אמרי הצבי ב לח

היא דאפילו אם נימא דשינוי לא קנה או דזה לא מיקרי שינוי הואיל דהוה שינוי דממילא א"כ אמאי משלם כעין שגנב לישלם כדהשתא אבל הש"ס דילן פליגי בזה על ר' אילעא וסבירא להו דברייתא לאו משבשתא היא ורק דאתיא כב"ש דשינוי ל"ק והא דקתני משלם כעין שגנב הוא משום דבגניבה הראשונה כבר יצא הדבר מרשות בעלים הראשונים והא דמחייב דו"ה הוא משום דבהכי חייבה רחמנא משום גניבה הראשונה וא"כ מש"ה לא משלם אלא כעין שגנב ופריך הש"ס דא"כ בין לב"ש ובין לב"ה סבירא להו כן דמשלם רק כעין שגנב א"כ לימא תהוי תיובתא לרב דא"ר קרן כעין שגנב תשלומי כפל דו"ה כשעת העמדה בדין ומשני רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו ונוכל לפרש או כפי' הר"ת או כפיר"י דלר"ת דמפרש דלעולם אינו משלם דו"ה יותר ממה שהיה שוה בשעת גניבה ורק אי הוזלה אח"כ פשיטא דא"ש ומשום דעיקר חיובא הוא על גניבה הראשונה ולשיטת הר"י דמפרש דבהיה שינוי בגוף החפץ משלם כדמעיקרא דהיינו כמה היה שוה העגל והטלה אז בשעת הגניבה ואי לא היה שינוי בגוף החפץ רק ביוקרא וזולא משלם כדהשתא וטעמא של הדבר כ' התוס' בשם הר"י וטעמא דטלאים משום דא"ל תורא גנבי מינך וה"ה כחושה והשמינה דא"ל שמינה גנבי מינך אבל לגבי דמים אין שייך לומר יוקרא גנבי מינך ובלישנא כו' ומשום דלשון גוף השור נזכר בפסוק מש"ה אמרינן טלאים כדמעיקרא ואע"פ שעל שעת טביחה בא דו"ה מ"מ כמו כן שעת גניבה גרמה לו שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה אבל דמים שכל עיקרם תלוים בשומת ב"ד וגם אין נזכרים בפסוק סברא הוא דמוקמינן בהו אחי' לקרן דוקא כעין שגנב ולא דו"ה אלא כשעת העמדה בדין שב"ד שמין באותה שעה כו' עכ"ל הרי מבואר סברא זו בתוס' ג"כ ואולי גם דברי רש"י ז"ל נוכל לכוין כן. והיוצא מכל הנ"ל דלדידן סבירא לן למסקנת הש"ס דלא נעשה גנב מחדש ועיקר חיובא דדו"ה הוא על שעת גניבה הראשונה ורק כשבא לשלם דמים אז הוא גזה"כ דמשלם כדהשתא להר"י ז"ל כדאית ליה לפירושו ולהר"ת ז"ל כדאית ליה בפירושו הוה בפשיטות כן

