אמרי הצבי ב רמג

וקורא אי דוקא לענין בכורים אמרינן דלבעל בנכסי מלוג אמרינן ק"פ כקה"ג דמי אבל לא לשאר מילי אפילו בנכסי מלוג ג"כ לא הוי כקה"ג או דנכסי מלוג לכל מילי הוי ק"פ כקה"ג גם לר"ל והשעה"מ תמה בזה דהא בהדיא מבואר במס' ב"מ (צ"ו) דבנכסי מלוג ג"כ סובר ר"ל דלאו כקה"ג דמי אלא ע"כ דרק לענין ביכורים הוא דאמרינן דק"פ שיש להבעל בנכסי מלוג הוי כקנין הגוף אבל לא לשאר מילי יעו"ש ומסוגיא דידן כאן ג"כ מבואר דבנכסי מלוג סובר ר"ל דק"פ לאו כקה"ג דמי ומעתה נוכל לומר דפלוגתא דר"י ור"ל הוא דר' יוחנן סובר דלענין ביכורים הוא דאמרינן ק"פ כקה"ג אפילו דלא הוי הבעל בנכסי אשתו ורק גם במוכר שדהו לפירות ג"כ אמרינן ק"פ כקה"ג דמי והטעם הואיל דגלי קרא ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו אמרינן תו דלכל ענין ביכורים אמרינן ק"פ כקה"ג ומש"ה גם במוכר שדהו לפירות מביא וקורא ור"ל סובר דדוקא היכי דאיכא תרתי דהוא נכסי מלוג ולענין ביכורים הוא דאמרינן דק"פ בזה כקה"ג ומשום דגלי קרא ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו אבל במוכר שדהו לפירות אינו קורא דק"פ לאו כקה"ג ול"ק תו קושית הב"א הנ"ל ודוק. ע"כ ממ"ש בילדותי. וכעת נלע"ד דע"כ צ"ל כן לשיטת הראשונים הנ"ל דאל"כ תקשי מהא דאר"י אי לאו דאר"י ק"פ כקה"ג לא מצא ידיו ורגליו בבהמ"ד דלא משכחת לה דמייתי ביכורים כו' ולדברי השמ"ק הנ"ל קשה דהא כה"ג דלא היה לו מעולם קנין הגוף גם ר"י סובר דק"פ לאו כקה"ג ואכתי תקשה לר"י דסובר אחין שחלקו לקוחות הן לא משכחת לה דמייתי ביכורים וע"כ צ"ל דלענין ביכורים הוא דסובר ר"י ק"פ כקה"ג אפילו בכה"ג דלא היה מעולם קנין הגוף דהא במוכר שדהו לפירות ג"כ לא היה לו מעולם קנין הגוף ואפילו הכי מביא וקורא משום דלענין ביכורים אמרינן בכה"ג ק"פ גם כן כקנין הגוף ודוק היטב בזה

[כב] דף פ"ט ע"א אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של זו כו' ואס"ד ליתא לתק"א אמאי יירשנה בעלה תזבין כתובתה לגמרי כו'. וראיתי ביה"ת שהקשה לשיטת הפוסקים בחו"מ (סי' ס"ו) דיורש יכול למחול לעצמו א"כ מאי מקשה הש"ס ואס"ד ליתא לתק"א תזבין כתובתה לגמרי הא אף אי ליתא לתק"א נמי אין שום אדם יקנה ממנה כתובתה לגמרי דשמא תמות היא קודם ויהיה הבעל יורש וימחול לעצמו כתובתה והיא קושיא גדולה ונפלאה ראויה לכל מעיין לשום עיניו עליו עכ"ל היה"ת וכתב לתרץ דהואיל דבמלוה שעמו פלגא משום דאין הבעל יורש בראוי ובמלוה שעמו איכא ספק אי הוי ראוי או לא וכמבואר בש"ע אה"ע (סי' צ') ומעתה אם מתה אין הבעל יכול למחול לעצמו החוב של הכתובה לגמרי רק הפלגא שהוא עליו יורש בודאי ואידך פלגא יתן ללוקח וא"כ שפיר מדייק דאיתא לתק"א דאי ליתא לתק"א אמאי אין העדים נותנים לה רק ט"ה למה לא יתנו פלגא דכתובתה שהיתה יכולה למכרה והלוקח יקח החצי עכ"פ דבודאי דאין הבעל יכול למחול לעצמו רק פלגא יעוש"ה בדבריו. ולע"ד יש לפקפק על תי' של היה"ת הנ"ל דהא מה דאמרינן דבמלוה שעמו פלגא הוא דוקא בדכתב לה דו"ד אין לי בנכסיך אבל אי לא כתב לה הכי הוה הדין דבמלוה שעמו הבעל יורש הכל ועיין היטב בב"י אה"ע (סי' צ') בסוד"ה כתב הרשב"א ע"ש ובב"ש (סק"ט) וא"כ הלא סוגיא דידן אזלא בסתמא והיינו בדלא כתב לה דין ודברים כו' וא"כ יורש הבעל כל המלוה וי"ל בזה

