אמרי הצבי ב כה

דתלמודא שהקשה דנימא מה הפרט מפורש בעלי חיים שנבלתו מטמא במגע ובמשא ונימא דעל עופות טמאים לא משלם כפל ומכח קושיא זו מסיק הש"ס כל ריבויא הוא ולא דרשינן תו בכלל ופרט וכלל עיי"ש ביש"ש והנאני שכוונתי לדעת קדשו בקצת דברים

(ב) ובעיקר הדבר מדוע לא הביא הרמב"ם להאי דינא דאינו מסויים נלע"ד לומר בזה בהקדם יבואר קצת שיטות הראשונים ז"ל בזה דהנה שיטת התוס' דבדבר שאינו מסויים דליכא שבועה וליכא כפל דגלי קרא והיינו דלא משום זה בלחוד דליכא שבועה הואיל דהוה דבר שאינו מסויים משום זה ליכא כפל רק דפטורי דכפל הוא ענין פטור בפני עצמו ואפילו היכא דאיכא שבועה גביה כגון ע"י גלגול דמגלגלין גם על דבר שאינו מסויים אפ"ה פטור מכפל בטוען טענת גנב וכ"כ התוס' (בדף ס"ג ע"א) בד"ה למה לי בסה"ד וז"ל וכן הא דממעטינן דבר שאינו מסויים הוי בין לענין שבועה בין לענין כפל ואפילו היכא דנשבע ע"י גלגול בדבר שאינו מסויים פטור הוא מכפל עכ"ל. ועיין במהרש"א שם שכתב דזה תליא במה שהקשה הר"י לעיל בתוס' ד"ה רעהו דלמאי איצטריך רעהו למעט הקדש מכפל בטוען טע"ג הא ליכא שבועה בהקדש ולא ניחא ליה בזה התירוץ דכפל ושבועה מחד קרא נפקא דא"כ למה לי קרא בכפל וע"כ כתבו התוס' לעיל (בדף ס"ב ע"ב) בד"ה יצאו קרקעות וכאן בד"ה למה לי בסה"ד דצרכינן קרא דגבי כפל להיכא דנשבע ע"י גלגול אפ"ה פטור מכפל גבי קרקע וגבי דבר שאינו מסויים אבל התוס' דסברי להאי סברא דכפל ושבועה מחד קרא נפקא א"כ לשיטתם שפיר נוכל לומר דהיכא דאיכא באמת שבועה כגון שהוא ע"י גלגול איכא כפל הן בקרקעות והן בדבר שאינו מסויים כן הבנתי מדברי המהרש"א יעויין היטב בהסוגיא ובדברי מוהרש"א הנ"ל

והנה גבי גנב ממש אם חייב כפל בדבר שאינו מסויים דאיכא בזה שני גרסאות לקמן (בדף ס"ד ע"ב) דמסיק הש"ס דגנב עצמו ילפינן מקרא דאם המצא וכדתנא דבי חזקיה וקאמר הש"ס ותו שדי חמור בין המצא לתמצא לאתויי מאי אי לאתויי דבר שאינו בע"ח משור נפקא אלא לאתויי דבר מסויים כן היא הגירסא שלפנינו והתוס' היינו לדבריהם וז"ל למעוטי דבר שאין מסויים אית ספרים דגרסי לאתויי ולעיל (דף ס"ג) מפורש עכ"ל ונראה דאית ספרים הי' גורסים לאתויי דבר שאינו מסויים. והנה להגירסא למעוטי דבר שאינו מסויים הוה הדין דגנב ממש ג"כ פטור מכפל בדבר שאינו מסויים והא דצרכינן קרא למעט הלא כבר גילה לן התורה דטוען טע"ג פטור מכפל בדבר שאינו מסויים משום דהו"א דוקא טטע"ג מיעטה קרא ומשום דאינו חייב כפל עד שישבע ובדבר שאינו מסויים ליכא שבועה ותו ליכא כפל דכפל ושבועה מחד קרא מימעטי ולהגירסא לאתויי דבר שאינו מסויים איצטריך קרא לרבות דלא נימא דהוה הדין כמו בטוט"ג ואע"ג דיש חילוק בין גנב ממש לטוען טע"ג דאע"ג דטוען טע"ג טור הוא משום דאיכא שבועה ובדבר שאינו מסויים לא שייכא שבועה אבל בגנב ממש בודאי היה