אמרי הצבי ב רעב

דחייב לשלם וקאמר הלשון חייביה משום שתבעי' ר"י בהרשאה. אבל עכ"פ לדברי הכ"מ צ"ל דיקא שבא בהרשאה מן כל העניים דאותה עיר דאל"כ הוה ממון שאין לו תובעין

אולם לפי"ז תקשי לה"ה דסובר דבעינן דוקא עניים ידועים וגם קייץ להו למה לי קייץ דוקא הלא יוכלו לתבעו בהרשאה הואיל דהוא מיוחד לעניים ידועים. והנלע"ד בטעמו של ה"ה דנהי דבהרשאה יכולים לתובעו מ"מ זה דוקא אם המעות עדיין הוא בעין דבודאי צריך לשלם ורק היכא דכבר נאבד המעות בזה סובר ה"ה דכל שלא היה קייץ לעניים כמה יתנו לכל אחד אף שהיה לעניים אלו גם כן פטיר משום דבשעת קבלת השמירה היה ממון שאין לי תובעין ואף דנעשה אחר כך ממון שיש לו תובעים ע"י הרשאה מ"מ הואיל דהתורה גילה לנו לשמור והיינו שבשעת קבלת השמירה יהיה לשמור ואם אז בשעת קבלת השמירה היה ע"ד לחלק לעניים והיה ממון שאין לו תובעים אף שאח"כ נעשה ממון שיש לו תובעין ג"כ פטור דתו לא קרינן ביה לשמור ומש"ה סובר ה"ה דבעינן דוקא שבשעת קבלת השמירה יהיה לעניים ידועים וגם קצוץ להו כמה יתנו לכל אחד מהם דאם לא קציץ תו נא קרינן ביה לשמור כנלע"ד בכוונת ה"ה ז"ל

דוגמא לזה במסכת בכורות (דף מ"ז ע"ב) דא"ר ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זל"ז לא הוכרו ולבסוף נתערבו אין כותבין הרשאה זל"ז ועיין בח"מ (סי' רע"ז) בב"י וב"ח שכתבו בשם הרי"ו דדוקא בחלק בכורה דכתיב יכיר אבל בחלק פשוט אפילו לא הוכרו מעולם גם כן כותבין הרשאה ומוהרי"ט אלגזי פ"ח דבכורות (אות ס"ח) דייק משיטת רש"י דאפילו בחלק פשוט ג"כ אין כותבין הרשאה אם לא הוכרו מעולם יעו"ש ומעתה י"ל דלא מיבעיא להסוברים דכחלק פשוט ג"כ אין כותבין הרשאה אם כן גם כאן בודאי דאין כותבין הרשאה אלא אפילו להסוברים דבחלק פשיט כותבין הרשאה ורק בחלק בכורה אין כותבין הרשאה משום דכתיב יכיר וא"כ ה"ה הכא דכתיב לשמור דבעינן שבשעת קבלת השמירה יהיה זה שומר שאם יאבד יתחייב ובממון שאין לו תובעין דלא נתחייב אז בשעת קבלת השמירה ורק אח"כ כשיכתבו הרשאה א"כ דומה ממש להא דחלק בכורה דכתיב ביה יכיר וה"נ כתיב לשמור יעדיף הא דלשמור עוד יותר מהתם דבודאי לא שייכא הכא הרשאה ודוק היטב בזה

(ג) ומעתה עפ"י האמור נוכל ליישב דברי הר' שמואל ז"ל הנ"ל. דהנה היכא דמעות הצדקה הוא לעניים ידועים כגון שהיה לעניים דפומבדיתא ורק שלא היה קצוץ כמה יתנו לכל אחד מן העניים בכה"ג בודאי די"ל דתי לאו שם הקדש עלה רק דזה מקרי ג"כ בכלל רעהו דבשלמא כשהצדקה הוא סתם לעניי עולם ונשאר צדקות פ"ש וכדומה דאז הוא דהוה שם הקדש עלה ולא היי בכלל רעהו להסוברים כן אבל היכא דהצדקה הוא מיוחד לעניי אותה העיר בכה"ג בודאי דכ"ע מודים דשם רעהו עלה ורק דהוי אכתי ממון שאין לו תובעין והנה לפי שיטת הה"מ הנ"ל דסובר דבעינן תרווייהו עניים ידועים וגם קייץ והיינו הא דמשני רב יוסף עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו היינו דמעיקרא היה סובר אביי דלא היה קייצי ורק זה היה יודע דהצדקה היה רק לעניי דפומבדיתא ומש"ה אקשי ליה אביי לרב יוסף מהא דלשמור ולא לחלק לעניים ומשני ליה רב יוסף דהיה נמי קייץ ומפרש הר' שמואל ג"כ כפירושו של ה"ה דכשמשני רב יוסף דעניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו היינו כמה יתנו לכל אחד מן העניים ומעיקרא היה אביי יודע דהארנקי דצדקה שבא לפומבדיתא בא רק בשביל עניי דפומבדיתא ורק דלא היה קייץ כמה יטול כל עני מהם ומש"ה לא אקשיה ליה אביי מקרא דרעהו אע"ג דלשיטת הר"ר שמואל ז"ל צדקה לעניים הוא בכלל הקדש מ"מ זה דוקא אם לא היה לעניים ידועים אבל היכא דהוא לעניים ידועים שפיר הוי בכלל רעהו ומש"ה לא אקשי אביי רק מקרא דלשמור דאפילו בכה"ג היכא דהוא לעניים ידועים כל שלא קייץ כמה יתנו לכל עני מהם ל"ש בהו שמירה דהא הוי ממון שאין לו תובעים ולשמור ל"ש אלא אם בשעת קבלת השמירה י בעלים ידועים שיוכל המפקיד לתבוע והשומר יצטרך לשלם א יאבד משא"כ באם אין לו תובעים לא הוי בכלל לשמור ושפי אקשי אביי מקרא דלשמור דוקא ומשני רב יוסף דמיקץ קייץ להו וא"כ תו הוי לשמור הואיל דהוי לעניים אלו וקייץ להו ג"כ כנלע"ד ליישב שיטת הר"ש ז"ל הנ"ל

