אמרי הצבי ב רמב

בזה וכוונתי ג"כ לדברי הנתה"מ (בסי' קפ"ב ס"ח) שכתב על קושית המלמ"ל הנ"ל דברי הרשב"א אהדדי דכוונת הרשב"א במ"ש דאם מכר הבעל הגוף והפירות דלא חל כלל לענין פירות בלחוד ג"כ הוא משום דמכירת פירות ל"מ רק כשמוכר גוף לפירות וכיון שהבעל מכר הקרקע בחזקת שלו ומכר כל הגוף והפירות הן ממילא שלו מחמת מכירת הגוף וכיון שמכירת הגוף בטל ממילא גם מכירת הפירות בטל ולזה כתב הרשב"א דאין הפירות אלא מכח הקרקע משא"כ במקצתה גזולה שאין מקצת קרקע זה בא מכח מקצת קרקע השניה אבל ודאי דאף אם מכר לו שני דברים ונתבטל אחד לא נתבטל קנין השני אפילו להרשב"א דהא קיי"ל (בסי' ר"ג) בקנה את וחמור או בהקנה לו דשלב"ל עם דשב"ל דקנה מחצה כו' יעוש"ה בדבריו. והנה אם כי בלשון הרשב"א ז"ל הנ"ל יש לפרש כן הסברא לחלק אבל בלשון הנ"י בפ' חזקת הנ"ל קשה לכוין הסברא הנ"ל שכ' הנתה"מ בזה. ובגוף תירוצו של הנתה"מ הנ"ל ג"כ י"ל דאמאי לא נימא דאם הבעל מכר הגוף נהי דלא חל על הגוף מ"מ הלא אם מכר הפירות בלבד דחל מכירת הבעל וכדאיתא במס' כתובות (דף פ') וע"כ צ"ל דחכמים הקנו להבעל הגוף לפירות וכשמוכר הבעל הפירות היינו שמוכר הגוף להפירות וזכות זה שיש לו להבעל מוכר וא"כ נימא דאם מוכר הגוף לגמרי נהי דלא חל המכירה על כל הגוף דהא אינו של הבעל מ"מ חל עכ"פ על הזכות הזה שיש לו הגוף להפירות כמו אם מכר השדה ונמצאת מקצתה גזולה דחל הקנין על חצי השדה שלו דאינה גזולה וה"נ דכוותיה ולכאורה י"ל בזה

(ג) ולהבין הדבר היה נלע"ד לומר בזה דנהי דרבנן תקנו להבעל שיהיה לו זכות בגוף השדה להפירות ויכול למכור זכות זה לאחר ג"כ אולם זה דוקא היכא דאינו מוכר אלא זכות הזה משא"כ היכא דמוכר כל השדה דהיינו גם גוף השדה וא"כ לא חל כלל הקנין על השדה ממילא בטל ג"כ הקנין על הזכות הזה שיש לו בהשדה הגוף לפירות דכל שמוכר כל השדה תו לא אקני ליה רבנן גם הגוף להפירות ובטלה תו המכירה לגמרי ונהי דלא נפקע הקנין והזכות שיש להבעל לגמרי שהרי אף כי לא חל המכירה של הבעל בזה לגמרי ולא חל כלל אפילו על הגוף לפירות מ"מ אכתי הבעל אוכל הפירות ויש לו עדיין הזכות בהשדה הגוף לפירות ויכול אח"כ למכור הזכות הזה לאחר מ"מ בשעת המכירה הזו שמכר ג"כ גוף השדה לא חל כלל המכירה אף במה שהיה יכול לחול אלו היה מכר הגוף לפירות דהיה חל המכירה אבל כשמכר גם גוף השדה לא חל כלל הקנין אפילו על הגוף לפירות. ונוכל לדמות להא דמס' כתובות (דף פ"א ע"ב) גבי שומרת יבם דאם מכר דא"ר יוסף הואיל דאמרו רבנן לא ליזבן אי עבר וזבין נא הוי זביניה יעוש"ה וכבר כתבו הטעם דגם במידי דרבנן ג"כ אמרינן כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ והכא עדיף עוד יותר הואיל דעיקר הזכות שיש להבעל בהקרקע לפירות הוא רק מתקנתא דרבנן ובכה"ג לא תקנו כלל אבל במוכר שדה לחבירו ונמצאת מקצת השדה גזולה וכן בהחליף פרה וטלה בכור חטים ובכל הני שפיר אמרינן דחל הקנין לחצאין דהיינו דבמה שיכול הקנין לחול חל כמו גבי מכר דשלב"ל עם דשב"ל הואיל דבהחציה שהוא שלו יכול הקנין לחול וכן בכל הני מצי הקנין לחול לחצאין ושפיר חל הקנין לחצאין ודוק היטב בזה

ועפ"י האמור מובן שפיר דברי הנ"י דלא סתרי אהדדי ולא פליג הרשב"א כלל על הנ"י והוא דבמכר האב השדה שפיר חל הקנין לשדה לפירות עכ"פ אם הלוקח רוצה בזה והאב א"י לחזור והוא משום דכשנתן האב השדה לבנו מהיום ולאחר מותו הרי שייר לעצמו הגוף לפירות דלעצמו בעין יפה שייר וכדאי' במס' ב"ב (דף קמ"ח) וא"כ הרי יש להאב קנין בגוף השדה לפירות ומדינא הוא שלו ולא מטעם תקנתא והרי כשמכר השדה להלוקח ומכר גוף השדה שפיר אמרינן נהי דלא חל הקנין על כל גוף השדה דהא אינו שלו מ"מ הרי חל הקנין על השדה לפירות ודומה זה לנמצאת השדה מקצת גזולה דחל הקנין לחצאין משא"כ בבעל שמכר השדה לגמרי בזה אמרינן דהא מדינא אין לו להבעל קנין כלל בגוף השדה ורק מתקנתא דרבנן הוא דיש להבעל קנין בהשדה להפירות ויכול ג"כ למכור זכות זה מ"מ אם מכר גוף השדה לגמרי אז לא חל כלל הקנין דלא תקנו לו רבנן להבעל זכות זה אם ימכור הגוף השדה ובטל הקנין לגמרי ולא חל כלל אפילו להשדה להפירות וכמש"ל בביאור הדבר ושפיר כתב הנ"י בפ' חזקת והרשב"א הנ"ל דבעל שמכר הגוף השדה דלא חל כלל הקנין אפילו השדה לפירות ודוק

(ד) אולם מה שלא זכיתי להבין כלל דאמאי לא נימא דתליא דין זה דמכר האב דהלוקח יכול לחזור בו והאב המוכר א"י לחזור בו נימא דכמו דפליגי הראשונים ז"ל באונאה באם היה האונאה יותר משתות דהנתאנה יכול לחזור בו ולבטל המקח דסובר הרמב"ם ז"ל דדוקא הנתאנה יכול לחזור בו ולבטל המקח אבל המאנה א"י לחזור בו ודעת הרא"ש ז"ל דגם המאנה יכול לחזור בו דהואיל דהתאנה יכול לחזור גם המאנה יכול לחזור בו ועיין בח"מ (סי' רכ"ז ס"ד) הובאו שתי הדעות שם וא"כ לשיטת הרא"ש והטור שם נימא דכמו הלוקח יכול לבטל המקח ה"ה דגם האב המוכר יכול לבטל המקח והכא עדיף יותר מהתם שהרי היה אונאה בעיקר הדבר שמכר לו גוף הקרקע ונודע שאין לו להמוכר כלל גוף הקרקע רק השדה לפירות כל ימי חייו ולכאורה יש חילוקים אולם לאחר העיון היטב לא מצאתי שום סברא לחלק בזה. ולכאורה ר"ל דמש"ה לא הובא שיטת הנ"י והרב המאירי הנ"ל להלכה בש"ע דכיון דפסקינן להלכה כשיטת הרא"ש וכמ"ש הרמ"א שם (בסי' רכ"ז) שיטת הרא"ש והטור להלכה וא"כ ממילא הוה הדין להלכה דבמכר האב כל השדה דכמו דיכול הלוקח לחזור בו ה"ה דהאב המוכר יכול לחזור בו. אלא שי"ל להמחבר שם דפוסק כרמב"ם דהמאנה אינו יכול לחזור בו הי"ל להביא שיטת הנ"י הנ"ל אבל להלכה לדידן דפסקינן כהרא"ש הנ"ל א"כ י"ל דגם האב יכול לחזור בו וי"ל בזה

[כא] שם בתוד"ה באושא התקינו וא"ת לר' יוחנן למה הוצרך לתקן כיון דכקנין הגוף דמי כו' ובשמ"ק כאן בד"ה באושא בסה"ד וז"ל והרא"ש ז"ל תירץ בפרק המפקיד דחק"א תנאי היא ועוד תירץ דק"פ דאב אלים כי הכל היה שלו ונתן הגוף לבנו הלכך אין כח לבן למכור אבל ק"פ דבעל שלא היה הגוף שלו מעולם לא אלים הלכך אי לאו תק"א היתה יכולה למכור עכ"ל. ועיין בב"מ (דף צ"ו ע"א) בתוד"ה בעל בסה"ד שכתב ג"כ סברא זו ועיין במס' ב"ב (דף נ' ע"א) ד"ה קסבר שכתבו ג"כ סברא זו אליבא דר"מ יעוש"ה. ולכאורה י"ל דאם נימא דר"י ס"ל נחלק כן א"כ קשה לכאורה הסוגיא דב"מ (צ"ו) שאל מהאשה ונשאל לבעלה אשה ששאלה ונשאל לבעלה מהו ק"פ כקה"ג דמי או לא ומסיק הש"ס דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל ולפי סברא הנ"ל הלא התם גבי בעל מעולם לא היה לו לבעל קה"ג. ומיהו צ"ל דהתם נמי הוה הטעם מכח תק"א ונוכל להסביר הדבר דר"י סובר דהואיל דהיה נו פ"א קנין הגוף בו אלים תו הק"פ ואמרינן ביה כקה"ג וכמו כן אם יוכל להיות שיהיה לו בה קנין הגוף חשיב ג"כ הק"פ הלז למהוי כקה"ג וגבי בעל ג"כ הלא יהיה להבעל קה"ג אם תמות אשתו בחייו אולם זה דוקא אם איתא לתק"א דאז אף אם תמכור בחייה יהיה הבעל מוציא מן הלקוחות שפיר אמרינן להאי סברא הואיל דיהיה לו פ"א קנין הגוף כשתמות היא בחייו אלים ג"כ הק"פ דהבעל שיהיה כקה"ג. אחז"ר ראיתי בפ"ש על ב"מ שם במהדו"ב שמפלפל בזה אי סוגית הש"ס אזלא לבתר תקנת אושא עיי"ש היטב

אולם אכתי קשה מהא דגיטין (דף מ"ז ע"א) דפליגי ר"י ור"ל במוכר שדהו לפירות דר"י סובר מביא וקורא דק"פ כקה"ג והלא מעולם לא היה לו להלוקח קנין הגוף ואפ"ה סובר ר"י דק"פ כקה"ג דמי. ועיינתי בחידושי שכתבתי בעזה"י עוד בילדותי וראיתי שכתבתי קושיא זו בשם השו"ת בית אפרים שהקשה קושיא זה על השמ"ק הנ"ל ואמרתי אז לתרץ עפ"י מ"ש השעה"מ (בפ"ד מהל' ביכורים ה"ו) בשם המוהריב"ל ז"ל שנסתפק לענין פריעת מס אם הבעל צריך לשלם מס מנ"מ של אשתו והביא הפלוגתא דר"י ור"ל דפרק השולח במוכר שדהו לפירות ופסקינן כר"ל וחקר המוהריב"ל דלר"ל דמודה דבעל מביא בכור אשתו