אמרי הצבי ב רעג

בפרישה (סק"ה) ובסמ"ע (סק"ט) שכ' (שם בסי' ש"א) דע"כ לא חייבה תורה לנפקד אלא כשנמסר בידו ע"מ לשמור דהיינו לאחר זמן יחזיר ויקחם מידו אבל במסר לידו מעות עניים לחלק לא מקרי שומר ונראה דמשום זה דייק רבינו וכתב דינו כהקדש פי' ה"ז כמו שהפקידו בידו הקדש יעו"ש בפרישה וגם בסמ"ע שם הכוונה הוא כן והוא ראיה למה שכתבתי ודוק כי קצרתי

(ה) והנה בהיותי בזה ראיתי כי י"ל מכאן ע"ד המח"א (בה' שומרים סי' כ') וז"ל ראובן שהיה לו פקדון ביד שמעון והקנהו ללוי בקנין סודר נ"ל דאין שמעון נעשה שומר של לוי עד שיקבל עליו לשומרו ללוי הקונה אותו וכ"נ מפי' רשב"ם ז"ל בפ' הספינה גבי ההוא דברשות המופקדים אצלו עד שיקבל עליו יעו"ש עכ"ל המח"א וחידוש גדול בעיני דא"כ למה הוצרכו הראשונים ז"ל לומר הדין בחולין ואח"כ הקדישן דאין בו דין שומר תי תיפוק ליה דאפילו מכרן לאחר ג"כ ל"ש ביה דין שומר תו אם לא שנאמר דיש חילוק בין ש"ח דכלתה שמירתו לגמרי אם הקנהו לאחר כיון דעביד בחנם אבל בש"ש דמקבל שכר איזה חילוק יש לי להשומר ממי הוא מקבל השכר ומכ"ש אם המפקיד הראשון משלם לו השכר וי"ל בזה ובחידושי כבר כתבתי בעזה"י לפלפל ע"ד המח"א הנ"ל מרש"י דמס' ב"מ (דף ל"ה) וקצרתי כאן

