אמרי הצבי ב לב

התורה בכה"ג אע"ג דכבר יצא הדבר הגנוב מרשות בעלים אפ"ה כשטבח ומכר אח"כ חייב דו"ה

ומעתה י"ל בהא דקאמר הש"ס כאן על רב דסובר קרן כעין שגנב ה"ד אי דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' כו' לימא פליגי אדרבה כו' דמאי פריך הש"ס דלעולם נוכל לומר דרב את ליה ג"כ לדרבה ורק גבי דו"ה דמחויב לשלם ע"כ צ"ל דהוא מכח גניבה הראשונה דלא נוכל לומר מכח מה שטבח עתה נעשה כאילו גנב עתה דהא בגניבה הראשונה יצא הדבר מרשות בעלים ורק מה שחייב דו"ה הוא מכח גניבה הראשונה אבל אי לאו מכח גניבה הראשונה לא הי' מתחייב כלל דו"ה דהא כשטבח ומכר אז כבר יצא מרשות בעלים הראשונים ולא ליחייב רק כמו מזיק וא"כ נוכל לומר דדוקא היכא דמשלם דו"ה דאז ע"כ צרכינן לחייבו מכח גניבה הראשונה וא"כ בכה"ג הוא דאמרינן דמשלם קרן רק כעין שגנב כמו שהיה שוה בשעת הגניבה דהיינו זוזא דלא נוכל לחייבו על הקרן כמה דהיה שוה בשעת טביחה ומדין מזיק דא"כ לא יתחייב דו"ה ומוטב לחייבו דו"ה כשעת העמדה בדין ושישלם קרן רק כמו שהיה שוה בשעת גניבה אבל כי ליכא תשלומי דו"ה שפיר אמרינן דמשלם קרן כדהשתא ומדין מזיק כמו גבי גזלן דאי תברא או שתיא דמשלם ד' זוזי וא"כ מאי פריך הש"ס לימא פליגי אדרבה דלעולם דרב מודה לדרבה דבגזל חביתא דחמרא כו' דאי תברא או שתיא דמשלם ד' זוזי כדהשתא ורק בגנב דאיכא תשלומי דו"ה בזה הוא דאמר רב קרן כעין שגנב דהואיל דתשלומי דו"ה הוא ע"כ רק מכח גניבה הראשונה וא"כ לא נוכל לחייבו לשלם הקרן כדהשתא מדין מזיק דא"כ לא יהיה תשלומי דו"ה ולא נוכל לחייבו בקרן כדהשתא דיהיו התשלומין סותרין זה את זה דיתחייב הקרן כדהשתא מדין מזיק ותשלומי דו"ה כדין גנב על גניבה הראשונה ומש"ה משלם הקרן כעין שגנב אבל בגזלן או בגניבה כי ליכא תשלומי דו"ה לעולם דמשלם הקרן כדהשתא ומדין מזיק ולכאורה יש לדון בזה

והנראה ליישב זה דקושית הש"ס הוא על רב דקאמר סתמא קרן כעין שגנב ומשמע אפילו היכא דלא משלם דו"ה רק קרן בלבד כגון שהודה בקנס ואפ"ה קאמר רב דמשלם קרן רק כעין שגנב ופריך הש"ס לימא פליגי דרב אדרבה אבל היכא דמשלם דו"ה בכה"ג בודאי דגם לרבה הוה הדין כן דמשלם קרן רק כעין שגנב ולא דמי לגזל חביתא דחמרא דהתם ליכא תשלומי דו"ה משא"כ היכא דאיכא תשלומי דו"ה בכה"ג אינו משלם קרן רק כעין שגנב ומשני הש"ס דרב דקאמר קרן כעין שגנב ומשמע סתמא אפילו בגוונא דליכא תשלומי דו"ה היינו היכא דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא זוזא

