אמרי הצבי ב רעא

ולכאורה י"ל שלא הביאו כלל דברי המרדכי ותשובת מיימוני הנ"ל ולדברי הקצה"ח (בסי' ק"כ סק"ג) דהיכא דא"ל בפירוש שיהיה פקדון ויפטור מחיוב מלוה פטור ונעשה שפיר ממלוה פקדון אם כן א"ש הואיל דהותנו בפירוש. ועוד י"ל דהתם עדיף דכיון דקודם שנעשה מלוה הותנה בפירוש על הפטור שבשעה שנתן לו המעות בתורת עיסקא הותנה עמו שאם יעשה מלוה שיהיה חוזר ונעשה פקדון בכה"ג כ"ע מודים בזה דלא נתחייב כלל בתורת מלוה רק עד שעת החזרה להעיסקא והרבה י"ל בסברא זו. ובגוף הדין דהמרדכי הנ"ל נלע"ד דהיכא דהיה בקנין סודר בודאי מהני להעשות ממלוה פקדון שהרי גם שואל מיפטר אם היה בקנין ועיין בחו"מ (בסי' שד"מ ס"א) וז"פ לע"ד. ועיין לקמן בפ' הגוזל על (דף ק"ח ע"א) [אוקס"ד] מ"ש בזה

[מד] (א) שם ההוא ארנקי דצדקה דאתא לפומבדיתא אפקדיה ר' יוסף גבי ההוא גברא פשע בה אתי גנבי גנבוהו חייבהו ר' יוסף א"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו ולשמור הוא, ועיין בהגמ"יי בתשובות השייכות לה"ל משפטים (סי' י"ד) וז"ל להלוות מעות של צדקה בריבית אוסר ראבי' וראייתו מהא דסו"פ החובל ההוא ארנקי של צדקה כו' וחייביה ר"י לשלומי הרי אתה רואה דדין הדיוט יש למעות של צדקה דאילו דין הקדש הא אמרינן בהזהב ש"ש לא ישלם ש"ח לא ישבע והקדש מותר בריבית כדאמר בהזהב אין דין ריבית ואונאה להקדש וצדקה הואיל דדין הדיוט יש לה אסורה בריבית אבל מורי שיחי' מתיר להלוותו בריבית וראיה בירושלמי דמ"ק כו' ועוד מדנקיט ריבית סתמא משמע ריבית קצוצה וההוא דהחובל דחייביה רב יוסף מיירי בדקייץ להו לעניים כדמוקי במסקנא שאני עניים דפומבדיתא דמיקץ קייץ להו והוה כמו שהפקידו עניים בעצמם אבל שאר צדקה שרי כו' עכ"ל ולכאורה אינו מובן כלל פירוש הדברים דהא מה דמסיק הש"ס עניים דפומבדיתא מיקץ קייץ להו משום דאביי אקשי' לר"י מלשמור ולא לחנק לעניים ולמה לא פריך אביי בפשיטות דהא הקדש הוא ולא שייך ביה דין שומרים ומדהוצרך אביי להקשות מהא דלשמור ולא לחנק לעניים מוכח בהדיא דס"ל דצדקה לעניים לאו שם הקדש עלה וזה הוא עיקר ראייתו של הראבי' מדחייביה רב יוסף לשלומי והכוונה דלפי מה דאכתי לא הוה ידעינן מתירוצא דרב יוסף דעניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להי ואפ"ה חייביה רב יוסף אלמא דלאו שם הקדש עלה. ועיין ביש"ש בפירקין (סי' ע"ב) הביא דברי הראבי' האוסר ודברי רבינו שמואל המתיר ושר"ש מתרץ הא דהחובל משום דקייץ להו וכתב אח"כ ומוהר"מ אוסר וראייתו מדתני לשמור ולא לחלק ואיירי בדלא קייץ ואמאי לא ממעט מרעהו ולא של הקדש עכ"ל. והנה מ"ש המוהר"ם ז"ל הראיה מדתני לשמור ולא נחלק לעניים ואיירי בדלא קייץ כוונתו הוא דבה"א דנא ידעינן אכתי האי סברא דעניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו ואפיה חייביה רב יוסף ולא אקשי' ליה אביי אלא משום דנשמור ולח לחלק אבל משום דהוי הקדש לא קשיא ליה אלמא דצדקה דין הדיוט יש לו לכאורה צ"ע להבין דברי רבינו שמואל ז"ל. שוב ראיתי במלמ"ל (בפ"ד מהלכות מלוה הי"ד) הביא שם דברי המרדכי דפרק המפקיד דמבואר שם ג"כ ההוא פלוגתא דהראבי' והר"ש והאריך המלמ"ל והקשה שם קושיא הנ"ל דאכתי קשה להר"ש מתחיל הקושיא דאביי לרב יוסף וע"ש שהאריך לתרץ כמה תירוצים יעוש"ה