מחייב מצד הסברא לשלם כפל בדבר שאינו מסויים וא"כ למה לי קרא לאתויי יש לומר דמ"מ הו"א דנילוף מטוען טענת גנב לפטור בדבר שאינו מסויים. ומכ"ש דא"ש יותר לשיטת הר"י ז"ל דלית ליה דכפל ושבועה מחד קרא מימעטי וא"כ קרא דכפל אתא גבי טוט"ג לפוטרו אפילו היכא דאיכא חיוב שבועה כגון ע"י גלגול וא"כ חזינן דהתורה פטרה טוען טענת גנב מכפל בדבר שאינו מסויים אפילו היכא דאיכא שבועה אלמא דאין הפטור בזה משום דליכא שבועה בדבר שאינו מסויים וא"כ הו"א דנילוף גנב ממש מטוען טע"ג ויהיה פטור מכפל בדבר שאינו מסויים ואשמעינן קרא לחיובא כן נראה לכאורה לומר לפום האי גירסא דגרסינן לאתויי דבר שאינו מסויים ועיין ברא"ש פ"ק דקידושין (סי' ב') דהיה לו הגירסא ג"כ לאתויי דבר שאינו מסויים ומפרש לאתויי לפטור יעוש"ה. מיהא פשטא דלישנא לאתויי משמע לכאורה לחיובא אתא והתוס' (בדף ס"ג ע"א) בד"ה דבר שאינו מסויים כתבו בדרך אחר קצת יעו"ש בסה"ד וז"ל ויש ספרים דגרסי לקמן לאתויי דבר שאינו מסויים ואין נראה דמהיכא הוה ס"ד למעוטי דאיצטרך קרא לאתויי כו' יעוש"ה וי"ל בזה. והנה כל זה הוא לפום ההו"א דקרא דאם המצא תמצא דרשינן ליה בכלל ופרט וכלל אבל לפי דמסיק הש"ס (בדף ס"ד ע"ב) דדרשינן לקרא דאם המצא בריבה ומיעט וריבה דריבה הכל ומאי רבי רבי כל מילי א"ה כל הני פרטי ל"ל חד למעוטי קרקע וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות גניבה וחיים לכדרב דאמר אחי' לקרן כעין שגנב כו' כל הסוגיא וא"כ לפי המסקנא פשיטא דחייב כפל בגנב ממש אפילו בדבר שאינו מסויים כיון דדרשינן לה בריבה ומיעט וריבה כל מילי וגם דבר שאינו מסויים בכלל וז"פ, ובשמ"ק הביא דברי הרשב"א ז"ל בד"ה דבר שאינו מסויים משרש ריב"א כגון ההיא דתנן בשבועות הדיינין אין נשבעין לא על דבר כו' כמ"ש בתוס' והיינו דהכא ממעטינן דבר שאינו מסויים ולקמן גבי גנב עצמו מרבינן דבר שאינו מסויים לפי שהגנב עצמו משלם כפל בלא שבועה עכ"ל וכ"כ עוד השמ"ק בשם הרב רבינו יהוסף הלוי ז"ל בשו"ת וז"ל באה"ד ולזה אמרנו שלמה למעוטי דבר שאינו מסויים ולא יהיו הפסוקים סותרים זא"ז כי מה שחייב שיאמר בפסוק שנאמר מענין טוען טע"ג למעוטי דבר שאינו מסויים ושיאמר כאן בפסוק הנאמר בגנב עצמו לאתויי דבר שאינו מסויים הוא שהפסוק הראשון הנאמר לענין טוט"ג אין אנחנו דורשים אותו בכלל ופרט וכלל אלא בריבה ומיעט וידוע שהריבה הוא יותר כולל לרבות כל דבר ואפילו מה שאינו כעין הפרט יצא לנו מזה שהכניס בכלל אפילו דבר שאינו מסויים ובא שלמה למעט ומיעט דבר שאינו מסויים והפסוק השני הנאמר בגנב עצמו דרשנו אותו בכלל ופרט וכלל וידוע שהכללות אינן מחליטות לרבות כל דבר כמו הריבוי אבל הפרטות מעטים מהם ואין מרבים אלא כעין הפרט בלבד ומכיון שראינו שהפרט דבר מסויים הוא הנה נתחייב שלא ירבו הכללות מכל מה שהוא מטלטל