[מה] (א) שם א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו ולשמור הוא. ובשמ"ק בד"ה לשמור בסוה"ד וז"ל ופסק הר"מ מסרקסטה ז"ל הפקיד אצל חבירו מעות של צדקה ע"מ לחלקם לעניי עולם ופשע פטור שאין להם תובעים וכן נמי אי א"ל ע"מ לחלקן לעני העיר היכא דלא קייץ להו אבל אי קייץ להו לעניי העיר מאי מחלקי להו בכל יומא וא"ל ע"מ לחלקם לעניי העיר ופשע בשמירתן חייב דממון שיש לו תובעין הן דכיון דקייץ להו כמאן דגבי להו דמי וכ"נ לומר דאפילו בגניבה ואבידה מחייב בהא כש"ש דעוסק במצוה הוא וכן נמי אמרינן בעלמא גבי שומר אבידה כו' כיון דעוסק במצוה הוא פטור מן המצוה עכ"ל. ועיין במס' שבועות (דף מ"ב ע"ב) בתוד"ה ש"ח וז"ל ונראה דש"ש נמי פטור מפשיעה כדמוכח בהחובל (צ"ג) גבי ההוא ארנקי דצדקה כו' והתם ש"ש היה לרב יוסף דאמר בסמוך שומר אבידה כש"ש משום דלא בעי למיתב רפתא לעניא יעו"ש. וברמב"ם ז"ל (בפ"ה מה' שאלה ופקדון ה"א) מי שהפקידו אצלו מעות של עניים ופשע בהם ונגנבו או נאבדו פטור כו' אבל אם היה לעניים אלו והרי הוא קצוץ להם ה"ז ממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרים עכ"ל. והנה הרמב"ם פוסק כר"י דשומר אבידה היי ש"ש וא"כ ה"נ הי"ל להרמב"ם לכתוב יותר רבותא דאפי' אם נגנב ג"כ חייב דהא הוי ש"ש משום פרוטה דר"י שהרי הוא עוסק במצוה וכשיטת התוס' והר"מ מסרקסטה הנ"ל. וראיתי בנוב"י מהדו"ת (חו"מ סי' נ"ד) שהרב השואל הקשה כן מדברי התוס' דמס' שבועות הנ"ל ודברי השמ"ק בשם מהר"ם לא הביא כלל ע"ש. והנה לעיל (על דף נ"ו ע"ב) [או"ז אק"ג] הבאתי דברי הנתה"מ (בסי' ע"ב ס"ק י"ט) שהעלה דגבאי לא הוי ש"ש משום פרוטה דר"י משום דלא הוה מצוה על אדם מישראל שיהיה גבאי לעניים ורק החיוב הוא על הב"ד לכוף את ישראל לצדקה ולמצותן של מקום ולהעמיד ממונים ע"ז והממונים רשאים לקבל שכר ע"ז ולא שייך בזה פרוטה דר"י יעוש"ה והבאתי דברי התוס' והשמ"ק הנ"ל דמבואר בדבריהם דהוי ש"ש משום פרוטה דר"י גם בכה"ג יעויין לעיל שם מ"ש בזה. ולכאורה לפי"ד הנתה"מ הנ"ל היה מובן שפיר דברי הרמב"ם ז"ל מ"ש דוקא לענין פשיעה ומשום דלגניבה פטיר דלא הוי ש"ש משים פרוטה דר"י דלא הוי מצוה עליו ויהיה ראיה מדברי הרמב"ם לדברי הנתה"מ הנ"ל. אולם הנוב"י כ' לתרץ בג' אופנים. א' הוא דאין דרכו של הרמב"ם ז"ל להביא אלא מה שנאמר או במשנה או בבבלי וירושלמי וספרי וספרא וכיוצא אבל מה שאינו מפורש בפירוש אף שהדין כן ומוכח מן הגמ' איני מביא בחיבורו וכיון שבגמ' נאמר דין זה בקצץ לענין פשיעה ומעשה שהיה כך היה בפשיעה לכך העתיק הרמב"ם דברי הגמ' וכיון שהרמב"ם נקיט פשיעה נמשך הב"י (בש"ע סי' ש"א) אחר לשונו של הרמב"ם עכ"ד וא"כ לפי"ז אין כאן מחלוקת בין הרמב"ם ובין התוס' והר"מ מסרקסטה וא"כ אין ראיה מהרמב"ם לדברי הנתה"מ הנ"ל

אבל הנוב"י כתב עוד שם וז"ל וזה היא אפילו לפי דמיונו שסובר שחייב אפילו בגניבה ואבידה ואמנם האמת קושייתו בלא"ה ל"ק מתרי טעמי חדא סברת התוס' שכתבו דלר"י ש"ש הוי בהך ארנקי כמו שומר אבידה והלא דברי התוס' לכאורה קשיין דהרי הטעם דשומר אבידה הוי ש"ש לר"י הוא משום דצריך לטפל באבידה כ"ז שהוא אצלו ואם מזדמן עני בשעה שמטפל באבידה הוא פטור מלמיתב רפתא והלא הך ארנקי מעות הם ומה יטפל בהם וצ"ל כיון דאין להם שמירה אלא בקרקע חייב לטפל שלא יתעפשו עיין בסמ"ע (רס"ז ס"ק כ"ד) וא"כ אם היה הך ארנקי מטבעות של זהב אין בהם שום טיפול כמבואר (שם בש"ע סי"ט) וא"כ אינו ש"ש כלל ואמנם התוס' סברי דמסתמא ארנקי לצדקה אינו דוקא של זהב וא"כ הרמב"ם רצה לכלול בדינו כל אופן אפילו מעות של זהב לכן נקיט פשיעה עכ"ל הנוב"י ז"ל. ולכאורה י"ל בזה לפמ"ש המחבר (בסי' ש"ג ס"ב) ש"ש חייב בגו"א וי"א שאפילו שמר כראוי ונתן הכספים תחת הקרקע בעומק מאה אמה כי' חייב בגו"א אא"כ היה שם ולא היה יכול להציל עכ"ל וא"כ גם בכספים שטמנם בקרקע צריך להיות יושב ומשמר בש"ש וא"כ איכא אכתי שכר מצוה. וכן הוא שיטת התוס' ג"כ וא"כ מה הקשה הנוב"י על התוס'. ובש"כ (סק"ד שם) הכריע דש"ש שטמן הכספים בקרקע פטור ע"ש וא"כ י"ל דהנוב"י דתי' להרמב"ם היינו די"ל דהרמב"ם סובר כן כשיטת הש"כ. אלא דאכתי י"ל שהרי אכתי תקשי להמחבר דכתב (בסי' ש"א) ממש כלשון הרמב"ם ואלי המחבר פוסק (בסי' ש"ג) דש"ש שטמן בקרקע כספים ונגנבו דחייב וא"כ אכתי הוה ש"ש אפילו במטבעות של זהב. אולם לע"ד י"ל דנהי דש"ש שמקבל שכר מחויב להיות יושב ומשמר אף שטמנם בקרקע אבל הכא דבאמת אינו נוטל שכר שמירה רק דאנו רוצים לומר דיהיה ש"ש משים המצוה ויהיה פטור למיתב רפתא לעניא וא"כ אם נימא דא"צ להיות יושב ומשמר וא"כ לא יהיה דינו רק כש"ח א"כ סגי להו אם טמנם בקרקע כנלע"ד ליישב דברי הנוב"י ז"ל