(ד) והנה לפי האמור סבירא ליה לר' אילעא דנעשה גנב מחדש וא"כ לר' אילעא כל שנתייקר אח"כ קודם טביחה ומכירה ג"כ משלם כיוקרא דלקמיה כמו שהיה שוה בשעת טביחה ומכירה אם לא היה שינוי מקודם דאז פטור לגמרי נוכל להבין דברי רבינו הרמב"ם ז"ל (בפ"א מהלכות גניבה עיי"ש בהי"ג) דפסק להא דר' אילעא דגנב טלה ונעשה איל כו' שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר (ובהי"ד) וז"ל גנב בהמה או כלים ובשעת גניבה היה שוה ד' ועכשיו בשעת העמדה בדין שוה שנים משלם קרן כשעת גניבה ותשלומי כפל או דו"ה כשעת העמדה בדין היה שוה בשעת גניבה שנים ובשעת העמדה בדין ד' אם שחט או מכר או שיבר הכלי או אבדו משלם תשלומי כפל או דו"ה כשעת העמדה בדין כו' עכ"ל והשמיט רבינו ז"ל להאי תירוצא דמתרץ רבא כאן טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו ולא הביא להאי חילוקא כלל ועיין בהגמ"י (אות ד') וז"ל אמר רבא ומודה רב בזה כדמוכח במרובה גבי הא דאמר רבא טלאים כדמעיקרא דמים כדהשתא אבל בחסר כדברי רב דלעי"ל דלעולם משלם קרן כעין שגנב כדאמרינן פרק המפקיד בחסר מי איכא למ"ד דכל הגזלנין לא משלמין כשעת הגזילה עכ"ל ודבריו אינם מובנים לכאורה שהרי הרמב"ם השמיט לגמרי להאי תירוצא דרבא וי"ל בזה. ולפי האמור נוכל לומר דהרמב"ם ז"ל מפרש ג"כ כמו שפירשתי וא"כ האי סוגיא דמקשי מברייתא לרב לא הוה אליבא דר' אילעא וא"כ לר' אילעא ליתא כלל להאי חילוקא שמחלק רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו וא"כ שפיר השמיט הרמב"ם ז"ל להאי תירוצא דרבא בין טלאים לדמים דאין חילוק כלל ורק דפסקינן כר' אילעא ונעשה גנב עוד הפעם בשעת טביחה ומכירה ובזה מובן כל פסקו של הרמב"ם ז"ל ודוק

(ה) ועוד בדרך אחר נלע"ד לומר בזה וליישב ג"כ דברי רש"י ז"ל הנ"ל אשר לכאורה אינם מובנים כלל כאשר כתבתי לעיל ונוכל לומר בזה דהנה כבר הבאתי לעיל פלוגתא דהראשונים ז"ל אם נעשה גנב מחדש בשעת טביחה ומכירה או דלא נעשה גנב מחדש ורק תיכף משעת גניבה הראשונה יצא כבר מרשות הבעלים והא דחייב דו"ה הוא על גניבה הראשונה חייבה רחמנא והבאתי דברי הקצה"ח (בסי' ל"ד) שהעיר בזה מדעתי' דנפשיה דלא נעשה גנב מחדש ועיין בנתה"מ האריך בזה ותורף דבריו הוא דכשעשה אח"כ שינוי בידים נעשה עוד הפעם גנב מחדש ובלא עשה שינוי בידים לא נעשה גנב מחדש אפילו אגבהי' עוד הפעם מחדש ובכה"ג חייב רק על גניבה הראשונה ורק בעשה בו שינוי ודאי נעשה גנב מחדש כיון שע"י השינוי הוציאו לגמרי מרשות הבעלים להיות מיקרי אינו שלו דקודם השינוי עדיין היה מיקרי שלו רק שהיה אינו ברשותו אבל לאחר השינוי מיקרי אינו שלו ומתחייב אז מחדש על מעשה השינוי והנה בשינוי ממילא בודאי דלא נעשה גנב מחדש ורק מתחייב על שעת גניבה הראשונה הואיל דלא עשה מעשה בידים

ומעתה לפי האמור נוכל לומר דבזה מחולק ר' אילעא ור' חנינא והוא דר' אילעא סובר דכל שעשה שינוי בידים נעשה גנב מחדש באותה שעה שעשה השינוי אבל לא בשינוי דממילא וכן בטבח ומכר ג"כ נעשה אז גנב מחדש וכסברת הנתה"מ הנ"ל ור' חנינא סובר דלא נעשה גנב מחדש אפילו כשעשה שינוי בידים ורק עיקר חיובו הוא על גניבה הראשונה. ובטבח ומכר דמשלם דו"ה הוא ג"כ מכח גניבה הראשונה וכפי שכתבתי לעיל בביאור הדבר

