אמרי הצבי ב רלו

מצות דב"נ ג"כ פטור. ועיין במקנה קידושין על (דף ל"א) תוס' ד"ה דלא מפקידנא שכתב בפשיטות כן דלר"י הוה הדין דסומא פטור אפילו מל"ת ג"כ משום דילפינן מקרא דאלה העדות והחוקים והמשפטים וכמ"ש

והנה בהא דפירש"י בחומש (פ' בראשית ד' פסוק כ"ג) ויאמר למך כו' פירש"י שהיו נשיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו שהיה למך סומא ותובל קין מושכו כו' וא"ל למך והלא שוגג אני ולא מזיד כו' ע"ש ועיין ג"כ עוד (שם בפסוק כ"ה) וידע אדם מה שפירש"י (שם) והלא אם נימא דלרב יהודה סומא פטור גם מל"ת וגם מן השבע מצות א"כ לא חטא למך בזה שהיה סומא ועדיפא היל"ל להו שהרי סומא היה. מיהו מדרשות חלוקות יש בזה שם וע"ש ברש"י (בפסוק כ"ד) מ"ש בשם המדרש רבה ע"ש. וגם דהלא לברייתא ראשונה בכאן דקאמר דר"י פוטר סומא מבושת וכן היה פוטרו מחייבי גליות ומחייבי מיתת ב"ד ויליף ליה מקראי וכן בברייתא שניה (שם) וכן היה פוטרו מכל דינים שבתורה והנה להברייתא הראשונה דפוטרו מחייבי מיתת ב"ד ומשום דיליף גז"ש רוצח רוצח ופירש"י דכתיב לא תקחו כופר לנפש רוצח ע"ש וא"כ רק ממיתה שחייב על רציחה פטרה התורה לסומא מגזה"כ דגלי הגז"ש אבל בכל שאר חייבי מיתות שפיר חייב גם לרב יהודה ורק לברייתא שלישית פטור לגמרי מכל הל"ת שבתורה ועיין (בדף פ"ז ע"א) בתוד"ה וכן היה רב יהודה פוטרו מ"ש בזה וא"כ הרי פליגי ג"כ תנאים דברייתות אליבא דרב יהודה

(ד) והנה זה איזה שנים אשר כתבתי ג"כ מענין זה ואמרתי לסדרו כאן בעזה"י. על מה שראיתי כתוב בספר יעיר אוזן בקונטרס עין זוכר להגאון חיד"א ז"ל הביא במערכת ס' (אות כ') בשם ספר המכריע (סי' ע"ח) דהא דפטור לר"י סומא ממצות היינו אפילו מלאוין והקשה הגאון חיד"א דהאיך יהיה מותר לסומא לחלל שבת וחמץ בפסח וג"ע ושפ"ד והוא ז"ל כתב הכוונה דפטור מכל המצות האמורות בתורה היינו לבד השבע מצות ב"נ כו' יעוש"ה בדבריו. והנה אם נימא דסומא פטור אפילו מלאוין א"כ י"ל לכאורה בהא דקאמר הש"ס במס' גיטין (דף כ"ג ע"א) מתקיף לה רב יוסף היאך סומא מותר באשתו היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה אלא בטב"ע דקלא כו' והאי סוגיא איתא ג"כ במס' חולין (צ"ו ע"א) ע"ש. והנה הפירוש הפשוט בהסוגיא הוא דר"י מקשה שני קושיות חדא דהיאך סומא מותר באשה ועוד היאך בני אדם כו' וא"כ היאך מדייק ר"י מסומא דמותר באשתו דדלמא היא אשת חבירו ואיכא איסור סקילה והלא סומא פטור מכל המצות ואפילו מלאוין ג"כ וליכא איסורא דאורייתא כלל אלא איסור דרבנן וכמ"ש התוס' בב"ק (דף פ"ז) בד"ה וכן דמדרבנן עכ"פ אסור ולכאורה י"ל בזה. אולם באמת אנן לא קי"ל כר"י בהא וסוגית הש"ס דגיטין ובחולין אזלא אליבא דרבנן דפסקינן להלכה כרבנן. והקשיתי לשיטת רבינו ישעיה הנ"ל מסוגיין דקתני ר"י אומר סומא אין לו בושת וכך היה ר"י פוטרו מחייבי גליות ומחייבי מלקות ומחייבי מיתת ב"ד כו' עד חייבי מיתת ב"ד אתיא רוצח רוצח מחייבי גליות כו' ואם נימא דסומא פטור מכל ל"ת שבתורה א"כ בלא זה אין עליו חיוב מיתה. אולם באמת קושיא זו הוא כקושית התוס' בב"ק (דף פ"ז ע"א) בד"ה וכן היה ר"י פוטרו מכל דינים שבתורה שהקשו דא"כ מאי איריא דפטור ר' יהודה בבושת לעיל ול"ל גז"ש דעיניך עיניך ונראה לר"י שלבסוף חזר בו ר' יהודה ממה שהיה פוטרו מבושת לבד כשמצא דרשא לפוטרו ממיתה וגלות א"נ אי לאו דגלי גז"ש כו' יעוי' בתוס' וא"כ לתירוצם של התוס' מתורץ גם זה לר' ישעיה דהא לפי הברייתא שלישית ממילא פטור מהכל. מיהו לפי מ"ש הגאון חיד"א ז"ל דהא דפוטרו ר"י מכל המצות ואף מל"ת לפ"ד הר"ר ישעיה הנ"ל מ"מ בשבע מצות דב"נ שפיר חייב אף לר"י ומש"ה קאמר שפיר הש"ס דמחייבי מיתת ב"ד פטור משום דיליף רוצח רוצח והיינו אף בהורג נפש דהוא משבע מצות דב"נ מוזהר עליו וגלי קרא דסומא פטור ממיתה אבל לעולם דאיסורא דאורייתא איכא גביה אלא שאין הב"ד עונשין אותו עליו. והנה להברייתא ראשונה דפוטר ר"י מבושת ומגלות ומרוצח וממלקות והטעם משום דיליף בגז"ש מרוצח רוצח אם גבי שאר חייבי מיתות ב"ד פטור ג"כ או דוקא גבי רוצח פטור ולכאורה נראה דלברייתא הראשונה דוקא ברוצח פוטר ר"י אבל לא בשאר חייבי מיתת ב"ד כגון עריות וכדומה ע"כ מהרשום אצלי מכבר

(ה) וראיתי להפרמ"ג בפתיחה כוללת (סוף ח"ג) שכתב שאלה ראובן ששלח לסומא לקדש לו אשה והלך וקידשה ואח"כ קידש אחר ג"כ אי יש לחוש לקידושי שני או לאו ואם יש לחלק באם המשלחו ג"כ סומא אי לאו. תשובה. לא נפלאת היא מחלוקת הפוסקים אם הלכה כר"י בפרק החובל אי סומא חייב במצות או לאו עב"י או"ח (סי' נ"ג) הביא דברי הרי"ו סומא פורס על שמע לא יורד לפני התיבה וי"ל דסובר זה דרבנן וסומא עכ"פ מדרבנן חייב כו' ובע"צ נ"צ כ' (אות כ') סומא חייב במצות דרבנן דלא להוי כעכו"ם וזה כר"י עתוס' מגילה פ' הקורא עומד כו' ולפי"ז י"ל למאן דפסק דסומא אין חייב במצות מה"ת לאו בר שליח הוא דבעינן אתם גם אתם שיהיה השליח והמשלח שוין ואף דהמג"א (בנ"ג אות י"ז) כתב דחייב מה"ה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וצריכה גט ג"כ משני ולהרמב"ם כל מידי דרבנן הוה מה"ת מלא תסור י"ל דיכול לעשות שליח דחייב הוא מה"ת כו' ומיהו אם משלחו ג"כ סומא י"ל דודאי יכול לעשות שליח דבעינן שיהיה השליח והמשלח שוין והרי הם שווין שהרי הרב אומר כן בשו"ת מ"ב (סי' צ"ז) בעכו"ם לעכו"ם יש שליחות כו' ה"ה סומא ששולח סומא אין בו פקפוק דשוין ונעשה שליח. והנה ראיתי אע"ג לר"י סומא פטור כו' היינו מעשין לעשות בקו"ע הא לאוין מה"ת מצוה שלא לעבור ועיין מס' מכות (ט') סומא אין גולה מקרא ומ"ש התוס' במגילה דלא להוי כעכו"ם י"ל היינו במ"ע וא"כ ודאי בכלל בני ברית הוא כעבד דחייב במקצת מצות עכ"ד. והנה הרבה י"ל בזה בראשון מה שהראה הגאון ז"ל כי איכא פוסקים כר"י דסומא פטור מן המצות ובאמת צע"ג בזה דהרי במס' חולין (י"ג ע"ב) במתני' וכן הסומא ששחט שחיטתו כשירה וכ"פ להלכה ברמב"ם וטוש"ע יו"ד (סי' א' ס"ט) ומבואר בהדיא דבר זביחה הוא אלמא דאסור בל"ת האמורין בתורה. וי"ל עוד בזה דאם נימא דר"י פוטרו אף מל"ת מדוע לא פליג ר"י על דין זה ועכ"פ הי"ל להש"ס לומר מתני' דלא כר"י. ומ"ש ז"ל דלא הוי בר שליחות י"ל בזה דאם נימא דהוא מחויב בהלאוין וכמ"ש הוא ז"ל בעצמו א"כ מדוע לא יהיה בר שליחות ג"כ הרי הוא בר קידושין הכי אם סומא יקדש לא יהיו חלין הקידושין שלו וא"כ תו מקרי ג"כ בר שליחות הואיל דבר קידושין הוא לגבי דנפשיה. ובמ"ש דאם לא מהני הקידושין אם השליח הוא סומא מ"מ אם המשלח הוא ג"כ סומא תו הוי בר שליחות וכמ"ש המ"ב גם בזה י"ל דהא אם נימא דסומא לאו בר קידושין הוא כלל א"כ מה מהני לן שבר שליחות הוא הלא אם המשלח בעצמו קידש אשה לעצמו והוא סומא אם נימא דלא חלין הקידושין א"כ מכ"ש אם מקדשה ע"י שליח סומא הלא לאו בר קידושין הוא וע"כ צ"ל דבר קידושין הוא ואם סומא קידש לעצמו אשה בודאי דהוא א"א גמורה וא"כ מהני ג"כ שליחות גבייהו לענין זה ואף דילפינן שליחות מתרומה מ"מ הואיל דבר קידושין הוא מקרי בר שליחות ג"כ. ובמ"ש עוד הגאון ז"ל לדבר פשוט דלענין לאוין מה"ת מצוה שלא לעבור כבר כתבתי לעיל בשם הראשונים ז"ל דסברי להיפך והראיה ממס' מכות אין ראיה כלל ופשטות הסוגיא דב"ק מורה כשיטת הראשונים הנ"ל וכאשר הארכתי לעיל. וגם מה דפשיטא להגאון ז"ל דבודאי בן ברית הוא כעבד דחייב במקצת מצות. גם בזה י"ל וכמש"ל אם לא מכח סברת התוס' הואיל דמדרבנן מחויב וא"כ איכא תו לאו דלא תסור והרבה י"ל עוד בזה ועיין בה"ג סוף ב"ק שהביא להברייתא הראשונה וברייתא שלישית ונכתב הברייתא ג' ר' יוסי אומר והוא טעות הדפוס וצ"ל ר' יהודה וכבר תיקן זה בגליון הבה"ג הנדפס מחדש וסיים ולית הלכתא כר' יהודה עכ"ל:

[טו] (א) דף פ"ז ע"א במתני' וחובל בחבירו ביוה"כ חייב בכולן כו' והחובל בחבירו בשבת פטור מכולן מפני שהוא נדון בנפשו כו' ועיין בהג"א בפרקין (בסי' ב') כתב בשם ספר המקצעות וז"ל דהחובל