וגופו ממון אלא מה שהוא דבר מסויים כעין הפרט ושנאמר כך מה הפרט מפורש דבר המסויים ומטלטל וגופו ממון אף כל דבר מסויים ומטלטל וגופו ממון וכו' ויצא לנו עתה מזה שגנב עצמו מתחייב לשלם תשלומי כפל ואפילו גנב דבר שאינו מסויים וטוען טע"ג לא יתחייב תשלומי כפל אלא עד שיהיה טענתו בדבר מסויים עכ"ל הטהור. והנה באמת לא זכיתי להבין דברי קדשו במה שתלה רבינו יוסף ז"ל הטעם דוקא שגנב חייב כפל אפילו בדבר שאינו מסויים הואיל דמדרש בכלל ופרט וכלל והלא כשמסיק הש"ס דגם קרא דהמצא תמצא דרשינן בריבה ומיעט וריבה כל שכן דהוה הדין דחייב גנב ממש כפל אפילו בדבר שאינו מסויים וכמו שכתבתי לעיל וי"ל בזה. אבל עכ"פ שמעינן דס"ל לרבינו יוסף הלוי ז"ל דגנב ממש משלם כפל אפילו בדבר שאינו מסויים וכן הוא דעת הרשב"א ז"ל וא"כ נוכל לומר דגם הרמב"ם ז"ל סבירא ליה כשיטת רבו ז"ל וא"כ לא הוצרך רבינו הרמב"ם ז"ל להביא כלל להאי דינא דדבר שאינו מסויים דבטוען טע"ג לא הוצרך להביאו הואיל דכבר כתב (בפ"ד מהל' גניבה) דטוען טע"ג לא משלם כפל עד שישבע וכבר כתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ד מהל' טוען ה"א) דבדבר שאינו מסויים ליכא שבועה דאורייתא וא"כ ממילא ידעינן דליכא כפל בטוט"ג בדבר שאינו מסויים ובגנב ממש סבירא ליה באמת דאיכא כפל אפילו בדבר שאינו מסויים ולא הוצרך הרמב"ם להביא זה בפירוש הואיל (דבפ"ב מהל' גניבה ה"א ב') פרט הרמב"ם הני דברים שאינן משלמין עליהם כפל ולא קא חשיב לדבר שאינו מסויים ממילא ידעינן דבגנב ממש משלם כפל אפילו בדבר שאינו מסויים ודוק היטב. וכן ראיתי עוד בשמ"ק על (דף ס"ג ע"ב) בד"ה וה"ר יוסף הלוי ז"ל באה"ד כתב בשם הרב המאירי ז"ל וז"ל מה שנאמר בסוגיא זו שלמה למעוטי דבר שאינו מסויים לא לענין גניבה נאמר שלענין גניבה כל שמשלם קרן משלם כפל אלא שהוא נאמר לענין מודה במקצת שאם יטעון בית מלא מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור עד שיטעון דבר המסויים ויודה לו כן כגון זה אומר עד הזיז והלה אומר עד החלון כו' עכ"ל הרי מפורש בהדיא ג"כ דבגנב ממש משלם כפל אפילו בדבר שאינו מסויים. ועיין מס' שבועות (דף ד' ע"ב) דתניא רבי אומר בכל פודין בכור אדם חוץ משטרות ורבנן אמרי חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות ופליגי אי דרשינן בכללי ופרטי או ריבוי ומיעוטי והרמב"ם פוסק (בפי"א מהל' ביכורים ה"ו) כרבנן דדרשינן כללי ופרטי והש"ס מסיק שם דבכ"ד גם רבי דרש בכללי ופרטי עיי"ש ומבואר דהרמב"ם סובר דדרשינן בכללי ופרטי ועיי"ש בתוד"ה ר"ע מ"ש בזה והרבה י"ל עוד בזה

(ז) שם בגמ' שלמה למעוטי דבר שאינו מסויים כו' עיין בשמ"ק בד"ה דבר במ"ש התשובה לרבינו יוסף הלוי ז"ל וכתב שם בשם הרב המאירי ז"ל וז"ל וגדולי הרבנים פירשו בו למעט אבידה שאין לבעלים בה סימן שהטוען בה טע"ג