אמרי הצבי ב לז

מדקמבעי' ליה תרי כפילי בחד ממונא מכלל דפשיטא לי' דאינו משלם כפל במקום שיש חומש כגון אם הודה ונתחייב חומש ואח"כ באו עדים לא מחייב כפל אפילו למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב מידי דהוי אממון שאין משתלם בראש שאין מוסיף חומש וילפינן כפל מחומש ותימא לי מנ"ל הא דילפינן כפל מחומש וליכא למימר דשמיע ליה מברייתא דמרובה דתניא אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם ולא קתני כפל דהא ע"כ אי הוה סביר האי תנא דהיינו ר' יעקב מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב הוה אמינא דמחייב כפל אעפ"י שכבר נתחייב עליו חומש דהא ר' יעקב לית ליה דרשא דממון המשתלם בראש וכו' אבל אשם מייתי הרא"ש ז"ל עכ"ל. והנה סובר הרא"ש ז"ל דר' יעקב סובר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור וכדפי' רש"י ז"ל כאן אבל אם היה סבור ר' יעקב מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב היה הדין דחייב גם בכפל אף שנתחייב כבר בחומש ומנ"ל דאין משלם כפל וחומש כאחד והנה כבר נרמז קושית הפ"י הנ"ל בהרא"ש ולפמ"ש מיושב קצת וי"ל עוד בזה

[יט] דף ס"ה ע"ב א"ר אילעא גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו כו' עד א"ל אדרבא רחמנא ליצלן מדעתא דידך כו' כל הסוגיא. ולכאורה י"ל במאי פליגי ר' אילעא ור' חנינא בסברתם שזה אומר רחמנא ליצלן מדעתא דידך ור"ח השיב לו כמו כן בהאי לישנא

(א) והנלע"ד לפרש קצת דהנה כבר הבאתי לעיל על (דף ס"ה ע"א) [אוט"ז] פלוגתא דהראשונים נ"ע באם גנב וטבח ומכר דהריטב"א ס"ל דבשעת טביחה נעשה גנב מחדש והוה כאילו גנבו אז בשעת טביחה ודעת הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל דלא נעשה גנב מחדש ורק עיקר שם גנב עליו על גניבה הראשונה דהיינו בשעה שגנבה ועיין בשמ"ק כתובות (דף ל"ד ע"ב) האריך בזה הבאתיו לעיל והבאתי דברי הקצה"ח (בסי' ל"ד) סק"ג העלה מדעתו הגדולה כשיטת הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל וגם הנתה"מ נראה דאודי ליה בזה ורק היכא דעשה אח"כ שינוי סובר דנעשה אז גנב מחדש עיי"ש היטב בדבריהם ובשינוי דממילא נראה מדברי הנתה"מ דג"כ לא נעשה גנב מחדש יעויין היטב בדבריו. והנה לעיל שם העירותי דאם נימא דלא נעשה גנב מחדש ומשעת גניבה כבר יצא הדבר מרשות הבעלים א"כ האיך חייבה התורה לשלם דו"ה דהא משעת גניבה יצא הדבר מרשות הבעלים וכתבתי דהתורה חייבתו על גניבתו הראשונה יע"ש לעיל בפרקין מ"ש בזה לפרש דברי הע"ש (בסי' שנ"ד)

