אמרי הצבי ב רנ

לודן אבל בדיעבד אם סנהדרין שראו שהרג וגמרו ע"פ ראייתן ביום נהי דביטל המ"ע דוהצילו העדה מ"מ חל הגמ"ד ואפי' אם נימא דגם בדיעבד לא חל הגמ"ד הואיל דיכולין לחזור ולדונו דהיינו שהם יעידו לפני הב"ד אחר מ"מ משכחת לפעמים שגם הם יכולין לדונו כגון בטריפה שהרג לפני הסנהדרין דבודאי הסנהדרין יכולין לדונו עפ"י ראייתם בכדי לקיים ובערת הרע. ומש"ה נקיט הרמב"ם דעד המעיד לעולם אינו יכול להיות דיין ומשום הכי נקיט הלשון כל עד שהעיד בדיני נפשות אינו מורה וי"ל עוד בזה

(ג) והנה הריטב"א כתב עוד שם וז"ל ואיכא למידק דהכא קתני טעמא דר"ע מדכתיב עד עמדו ובפרק החובל (דף צ' ע"ב) במאי דפליג על ר"ט בזו אוקימנא לדר"ע דאמר כולן עדים ואין עד נעשה דיין דדוקא בשראוהו בלילה דהי"ל עדים ומשום דאין עד נעשה דיין אבל ראוהו ביום הם עצמם דנין אותו ובמס' סנהדרין [לא נזכר כלל במס' סנהדרין (בדף ל"ד) האי טעמא אליבא דר"ע ולע"ד דט"ס יש וצ"ל במס' ר"ה (דף כ"ו) ע"ש] פרישנא טעמא דר"ע משום דכתיב והצילו העדה וכיון דחזו דקטל נפשא תו לא חזי ליה זכותא ולא משמע דהא דהכא אסמכתא בעלמא הוא ועיקר מלתא בהנהו דהתם דהכא מכיון דאמרי' הכא האי עד עמדו מיבעי ליה דהא מכלל דעיקר דרשא הוא ומדאורייתא עכ"ל הריטב"א ז"ל. ולא זכיתי להבין כלל דבריו הקדושים במ"ש דבב"ק אוקימנא לר"ע דאמר כולן עדים ואין עד נעשה דיין דוקא כשרואה בלילה אבל בראוהו ביום הם עצמם דנין אותו הלא הש"ס דמוקי כאן דפלוגתא דר"ט ור"ע מיירי בראה בלילה היינו משום דר"ט דסובר מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינים קאמר הש"ס דמיירי בראוהו בלילה דאלו בראוהו ביום סובר ר"ט דא"צ כלל להיות מקצתן עדים רק כולם נעשים דיינים ודנין ע"פ ראייתם אבל אליבא דר"ע אפילו מראוהו ביום ג"כ אינן נעשין דיינים בד"נ או משום דיליף מקרא דעד עמדו לפני העדה למשפט כדאיתא במס' מכות (י"ב) אי משום דכתיב הצילו העדה וכדאיתא במס' ר"ה (דף כ"ו) וכן מתבאר מכל המפרשים דפי' כן לסוגיא דידן בב"ק כאן דהא דמוקי הש"ס בראוהו בלילה הוא משום ר"ט דסובר מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינים אבל בראוהו ביום כולן נעשין דיינים ודנין ע"פ ראייתן דהא לית ליה לר"ט האי דרשא דר"ע במס' מכות (י"ב) וגם דרשא דוהצילו העדה לית ליה לר"ט דהא סובר דמקצתן נעשין דיינים וצע"ג בזה