אבל אכתי י"ל בזה בעיקר קושייתו של מרן הנוב"י ז"ל ע"ד התוס' הנ"ל דהא הך ארנקי מעות הם ומה יטפל בהם וצ"ל כיון דאין להם שמירה אלא בקרקע כו' והלא באמת מ"ש התוס' לעיל בטעמא דשומר אבידה הוה ש"ש משום שצריך לשטחה ולנערה והלא מדוע לא כ' התוס' הטעם דהוי ש"ש משום דבשעה שנוטל האבידה פטור מלמיתב רפתא לעניא דהא ש"ש היה אפילו אם השכר הוא רק פרוטה אחת וכבר הקשה בזה הפ"י לעיל (על דף נ"ו) ע"ש שכתב דבאמת הוה ש"ש משום אותה שעה שמצאה ואז היה פטור מלמיתב רפתא לעניא ורק דהתוס' אשמעינן דגם בשעת שיטוח וניעור ג"כ מקרי עוסק במצוה ופטור גם אז מלמיתב רפתא לעניא ע"ש בפ"י. וא"כ שפיר כתבי התוס' דגבי ההוא ארנקי דצדקה דהיה ש"ש משום דבשעה שאפקיד ר"י הארנקי אצל ההוא גברא עשה הנפקד מצוה ולא בעי א' למיתב רפתא לעניא הוה ש"ש ול"צ לומר כלל הואיל דיצטרך לשטוח וניעור ודמיירי דוקא שהיה מטבעות של כסף ולעיל שם (על דף נ"ו) [או"ו אק"א] כתבתי ליישב קושית הפ"י בארוכה ותורף הדברים הם דעל אותה שעה בלחודיה דהיינו על השעה שמצא להאבידה דלא בעי אז למיתב רפתא לעניא לא נוכל לומר דהוי ש"ש הואיל דבפרוטה יוצא ידי מצות צדקה וא"כ ההנאה דלא בעי למיתב צדקה לעני פרוטה אין הנאה זו שוה פרוטה ורק היכא דגם איכא עוד מה שיפטור בשעת שיטוח וניעור אז כל ההנאות הללו הם שוים פרוטה. וכעת נלע"ד להסביר עוד יותר דהא יוכל להיות דבאותה שעה שמצא האבידה לא היה מתרמי עניא והיאך אמרינן כללא דשומר אבידה היי ש"ש. ורק מכח השיטוח והניעור דבכל הזמנים הללי בודאי מתרמי עכ"פ פ"א עני וא"כ הוי ש"ש משום פרוטה דר"י וז"ש התוס' דבשעת שיטוח וניעור פטור מלמיתב רפתא לעניא. וא"כ הכא בארנקי דצדקה דבכל