והנה נוכל להוסיף עוד ולומר דע"כ צרכינן לפרש כן דלכאורה קשה דמאי פריך הש"ס לימא פליגא דרב אדרבה דהא בשלמא רבה דאיירי בגזילה שפיר אמרינן דמחייב לשלם ד' זוזי הואיל דהוה כאילו עכשיו גזלה מחדש אבל גבי גניבה דבעינן דוקא שיהיה מתחילה גנב ואח"כ טבחה או מכרה אבל אם מתחילה לא נעשה גנב כלל רק שראה מונח בהמת חבירו וטבחה לא מחייב כלל בדו"ה וכדאיתא לקמן (דף ע"ט ע"ב) אר"א ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר משלם תשלומי דו"ה אמאי הא לא משך אר"ח שהכישה במקל ועיין בראשונים ז"ל שם בשמ"ק והרי מבואר להדיא דבעינן דוקא שימשכנו מקודם מרשות הבעלים או מעשה אחרת לקנין כגון הכישה במקל אבל אי לא"ה לא משלם דו"ה וא"כ הכא לא נוכל לחייבו דו"ה על מעשה הטביחה בלחוד אם לא ע"י הגניבה הראשונה אבל שנימא דבטביחה זו נעשה גנב מחדש לא הוה מתחייב לשלם דו"ה הואיל דבעינן שיעשה מעשה גניבה מקודם וא"כ עיקר החיוב תשלומי דו"ה הוא רק על מעשה גניבה הראשונה וא"כ מש"ה משלם קרן כעין שגנב. וא"ל דהואיל דעשה משיכה עוד הפעם קודם הטביחה א"כ נעשה אז גנב מחדש וא"כ כשטבח אח"כ משלם דו"ה על גניבה שניה דהיינו על משיכה שמשך קודם הטביחה א"א לומר כן חד דאכתי מנ"ל לומר דרב מיירי שמשכה עוד הפעם דילמא מיירי שלא משכה שוב שנית וגם לא עשה שום מעשה ואולי גם בחצירו לא היתה עומדת רק שחטה אח"כ באגם ובכה"ג אמר רב קרן כעין שגנב. ועוד דבודאי א"א לומר שיהיה נעשה גנב מחדש אם ימשכנה שנית דדוקא כשאנו דנין שיהיה נעשה גנב מחדש בשעת טביחה אז יש סברא לומר כן אבל לא כשלא עשה שום שינוי בה רק שמשכה בלא שום כוונה ומעשה להוסיף גזילה בודאי דלא נעשה גנב בה דאל"כ בהא דאמר רבה איתבר ממילא משלם זוזא והלא אי אפשר שלא עשה בה משיכה שנית ועיין בקצה"ח שם הבאתי לעיל אלא על כרחך דמשיכה בלא מעשה השינוי לא שייך לומר שנעשה עליו גנב מחדש ומכ"ש אם היה המשיכה בלא כוונה לגונבה שנית דבודאי לא נעשה אז גנב מחדש וא"כ מאי פריך הש"ס לימא פליגא דרב אדרבה אלא ע"כ צרכינן לפרש דקושית הש"ס הוא הואיל דרב קאמר סתמא קרן כעין שגנב משמע אפילו היכא דליכא תשלומי כפל ושפיר פריך הש"ס לימא פליגא דרב אדרבה ודוק ולקמן אי"ה יבואר עוד בזה

ועפ"י האמור צדקו דברי הע"ש במ"ש דאי בשעת גניבה שויא ב' ובשעת טביחה שויא ארבעה דמשלם קרן כעין שגנב ודו"ה כשעת העמדה בדין והיינו דהואיל דאיכא תשלומי דו"ה אז הוה הדין דמשלם קרן כעין שגנב דאל"כ אלא דנחייבו קרן כשעת העמדה בדין יהיו התשלומין סותרין זא"ז דעל הקרן נחייבו כשעת העמדה בדין והיינו מטעם מזיק ונחייבו כמו שהיה שוה בשעת טביחה וא"כ הואיל דמחייבת ליה מדין מזיק א"כ איך מצינן לחייבו דו"ה אבל כי ליכא תשלומי דו"ה אז שפיר מחייבינן ליה על הקרן לשלם מדין מזיק והיינו כשעת טביחה וא"כ שפיר פסק הע"ש דבגזל חביתא דחמרא מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' דתברא או שתיא משלם ארבע ומדין מזיק אתינן עלה

