אמרי הצבי ב רנט

רק הוא מימרא באפי נפשיה יעוין היטב בהסוגיא ובראשונים והמתבאר מדבריהם הוא דלשיטת הרמב"ם גבי ראשי אברים לעולם אמרינן אין אדם מוחל על ראשי איברים ואפילו א"ל בפירוש שבר ידי ע"מ ליפטור ג"כ חייב ובא"ל הכני פצעני הרי הן כנזקי ממון והיינו דאמרינן בהם יש לאו שהוא כהן ופטור דהיינו אם א"ל הכני וא"ל הוא ע"מ ליפטר וא"ל לאו אמרינן ביה יש לאו שהוא כהן ופטור ומכ"ש בא"ל בפירוש ע"מ ליפטר יעוין היטב בהה"מ (שם) ורק שהרמב"ם לא הביא בפירוש זה דיש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן יעוין בח"מ (סי' תכ"א סי"ב) דהמחבר סתם כדברי הרמב"ם ממש וג"כ לא הביא דין זה דיש הן שהוא כלאו ולאו כהן. ובנזקי ממונו אי אתא לידי' בתורת שמירה בעינן דוקא שיאמר והפטר ואי לא אתא לידי' בתורת שמירה רק א"ל סתם קרע כסותי פטור אפילו כי לא א"ל והפטר וג"כ סתם בדין וזה אי אתא לידיה בתורת שמירה אי אמרינן יש לאו שהוא כהן ולא הביאו הרמב"ם והמחבר כלל ע"ש בש"ע (סי' ש"פ) במחבר. ושיטת הרא"ש הוא דבראשי איברים ג"כ אי א"ל ע"מ ליפטר פטור רק דאי א"ל סתם שבר ידי וא"ל החובל ע"מ ליפטר ואמר ליה הן אמרינן ביה יש הן שהוא כלאו ובהכני פצעני להרא"ש ג"כ הדין כן דאמרינן ביה יש הן שהוא כלאו וחייב אי לא א"ל בפירוש ליפטר וא"כ בהכני פצעני מחמיר הרא"ש יותר מן הרמב"ם ועיין כסמ"ע (סי' תכ"א ס"ק כ"ב) וע"ש בסמ"ע (ס"ק כ"א) שכ' דלהרמב"ם בהכני פצעני כי א"ל בפירוש ע"מ ליפטר פטור משמע מדבריו דבאם א"ל סתמא הכני פצעני וא"ל החובל ע"מ ליפטר והנחבל א"ל לאו לא אמרינן ביה יש לאו שהוא כהן וחייב לשלם ומדברי ה"ה לא משמע כן וי"ל בזה. והנה הטור בחו"מ (סי' ש"פ) לענין קרע כסותי הביא דברי הרמב"ם ודברי הרא"ש ומתחלה כתב דברי הרמב"ם ובאם א"ל קח כלי של פלוני ושברו אפילו א"ל ע"מ שתיפטר ה"ד חייב כו' וא"א הרא"ש כתב אפילו לא א"ל הוא בפירוש ע"מ ליפטר אלא הניזק א"ל שבור כלי ושאל אותו המזיק אתה אומר ע"מ שאהיה פטור והשיב הניזק לא ואפילו אם נראה קצת בניחותא שמשמעו שאינו נותן לו רשות ע"מ ליפטר אפ"ה יש לנו לומר דבתמים קאמר כו' ולכן פטור ובשל חבירו כיוצא בזה חייב עכ"ל. וראיתי בב"ח (שם) מה שלא זכיתי להבין כלל שכתב בדברי הטור בשם הרא"ש וז"ל ומ"ש בשל חבירו וכיוצא בזה חייב נראה דצ"ל כיוצא בזה בלא וי"ו [ובאמת בנוסחת הטור בדפוסים שלפנינו איתא הלשון כיוצא בזה] וה"פ דבשל חבירו כין בנזקי גופו ובין בנזקי ממונו כיוצא בזה דלא אמר בפירוש ע"מ ליפטר חייב אבל אם אמר בפירוש ע"מ ליפטר פטור אפילו א"ל עשה כן לאיש פלוני ומתני' דעשה כן לאיש פלוני חייב איירי בדלא אמר כן