אמרי הצבי ב רע

והמלוה א"ל שיהיה בידו בתורת עיסקא דאכתי חייב הלוה באונסין ובאמת מתרץ כן הסמ"ע (בסי' ע"ד) דהא דכתב הרמ"א (בסי' ע"ד) דהלוה חייב באונסין מיירי שהוא בתוך הזמן הלואה שכ"כ הרמ"א הלשון הלוה שאמר למלוה טול מעותיך והוא בזמן דהפי' הוא שהוא בתוך הזמן ומ"ש המחבר (בסי' ק"כ) מיירי שהוא לאחר שהגיע הזמן פרעון יעו"ש ולפי"ד הנתה"מ מובן שפיר תירוצו של הסמ"ע בזה. אולם מה שצ"ע עדיין בגוף החילוק הנ"ל דנהי דבשואל שמשתמש בהכלי והכלי הוא בעין בזה יש סברא לחלק דבתוך הזמן השאלה ה"ה לגמרי של השואל אבל לאחר שכלתה ימי השאלה דאז אינו יכול להשתמש עוד בהכלי ורק צריך להחזיר להמשאיל הגוף הכלי ואם כן תו לא הוי הכלי של השואל ומהני אפילו כי לא עשה המשאיל קנין בהכלי ורק דמיד הוא שלו ואם הוא בתוך זמן השאלה דאז צריך המשאיל לעשות בו קנין וא"כ ל"מ אם מתנה אז השואל שיהיה פטור מאונסין וכסברת הנתה"מ אבל בהלואה דאינו מחזיר המעות בעין דהא כבר הוציא המעות שלוה ממנו ורק שמחזיר לו מעות אחרים וא"כ בודאי דהי"ל לומר דהמלוה צריך לעשות קנין חדש בהמעות וכ"ז שלא עשה בו קנין לא מיקרי שנו אף אם הוא לאחר שכלה הזמן הלואה וא"כ היה לן לומר דאפילו כשכלה זמן הלואה והמלוה א"ל שיהיה בידו בתורת עיסקא ואפילו המעות הוא בעין ביד הלוה ורוצה ליתן לו וא"ל המלוה שיהיה בידו בעיסקא ג"כ לא ישתנה ממלוה לפקדון לסברת הנתה"מ הנ"ל ולכאורה צע"ג בזה להבין הדברים

[ח] והנה (בסי' קע"ו) שכתב הרמ"א (שם בס"א) להאי דינא דהמרדכי מי שהלוה לחבירו מעות ואח"כ א"ל יהיה בידך למחצית שכר ונאנסו בידו חייב בכל אונסין כמו בתחילה דלא נסתלק משמירתן בדיבור בעלמא ובנתה"מ (שם סק"א) תמה בזה דכיון שא"ל קנה בהמעות שאתה חייב לי סחורה לשותפות לא גרע משליח דעלמא דקנה לשותפות ואין המשלח יכול לחזור בו כמבואר (בסי' קפ"ג) וכתב שם דהר"ב מיירי שאם נאנסו המעות בידו טרם שקנה בזה פסק הר"ב דחייב כיון דהמעות לא זכה בהו המלוה עדיין אבל אם קנה הלוה כבר לצורך שותפות הסחורה שצוה לו המלוה וכן אפילו א"ל המלוה שיקנה איזה סחורה שירצה וקנה סחורה לשם שותפות נקנה הסחורה למלוה ואף שבד"מ כתב הלשון ובכך נתעסק הכוונה שהתחיל להתעסק בהמעות דהיינו שהתחיל לילך בעסק סחורה עם המעות ונאבדו מידו המעות א"נ שקנה במקצת המעות והמותר נאבדו וכן משמע הלשון ונאנסו דאמעות קאי ואם אינו מאמינו המלוה ואומר אפשר שעדיין לא קנה שום סחורה בהמעות אין לו עליו שבועה רק חרם סתם כיון שאין לו עליו רק טענת שמא כו' עכ"ל וכן הוציא להלכה בחידושים (שם סק"ה) וכתב שם ג"כ הדין שכתב (בסי' שד"מ) דאם המעות מזומן ביד הלוה כו' יעו"ש. והנה אם כי