אמרי הצבי ב ד

מועיל יאוש דלא מקרי ברשותו. וצרכינן הקרא לכה"ג

סד ע"ב אות יא. הערה להס"ד דגנב לא משלם כפל רק בשבועה דהיאך משכחת כלל שבועה גבי גנב הלא הוי כופר הכל. ישוב לזה דמשכחת לה שתבעו הלואה וגניבה והודה בהלואה וכפר בגניבה. או בתבעו עפ"י ע"א. וביאור דברי השמ"ק דגנב שנשבע מעצמו ג"כ מתחייב כפל להס"ד דגם בגנב בעי שבועה

ס"ה ע"א אות יב. בענין אם בגניבה בעינן דוקא מעשה שיתחייב בכפל. [אק"א] מבאר דדעת רש"י ותוס' הוא דבעינן עכ"פ קצת מעשה. והערה בדברי המוהרי"ט חו"מ (סי' פ"ח) שכתב דאפילו מתעסק לגונבו כל שלא עשה מעשה פטור והביא ראיה מסו"פ המפקיד. ומבאר דמדברי הרשב"א כתובות (ל"ד ע"ב) מבואר דלא בעינן שום מעשה כלל. [אק"ב] מתרץ עפי"ד תוס' הנ"ל דברי הרא"ש בב"מ (דף י') בהא שכתב דלא תקינו רבנן לגנב ד"א שתמה עליו הפלפלא חריפתא מובא בש"כ חו"מ (סי' רמ"ג סק"ט)

סה ע"א אות יג. הערה דלמה באיתבר ממילא משלם זוזא אפי' כששוה עתה ד' הלא החבית הוא עתה בחצר הגנב ונעשה גנב מחדש. ישוב לזה עפי"ד התוס' דבגנב בעינן שיעשה עכ"פ קצת מעשה. ופלפול בדברי הקצה"ח (סי' ל"ד סק"ג) בהא דחולק עם הגנב אי מיפסל לעדות

סה ע"א אות יד. בענין כפל וד"ה מאימתי משלם. [אק"א] ביאור דברי הרא"ש בפרקין (סי' ב') שכתב דכפל משלם כשעת העמדה בדין ודו"ה כשעת טביחה ומכירה. ובדברי הסמ"ע (סי' שנ"ד סק"ט) שכתב לבאר הרא"ש הנ"ל. [אק"ב] מפלפל בזה עפי"ד המלמ"ל (בפ"ח מה' שבועות ה"א) אי גו"ד דטביחה הוי ממון או קנס. וקושי' על המלמ"ל שכתב דהוי ממונא מב"ק (ע"ד ע"ב). וכתובות (ל"ד ע"ב). ושבועות (ל"ו ע"ב)

סה ע"א אות טו. ביאור הא דקיי"ל אין נזקקין על פחות מש"פ. היכא דהוא חפץ בעין אם נזקקין או לא

סה ע"א אות טז. בענין מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי. [אק"א] מתרץ קושית הסמ"ע (בסי' שנ"ד סק"ט) על הלבוש דסובר דבשוה בשעת גניבה שנים ובשעת העמדה בדין ד' דמשלם קרן כעין שגנב וכפל ודו"ה כשעת העמדה בדין ומסוגיא דידן משמע דגם קרן משלם כשעת העמדה בדין. עפי"ד הקצה"ח (בסי' ל"ד סק"ג) שהעלה דגנב חפן וכבר יצא החפץ מרשות הבעלים לא יוכל להיות עוד גנב חדש אף כשעשה מעשה בהגניבה אח"כ ומש"ה אין הגונב מהגנב משלם כפל. הערה דלפי"ז לא משכחת חיוב דו"ה. ביאור הדבר דהחיוב בא מכח גניבה הראשונה. ומבאר דברי הש"ס בהא דקאמר לימא פליגא דרב אדרבה. [אק"ב] מבאר דבסברת הקצה"ח הנ"ל אי נעשה גנב מחדש פליגי הראשונים ודעת הריטב"א בשם רש"י דנעשה גנב מחדש. קושיא על הריטב"א מב"ק (ע"ט ע"ב). [אק"ג] מוכיח דגם דעת הרמב"ם הוא דנעשה גנב מחדש עפי"ד הש"ס סנהדרין (ע"ב ע"א). וגם דעת הרא"ש פרק הגוזל קמא (סי' ג') הוא כן. [אק"ד] מבאר דעת הרשב"א והראב"ד דס"ל דלא נעשה גנב מחדש. [אק"ה] פלפול בדברי הספר דברי משפט (סי' נ"ב סק"א) ודברי חיים הל' גזילה (סי' כ"ד) שביארו דברי הריטב"א הנ"ל. ובענין אם הב"ד מחייבין לשלם דו"ה באופן שלא מהני רק כשתפס. [אק"ז ז'] מבאר דבסברא זו פליגי הרמב"ם והראב"ד (בפ"ב מהל' גניבה הי"ב). ופלפול בזה ע"ד הרמב"ם דסובר דהב"ד מחייבין גם היכא דלא מהני רק תפיסה [אק"ח] עוד ישוב וביאור לדברי הלבוש שלא יקשה עליו קושית הסמ"ע הנ"ל. וחילוק בין נתייקר קודם טביחה לבין נתייקר לאחר טביחה

