם דו"ה הוא על גניבה ראשונה ורק דגזה"כ הוא דכשמשלם דמים דתליא בשומת ב"ד דלישלם כדהשתא וכמו שפי' הר"י ז"ל וגם רש"י ז"ל נוכל לומר דמפרש כסברת הר"י הנ"ל ולשון התוס' בשם הר"י נמי מורה כן דעיקר חיובו הוא על גניבה הראשונה וכמו שהבאתיו לעיל ומכ"ש דא"ש לפירוש הר"ת ז"ל וכמו שביארתי לעיל באופן הראשון ומעתה מסקנת הסוגיא הוא כר' חנינא דלא נעשה גנב מחדש ואפילו כי עביד שינוי בידים שטבח או מכר ג"כ הדין כן וכמו שכתבתי אבל ר' אילעא סובר דכשעשה שינוי בידים כגון שטבח או מכר נעשה גנב מחדש וחייב כמו ששוה השתא. ובזה מובן הרמב"ם ז"ל שהשמיט לחילוקו דרבא בין בא לשלם טלאים בין בא לשלם דמים משום דתירוצא דרבא אזלא רק אליבא דר' חנינא דאפילו כי עשה שינוי בידים ג"כ לא נעשה גנב מחדש אבל הרמב"ם ז"ל שפוסק כר' אילעא ליתא להאי חילוקא כלל ומש"ה לא הביאו כלל

(ז) ומעתה יתפרש היטב דברי הרמב"ם ז"ל (בפ"א מהל' גניבה הי"ד) גנב בהמה או כלי וכיוצא בהם ובשעת גניבה היה שוה ד' ועכשיו בשעת העמדה בדין שוה שנים משלם קרן כשעת הגניבה ותשלומי כפל ודו"ה כשעת העמדה בדין עכ"ל. והוא כרב ונוכל לומר דלר' אילעא ג"כ הדין כן בכה"ג דכל שבשעת העמדה בדין שוה פחות ממה שהיה שוה בשעת גניבה לא משלם רק כשעת העמדה בדין ולקולא וכסברת הר"ת שמפרש להא דמשני רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו הובא בתוס'. והדר כ' הרמב"ם היה שוה בשעת הגניבה שנים ובשעת העמדה בדין ד' אם שחט או מכר או שיבר הכלי או אבדו משלם תשלומי כפל או דו"ה כשעת העמדה בדין ואם מתה הבהמה או אבד הכלי מאליו משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה עכ"ל והיינו דסובר כר' אילעא ויש חילוק בין אם עשה בו שינוי בידים דאז נעשה גנב מחדש משלם כדהשתא אבל אם נאבד ממילא א"כ עיקר חיובו הוא רק על גניבה הראשונה ומש"ה אינו משלם רק כמו שהיה שוה בשעת גניבה

[כ] (א) שם א"ר אילעאי כו' ועיין בפירש"י ד"ה נעשה שינוי כו' אבל קרן וכפל משלם קרן כדהשתא כפל כעין שגנב כו' עכ"ל. ולכאורה י"ל דאמאי לישלם קרן כדהשתא דהא הואיל דקניא בשינוי א"כ לישלם רק כעין שגנב וראיתי בשמ"ק כאן בד"ה נעשה שהוקשו כן על פירש"י וכ' הר"ר ידידי' באמת דגם קרן משלם רק כעין שגנב עיי"ש ועיין בפ"י שהקשה ג"כ כן ונדחק לתרץ דכוונת רש"י הוא דהואיל דהוא שינוי דממילא הגזלן לא שינה בה בידים לא מסתברא שיהיה חוטא נשכר ולא דמי לשינוי מעשה גמור בידים וסיים בעצמו שהוא דוחק ועיין לקמן (דף צ"ו ע"ב) ברש"י ד"ה נעשה מ"ש ג"כ כן ועיין בפ"י שם ועיין ברמב"ן במלחמות ר"פ הגוזל עצים מ"ש להסביר סברת רש"י ז"ל הנ"ל והפ"י כאן רימז לדברי הרמב"ן הנ"ל ע"ש. ובילדותי כתבתי ליישב דברי רש"י ז"ל דהנה לקמן (צ"ה ע"א) ת"ר הגוזל רחל וגזזה פרה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת וולדותיה דר"מ כו' וקמבעי' ליה להש"ס מ"ט דר"מ אי משום דקסבר שינוי אינו קונה או דילמא בעלמא קסבר ר"מ שינוי קונה והכא קנסא הוא דקנס ת"ש הגוזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה ר"מ אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך ואלו בהמה כשעת הגזילה ואי ס"ד סבר ר"מ שינוי במקומו עומד אפילו בהמה נמי אלא לאו ש"מ קסבר ר"מ שינוי קונה והכא קנסא דקא קניס ולכאורה קשה דמאי קא פשיט הש"ס משם דדילמא לעולם אימא לך דסובר ר"מ שינוי אינו קונה ובהמה היינו טעמא דמשלם כשעת הגזילה משום דקנסו חכמים לגזלן לשלם כשעת הגזילה אבל לעולם דשינוי לא קנה. אולם באמת א"ש דלא שייך לומר דקנסו חכמים לגזלן רק שלא ירויח אבל לקונסו לגזלן שיהיה צריך לשלם את ממונו שאינו מחויב בדין לא קנסוהו חכמים ומש"ה בגוזל רחל וגזזה פרה וילדה משלם כשעת הגזילה אע"ג דקני אותה בשינוי משום דקנסוהו חכמים אבל שיהיה הגזלן צריך לשלם ממונו לא קנסוהו חכמים ושפיר מדייק הש"ס דר"מ סובר שינוי קונה והא דמשלם כשעת הגזילה גבי פרה וילדה הוא משום קנס