בעיקר הקושיא כוונתי בעזה"י אבל החילוק הזה שכתב הנתה"מ לא מסתבר לע"ד שהרי היש"ש בפרקין כתב בהדיא להיפוך שכתב (בסי' ע') שכתב הדין שכתב המרדכי וכתב עלה וז"ל נראה ה"ה אם הרויח הלוה שא"צ ליתן לו מהאי טעמא ואפילו אם יבוא הדיין לחלוק ולומר ס"ס לא גרע ממבטל כיסו בפרט שהבטיח ליתן מחצית שכר ועל זה הניח המעות ע"כ ליתא דא"כ תמצא קרוב לשכרו ורחוק להפסד להיתר אף לדידן כגון שילוה לו לזמן קצוב ליום א' או לחצי יום ואח"כ יאמר יהיה לך למחצית שכר אלא ש"מ כשם שהלוה חייב באונסין כך הריוח הכל שלו אם ירצה הלוה ואם נותן מעצמו מותר ליקח דאין זה ריבית מאוחר כו' יעו"ש והרי מבואר בפירוש להיפוך מדברי הנתה"מ רק דאפילו כבר הוציאם הלוה בעיסקא ג"כ חייב באונסין. וגם מפורש בדברי הישיש דאפילו הגיע הזמן פרעון ג"כ הדין כן דהלוה חייב באונסין מדמדייק דא"כ תמצא קרוב לשכר ורחוק מהפסד כגון שילוה לו לזמן קצוב כו' אלמא דגם כשהלוה לו לזמן קצוב ג"כ הלוה חייב באונסין והרבה י"ל בזה עוד

והנה בכדי ליישב קצת קושית הנתה"מ הנ"ל (בסי' קט"ו) דכשא"ל קנה בהמעות שאתה חייב לי סחורה לשותפות דלא גרע משליח דעלמא דאין המשלח יכול לחזור בו אשר באמת היא קושיא חמורה מאד היה נלע"ד דנהי דאמרינן דאין המשלח יכול לחזור בו והטעם בזה הוא משום דכיון דקנה בשביל המשלח ואפילו לא יהיב המשלח מעות רק שהשליח קנה במעותיו ומשום דאמרינן דקנה זה בשביל המשלח וכמבואר (בסי' קפ"ג ס"ד) ובסמ"ע שם הוא דוקא היכא דהשליח נתן מעותיו והוה כאילו הלוהו להמשלח מעות והשליח מרוצה בזה אבל היכא דהשליח סובר שקנה במעותיו של המשלח ואח"כ נודע שאין לו להמשלח אצל שליח כלום בכה"ג בודאי דיש סברא לומר דהשליח לא נתרצה כלל באופן הזה שיקנה במעותיו חפץ זה להמשלח ולא זכה המשלח כלל בהחפץ הזה שקנה השליח עבורו וה"נ הואיל דבאמת היה הדין לשיטת המרדכי דלא נשתנה בחליפת הדברים שיהיה ממלוה פקדון ואם כן בשעה שא"ל המלוה להלוה שיקנה בהחוב המגיע לו סחורה ויהיה למחצית שכר וקודם שקנה בודאי דלא נשתנה ממלוה לפקדון ואף שאח"כ קנה שמעון במעות הללו סחורה לצורך שותפות אמרינן דאילו היה שמעון יודע שעדיין נשאר החוב עליו כמקדם אם כן לא היה קונה כלל בשביל השותפות ולא חל כלל הקנין לצורך שותפות כי לא רצה שמעון להלות לו לראובן ומעולם לא עלה זה על דעתו שילוה הוא מעות לראובן ושיקנה סחורה עבורו ובכה"ג לא קנה ראובן כלל הסחורה אף ששמעון קנה הסחורה עבורו כי היה הכל בטעות כן היה נלע"ד ליישב קצת מה שלא קנה ראובן המלוה חלק בהסחורה אבל אכתי צע"ק דאם נימא דקנה ראובן חלק בהסחורה א"כ יהיה ג"כ נשתנה ממלוה לפקדון כיון דיהיה נחשב כאילו כבר בא המעות ליד ראובן המלוה הואיל דזכה בחצי הסחורה ומה לי הן ומה לי דמיהן והרבה י"ל עוד בזה