בפירוש אלא בהן שהוא כלאו דומיא דרישא סמא את עיני וכו' ע"מ ליפטר חייב דלא מיירי באמר בפי' אלא בהן שהוא כלאו אבל אמר בפירוש אפילו בנזקי גופו פטור וכדכתב רבינו להדיא (בסי' תכ"א סי"ח) ע"ש הרא"ש וה"ה באמר עשה כן לאיש פלוני וכו' ודו"ק עכ"ל הב"ח ז"ל. והנה המעיי' היטב בזה שכתב הב"ח בעיקר הדין דבא"ל בפירוש שבור כלי של פלוני והפטר פטור המשבר ומתני' דקתני פשה כן לאיש פלוני ע"מ ליפטר בין בגופו בין בממונו הוה הפירוש כשלא א"ל בפירוש ע"מ ליפטר רק סתמא והוא המזיק א"ל ע"מ ליפטר והשיבו זה לא דאז אילו היה זה בכלי שלו היה פטור אבל בכלי של פלוני חייב בכה"ג. והנה לפי"ד הב"ח הנ"ל ה"ה בנזקי הגוף אם א"ל שבור ידו של פלוני והפטר ג"כ פטור דחד טעמא וחד דיוקא הוא עם נזקי ממונו. ולכאורה י"ל טובא בזה דמשמע דהחובל והמזיק פטור לגמרי ורק המצווה הוא שחייב ואמאי לא נימא בזה אשלד"ע דהא א"ל בפירוש שבור כלי של פלוני ושבור ידו של פלוני דבודאי ידע שהוא עבירה ואמאי יתחייב המשלח ויפטר השליח ואפילו אם נימא דע"כ לא קאמר הב"ח לדין זה אלא בנזקי ממונו אבל לא בנזקי גופו של חבירו מ"מ גם בנזקי ממונו קשה דאמאי יפטר המשבר וזה המצווה יתחייב והלא אשלד"ע. וא"ל דהכוונה הוא דהמצווה חייב ג"כ וגם העושה חייב והמצווה מחויב מדין ערב הנה מלבד דאין הלשון משמע כן דהא קאמר דהמזיק פטור אלא דגם בזה קשה דאמאי יתחייב המצווה הלא מטעם ערב לא נוכל לחייבו דנימא דהוה כאילו אמר בפירוש שבור כלי של פלוני ואני אתחייב דהא באומר זרוק מנה לים ואתחייב אני לך דפליגי הראשונים ז"ל בזה דדעת הרמב"ן ז"ל דמתחייב מדין ערב והתוס' והרא"ש והרשב"א סוברים דפטור ועיין בר"ן קידושין ס"ק (על דף ח' ע"ב) ובש"ע חו"מ (סי' ש"פ ס"א) הביא הרמ"א ב' הדיעות ודעת הפוטרים הביא באחרונה וא"כ לשיטת הרא"ש בודאי דלא נוכל לחייבו הכא מדין ערב אלא אפילו לשיטת הרמב"ן ג"כ י"ל דמודה דהכא לא שייך למחייביה מדין ערב דבשלמא אם ראובן אמר לשמעון שיזרוק מנה שלו לים והוא יתחייב עבורו שייך לומר ערבות אבל באם מצוהו לזרוק מנה של חבירו לים והוא מתחייב צ"ע אם שייך לומר בכה"ג דיתחייב מדין ערב והרבה יש לצדד לכאן ולכאן מ"מ לשיטת הרא"ש בודאי דלא מתחייב מדין ערב שהרי כתבו בטעמם משום דלא שייך ערבות רק היכא שמוציא ממון מרשותן לרשות אחר וא"כ ה"נ דכוותיה וצע"ג אצלי להבין דברי הב"ח ז"ל