ומעתה נוכל לומר דפלוגתא דר' אילעא ורבי חנינא הוא כעין פלוגתת הראשונים הנ"ל דר' אילעא סובר דהא דחייבה התורה בתשלומי דו"ה הוא משום דנעשה אז גנב מחדש דהיינו משעת טביחה ומכירה הוא נעשה גנב מחדש והוי כאילו אז גנבה מתחילתו וכשיטת הריטב"א ור' חנינא סובר דלא נעשה גנב מחדש ורק עיקר חיובו הוא על שעת גניבתו הראשונה וכשטבח ומכר אח"כ חייבתו התורה לשלם דו"ה מכח גניבה הראשונה ומעתה יתפרש היטב סוגיא דידן דר' אילעא סובר דגנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו ואותביה ר' חנינא מברייתא ואי ס"ד קניא בשינוי אמאי משלם שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר וא"ל ר' אילעא ואלא מאי שינוי ל"ק אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא דהא בשעת טביחה ומכירה הוא נעשה גנב מחדש והוה כאילו עתה בשעת טביחה הוא שגנבה ולישלם כי השתא וא"כ בברייתא דקתני דמשלם כעין שגנב ע"כ משבשתא הוא ולא תותבי' מינה ועיין בשמ"ק בד"ה מ"מ קשיא שכ' ג"כ כן. והשיב לו ר"ח כי השתא היינו טעמא דלא משלם משום דא"ל תורא גנבי מינך כו' והיינו משום דכשגנב לא היה תורא אלא עגל וא"כ היכי מצית מחייבת לי' לשלם דו"ה כדהשתא דהא בשעת גניבה אז יצא הדבר מרשות בעלים והאיך מצית לחייבו כדהשתא דו"ה ומש"ה לא משלם דו"ה רק כעין שגנב וברייתא מתורצתת שפיר. והשיב לו ר' אילעא רחמנא ליצלן מהאי דעתא וה"פ כי דינא של הברייתא הוא תרתי דסתרי דאם נימא דמשעת גניבה הראשונה יצא הדבר מרשות הבעלים ולא נעשה גנב מחדש בשעת טביחה א"כ אמאי משלם דו"ה ונוכל לפרש עוד יותר דמה שא"ל הלשון הזה רחמנא ליצלן כו' הוא דר' אילעא הקשה אותו דאם כדבריך דלא נעשה גנב מחדש בשעת טביחה א"כ תיקשי דהאיך משכחת לה תשלומי דו"ה דהא משעת גניבה יצא מרשות בעלים וכשטבח לאו דמריה קא טבח ומדחזינן דהתורה חייבה לשלם דו"ה ע"כ דנעשה גנב מחדש בשעת טביחה ומכירה והיינו דקא"ל הלשון רחמנא ליצלן כו' כלומר דקשיא לסברתך מן התורה והשיב לו ר"ח אדרבה רחמנא ליצלן כו' והיינו דלעולם דלא נעשה גנב מחדש בשעת טביחה והא דחייב דו"ה הוא משום גניבה הראשונה וא"כ מש"ה אינו משלם תשלומי דו"ה רק כעין שגנב משום דעיקר חיובא בדו"ה הוא רק על גניבה הראשונה ולא מצית לחייבו יותר מכפי מה שהיה שוה אז בשעת גניבה ודוק

וקאמר הש"ס מ"מ קשיא והיינו דאנן פסקינן כר' אילעא וא"כ קשיא מהברייתא לדידן דלא משבשינן לה ועיין בשטמ"ק בד"ה מ"מ קשיא שפי' כן. ומסיק הש"ס הא מני ב"ש היא כו'. וקאמר הש"ס עוד עד כאן לא פליגי אלא דמ"ס שינוי קונה ומ"ס שינוי אינו קונה אבל לענין תשלומין כ"ע כדמעיקרא משלם דקתני משלם תשלומי כפל ותשלומי דו"ה כעין שגנב לימא תהוי תיובתא דרב כו' ופירש"י בד"ה ע"כ לא פליגי ר' אילעא ור"ח אבל לענין שלומי כגון כפל לר' אילעא ודו"ה לר"ח א"נ ביוקרא וזולא בלא שינוי דכ"ע כדמעיקרא משלם דקתני כעין שגנב עכ"ל