סה ע"א אות יז. פלפול בדברי הטיב גיטין וחת"ס חו"מ (סי' קל"ב) שהעלו דכל גזילה נקנית להגזלן. רק דהתורה רמי עליו חיוב השבה וכ"ז דלא אהדריה הרי הוא ברשות הגזלן. וקושיא ע"ז מב"ק (ס"ז ע"ב)

סה ע"א אות יח. ישוב לקושית הפ"י שהקשה על המ"ד דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב מברייתא דבעה"ב שטוען טע"ג בפקדון

סה ע"ב אות יט. בענין דגנב טלה ונעשה איל. [אק"א] מבאר פלוגתת ר' אילעא ור' חנינא דפליגי אי בשעת טביחה נעשה גנב מחדש. [אק"ב ג'] מפלפל ומבאר שלא יקשה ע"ז מהסוגיא. [אק"ד] מתרץ עפי"ז דברי הרמב"ם (בפ"א מהל' גניבה הי"ד) דפוסק כר"א. והשמיט להא דטלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו. [אק"ח ו] מבאר עוד באופן אחר סוגית הש"ס עפי"ד הנתה"מ (סי' ל"ד) שמחלק דבעשה שינוי ע"י מעשה נעשה גנב מחדש. ובשינוי ממילא לא נעשה גנב מחדש. [אק"ז] מתרץ עפי"ז דברי הרמב"ם הנ"ל

סה ע"ב אות כ. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] ביאור דברי רש"י ז"ל שכתב דקרן משלם כדהשתא כפל כעין שגנב דסברת רש"י הוא דשינוי קונה רק מכאן ולהבא. [אק"ב] מבאר פלוגתת ר"א ור"ח דפליגי בשינוי שאינו ניכר בפ"א אי הוי שינוי. וביאור הסוגיא. וישוב קושית המהרש"ל ביש"ש כאן על הטוש"ע (סי' שנ"ג ס"א) שכתב דגנב טלה ונעשה איל קני בשינוי השם

סה ע"ב אות כא. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] הערה לר"ח דסובר שינוי ממילא ל"ק מב"ק (צ"ו ע"ב) מהא דגזל בהמה והזקינה. ישוב לזה דגם ר"ח סובר שינוי קונה ודוקא היכא דהוא לגריעותא להגזלן אבל לטיבותא ל"ק. [אק"ב] העלה דהיכא דאיכא שינוי השם ג"כ אז גם לטיבותא קונה. וישוב בזה דברי הטוש"ע (סי' שנ"ג ס"א) שכתב דטלה ונעשה איל קנאו בשינוי השם. [אק"ג] ישוב לקושית הקצה"ח בסי' (שנ"ד) על הב"ח דסובר בדעת הרמב"ם דשינוי דממילא ל"ק

סה ע"ב אות כב. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] ישוב לקושית התוד"ה הא מני. וסברא דאם נימא דבשינוי בידים מהני גם לגבוה אז שינוי דממילא מהני רק לקנין. אבל אם נימא דבשינוי בידים מהני ג"כ רק לקנין אז שינוי דממילא לא מהני כלל. וישוב בזה קושית השמ"ק דלמא גם ב"ה דסברי שינוי קינה היינו דוקא בשינוי בידים. [אק"ב] מתרץ ומבאר בזה דברי הרמב"ם (בפ"ד מהלכות איסורי מזבח הט"ו). ומפלפל אם הא דאסור לגבוה אי הוי מה"ת או רק מדרבנן

סו ע"א אות כג. עוד בענין הנ"ל. ישוב לקושית התוד"ה הם על הא דמשמע הכא טפי לאסור חטים ועשאן סולת יותר מולדותיה' והקשו מע"ז (מ"ז) עפי"ד התוספתא (פ"ד דמס' תמורה) ומבאר דיש חילוק בין נתן לה פרה מעוברת לבין היכא דנתעברה אצלה. ומבאר דברי הרמב"ם שלא הביא הא דולדותיהם מותרין

סו ע"א אות כד. ביאור דברי רש"י ז"ל ד"ה שינוי קונה שדקדק לכתוב שינוי בידים דוקא. והלא שינוי דממילא ג"כ קונה. חילוק גבי שינוי דממילא אם הוא לגריעותא או לטיבותא

סו ע"א אות כה. בענין תפיסה במזיק מח"כ. ביאור דברי רש"י שמחלק בין צמר גופיה דמהני תפיסה דכהן לבין דמים דלא מהני תפיסה. והערה להסוברים דבמחויב לצי"ש מהני תפיסה א"כ גם על הדמים ליהני תפיסה משום מזיק מת"כ. ישוב לזה כיון דהחיוב לא הוי לאדם פרטי מש"ה לא מהני תפיסה

סו ע"א אות כו. בענין חיוב אחריות במת"כ. [אק"א] ביאור דברי התוד"ה עד שכתבו דבראשית הגז לא שייך הפרשה כמו בתרומה. וצ"ע על הכ"מ (בפ"י מהל' ביכורים ה"ח) שכתב הטעם דבראשית הגז חייב באחריות משום דכתיב נתינה. [אק"ב] פלפול בדברי הרדב"ז שחילק