(ד) ועפ"י האמור נוכל ליישב ג"כ דברי הש"ג בפרק המפקיד בסוגיא דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד כתב הרי"ף שם ההוא עובדא דידן בההוא ארנקי דצדקה דאתא לפומבדיתא [וחידוש במה שהביא הרי"ף שם בב"מ עוד הפעם ההוא סוגיא כמו שהביא כבר בב"ק כאן] כתב הש"ג בשם הה"מ דבעינן עניים ידועים ושיהיה חלק כל אחד ידוע ואח"כ דברי המרדכי דפרק החובל וכתב עוד ינ"ל דהאי דאמר דכי לא קייץ דפטור השומר דוקא שהפקידו אצלו עתה ארנקי של צדקה אבל ראובן שהפקיד ביד שמעון מעות ואח"כ בעוד שהן פקדון נדר אותם לעניים אז אם פשע בהם שמעון חייב דהא מתחלה בתורת שמירה אתו לידיה ואין המעשה משתנה בחילוף הדברים כמ"ש בסמוך לעיל עכ"ל הש"ג. ובקצה"ח (סי' ש"א סק"ה) כ' ע"ד הש"ג הנ"ל ודבריו תמוהין דהתם סו"פ החובל בקרע כסותי אמרינן דכי אתו לידיה בתורת שמירה אינה משתנה בחילוף הדברים אע"פ שנראה מדבריו דאינו חושש אא"כ יאמר בפירוש והפטר אבל זה נשתנה בע"כ כיון שהקדישו לעניים והרי כתב הרמב"ם להדיא חילין ואח"כ הקדש פטיר וכ"כ הרמ"א חולין ואח"כ הקדישו ביד השומר דפטור וז"פ עכ"ל הקצה"ח. ולפי האמור מתיישב שפיר דהש"ג מיירי שהקדישו לעניים אלו ורק דלא קייץ כמה יקח כל עני מזה וא"כ בכה"ג לאי שם הקדש עלה כלל ומכ"ש אם נימא דהש"ג סובר דהקדש לעניים הוה בכלל רעהו בכה"ג בודאי חייב לשלם כדין שומר ורק הא דאם הוא לחלק לעניים פטור היכא דלא קייצי להו אפילו אם אמר להו לעניים האלו הוא משום דהואיל דהוי ממין שאין לי תובעין ואף דיכול לכתוב אח"כ ההרשאה מ"מ בשעת קבלת השמירה לא היה לשמור ופטור וזה דוקא היכא דבשעת קבלת השמירה היה לחלק לעניים אלו ולא היה קייץ אז פטור אבל אם בשעת קבלת השמירה היה עליו דין שומר וכגון שהפקיד אצלו חילין ואח"כ הקדישו לעניים אלו ולא קייץ בכה"ג דין שומר עליו וחייב לשלם ואי משום דהוי ממון שאין לו תובעים הלא יוכלו לכתוב הרשאה. ונוכל לומר דהש"ג סמך ע"ד הה"מ שהביא מקודם בתחלת דבריו והיינו כפי שפי' הה"מ דבעינן דוקא תרתי עניים אלי וגם קייץ וז"ש הש"ג ואין המעשה משתנה בחילוף הדברים כיונתי דהואיל דבשעה שהפקיד אצלו היה עליו דין שומר תו לא משתנה ושפיר שם שומר עליו אף שהקדישו אח"כ לעניים והרמ"א שכ' דחולין ואח"כ הקדישו ביד השומר דפטור וכ"כ הרמב"ם מיירי שהקדישו הקדש לעניי עולם ולשאר מצות ולא פירש לעניים אלי דאז הוי לגמרי ממון שאין לו תובעין ושפיר משתנה ע"י חילוף הדברים שמעיקרא היה חולין ועכשיו הקדש. הן אמת דדלכאורה י"ל ע"ד הרמ"א ז"ל שכ' דחולין ואח"כ הקדישן ביד השומר דאינו מחויב בדיני השומרים כ"כ הטור בשם הרמב"ם ובשלמא על הרמב"ם ל"ק דנוכל לומר דמיירן בהקדש גמור אבל על הטור והרמ"א שהם ז"ל לא כתבו אלא דינים הנוהגין בזה"ז ומיירי ע"כ בהקדש לעניים והלא רוב הפוסקים פוסקים דצדקה לעניים דינו כהדיוט ממש. וצריכנן לומר דמיירי דלא קייצי וא"כ נוכל לומר שפיר דמיירי ג"כ דלא הקדיש לעניים אלו רק סתם הקדיש לעניים ולשאר דבר מצוה דאז באמת נשתנה ע"י חליפת הדברים כיון דבאמת נשתנה דמעיקרא היה בו דין שמירה ועכשיו לא שייכי ביה כלל דין שמירה הואיל דהוה לחלק משא"כ היכא דהקדיש לעניים אלו ורק דלא קייצי דבזה שייכי ביה דין שמירה כיון דבכעת קבלת השמירה היה ביה דין שמירה וגם עתה שייך ביה דין שמירה ורק הואיל דהוה ממון שאין לו תובעים שפיר לא נשתנה בחילוף הדברים ויכולין לתובעו ע"י הרשאה כנלע"ד ליישב דברי הש"ג הנ"ל. ועיין