(ב) והנה לכאורה מסוגיא זו מבואר להיפוך ממה שפירשתי דהא הש"ס קאמר אבל לענין שלומי כ"ע כדמעיקרא משלם ופירש"י דהיינו לר' אילעא ור"ח והלא לפי מה שפירשתי סובר ר' אילעא כסברת הריטב"א דבשעת טביחה ומכירה נעשה גנב מחדש וא"כ משלם דו"ה כדלבסוף דהיינו כמו שהיה שוה בשעת טביחה ומכירה. ולכאורה נוכל לומר בזה דהנה יש שלשה זמני פרעון לתשלומי דו"ה או כשעת גניבה או כשעת טביחה ומכירה או כשעת העמדה בדין ור"ח סובר כשעת גניבה משום דסובר דלא נעשה גנב מחדש רק עיקר החיוב הוא על שעת גניבה הראשונה ור' אילעא סובר דנעשה גנב מחדש בשעת טביחה ומכירה ומשלם כמו שהיה שוה בשעת טביחה ומכירה והא דקאמר ר' אילעא לעיל ואלא מאי שינוי ל"ק אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא הוה הפירוש כמו שהיה שוה בשעת טביחה אבל כשעת העמדה בדין בודאי דלא משלם לימא תיהוי תיובתא דרב כו' ומשני רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו והיינו כשמשלם טלאים משלם כדמעיקרא לר' חנינא משלם כמו שהיה שוה בשעת גניבה דעיקר חיוב תשלומין הוא על שעת גניבה הראשונה ולר' אילעא כמו שהיה שוה בשעת טביחה ואם משלם דמים כשל עכשיו היינו כשעת העמדה בדין כשומת ב"ד הואיל דמשלם דמים וצרכינן לשום בב"ד שיימינן תו כמו ששוה בשעת העמדה בדין וכפירש"י כנ"ל לכאורה אולם באמת הוא דוחק קצת לפרש כן

והנראה בזה בהקדם מה שי"ל לכאורה לפירש"י הנ"ל דלכאורה אינו מובן כלל הא דקאמר הש"ס אבל לענין שלומי כ"ע כדמעיקרא דהא ר' אילעא סובר בפירוש דמשלם כי השתא שהרי ר' אילעא השיב לעיל לר' חנינא ואלא מאי שינוי ל"ק אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא הרי דאי שינוי ל"ק משלם דו"ה כדהשתא ומאי פריך הש"ס לרב הרי ר' אילעא סובר כן בהדיא ומאי קאמר הש"ס אבל לענין שלומי דכ"ע כדמעיקרא משלם דהא בלא שינוי בודאי דמשלם כדהשתא ולכאורה י"ל בזה טובא. וגם מה שפירש"י לעיל בד"ה נעשה שינוי בידו קנאו בשינוי להא מילתא דאם טבח ומכר שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ופטור מדו"ה אבל קרן וכפל משלם קרן כדהשתא כפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין עכ"ל. הרי שרש"י ז"ל מפרש לעיל דלר' אילעא נוכל לומר דכפל הוא כעין שגנב וג"כ נוכל לומר דמשלם כפל כשעת העמדה בדין וא"כ מאי קושיא דהש"ס על רב הלא לר' אילעא ג"כ סובר דמשלם כפל כשעת העמדה בדין והוא כרב ומאי קושיא בזה הלא ר' אילעא ג"כ סובר כרב בזה

ובדוחק י"ל דהקושיא הוא הואיל דר' אילעא אית ליה דהברייתא משבשתא ולא קשה מהברייתא על ר' אילעא אבל לדידן ס"ל דלא משבשתא ואתיא כב"ש ותיקשי מינה לרב והוא דוחק קצרתי מעט ולקמן אי"ה יבואר קצת לתרץ דברי רש"י ז"ל

(ג) והנה ראיתי בשמ"ק הביא בשם הראב"ד ז"ל שמפרש פי' אחר בהא דקאמר הש"ס ע"כ ל"פ בד"ה עד כאן וז"ל לא פליגי ב"ה על ברייתא זו אלא משום דבשינוי קנה אבל במקום דליכא שינוי כגון יוקרא וזולא כדמעיקרא משלם ומב"ש נשמע לב"ה הראב"ד ז"ל עכ"ל. והנה לפי' הראב"ד ז"ל הנ"ל תו נוכל לפרש פירושו שפירשתי בהסוגיא הנ"ל ור' אילעא סובר באמת דנעשה גנב מחדש וברייתא משבשתא