ועיין בריטב"א על מס' ר"ה (דף כ"ו) שנדפס זה לא כביר דכתב בהדיא ג"כ דההיא אוקימתא דב"ק הכא דמוקמינן בראוהו בלילה הוא דוקא אליבא דר"ט תבל אליבא דר"ע לעולם אין עד נעשה דיין אפילו בראוהו ביום אינן יכולין לדון כלל בדיני נפשות ועיין בבעה"מ (שם) כד"ה (רפ"ג) שכתב לפרש דר"ע אליבא דר"ע קאמר ליה דלדידך דלית לך האי דרשא דעד עמדו אבל אודו טלי מיהת דהיכא דדנין הסנהדרין עפ"י העדאת עדים בב"ד כגון שראוהו בלילה דאינן יכולין לדון עפ"י ראייתן שלא יהיו הרואין נעשין דיינים דבכה"ג ודאי דבעינן עדה שופטת ועדה מצלת והנהו שראו לא מצי חזיא ליה זכותא והריטב"א דחה זה ע"ש דמתבאר דליכא שום הו"א דלר"ע יהיו יכולין לדון הסנהדרין שראו שהרג אפילו בראוהו ביום יעוש"ה. אם לא שנימא דהריטב"א על ר"ה שהוא מרבינו יו"ט בן אשבילי לא זה הוא הריטב"א שעל המס' מכות מרבינו יו"ט בן אברהם וכבר האריך הגאון חיד"א בספר שם הגדולים שייחס חידושים של הריטב"א לרבינו יו"ט בן אשבילי ומ"ש הריטב"א בשיטת הבעה"מ דר"ע ג"כ מודה דבראו ביום יכולין לדון עפ"י ראייתם בלבד המעיין היטב בלשון הבעה"מ נראה מבואר דכתב דלר"ע לא יוכלו הב"ד לדון כלל עפ"י ראייתן שראו ביום יעוש"ה. והנה בין כה ובין כה שיטת הריטב"א במס' מכות וכפי שיטת הריטב"א בר"ה בדעת בעה"מ הנ"ל היא שיטה חדשה בסוגיא דידן

ואולם מ"ש הריטב"א ז"ל במס' סנהדרין [צ"ל ר"ה] פרישנא טעמא כו' דבריו ז"ל צריכין ג"כ פי' ונ"ל דהקשה כאן ב' קושיות חדא דבסוגיא דהחובל משמע דבראו ביום נעשין דיינים ודנין ע"פ ראייתם ואילו לפי מה דקאמר הש"ס בר"ה הטעם משום דוהצילו העדה הוה הדין דאפילו ראוהו ביום אינן נעשין דיינים כלל כיון דלא חזי ליה זכותא וגם דקשה מהא דמס' מכות (י"ב) דסובר ר"ע דסנהדרין שראו באחד שהרג אינן יכולין להיות דיינים כלל מקרא דעד עמדו כו'. וגם הקשה עוד קושיא שלישית דל"ל להש"ס בר"ה לומר הטעם משום והצילו העדה הלא במכות (י"ב) ילפינן מקרא דעד עמדו כו' והוא קושית התוס' דכאן וגם בר"ה (שם) ד"ה דרחמנא. וע"ז כתב דאין לומר דקרא דהכא עד עמדו הוא אסמכתא ועיקר דרשא דרשינן מקרא דוהצילו העדה וא"כ היה מיושב עכ"פ קושיא השלישית והיא קושית התוס' דהא לשון הש"ס במכות שם דקאמר דקרא דעד עמדו מבעי ליה לכדר"ע כו' מוכרח דדרשא מעליא היא

