אמרי הצבי ב כב

שלמים ממון גבוה וע"כ צרכינן לומר דבכה"ג ג"כ נפקע ממנה קדושת מע"ש ומש"ה גם בכה"ג אמרינן דשלמים ממון בעלים הם ודוקא לשלמים התירה התורה אבל לקרבן אחר כגון תודה יש לומר דלא נפקע ממנה קדושת שמעינן ומש"ה הוה הדין דלא יביא מחיטי מע"ש. אבל עכ"פ מע"ש מכל הנ"ל דמעות מע"ש קיל ממע"ש עצמו דממעות מע"ש יכולה הקדושה להפקע ממנו משא"כ ממע"ש עצמו וא"כ אם קידש אשה במעות מע"ש יש לומר שפיר כסברת הצל"ח דאע"ג דאם קידש במע"ש גופיה לא חלין הקידושין כלל הואיל דממון גבוה הוא מ"מ אם קידש אשה במעות מע"ש חלין הקידושין דהא הוא מפקיע עתה המע"ש מקדושתי' ונהי דכשהי' ביד המקדש הי' המעות בקדושת מע"ש מ"מ כי הוציאם לרשות אחרת ונתנם לאחר במתנה בתורת חולין הרי הופקע הקדושה מהמעות המע"ש ואע"ג דכשהי' המעות ביד המקדש הי' המעות ממון גבוה ונהי דכשבאו ליד האשה הופקע הקדושה מ"מ לא נתן לה המקדש מידי דהא כשהי' אצלו ממון גבוה הי' וי"ל דתליא זה במאי שנסתפק המלמ"ל (בפ"ה מהל' אישות הל"א) באם מקדש אשה חולנית באיסורי הנאה דלדידה מותר להנות ורק לדידי' אסור בהנאה אם חלין הקידושין הואיל דלא יהיב לה כלום ואם נאמר דהתם מהני הקדושין א"כ גם הכא במקדש אשה במעות מע"ש ג"כ חלין הקידושין אלא אפילו אם נימא דהתם לא חלין הקידושין הואיל דלא יהיב לה כלום מ"מ י"ל דהכא מהני כמו במקדש האשה בגזל לאחר יאוש דאמרינן דהואיל דכשבא ליד האשה איכא שינוי רשות ג"כ וחלין הקידושין משום דכשבא ליד האשה אז הרי הוא נותן לה ובאין שניהם כאחד קנייתו והקידושין ועיין בהה"מ (בפ"ה מהל' אישות ה"ז) ועיין קצה"ח (סי' שנ"ג סק"א) האריך בזה וה"נ דכוותי'. וי"ל עוד להסביר הדבר הואיל דכשבא ליד האשה הרי פקע הקדושה וא"כ אז גם אצל המקדש לא הי' מיקרי תו ממון גבוה וא"כ שפיר מהני הקדושין ולא דמי למקדש באיסורי הנאה דגם לאחר הקידושין אסור לו להנות ממנו משא"כ הכא ודוק בזה כי קצרתי מעט. ומעתה לפי האמור מיושב קצת קושית התוס' הנ"ל הואיל דאם יקנה במעות מע"ש קרבן מהני שפיר ומש"ה לא תני ליה תנא במתני' להאי חילוקא דהא אם יקנה במעות מע"ש קרבן שהוא חייב מהני. והא דאם קנה חטאות ואשמות ועולות מדמי מעשר יאכל כנגדן כדאיתא במס' קדושין (דף נ"ו) וכ"פ הרמב"ם (בפ"ז מהל' מע"ש הי"ז) נוכל לומר שהוא רק מדרבנן ואולי גם במקדש אשה במעות מע"ש ג"כ הדין כן דיאכל כנגדן וי"ל עוד בכ"ז

[ב] דף ס"ב ע"ב מנה"מ דת"ר על כל דבר פשע כלל על שור על חמור על שה על שלמה פרט על כל אבדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל כו' יצאו קרקעות שאינן מטלטלין כו' כל הסוגי' ובתוס' ד"ה יצאו קרקעות וא"ת כיון דאימעטו משבועה כדאמרינן בפ' הזהב (נ"ז) תיפוק ליה דאין בהם כפל בטוען טענת גנב דלא משלם אלא בשבועה כדאמרינן לקמן בשמעתין וליכא למימר דאיצטריך לקופץ ונשבע דבהגוזל קמא (דף ק"ו) מוכח דלא משלם אלא א"כ ב"ד משביעין אותו כו'

(א) והנלע"ד ליישב קצת קושית התוס' הנ"ל עפ"י מ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"ד מהל' גניבה ה"י) וז"ל שומר שגנב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהפקד אצלו וסלע מכיס שהפקיד אצלו אם יש עליו עדים חייב בכפל וכ' הראב"ד ז"ל וז"ל זה אינו כלום ועיין במגדל עוז ועיין בה"ה שכ' לפרש כוונת הראב"ד בהשגתו שלא מצינו כפל בשומר אלא בטוען טענת גנב ונשבע הלא"ה לא דאע"ג דאחר שגנב מרשות הבעלים משלם כפל כמו שנתבאר הוא עצמו ודאי לא ישלם דאי לא למה לן שבועה משעת כפירה ליחייב בכפל ונ"ל שדעת רבינו ז"ל בנשבע על כך וטען טענת גנב וקמ"ל שאין זה שליחת יד הפוטרו מן הכפל לדעתו ז"ל למעלה אלא הרי הוא חייב בכפל לפי ששליחת יד הוה בנשתמש במה שנפקד אצלו אלא שגם זה צ"ע סוף דבר אינו יודע טענה לרבינו עכ"ל ובכ"מ הביא דברי ה"ה והוא ז"ל פי' דברי רבינו ז"ל דלעולם הפי' הוא שחייב כפל בלא שבועה ואף דכל טוען טענת גנב אינו משלם כפל בלא שבועה הכא משלם כפל בלא שבועה וכתוב בטעמו של הדבר וז"ל ול"נ שדעת רבינו דטוען טענת גנב היינו כשמניח הפקדון במקומו וטוען שנגנב כולו והכא שאני שמכלל מה שהפקד אצלו לקח קצת בדרך גנבה עכ"ל ולכאורה דבריו ז"ל אינם מובנים ונלע"ד לפרש והוא דבאמת ס"ל לרשב"ם ז"ל דכל חצר המופקד נקנה למפקיד עיין ברשב"ם ב"ב (דף פ"ה ע"א) בד"ה המופקדין ועיין בטו"ז חו"מ (סי' קפ"ט) ובמוהרי"ט ח"א (סי' ס"ה) ובקצה"ח (סי' קפ"ט) האריכו בזה ומדברי רש"י ז"ל במס' ביצה (דף מ"ם ע"א) בד"ה שייחד לו קרן זוית דאושלי ביתא הילכך ברשות המפקיד הן אבל הכא דמשכן שומר וקבל עליו שמירתן הרי הן כרגליו עכ"ל משמע קצת דדוקא היכא דייחד לו מקום הוא דאמרינן דהקנה לו חצירו להמפקיד אבל בלא ייחד לו מקום לא הקנה לו המקום להמפקיד וכבר העירותי בזה בכמ"ד. והנה בטוען השומר שנגנבה ובאמת הוא עצמו גנבו א"כ הי"ל לומר דהואיל דכל מקום שמונח הפקדון ברשות המפקיד הוא מונח הואיל דמקום הפקדון נקנה להמפקיד ולא מיבעי בייחד לו מקום דפשיטא דהוה כאילו מונח ממש ברשותו של המפקיד וא"כ הרי הוא כאילו השומר גנבה מרשותו של המפקיד והרי הוא ממש כגנב דעלמא אלא אפילו בלא ייחד לו מקום דסובר הרשב"ם דג"כ המקום שהפקדון מונח שם הרי הוא של המפקיד והטעם בזה דהוי כאילו הקנה לו להמפקיד כל המקומות כל זמן שהפקדון יהי' מונח שם וא"כ בודאי דהרי זה דומה כאילו השומר גנבו ממש מרשותו של המפקיד והרי הוא כגנב דעלמא וא"כ אמאי בטוען טענת גנב הוה הדין דשומר צריך לישבע דוקא ומ"ש מגנב דעלמא. ונוכל לומר דזה הוא סברת הכ"מ שכ' לחלק בין אם הפקדון מונח במקומו ולא לקחו כלל רק שטוען שנגנב כולו וא"כ אם נבא עליו מדין גנב דעלמא הרי לא גנבו כלל דהא לא עשה בו שום קנין ומש"ה דוקא כי נשבע הוא דחייב כפל דאז הוה כאילו גנבו ממש בידים ובזה הוא דחייבת התורה לשלם כפל ואפילו אה ייחדו לו מקום והוא לקחו להפקדון והניחו במקום אחר ג"כ י"ל אם חייב לשלם כפל בלא שבועה דנהי דשינה מקומו והוה כגנב דעלמא דהרי הוציאו מרשות המפקיד מ"מ הרי ליכא ראיה שרצה ללוקחו לעצמו וא"כ אף שטען השומר אח"כ שנגנב ממנו ג"כ י"ל אם חייב בלא שבועה אבל אם לקח רק חצי' של הפקדון לעצמו דאז בודאי הרי הוא כגנב דעלמא ומשלם כפל בלא שבועה כלל והכ"מ דקדק וכתב ול"נ שדעת רבינו דטוט"ג היינו כשמניח הפקדון במקומו וטוען שנגנב כולו כו' כוונתו דאם באמת לא טלטלו כלל רק שמונח שם במקום שייחד לו או אפילו בלא ייחד לו מקום רק שהנפקד בעצמו הניחו שם במקום המשתמר ומן אז לא טלטלו ממקומו ללוקחו לעצמו ורק שטוען שנגנבה אז לא חייב כפל רק אם נשבע שנגנב אבל אם לקחו לעצמו והיכא נודע זה אם לקחו לעצמו אם לא לקחו כולו רק חציו מן הפקדון לקחו והניחו במקום אחר חייב שפיר כפל עליו אפילו בלא שום שבועה כלל כי לא גרע מגנב דעלמא וזה שדקדק הכ"מ וכתב והכא שאני שמכלל מה שהפקד אצלו לקח קצת בדרך גניבה וכוונתו כמו שכתבתי ויש לפרש עוד קצת בדרך אחר אולם הכל הולך למקום אחד ולכוונה אחת. ועיין בחו"מ (סי' שמ"א בש"כ סק"ו) מ"ש בדברי הרמב"ם דכיון שטבחו דרך גניבה הי"ל גנב כו' ועיין בנתה"מ שם (סק"ט) מה שתמה בדברי הש"כ וניחא ליה עפ"י סברת הכ"מ הנ"ל ומפרש שם ג"כ כמו שכתבתי יעוש"ה. ועיין לקמן בפרק הגוזל עצים על (דף ק"ו ע"ב) [אוקמ"ד אק"ה] מ"ש שם בביאור דברי הרמב"ם הנ"ל

(ב) ועפ"י האמור נוכל ליישב קושית התוס' הנ"ל ובהקדם מה שהוקשו עוד התוס' כאן וא"ת וגניבה בקרקע היכא שייכא וי"ל במשיג גבול א"נ במחובר לקרקע כי ההוא די' גפנים טעונות וטוען שנגנבו לו ה' ונמצא שהוא גנבם עכ"ל והנה הפי' בדברי התוס' בתי' השני' הוה דבאמת גנבם ותלשן מהקרקע דאל"כ הוי תי' השני כמו התי' הראשון. וא"כ הואיל דבאמת השומר עצמו גנבם א"כ תו משלם כפל בלא שבועה דהא כי גנבם הרי עשה בהם קנין וחייב כדין גנב דעלמא דדוקא כי לא עשה בהם שום קנין רק שטוען שנגנבו בזה הוא דאמרינן דדוקא כשנשבע הוא דמשל כפל אבל היכא דבאמת גנבם והרי עשה בהם קנין ושפיר חייב לשלם כפל אפילו בלא שבועה וא"כ אי לאו דמיעטה התורה דלא משלם כפל על קרקע הי' הדין דמשלם כפל דאע"ג דאין נשבעין על הקרקעות הכא בכה"ג ליכא שבועה כלל ומש"ה הוצרכה התורה למעט קרקע מכפל בכה"ג שקצץ באמת חמשה גפנים דעשה בהם קנין דחייב השומר לשלם כפל אפילו בלא שבועה ומש"ה הו"א דגם בקרקע הדין כן ומש"ה מיעטה התורה קרקע מתשלומי כפל וא"ש גם על שטרות ועבדים ג"כ דאע"ג דאין נשבעין עליהן מ"מ צרכינן מיעוטא בכה"ג דליכא שבועה כלל ודוק. ועיין לקמן בפירקין [או"ח וט'] מ"ש בזה. אולם לשיטת הראב"ד ז"ל דאפילו בכה"ג היכא דגניב