וראיתי בהגהות מפ"י שם (אות י"א) בתי' השני דלכאורה קשה בהא דקאמר הש"ס לקמן כל לגבי בעלה ודאי מחלה הא מבואר בחו"מ (סי' ס"ו) בהג"ה בשם המרדכי דלהפוסקים דחוב נקנה באגב אם מכר שט"ח באגב א"י למחול וא"כ אכתי קשה תזבין לכתובתה בט"ה אג"ק דאז א"י למחול אמנם לשיטת הרא"ש בש"ע אה"ע (סי' צ' ס"ט) דלאחר תק"א אף בחייה מוציא הבעל גוף השדה של נ"מ מן הלוקח וא"כ אין תו להאשה קרקע להקנות אגבה ולכך שפיר קאמר הש"ס כל לגבי בעלה ודאי מחלה וא"כ מיושב קושית היה"ת הנ"ל דשפיר מוכח הש"ס דאיתא לתק"א דאי אמרינן דליתא לתק"א א"כ שוב תוכל למכור שטר כתובה אג"ק והיינו הנ"מ שיש לה ואז שוב א"י למחול לעצמו יעו"ש מ"ש עוד בזה. ולע"ד יש לומר בזה הרי הסוגיא אזלא השתא דלית לה נ"מ דאל"כ תמכור הנ"מ בט"ה וקאמר הש"ס דלית לה נ"מ ופריך הש"ס דתמכור להכתובה עצמה בט"ה וא"כ הלא אין לה נ"מ ומש"ה לא מצינן לומר דתמכור הכתובה אג"ק ודברי המפ"י צ"ע בזה

אולם בגוף הקושיא של היה"ת לע"ד איני רואה שום התחלה להקושיא הנ"ל דהא ע"כ הא דמדייק רב אידי ב"א מהברייתא דאיתא לתק"א מדחזינן דשמין כמה היא שוה בט"ה ול"א דנשער בכל הכתובה הלא ע"כ לא הוי הכוונה על הכתובה מנה ומאתים משום דעיקר הכתובה אינו מחויב לשלם רק כשנתאלמנה או נתגרשה אבל כשמתה היא בחיי הבעל לא נתחייב כלל וא"כ מה זה ענין לתק"א הלא אף כי ליתא לתק"א מ"מ כי מתה היא בחיי הבעל ליכא שום חיוב כלל. וע"כ דהכוונה הוא על הנצ"ב דשמין כמה שוה הט"ה וכ"כ התוס' בד"ה אמר רב אידי יעו"ש. וא"כ הואיל דכוונת ראב"א הוא להוכיח מדקתני ברייתא דשמין הט"ה ולא מחייבין לשלם. על הנכסי צ"ב כלום שהרי היתה יכולה למכור אלא ש"מ דאיתא לתק"א ונכסי צ"ב לא הוי חוב כלל אלא שכשהם בעין הם שלה והלא גם הבעל א"י למוכרם לחלוטין לכ"ע ורק אם יכול למוכרם לזמן איכא שיטות בזה ועיין בש"ע אה"ע (סי' צ' סי"ג) ובח"מ (ס"ק מ"ב) ובב"ש (ס"ק מ"ז) מ"ש בזה והש"ס משני אם אמרו בנ"מ יאמר בנצ"ב והיינו דנכסי צ"ב אפילו כי ליתא לתק"א ג"כ אינה יכולה למוכרם בחיי הבעל אלמא דעיקר הראיה היה מנכסי צ"ב וזה נקרא ג"כ כתובה אבל מחילה בודאי דלא שייך בנכסי צ"ב שהרי אנו דנון על דבר שהוא בעיו ולפי הס"ד דנצ"ב שוה לנ"מ בזה ושפיר הביא סייעתא דאיתא לתק"א