ולפי"ז נוכל ליישב ג"כ דברי רש"י ז"ל דמש"ה משלם קרן כדהשתא דקנסוהו רבנן דלא ליקני' וכר"מ אבל הכפל א"צ לשלם כדהשתא דהא בזה יהיה לו פסידא במה שמשלם מכיסו ובזה לא קנסוהו רבנן ומש"ה כ' רש"י דקרן משלם כדהשתא והכפל כשעת גניבה או כשעת העמדה בדין ונקיט רש"י ז"ל כן אם נימא דר' אילעא כר"מ ס"ל וכן בהא לקמן (דף צ"ו ע"ב) ג"כ מתפרש כן ע"כ ממ"ש בילדותי. אולם הוא דוחק לומר דרש"י נקיט אליבא דר"מ דלא פסקינן כן. ולעד"נ דיש לומר דסברת רש"י ז"ל הוא דנהי דשינוי קונה אבל אינו קונה למפרע משעת גזילה וגניבה ממש ורק משעת השינוי הוא דקניא לה ושיטת הרא"ש בפרק הגוזל קמא (סי' ג') נראה דסובר דשינוי קונה למפרע עוד משעת גזילה יעו"ש אבל שיטת רש"י ז"ל נוכל לומר דסובר דשינוי אינו קונה רק מכאן ולהבא והנה הכא בטלה ונעשה איל הלא הגידול של הבהמה אינו בא בב"א רק מתגדל והולך וא"כ בשעה שנעשה שור או איל אז הוא דהוה שינוי ובאותה שעה הוא דקניא לה ומש"ה משלם הקרן כדהשתא דהיינו כמו ששוה באותו רגע שנעשה שור או איל

והנה עפ"י סברא זו נוכל קצת לפרש הסוגיא דהנה באמת קשה דמאי סברא דר' חנינא דשינוי לא קני הלא שינוי קונה בכ"מ וכתבו דדוקא בשינוי דממילא פליג ר' חנינא על ר' אילעא ולכאורה יש לעיין דהא לידה הוה ג"כ שינוי דממילא ועיין ברא"ש פרק הגוזל (סי' ג') ואפ"ה אמרינן דלידה הוה שינוי ולפי האמור נוכל לומר דגם ר"ח מודה דשינוי דממילא הוה שינוי והכא פליגי ר' אילעא ור"ח בשינוי כי האי גוונא שאין השינוי ניכר בפעם אחת רק שהולך וגדל בכל העת הזה שגנב טלה בחודש ניסן ונעשה איל בניסן הבא דבחודש אייר וכן בכל הזמן ההוא אינו ניכר פתאום השינוי ובזה סובר ר' חנינא דבכה"ג לא מיקרי שינוי ור' אילעא סובר דגם בכה"ג הוה שינוי. ונוכל לומר דזה הוא כוונת התוס' בד"ה ואי אמרת שינוי קונה פי' כי האי דטלה ונעשה איל אבל הא פשיטא דשינוי קני כדאמר בסמוך דשינוי קונה לב"ה עכ"ל וסתמו התוס' הלשון לומר פי' כי האי דטלה ונעשה איל ואם כוונתם על שינוי דממילא הי"ל לפרש פי' שינוי דממילא ונוכל לומר דזה הוא כוונתם ז"ל דשינוי כי האי דטלה ונעשה איל שאין השינוי ניכר בפעם אחת רק שנשתנה מעט מעט אבל שינוי הניכר בפעם אחת אפילו שינוי דממילא כגון לידה וכדומה פשיטא דהוה שינוי גם לר' חנינא. ואולי זה הוא ג"כ כוונת רש"י ז"ל בד"ה וניקנינהו בשינוי השם נהי דבשבח דגופא לא הוה שינוי דממילא קשבח ואזיל מיהו בשמא ודאי אשתני עכ"ל דקדק לכתוב דממילא קשבח ואזיל ונוכל לומר דהכוונה הוא ג"כ כן דאין השינוי נתהוה בפעם אחת רק מעט מעט ואינו ניכר השינוי כ"כ

(ב) ומעתה נוכל לפרש שפיר הפלוגתא דר' אילעא ור' חנינא. דר' אילעא סבר דשינוי כה"ג ג"כ מהני ומש"ה בטלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו ואותביה ר' חנינא