ולפ"ז יתפרש היטב הסוגיא דא"ר אילעא גנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ופטור מדו"ה וסובר דשינוי דממילא ג"כ קונה ואותביה ר"ח מברייתא גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור משלם תשלומי כפל ודו"ה כעין שגנב ואס"ד קניא בשינוי אמאי משלם שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר אלמא דשינוי דממילא לא הוי שינוי לקנות והשיב לו ר' אילעא ואלא מאי שינוי ל"ק אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא והיינו דר' אילעא סובר דבשעת טביחה ומכירה נעשה גנב מחדש וא"כ הוי כאילו גנבו השתא כשהוא איל הואיל דכשעושה שינוי בידים או מכרו לאחר נעשה גנב מחדש וניחייבו על אותה שעה שטבח ומכר ואז גנב איל ושור בשלמא אם היינו אומרים דשינוי דממילא קונה א"כ הרי הוא פטור מדו"ה לגמרי אבל לדידך דהברייתא סובר דשינוי דממילא לא קני ומש"ה משלם דו"ה א"כ נימא דנעשה גנב מחדש ולישלם כי השתא. והשיב לו ר' חנינא כי השתא היינו טעמא דלא משלם משום דא"ל תורא גנבי מינך כו' וה"פ דר"ח סבר דלא נעשה גנב מחדש ולא נוכל לחייבו דו"ה על שעת הטביחה ומכירה הואיל דמשעת גניבה יצא הדבר מרשות הבעלים ומש"ה אינו מחייב לשלם דו"ה רק כעין שגנב והשיב לו ר' אילעא רחמנא ליצלן מהאי דעתא וה"פ דא"כ האיך משכחת לה תשלומי דו"ה שחייבה התורה דהא בשעת גניבה הראשונה כבר יצא הדבר מרשות הבעלים וכמו שפירשתי לעיל. והשיב לו ר"ח אדרבה רחמנא ליצלן מדעתא דידך והיינו דלעולם דלא נעשה גנב מחדש והא דחייבה תורה לשלם דו"ה הוא רק מכח גניבה הראשונה וא"כ לא נוכל לחייבו יותר רק כפי שהיה בשעת גניבה וכמ"ש לעיל

(ו) והנה עד כאן לא שמענו דס"ל לר' אילעא דנעשה גנב מחדש רק היכא דעשה שינוי אבל היכא דלא עשה שינוי בידים לא נעשה גנב מחדש ורק עיקר חיובא הוא על גניבה הראשונה וא"כ לענין חיוב כפל כשלא טבח ומכר אח"כ בודאי דהוא רק כשעת הגניבה גם לר' אילעא וזה שקאמר הש"ס עד כאן לא פליגי אלא דמ"ס שינוי קונה ומ"ס אין שינוי קונה אבל לענין שלומי כ"ע כדמעיקרא משלם דקתני משלם תשלומי כפל ותשלומי דו"ה כעין שגנב לימא תיהוי תיובתא דרב דא"ר קרן כעין שגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי דו"ה כשעת העמדה בדין וה"פ דלענין תשלומי כפל לבד גם ר' אילעא סובר דמשלם רק כעין שגנב ואפילו נתייקרה אח"כ ג"כ לא משלם רק כמו שהיה שוה בשעת גניבה ומשום דלא נעשה גנב מחדש הואיל דלא עשה שינוי כלל ור"ח סובר דאפילו כשעשה שינוי בידים ג"כ הדין כן דלא משלם רק כשעת הגניבה וקשיא לרב והיינו דרב חלק לדינו כפל באנפי נפשיה ודו"ה באנפי נפשיה דקאמר תשלומי כפל ותשלומי דו"ה ומשמע דאפילו היכא דלא עשה אח"כ שינוי בידים ולא משלם רק כפל בלבד שלא טבח ומכר ג"כ הדין דמשלם כפל כשעת העמדה בדין וקשיא לרב בתרתי דבכפל לחודיה פליג על ר' אילעא ועל ר"ח פליג בתרתי וא"כ קשיא הברייתא והיינו דלר"ח א"ש כל הברייתא ולר' אילעא א"ש הברייתא על כפל אבל על דו"ה קשה גם לר' אילעא וזה שכ' רש"י ז"ל בד"ה עד כאן ל"פ ר' אילעא ור"ח אבל לענין שלומי כגון כפל לר' אילעא ודו"ה