וכן היה מפרש הע"ש דברי הרמב"ם ז"ל (בפ"א מהל' גניבה הי"ד) וז"ל היה שוה בשעת גניבה שנים ובשעת העמדה בדין ד' ואם שחט או שיבר הכלי משלם תשלומי כפל ודו"ה כשעת העמדה בדין עכ"ל והשמיט רבינו ז"ל להביא דין הקרן והיינו משום דקרן משלם כשעת גניבה הואיל דאיכא תשלומי דו"ה ומן הטעם שכתבתי לעי"ל והרמב"ם פסק לדינא דרבה בגזל חביתא דחמרא כו' דתברא או שתיא משלם ד' ומן הטעם והסברא שכתבתי לעיל והע"ש הוציא לדינו מדברי הרמב"ם כי נקיט לשונו ממש וכמו שיראה המעיין ודוק

(ב) אולם בגוף סברת הקצה"ח הנ"ל והנתה"מ שם (בסק"ה) אודה ליה להקצה"ח בסברא זו מ"מ לאחר העיון נראה דאיפלגו הראשונים ז"ל בהאי סברא דהנה במס' כתובות (דף לד ע"ב) ואזדא רבה לטעמיה דא"ר היה גדי גנוב לו וטבחו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור שבת גנב וטבח בשבת פטור שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה ועיין בשמ"ק שם בד"ה היה גדי גנוב לו באה"ד וז"ל הריטב"א ז"ל וא"ת ל"ל גנב וטבח בשבת אפילו גנב בשבת וטבח בחול נמי כבר תי' רש"י ז"ל שאם טבח בחול הרי הוא כאילו חזר וגנבו בחול ומיחייב אקרן נמי דהא כל כמה דלא טבחו ברשותא דמרי' הוה קאי ויפה כוון ז"ל ומתבררנא דבריו במה שאמר בפרק מרובה במאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' איתבר ממילא משלם זוזא תברא או שתיא משלם ד' כהשתא והיכי דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא משלם כדמעיקרא לעולם אע"ג דתברא או שתיא והיינו דאמרינן הכא שאם היה גנוב מערב שבת וטבחו בשבת חייב ולא אמרינן דטביחתו זו היא גניבתו וליפטור דכיון דבגניבה וטביחה דהשתא לא מחייב דקלב"מ ומיהו חייב אגניבה דחול עכ"ל הרי דדעת הריטב"א בשם רש"י ז"ל דאף דכבר גנב בשבת וכבר יצא מרשות הבעלים מ"מ אם טבח בחול אח"כ אמרינן דהוה כאילו גנבו אז בשעת טביחה ונעשה אז גנב מחדש יעויין היטב בדברי הריטב"א ז"ל. ולכאורה י"ל דהא חזינן דגונב מבית הגנב פטור מתשלומי כפל דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב וכדאיתא בב"ק (לקמן ס"ט) ויתבאר אי"ה לקמן אבל עכ"פ חזינן דדעת הריטב"א הוא דבשעת טביחה נעשה גנב מחדש והביא ראי' מהא דרבה האי דגזל חביתא דחמרא מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבע דתברא או שתיא משלם ארבע ולא כ' להטעם דחייב משום מזיק והוא דלא כדברי הקצה"ח הנ"ל

והנה באמת לא זכיתי להבין דברי הריטב"א ז"ל הנ"ל שסובר דגנב בשבת וטבח בחול חייב לשלם דו"ה משום דנעשה גנב מחדש בשעה שטבחו בחול ומשלם דו"ה דהא לקמן (בדף ע"ט ע"ב) אר"א ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר משלם דו"ה אמאי הא לא משך אר"ח שהכישה במקל הרי מבואר דלא מתחייב דו"ה על הטביחה אם לא עשה מעשה בהגניבה בראשונה והכא לא נוכל