[מ] שם בתוד"ה משום פגם משפחה ומשלם הכל אפילו צער עכ"ל. ולכאורה י"ל דנהי דמשום פגם משפחה לא מהני מחילה על גוף הנזק אבל למה לא מהני מחילה על הצער כי הלא בהצער ליכא פגם משפחה ובמסכת כתובות (דף ל"ט ע"ב) בהא דמפתה אינו נותן הצער אבל בושת ופגם וקנס משלם ואונס משלם גם הצער דפריך הש"ס צער דמאי דאר"נ ארב"א צער של פיסוק הרגלים ופריך א"ה מפותה נמי אר"נ ארב"א משל דמפותה למה"ד לאדם שאמר לחבירו קרע שיראין שלי והפטר ופריך שלי דאבוה היא אבל אם היה הצער שלם ולא של אביה היה ניחא מה שאינו משלם הצער וא"כ ה"נ דהכל הוא באמת של הניזק הנזק וכל הארבעה דברים ורק דאמרינן דא"י למחול על הנזק ובושת משום פגם משפחה אבל מדוע לא יהני המחילה על הצער. ועיין בשמ"ק כתובות (על דף ל"ו ע"ב) במתני' אלו שאין להם קנס באה"ד וז"ל ותו גרסינן התם אפסקא דמתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה אר"י אתיא דר"א בשיטת ר"ע רבו כמו דרע"א יש לה קנס וקנסם לעצמם כן ר"א אמר יש לה קנס וקנסה לעצמה ומעתה אפילו במפותה אר"י בשר"א תיפתר כשמחלה ויש אדם מוחל דבר שא"ש תיפתר ביתומה ותני דבית רבי כן היתומה רא"א האונס חייב ומפתה פטור ומה שאמרו ויש אדם מוחל דשא"ש נ"ל שעל בושת ופגם קאמר כלומ' שאפי' ר"א בשיטת ר"ע רבו אמר דקנסה לעצמה מ"מ בושתה ופגמה לאביה שהרי לא יצאה מרשותו ואי בעי מסר לה למנוול כו' יעו"ש והרי מבואר דמחלקינן התשלומין דמה שהוא לאביה מחויב לשלם ומה שהוא לדידה פטור וה"נ הי"ל לומר כן דעל הצער פטור אבל שאר דברים חייב משום פגם משפחה ולכאורה י"ל בזה. אם לא שנימא דעל הצער בלבד ג"כ איכא פגם משפחה שמזלזל בעצמו ורוצה שיצערוהו ונהי דאם היה רק הצער בלחודיה אולי לא היה מחויב לכ"ע משום פגם משפחה דלא הוה הפגם גדול כ"כ מ"מ כי איכא נזק עם צער בזה איכא פגם משפחה גם על הצער ואכתי צ"ע בזה

[מא] (א) שם שבר את כדי כו' ורמינהו לשמור ולא לאבד כו' אלא אמר רבה הא והא דאתא לידיה ולא קשיא הא דאתא לידי' בתורת שמירה הא דאתא לידיה בתורת קריעה. ובתוד"ה ורמינהו תימא מאי פריך נהי דפטור ליה קרא מפשיעה לא מצינו שפטרו אם קרע ואיבד בידים וי"ל דדייק מדקתני ולא לקרוע דאי לא בעי אלא לפטור כשנאבד בפשיעה מאי ארי' דא"ל ע"מ לקרוע אפילו לא א"ל ע"מ לקרוע אלא שלא א"ל בלשון שמירה פטור כדדריש במכילתין לשמור רש"א עד שיפקיד אצלו ויאמר הילך ושמור לי אבל אם א"ל עיניך בו פטור כו' ולכאורה י"ל באמת מנ"ל להתנא דברייתא דממעטינן מלשמור ולא לקרוע כו' נימא דאתא למעט רק היכא דא"ל עיניך בו נהי דכתבו התוס' דלשון הברייתא דקתני לשמור ולא לקרוע הוה הפי' כפשוטו דאפילו לקרוע ג"כ פטור מ"מ הא גופא קשיא מנ"ל להתנא דברייתא כן דדילמא אתא קרא למעט רק היכא דא"ל עיניך בו פטור מפשיעה אבל באם הזיק בידים שפיר חייב לשלם כדין מזיק. הן אמת דשיטת הבעה"מ כאן והובא ג"כ בשמ"ק בארוכה [וברי"ף דפוס ווין נחסרו דברי