[ב] ולעד"נ לתרץ הקושיא הנ"ל ובהקדם יבואר קצת דברי ה"ה והכ"מ (בפ"ה מהלכות שאלה ופקדון) במ"ש הרמב"ם (שם ה"א) מי שהפקידו אצלו מעות של עניים או של פ"ש ופשע בהם ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממין שאין לו תובעין כו' בד"א בשאין זה הממון מופקד לעניים מקום זה או לשבויים אלו אבל אם היה לעניים אלו כו' והרי הוא קצוץ להן הרי זה הממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרים וכתב ה"ה וז"ל במד"א בשאין זה הממון כי' אבל אם היה לעניים אלו או לשבויים וה"ה קצוץ להם נראה שהכוונה היא דבעינן תרתי שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כל אחד ידוע וזהו שכתב וה"ה קצוץ להם וכן פירש"י כו' ע"ש ובכ"מ שם הביא דברי ה"ה וכתב עליו וז"ל נ"ל דהיינו לומר שאם אין חלק כל אחד ידוע הוי כממון שאין לו תובעין דלכל חד מצי למדחי דילמא לא היו נותנים לך אלא לחברך ולא לך וכי קייץ להו נמי חייב ויותר נראה לומר דלדעת רבינו אפילו לא קייץ להו נמי חייב ומה שכתב וה"ה קצוץ להם היינו שהוא מיוחד לגמרי להם שלא יהיה רשות ביד הגבאים לשנות צדקה זו כולה או מקצתה לצורך עניים אחרים עכ"ל הכ"מ והנה לדברי הכ"מ צרכינן לפרש דהא דמשני רב יוסף עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו והיינו דמתחילה היה אביי סובר דארנקי דצדקה הלז היה בא לרב יוסף לחלקם לעניי העולם ולעניי העיר או לכל שאר דבר מצוה ואודעי' רב יוסף דהארנקי של צדקה בא רק בשביל עניי העיר ולא בשביל עניי עונם או שאר דבר מצוה ורק קייץ להו רק לעניי דפומבדיתא ולשמור הוא כצ"ל לפ"ד הכ"מ אבל לשון הש"ס דא"ל רב יוסף עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו משמע דעיקר מה דמשני ר"י הוא הואיל דקצץ להו כמה יתנו לכל אחד מן העניים. ולפירושו של ה"ה מתפרש שפיר דגם מעיקרא היה יודע דבא הארנקי רק בשביל עניי דפומבדיתא ורק דלא הים יודע שקצץ להו כמה יתנו לכל עני ומשני ליה רב יוסף דמיקץ קייץ להו ופירש"י קייץ להו ממון כך וכך לשבת לכל אחד הו"ל ממון שיש לו תובעין וקרינא ביה לשמור משמע כפירושו של ה"ה וכמ"ש ה"ה בעצמו הראיה מפירש"י ז"ל

והנה לכאורה י"ל לפ"ד הכ"מ דכל שהוא מיוחד לעניים אלו גם כן קרינן ביה לשמור והלא הוי ממון שאין לי תובעין ומאן קתבע ליה הלא לכל אחד מהם יוכל לומר לא לך אתן כי אם לעני אחר חברך אשר זה הוא טעמו של ה"ה דמפרש דבעינן דוקא תרווייהו לעניים אלו וגם קצץ להו כמה לכל אחד מהם וכמ"ש הכ"מ בעצמו בסברת ה"ה ואם כן קשה לשיטת הכ"מ דהא הוה ממון שאין לו תובעין

וצ"ל דלהכ"מ באמת לא יוכל שום אחד מן העניים לתובעו כיון דיכיל למידחי לכל אחד מהם ורק דצריכין הרשאה ואז יכול אחד מהם לתובעו בהרשאת כולם והנה אם הגבאי יכול לתובעו בשביל כל העניים אפילו בלא הרשאה או דגם הגבאי צריך הרשאה מכל עניי העיר י"ל בזה ולכאורה נראה דגם הגבאי צריך הרשאה דאל"כ יכול אכתי לומר שהוא בעצמו יחלק להעניים של אותה העיר וכבר האריכו בזה אם כל אחד יכול להיות גבאי או דוקא גבאי קבוע ממונה מן הקהל ועיין לעיל (על דף ל"ו) [או"ח] מ"ש בזה ולאחר העיון מסברא נראה דגם הגבאי צריך הרשאה דהא דילמא יש עני אחד מן בני העיר אשר יתבע בעצמו הואיל דלכולם יש להם חלק בהצדקה הלזו. ובזה היה נוכל לפרש לשון הש"ס דקאמר חייביה רב יוסף וכתב השמ"ק בשם הרמ"ה ז"ל הא דחייביה ר"י לההוא גברא לאו למימרא דאיהו דייני חדא דהא אפקיד גביה ולא מצי דאין לי' ועוד דהא תניא האומר תני מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר וכו' אלא האי חייביה דקאמרינן אודועי הוא דאודעיה דמחייב תשלומין וכמאן דחייביה דמי עכ"ל. והנה מה שכתב הרמ"ה ז"ל בראשונה דהא אפקיד גביה ולא מצי דאין לי' לכאורה אינו מובן דהא רב יוסף לא היה נוגע כלל ואמאי לא מצי דאין ליה הלא לא שלו אפקיד גביה אם לא שנימא דהואיל דר"י גבאי היה וה"ה יחלק המעות לעניים הוי כעין טובת הנאה והוי כעין נוגע וי"ל בזה. ולפ"ד הכ"מ נוכל לפרש חייביה ר"י דהיינו שר"י היה תובעו בהרשאה מן כל עניי העיר וכשתובעו א"ל חייב אתה לשלם וההוא גברא האמין לרב יוסף שהדין כן וגם כשתבעו רב יוסף הרי ידע רב יוסף דהדין הוא