[כג] שם בתוד"ה פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן היינו במילי דאתו מעלמא כו' כגון גונב ולד בהמת מלוג דמשלם כפל לאשה כו' ונראה נמי דכ"ש גונב בהמת מלוג עצמה משלם כפל לאשה עכ"ל ולכאורה י"ל אם הודה לבעל או לאשה אי פטור מהקנס בהודאה לאחד מהם אי אמרינן דכל שהודה לאחד מהם פטור או דאם הודה לבעל מיפטר משום דעיקר תליא בקרנא או אם הודה לאשה מיפטר דעיקר אזלינן בתר כפילא שהוא קנסא או דבעינן דוקא שיודה לשניהם על הקרן ועל הכפל. ולכאורה י"ל בזה מהא דלקמן (דף ק"ח ע"א) בעי רבינא חומש וכפילא בתרי גברי מאי ה"ד כגון שמסר שורו לשני ב"א וטענו בו טענת גנב חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים מאי מי אמרינן בחד גברא קפיד רחמנא דלא משלם חומשא וכפילא האי נשלם כפילא והאי נשלם חומשא או דלמא עלויה חד ממונא קפיד רחמנא דלא נשלם עלה חומשא וכפילא וה"נ חד ממונא הוא חיקו ואמאי לא נקיט הש"ס כגון בנתנה האשה לשמור הנ"מ דהוה הדין דהכפל להאשה והקרן לבעל ונשבע השומר והודה להבעל או להאשה ואח"כ באו עדים ואיכא חומש וכפילא בחד ממונא. מיהו י"ל דאם הודה לבעל או להאשה מיחשב הודאה ומיפטר על הכל לגמרי דבשלמא בתרי גברי לא יוכל ההודאה שהודה אחד לפטור להשני ג"כ אבל הכא בנ"ד מיפטר שפיר הגנב בהודאה לפני אחד. אולם עדיין י"ל לפי מה דאיתא לעיל בב"ק (דף ע"א ע"ב) גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן דמשלם החמשה חצאי בקר להשני וכ"פ הטוח"מ (סי' ש"נ) ובקצה"ח (סי' ש"נ סק"ב) הביאו והב"ח כתב דהטור מפרש דמיירי דהודה להראשון כשתבעו לפני הב"ד ולהשני כפר כשתבעו לפני ב"ד אחר דאל"כ לא יתחייב לשני דמסתמא כיון דהודה לאחד מן השותפין כאלו הודה גם להשני ע"ש בקצה"ח מ"ש ע"ד הב"ח הנ"ל וא"כ ה"נ נימא דזה דומה לגנב שור של שני שותפין והודה לאחד מהם דלא נפטר בהודאתו מהשני וא"כ ג"כ בנ"ד נימא דאם הודה להבעל חייב לשלם הכפל להאשה כשתבעה אותו לפני ב"ד וכפר. וא"כ אכתי קשה דלמה לא נקיט הש"ס בב"ק (ק"ח) הנ"ל חומשא וכפילא בתרי גברי וחד ממונא בגוונא דכתבתי לעיל. הן אמת דלכאורה י"ל דלמה לא יועיל ההודאה לשותף הראשון שיפטור לשלם גם להשותף השני. ובאמת כבר הקשה בזה התורי"ד לעיל בב"ק (דף ע"א ע"ב) הבאתיו לעיל על (דף ע"א ע"ב) [אופ"ז אק"ד] ואולי א דמיירי באופן דהודה הגנב שחייב לאחד חצי חלקו של השור אולם לא אמר שהחיוב הוא