(ד) וכתב עוד הריטב"א ז"ל וז"ל והנכון דהא דהכא עיקר דרשא והנהו דהתם טעמא לקרא נינהו אלא הוו סוגיא דפליגי דבפרק החובל סברי דטעמא לקרא נינהו משום דאין עד נ"ד וסוגיא דסנהדרין [צ"ל ר"ה] סברי דטעמא דקרא משום והצילו ואי נפקא לן לפום סוגיא דפרק החובל דכל מה דאמרינן בכל דוכתין בהדיא דאין עד נעשה דיין מהאי דקרא דעד עמדו לפני העדה נפקא לן כו' ע"ש. ופירוש דבריו ז"ל נלע"ד דבר לתרץ קושיא ג' והיא קושית התוס' בר"ה ודסוגיא הנ"ל דסוגיא דר"ה דקאמר משום והצילו סוברת ג"כ האי דרשא דר"ע במס' מכות משום דילפינן מקרא דעד עמדו כו' ורק דקרא דוהצילו הוא טעמא לקרא דמש"ה אמרה התורה דסנהדרין שראו שהרג אינן יכולין להיות דיינין משום דכתיב והצילו העדה והני דחזו דקטל לא מצי חזו ליה זכותא וא"כ לפי"ז לעולם עד הרואה אינו יכול להיות דיין ואפילו בראו ביום ג"כ אינן יכולין להיות דיינים משום דלא מצי חזו ליה זכותא וסוגיא דפרק החובל סוברת דמקרא דהצילו לא דרשינן כלל לזה רק הטעם דאמרה תורה עד עמדו לפני העדה למשפט דדרשינן דסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאינן יכולין לדונו הם בעצמם עד שיעמוד בב"ד אחר הוא משום דאין ענ"ד ולפי"ז דוקא בראוהו בלילה דהוויין רק עדים אינן יכולין להיות דיינים אבל בראוהו ביום שפיר יכולין להיות דיינים ודנין עפ"י ראייתם. וא"כ מיושב בזה הקושיא שהקשה בראשונה דמקרא דעד עמדו משמע דאפי' בראוהו ביום ג"כ אינן יכולין להיות דיינים ואלו בסוגיא דפרק החובל מבואר דבראוהו ביום מודה ר"ע דנעשין הם דיינים ודנין אותו עפ"י ראייתם משום דסוגיא דפרק החובל סוברת דטעמא דר"ע במס' מכות (י"ב) הוא משום דאין עד נעשה דיין ולא משום קרא דוהצילו העדה וא"כ הואיל דעיקר הטעם דר"ע במס' מכות (י"ב) הוא דמש"ה אמרה תוה"ק עד עמדו לפני העדה למשפט הוא משום דאין עד נעשה דיין וא"כ זה הוא דוקא בראוהו בלילה דנעשין אז עדים אבל בראוהו ביום שדנין עפ"י ראייתן ולאו שם עדים עלייהו כלל ודנין משום לא תהיה שמיעה גדולה מראיה שפיר יכולין לדון גם בד"נ ומוקמינן לקרא דעד עמדו דוקא בראוהו בלילה. ואין להקשות לפי"ז א"כ אף דמוקמינן להאי פלוגתא דר"ט ור"ע בסנהדרין שראו באחד שהרג סובר ר"ט מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשים דיינין ור"ע סובר כולן נעשין עדים ואין עד נ"ד דמוקמינן דוקא בראוהו בלילה מ"מ אכתי תקשה דלמה סובר ר"ע דאין יכולין מקצתן להיות דיינים הלא ר"ע סובר דסנהדרין שראו ביום יכולין להיות דיינים ודנין עפ"י ראייתן ולית ליה טעמא דוהצילו העדה וא"כ יהיה מקצתן נעשין דיינים. אולם באמת א"ש דכל שהב"ד דנין עפ"י עדים שוב א"י להיות דיינים כלל כל שראו הדיינים דשוב שם עדים עליהם ואין ענ"ד דבשלמא כשדנין עפ"י ראייתן לבד הוא דיכולין לגמור הדין עפ"י ראייתן אבל כל דאיכא עדים המעידים לפני הב"ד שוב פסול גם עד הרואה להיות דיין. והוא כסברת הריטב"א בר"ה בשיטת הבעה"מ שהבאתי לעיל

וכתב הריטב"א עוד וז"ל ומיהו עדיין צריכין לשאול דסוגיא דפרק החובל וכן לר"ט דפליג על ר"ע וכן לתנאי דלעיל דלית להו האי דרשא עד דאינו נעשה דיין מנ"ל ויש שהיו אומרים בתוס' דטעמא משום דהוי עדות שאאי"ל כו' יעוש"ה. וכוונתו דלפי מה שהעלה לעיל דסוגיא דפרק החובל סוברת דהא דר"ע במס' מכות דיליף מקרא דעד עמדו הוה הטעם משום דאין ענ"ד מנ"ל האי סברא דאין ענ"ד דנימא דזה הוא טעמא דקרא וכן