[ט] הגעתי בעזה"י (לדף ק"ב) וראיתי במרדכי פרק הגוזל עצים (סי' קכ"ב) ומכאן פסק ר"י שיכול אדם להלוות לחבירו למחצית שכר והלוה מקבל עליו כל אחריות כמו שיאמר שילוה על משכונות כסף וזהב וישמרם בקרקע כו' הכל כמ"ש ג"כ בתוס' ב"ק (דף ק"ב ע"א) בד"ה הנותן יעוש"ה בסוף דבריו וכן מצאתי בסוף תשובת רבינו ברוך ז"ל שפסק כן ועוד הוסיף וכתב שיש לו להתנות שאם יצטרך המקבל מן המעות להוציא לצרכו שיחזיר אותם בקרוב ויזכה אותם להמפקיד ע"י אחרים וילוה אותם במעות הראשונות שאם לא היה המעות תמיד בחובות או בסחורים היאך יתן הריבית על מה שהוציא הרי משלו נותן ואם לא לקח רשות להוציא כשיצטרך להחזיר הרי שלח יד בפקדון והרי הן מלוה עליו ואינם בחזקת הבעלים ואם כן ריבית הוא ועיין בחידושי אנשי השם (אות ה') ואע"ג דבמידי דלאו בע"ח קיי"ל כר"י שלהי מכילתין שלא לדעת א"צ דעת כדפסק הרי"ף והאשר"י היינו בגנב דעלמא דס"ת [לע"ד היה כתוב דס"ס והוא ר"ת דסוף סוף] כי מחזיר עבדיה ליה השבה אבל שומר שגנב ברשותו קיי"ל כר' עקיבא התם דצריך דעת הבעלים וכה"ג כתב המרדכי שלהי פרק החובל עכ"ל. והנה מ"ש בשם המרדכי שלהי פרק החובל נלע"ד דכוונתו על המרדכי הנ"ל ובגליון המרדכי נרשם שם תשובת מיימוני לספר משפטים (סי' כ"ט) כתב ג"כ דברי הרב רבינו ברוך הנ"ל ויתנה שאם יצטרך המקבל להוציא מן המעות לצרכו יחזור בקרוב אחרות ויזכה אותם למפקיד ע"י אחר וילוה אותם במעות הראשונים [לע"ד צ"ל כמעות הראשונים] כו' ואם לא לקח רשות להוציא כשיצטרך להחזירם הרי שלח ידו בפקדון והרי הן מלוה עליו ואינן בחזקת הבעלים וא"כ ריבית הוא כו' ע"ש ועיין בש"ע יו"ד (סי' קע"ז ס"ה) בהג"ה ומותר למקבל לשנות לכתחלה ול"א דהוי כגזלו בכך כו' ולכן יתנה הנותן תחלה שאם יטול לפעמים קצת מן העסק לצרכו שלא יהיה מיקרי שולח יד בפקדון בכך דאז הוי כגזלן וכל הריוח שלו והמעות מלוה עליו ואסור ליטול אח"כ ריבית ואם נהגו שלא להקפיד בכך מסתמא כאילו הותנו דמי וכמש"ל (סי' קס"ח) כו' עכ"ל והנה לע"ד לא אבין מדוע לא כתב הרמ"א דצריך שיקנה אותו אח"כ ע"י אחר להמפקיד אשר המרדכי ובהגמ"י כתבו דוקא כן ומקורו של הרמ"א הוא מדבריהם ז"ל וי"ל בזה. שוב ראיתי ביש"ש פרק הגוזל קמא (בסי' ל') הביא דברי המרדכי וכתב כי לא הביאו דבריו בזה החילוק וכתב דאפילו לא הותנה בכך ולקח המעות כו' ג"כ אין כאן ריבית ע"ש היטב. אבל עכ"פ שמעינן מדבריהם ז"ל דאף שלקח מהם לצרכו ונעשה מלוה אפ"ה חוזר ונעשה פקדון שהרי נעשה עיסקא דהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון