אמרי הצבי ב רלז

בחבירו בי"ט חייב בה' דברים בשבת וביוה"כ פטור מן התשלומין וילקה ויגלח ויצום ירח ימים ואם אינו רוצה לקבל דין דנין אותו בע"כ עכ"ל. ודבריו הקדושים ז"ל אינם מובנים כלל דהא במשנתנו מבואר ההיפך דחובל בחבירו ביוה"כ חייב בכולן ובפרקין (סי' ה') על משנתנו כתב בהג"א ולא כהספר המקצעות דלעיל דפסק כר' נחוניא דפטור עכ"ל הג"א ובאמת דבריו הקדושים מרפסין איגרי וכבר האריך המוהרש"ל ביש"ש בפרקין (סי' כ"ג) יעוש"ה. והנלע"ד ליישב קצת שיטת המקצעות אשר דבריו הקדושים הם דברי קבלה ובהקדם מה שי"ל לכאורה דהא ע"כ משנתנו דקתני דחובל בחבירו ביוה"כ חייב בכולן הוא משום דסובר תנא דידן דכרת אינו פוטר מתשלומין וא"כ אמאי לא קאמר הש"ס מתני' דלא כרנבה"ק כו'. וביאור דבר המקצעות בזה הוא דהנה בהא דקאמר המקצעות בראשית דבריו דחובל בחבירו בי"ט חייב בה' דברים וכ' סתמא ומשמע דאפילו התרו בו ג"כ משלם ה' דברים נימא הואיל דחייב מלקות על לא תעשה מלאכה יפטור מתשלומין נהי דחובל בחבירו ג"כ איכא ל"ת דפן יוסיף ואפ"ה רבתה תורה דחובל בחבירו לתשלומין נימא דזה דוקא היכא דליכא גביה אלא הלאו הזה דפן יוסיף משא"כ היכא דאיכא לאו אחר הדרינן לכללא קמא מילקי לקי ממונא לא משלם. וצ"ל דהואיל דגילתה התורה חובל בחבירו דממונא משלם מש"ה גם כי איכא עוד לאו אחר בהדיה כגון החובל בי"ט אפ"ה הוה הדין דממונא משלם מלקי לא לקי דאי נימא דלקי על הלאו דיו"ט א"כ תו לא נוכל לחייבו לשלם והתורה רבתה חובל בחבירו לתשלומין

אולם לפי"ז גם בחובל בשבת ג"כ נימא דממונא משלם כו' והתנא קתני בהדיא במתני' דחובל בשבת פטור מתשלומין מפני שנדון בנפשו וצ"ל דדוקא כי איכא ל"ת בלחודיה גבי הלאו דחבלה הוא דאמרינן דהואיל דגילה קרא בחובל בחבירו דאע"ג דאיכא גבים הל"ת דלא יוסיף אפ"ה ממונא משלם ולא לקי וה"ה נמי כי איכא עוד ל"ת גרידא גביה ג"כ ממונא משלם מלקי לא לקי דמאי אילמא לאו זה דיו"ט מלאו דחבלה אבל כי איכא ל"ת שיש בו מיתת ב"ד גביה בכה"ג הדרינן לכללא דקלב"מ ובמאי דגלי גלי ובמאי דלא גלי לא גלי. וכסברא זו כתבו התוס' במס' פסחים (דף כ"ט ע"א) ד"ה מאן י"א תימא לר"י דמאן דיליף אסון אסון ואית ליה מיתה ביד"ש פטור מן התשלומין לר"נ א"כ לרבי דקאמר לקמן (דף ל"ג) הזיד במעילה במיתה אמאי פוטר כרת מתשלומין והא אע"ג דבעלמא פוטר מיתה מתשלומין הכא לא פטרה דגלי לן קרא דבשוגג חייב וה"ה כרת ואע"ג דבכרת הוא במזיד בשוגג יתחייב ואר"י דבמיתה דגלי לן קרא דלא פטרה הכא מתשלומין גלי בכרת דלא גלי לא גלי עכ"ל. והרי מבואר בהדיא בתוס' דדוקא הואיל דחמץ הוה איסור כרת הוא דאמרינן במה דלא גלי לא גלי הא אם היה חמץ ג"כ במיתה ביד"ש היינו אומרין דאם אכל חמץ של הקדש אפ"ה חייב בתשלומין דהואיל דגלי קרא דאוכל הקדש חייב בקרן וחומש אע"ג דהקדש הוא במיתה ביד"ש לרבי ה"ה אם היה של חמץ ג"כ משלם דהואיל דגלי קרא דמשלם על הקדש אע"ג דהוא במיתה ורבתה התורה לתשלומין וה"ה כי איכא נמי איסור מיתה דחמץ כגון שהוא חמץ של הקדש ג"כ איתא בתשלומין ולא פטר ליה חיוב מיתה ביד"ש על החמץ ורק הואיל דהחמץ הוא בכרת אמרינן דכרת פוטר דחמירא כרת ממיתה ביד"ש או בפשיטות דלא גלי ביה קרא וא"כ ה"ה והוא הטעם לחלק בין חובל ביו"ט לבין חובל בשבת. ועיין עוד בפסחים (כ"ט) דדעת רש"י בד"ה את יוה"כ דהא דסובר רנבה"ק דכרת פוטר מתשלומין הוא דוקא באם הוא חייב כרת אבל חייבי כריתות שוגגין לא מיפטר מתשלומין ודעת התוס' (שם) בד"ה ר"נ הוא דכמו בחייבי מיתות שוגגין לדידן דפוטר מתשלומין משום הא דתנא דב"ח ה"ה בחייבי כריתות שוגגין אליבא דרנבה"ק יעוש"ה

(ב) ועפ"י הצעה זו נוכל ליישב דברי המקצעות והוא דבהא דחובל ביו"ט חייב בה' דברים מיירי אפילו במזיד והותרו ביה וכמש"ל בטעם הדבר. והנה היה קשה להגאון ז"ל דאמאי לא קאמר הש"ס דמתניתין דקתני דחובל ביוה"כ חייב בה' דברים דמתני' לא אתיא כרנבה"ק וע"כ צ"ל דמתני' אתיא שפיר ככ"ע ואפי' כרנבה"ק ומיירי בשוגג וכשיטת רש"י דחייבי כריתות שוגגין חייב בתשלומין אפילו לרנבה"ק ובחובל בשבת אפילו בשוגג ג"כ פטור מתשלומין דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין. אולם כ"ז אם הוא בשוגג אבל החובל ביוה"כ במזיד ואתרו בו וא"כ אם התרו ביה למלקות דאז חייב מלקות דהא חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן חייבי מיתת ב"ד אינן בכלל מלקות ארבעים עיין במסכת מכות (דף י"ג ע"ב) דר"ע סובר כן וכ"פ הרמב"ם להלכה עיין (בפי"ח מהל' סנהדרין ה"א) וא"כ בחובל ביוה"כ דחייב מלקות אם התרו ביה אילם יש סברא לומר דהא אם ילקה מלקות על שחבל ביוה"כ לא יצטרך לשלם והא בפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין וא"כ אפילו כי איכא גביה עוד לאו אחר וכמ"ש בטעמא על הא דחובל ביו"ט חייב בתשלומין. אולם באמת חילוק גדול יש בין חייבי לאוין גרידא לבין חייבי לאוין דכריתות דהא חייבי לאוין דכרת חמירי וא"כ תו שייך לומר כסברת התוס' בפסחים (כ"ט) דנהי דגלי קרא בחובל לתשלומין ואע"ג דאיכא ל"ת דלא יוסיף פן יוסיף וא"כ אף כי איכא ג"כ עוד ל"ת אחרינא גביה כגון לאו דיו"ט ג"כ אמרינן ממונא משלם מלקי לא לקי ולא לקי ג"כ על הל"ת דיו"ט התם היינו משום דהל"ת דיו"ט אינה חמורה מן הל"ת דחובל אבל כי חבל לחבירו ביוה"כ דהל"ת הוא דחייבין עליה כרת וחמירא הל"ת הלזו ואמרינן דנהי דגלי קרא דממונא משלם ולא לקי היינו דוקא בל"ת גרידא אבל לא בל"ת שיש בה כרת