אמרי הצבי ב רעד

עת שיבא העני עם הגבאי מחויב ליתן לו ויצטרך בכל פעם שיבא העני עם הגבאי להטמין אח"כ בקרקע בודאי דזה הוה יותר משיטוח וניעור והוה ש"ש משום פרוטה דר"י דבכל משך הזמנים הללו בודאי יפטור פעם אחת מלמיתב רפתא מכח עוסק במצוה וא"כ שפיר כתבו התוס' דהוי שיש אם שומר הארנקי של צדקה. וי"ל בפשיטות יותר דהא הואיל דקייץ כמה ליתן לכל עני ואם לא הים מוגבל באיזהו יום בשבוע יתנו לו וא"כ בכל עת שיבא עני מן בני העיר מחויב ליתן לו כפי קצבתו והלא אינו קצוב היום שיבואו העניי העיר וא"כ אינו חייב כלל לטומנם בקרקע וכמו דאמרינן אי צורבא מרבנן היא דמבעיא לאבדלתא וא"כ הרי הוא שומר על המעות בכל יום ורגע ועושה מצוה בכל רגע ושפיר כ' התוס' דהוי ש"ש מטעם פרוטה דר"י ואין שייך לחלק כלל בין מטבעות כסף לזהב

והנוב"י כתב עוד לתרץ וז"ל ועוד אמינא דלא דימו התוס' הך דארנקי לשומר אבידה אלא בתחלת הסוגיא דלא מיירי בקייץ וא"כ אין ביד השומר הזה לחלקם ומחיוב הוא לטפל בהם אבל בסוף דמיירי בקייץ ומיירי שהעניים ידועים כל אחד

וגם ידוע כמה שייך לכ"א וכ"א יוכל לבא לקחת חלקו אין השומר חייב להטפל בהם כלל כמו שאר פקדון שביד ש"ח עכ"ל. ולע"ד י"ל בזה ג"כ דהא ניהו דקייץ כמה יטול כל עני מ"מ הכי היה יום ידוע שבאותו יום יטלו וגם הכי ידעו כל העניים שבא הארנקי של צדקה ור"י הפקידו לאיש הזה וגם הכי כל העניים היו באותו יום במתא דוקא שיוכלו ליקח כל אחד ובודאי מצוה הוא עושה ששומר המעות שלהם ושאני האי דינא משומר דכלה זמן השמירה וי"ל בזה. ובר מן דין הלא בשמ"ק הנ"ל כתב בשם מוהר"ם סרקסטה ז"ל בפירוש כן דבכה"ג הוי ש"ש היכא דהוא קייץ הרי שכתב גם למסקנא כן והנוב"י לא הביאו כלל להמוהר"ם ז"ל דמפורש להיפוך מדבריו ודוק: