אמרי הצבי ב רכו

השור בשוויה כפי מה ששמוהו הב"ד והרי יהיה לו כל דמי השור וא"כ מש"ה ליכא שבת משא"כ באם לקח שורו של חבירו וסגרו דבודאי צריך לשלם לו שבת וכן בסגר ביתו של חבירו ג"כ צריך לשלם לו שבת וא"כ מובן שפיר דברי הנ"י והב"ח שכתבו דבכה"ג איכא שבת שהרי הזיקו עכשיו כנלע"ד נכון בשיטתם ז"ל עד די"ל עוד יותר להסוברים דליכא שבת בכה"ג דאמאי לא ישלמו שבת וי"ל בזה. ועיין במרדכי ב"ק פרק הגוזל עצים (סי' קי"ד) וז"ל רבינו יקיר הזורק מטבע של חבירו לים הגדול היכא דחזו ליה פטור לרבנן לר"מ חייב וא"ת לפי מה דפירש דר' מחייב בזורק מטבע חבירו לים מ"ש לר"מ המכה בהמת חבירו דמשלם נזק אבל אם רפאו אינו משלם אע"ג דגורם לו ליתן לרופא ומ"ש זורק מטבע לים דגרם לו להשכיר שכירים להעלותו וכן בריפוי שבת דאדם חייב דצריך להשכיר רופאים משא"כ בבהמה דפטור ומ"ש לכן נראה דאף ר"מ מודה דפטור בזורק מטבע ויש לחלק בין נזקי גופו לנזקי ממונו כו' אבל כשמזיק לממונו ומחמת אותו ממון נפסד ממון אחר כגון חובל בהמה ומחמת הבהמה הפסיד ממון אחר שיש לו ליתן לרופא מש"ה פטור והאי טעמא דמודה ר"מ בזורק מטבע דפטור גם לר"מ כו' ע"ש. והנה הרי"ף והרמב"ם פסקו דזורק מטבע לים חייב כיון דס"ל כר"מ דדאין דד"ג ועיין בש"ע (סימן שפ"ו ס"א ס"ב) ובש"כ וא"כ הוא דלא כמרדכי ועיין קצה"ח (שם סק"י) הביאו. ולפי האמור לעיל נוכל ליישב קושית המרדכי הנ"ל דלשלם דמי רפואה להבהמה לא שייכא כלל הואיל דמשלם לו דמי הנזק א"כ המזיק אומר להניזק הרי כבר שלמתי לך כל דמי הבהמה כיון ששלמתי הפחת והרי תוכל למכור הבהמה תיכף ומיד ולמה לך להוציא הוצאות לרפאותה תוכל לקנות לך בהמה אחרת משא"כ באדם מחויב לשלם דמי רפואתו ג"כ ודוק. ולקמן הבאתי דברי השמ"ק בב"ק על (דף פ"ו ע"א) ד"ה ורבא ובש"ע (סימן ש"ז) ויש בזה שיטות בין הראשונים יעויין לקמן בזה. ועיין בטור חו"מ (סימן שס"ג) גזל בהמת חבירו ועשה בה מלאכה והחזירה אח"כ אע"פ שעובר בלאו אינו חייב לתת לו כלום כיון שהחזירה בעין בלא כחש ובלא פחת כו' ועיין בבד"ה וז"ל ויש לתמוה עמ"ש אינו חייב לתת לו כלום ולמה לא ישלם מה שבטלה ממלאכתה כמו גבי עבד דבסמוך וי"ל דהכא שאני שנתכוין לגזול הבהמה עצמה משא"כ שם שלא נתכוין לגזול העבד עצמו עכ"ל. והרי בהדיא מבואר בבדה"ב דאי לאו האי טעמא דנתכוין לגזול היה מחויב לשלם על שבטלה ממלאכתה והלא אין שבת באדם דאזיק שור אלא ע"כ דבכה"ג שפיר משלם וה"ה היכא דהדקיה באנדרוניא ומן הטעם שכתבתי לעיל ודוק. אם לא שנימא דשאני התם משום דעשה בה מלאכה והרי נהנה מן הבהמה והרי אכל חסרונו של זה וכמ"ש הרא"ש בב"ק פ"ב (סי' ה') מיהו לשון הבדה"ב לא משמע כן דמטעם זה היה סברא לחייבו והרבה י"ל בזה

(ב) וכד עיינתי עוד בענין זה היה נלע"ד לומר עוד יותר דלכאורה י"ל בהא דחייבה התורה לשלם ה' דברים והלא השבת נכלל ג"כ בהנזק שהרי שמין אותו כמה היה שוה כשהיה שלם והיה שוה אלף וכשנקטעה ידו הרי אינו שוה אלא שש מאות והלא הלוקח יודע שלא יהיה יכול לעשות שום מלאכה עד שיתרפא ויהיה צריך ליתן לו מזונות גם בעת חליו ואפ"ה קנאו בעד שש מאות וא"כ אם היה יכול אז תיכף בשעת הקנין לעשות המלאכה א"כ בודאי דהיה נותן אז בעבורו יותר דהיינו שש מאות ועשרים וא"כ הרי נכלל תיכף בשעת השומא השבת והריפוי בכלל הנזק ואפילו אם נימא דהריפוי לא שייך לומר דנכלל בכלל נזק דלא יוציא הוצאות בהריפוי רק יניחנו עד שיתרפא מאליו אף כי דוחק הוא לומר כן מ"מ השבת בודאי דנכלל ככלל הנזק וכמו שכתבתי וא"כ אמאי חייב בשבת בפ"ע הרי כבר נכלל השבת בהנזק וכבר פרע לו הנזק. ולכאורה י"ל דהואיל דשיטת הרר"ש הוא דשמין אותו כעבד כנעני וגבי ע"כ איכא פלוגתא אם יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך ומסקנת הש"ס הוא בגיטין (דף י"ב) דיכול לומר עשה עמי ואיני זנך וא"כ הרי לא נכלל תו השבת בכלל הנזק שהרי הלוקח את העבד הרי הוא חושב שלא יתן להעבד מזונות כל ימי חליו. אולם ז"א לא מיבעיא לרשב"ג דבשני בצורת יכול העבד לומר או פרנסני או הוציאני לחירות בודאי דה"ה כשהעבד חולה דבודאי ג"כ חייב לזונו וא"כ לרשב"ג בודאי דהלוקח חייב במזונות כל ימי חליו והרי חושב הלוקח זה והרי נכלל תו השבת בכלל הנזק אלא אפילו לרבנן דיכול לומר עשה עמי ואיני זנך גם בשני בצורת וכן כשהוא חולה מ"מ הלא בודאי דאין אדם עושה כן שיאמר לעבד עשה עמי ואיני זנך ועיין ברמב"ם (פ"ט מהלכות עבדים ה"ז) וא"כ הלוקח הזה חושב ליתן להעבד כל צרכו עד שיתרפא דלמה לו להכניס א"ע בזה וא"כ הרי נכלל תו השבת בכלל הנזק וי"ל בזה. ומכ"ש לשיטת רש"י דשמין או תו כעבד עברי ובע"ע אינו יכול לומר כן עשה עמי ואיני זנך כמבואר (שם) וא"כ בודאי דנכלל השבת בכלל הנזק ולכאורה י"ל טובא בזה. וע"כ צ"ל דנהי דכששמין כמה הוא שוה עתה למכור הרי נכלל עתה הכל בהנזק מ"מ אם נישום אותו כמה הוא שוה עכשיו אם היה יכול עתה לעשות המלאכה דהיינו שכבר נתרפא אז היה שוה יותר למשל דעתה הוא נישום בשש מאות ויהיה יכול לעשות המלאכה אחר ב' שבועות ואם היה יכול עתה לעשות המלאכה היה נישום בשש מאות ועשרים והרי נחשב השבת בעשרים מ"מ אם נישום השבת בפ"ע יהיה עולה ארבעים וכדומה וא"כ אמרינן דמשלם לו השבת היינו דנישום השבת בפני עצמו וא"כ כשנישום הנזק לשלם שיימינן כאלו יש לו ידו אחת וכבר נתרפא וא"כ הרי לא נכלל השבת בהנזק כלל

ועפי"ז מיושב לי מה שהיה קשה לי בהא דלעיל בב"ק (דף כ"ו ע"א) ויהא שור חייב בארבעה דברים מק"ו ומה אד שאינו חייב בכופר חייב בד' דברים שור שחייב בכופר אינו דין שחייב בד' דברים ומשני א"ק איש בעמיתו ולא שור בעמיתו והיה ק"ל לשיטת הרמב"ן דסובר דהא דחייב בשבת לאו מדינא דגרמי אתינן עלה אלא משום דהוי כאלו אז עשה הנזק ג"כ וא"כ גם שור ליחייב בשבת דהא בנזק חייב וה"ה בשבת שהרי זה ג"כ הוא נזק גמור אבל לפי האמור א"ש שהרי באמת כששיימינן הנזק הרי השבת נכלל בו כמש"ל אלא דהתורה גלה רק שבתו יתן דהיינו דלא נישום השבת בכלל הנזק ורק דנישום הנזק לבדו דהיינו כשנישום כמה הוא שוה עכשיו היינו אם כבר היה נתרפא והיה יכול לעשות עתה המלאכה קלה שמירת קשואין ושבת יהיה נישום בפני עצמו דאז יעלה יותר השבת מכפי מה שהיה נכלל בכלל הנזק וזה הוא היכא דאיכא שבת דהיינו דגלתה התורה דמשלם שבת אבל במקום דלא משלם שבת בפני עצמו א"כ כששיימינן הנזק בודאי דשיימינן ליה כמה הוא שוה עכשיו למכור וא"כ צריך הלוקח לעשות חשבון לעצמו שכשיקנה להעבד זה לא יהיה יכול לעשות שום מלאכה אפילו שמירת קישואין עד שיתרפא וא"כ הרי נכלל בזה הנזק וא"כ באמת בשור דאזיק אדם דלא משלם שבת היינו דלא משלם שבת בפני עצמו כמו אדם דאזיק אדם אבל מ"מ השבת שהוא בכלל הנזק זה משלם שפיר דהרי שיימינן כמה הוא שוה עכשיו למכור והוא עדיין חולה ולא יהיה עושה מלאכה קלה עד שיתרפא כנלע"ד לכאורה

ולולא דמסתפינא עלה בדעתי דאפשר דיש לומר דבאדם באדם דחייב בשבת היינו לומר דמלבד השבת הנכלל בהנזק דהיינו כמה הוא יפה עכשיו לאתר שנעשה בו הנזק ומה שמקודם הנזק היה שוה יותר זה ישלם לו וא"כ נכלל השבת בכלל הנזק וכמש"ל וזה הוא משלם בכל הזיקות בין שור דאזיק אדם בין אדם דאזיק שיר וגלי קרא דבאדם דאזיק אדם מוסיף עוד להתחייב דלשלם ג"כ שבת בפני עצמו דהיינו שנישום ג"כ מה שישב בטל ולא יוכל לעשות המלאכה קלה ג"כ זה ישלם ג"כ והיה א"ש הכל מיהו לא ראיתי עדיין כתוב כן בשום מקום ויראתי לחדש כזה. מיהו לפמ"ש בראשונה דיש חילוק בין אם שיימינן ל השבת נכלל בתוך הנזק דאז הוא פחות ממה שנישום השבת בפ"ע א"ש ג"כ הכל. וא"כ גם בשור דאזיק אדם ג"כ נישום השבת בכלל הנזק ג"כ בכה"ג ואין חילוק בין אדם דאזיק שור ושור אדם לבין אדם דאזיק אדם רק דבאדם דאזיק אדם שיימינן להשבת בפני עצמה ועולה הרבה אבל באדם דאזיק שור ושור דאזיק אדם שיימינן הכל בכלל הנזק וא"כ אין מקום כלל לדחות הקצה"ח לדברי הנ"י והב"ח ודוק. שוב ראיתי לדברי בעה"מ