ואמרינן דבמאי דלא גלי לא גלי. ואף כי יש להשיב ולומר דהואיל דסוף סוף ליכא אלא מלקות על הל"ת שיש בה כרת כמו על הל"ת גרידא וא"כ מה חומרא דל"ת שיש בה כרת מל"ת גרידא. הנה באמת בפשיטות י"ל דעיקר הטעם הוא הואיל דבמאי דלא גלי לא גלי וגבי ל"ת שיש בה כרת לא גלי קרא דנימא ביה ממונא משלם ולא לקי וא"כ הדרינן לכללא דכל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משלם. אולם יש להוסיף עוד תבלין ולומר דהא הואיל דאי נימא דלא ילקה רק משלם כדין חובל בחבירו דעלמא וא"כ יהיה חייב כרת על הל"ת דיוה"כ דדוקא כי לקי נפטרו מידי כריתתן אבל כי לא לקי יתחייב כרת וא"כ חמירא שפיר הל"ת ותו אמרינן שפיר דהואיל דבל"ת שיש בה כרת לא גלי קרא דחובל בחבירו לתשלומין וא"כ אמרינן תו כמו בכה"ת מלקי לקי ממונא לא משלם ודוק היטב בזה. ומעתה שפיר כתב המקצעות דבחובל בשבת ויוה"כ פטור מן התשלומין והיינו כי אתרו ביה למלקות דבשבת פטור בין באתרו ביה בין בלא אתרו ביה דחייבי מיתות שוגגין לעולם פטורין מתשלומין ורק ביוה"כ מיירי דוקא באתרו ביה דאז איכא חיוב מלקות ופטור מתשלומין וזש"כ אחר כך וילקה וקאי על יוה"כ דאלו על שבת הלא חייבי מיתת ב"ד אינן בכלל מלקות ארבעים. או י"ל דהא דקאמר ילקה ויגלח כו' זה הוא לענין בזה"ז והוא ענין בפ"ע וכן סוף הלשון מורה כן ואם לא רצה דמשמע דלא איירי בזמן סנהדרין וגם מ"ש ויגלח כו' הוא מתיקוני התשובה ועיקר דינו של הרבינו הקדמון המקצעות במ"ש החובל בשבת וביוה"כ פטור מתשלומין היינו לדינא אם היה בהתראה ובפני הסנהדרין כנלע"ד לתרץ דבריו הקדושים

(ג) אולם דעת רבינו הרמב"ם ז"ל לא כן הוא שכ"כ בהדיא (בפ"ד מהל' חובל ה"ט) החובל בחבירו ביוה"כ אפי' במזיד חייב בתשלומין אע"פ שעבר עבירה שהוא חייב עליה מלקות והלא כל המחויב מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם שאין לוקה ומשלם כך הם הדברים בכל חוץ מחובל בחבירו שהוא משל שהרי בפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין שנאמר רק שבתו יתן עכ"ל. ובמ"מ כתב דהוא כר' יוחנן בכתובות (ל"ב) וכ"פ הטוש"ע חו"מ (סי' תכ"ד ס"ב) ובהגמי"י שם הביא דברי הג"א מ"ש בשם המקצעות ע"ש. והנה מבואר דעת הרמב"ם והטוש"ע דאפילו במזיד ואתרו ביה ג"כ הדין כן ומשום דהואיל דריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין אע"ג דאיכא לאו דלא יוסיף וא"כ אף אם ניתוסף בו עוד לאו אחר של חייבי כריתות ג"כ ממונא משלם ולא לקי ומכ"ש בחובל בי"ט דבודאי משלם הואיל דהוא לאו גרידא שאין בו כרת. שוב ראיתי בצל"ח פסחים (כ"ט) בד"ה ועוד נלע"ד שכתב (שם) לענין מלקות דחמץ אף דהוא לאו דכרת מ"מ אין מלקות דחמץ פוטר מתשלומין כמו דאין מלקות דהקדש