אמרי הצבי ב כא

בבא קמא פרק מרובה

עזרי מעם ה עושה שמים וארץ. [א] דף ס"ב ע"ב מרובה מדת כו' ובגמ' עד מי קתני אין בין מרובה קתני תני ושייר ובתוד"ה מרובה וז"ל משמע הכא היכא דתני אין בין לא שייך למימר תנא ושייר והקשה הר"י מאורליינוש מהא דתנן בפ"ק דמגילה (דף ח') אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים חייב באחריות ונדבות אינו חייב באחריות ואכתי הא איכא שהנדבה באה מן המעשר ונדר שהוא דבר שבחובה אין באה אלא מן החולין כדתנן בהתודה (דף פ"א) כו' יעו"ש מה שתי' בזה

(א) ולכאורה הים נ"ל בזה ליישב קצת קושית התוס' הנ"ל עפ"י מה שצידד הצל"ח לומר דאף למ"ד דמע"ש ממון גבוה וכן קיי"ל להלכה מ"מ זה דוקא במע"ש גופי' אבל במעות מע"ש יש לומר דלא הוה ממון גבוה ואם קידש אשה במעות מע"ש מקודשת ורצה לדייק זה מדברי הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מה' מע"ש הי"ז) מע"ש ממון גבוה הוא שנאמר לד' הוא כו' ואין מקדשין בו את האשה ואין מוכרין כו' ושם (בהל"כ) גבי מעות מע"ש כ' וז"ל וכן מעות מע"ש אין שוקלין ואין מוכרין ואין מחליפין כו' פסיק ותני כל הני דחשיב במעשר עצמו חוץ ממה שכתב במעשר שאין מקדשין בו האשה לא חשיב גבי מעות ושמעינן מזה דדוקא גבי מע"ש עצמו הוא דאמרינן דהוה ממון גבוה אבל מעות מע"ש לא אמרינן ביה ממון גבוה ומסופק הצל"ח בזה עיי"ש על מס' פסחים (דף זיי"ן ע"א) ואם נימא כדברי הצל"ח הנ"ל דממון מע"ש לא הוי ממון גבוה א"כ נוכל ליישב קצת קושית התוס' הנ"ל דהואיל דאם יקנה במעות מע"ש קרבנות בודאי דיוצא בהם ידי חובתו אפילו בנדרים והטעם הואיל דלא הוי תו ממון גבוה ורק דוקא אם יקנה במע"ש גופי' שיחליף החטים של המע"ש בעד בהמה לקרבן הוא דלא יצא וא"כ תו לא פסיקא ליה להתנא למיתני חילוק זה שנדבה באה מן המעשר ונדר אינו בא מן המעשר הואיל דבמעות של מע"ש אם יקנה בהם קרבנות לנדרו יוצא בהם ג"כ הואיל דמעות מע"ש לא מיקרי ממון גבוה כן היה נלע"ד לכאורה

אולם באמת גוף דברי הצל"ח אינם מובנים כלל דהאיך תיסק אדעתין לומר כן דמעות מע"ש לא מיקרי ממון גבוה דהא בהדיא מבואר במס' מנחות (דף פ"ב ע"א) א"ר אמי המתפיס מעות מע"ש לשלמים לא קני שלמים מ"ט דלא אלימי קדושת השלמים למיחל אקדושת מע"ש כו' איתמר המתפיס מעות מע"ש לשלמים ר"י אמר קני ר"א אומר לא קני ואליבא דר"י דאמר מע"ש ממון הדיוט הוא דכ"ע לא פליגי דקני כי פליגי אליבא דר"מ דאמר מעשר ממון גבוה הוא. מאן דאמר לא קני כר"מ ומ"ד קני כיון דמעשר קריב ליה שלמים כי מיתפסת ליה נמי תפיס ועיין בפירש"י שם. והרמב"ם ז"ל פסק כר' אלעזר עיין (בפ"ז מהל' מע"ש הי"ט) וז"ל המתפיס מעות מעשר לשלמים לא קני שלמים שקדושת שלמים אינה חלה על קדושת מעשר שהמעשר ממון גבוה הוא ואצ"ל אם התפיס המעשר עצמן לשלמים שלא קני שלמים עכ"ל וכ' בכ"מ פלוגתא דר' יוחנן ור' אלעזר ופסק כר"א משום דר' אמי סבר כוותי' ורבא נמי משמע דס"ל כוותי' עכ"ל אלמא מבואר בהדיא דגם מעות מע"ש בקדושת מע"ש קאי ולא חל עלה קדושת שלמים ואפילו אליבא דר"י דסובר דחל קדושת שלמים אמעות מע"ש הא קאמר טעמיה הואיל דמעשר קריב ליה שלמים כי מיתפסת ליה נמי תפיס אבל בודאי דחל קדושת מע"ש אמעות מע"ש ולכאורה צע"ג על הצל"ח בזה

וראיתי בספר מנחת חינוך על החינוך הנדפס מחדש (שם במצוה תע"ג) הביא דברי הצל"ח הנ"ל ותמה עליו מש"ס דמנחות הנ"ל והניח בצ"ע (ובמצוה רמ"ח) מחזיק קצת דברי הצל"ח יעוש"ה אולם באמת גוף דברי הצל"ח ז"ל הם תמוהים מכמה משניות מהא דהפורט סלע ממעות מע"ש בשקל כסף כו' במס' מע"ש (פ"ב מ"ח מ"ט). ועוד מכמה דוכתי דמבואר בהדיא דחל קדושת מע"ש על המעות מע"ש וקשה לומר על הצל"ח שח"ו נעלם ממנו כל זה וע"כ חובה למשכוני נפשין על רבינו הצל"ח ז"ל וליישב דבריו הקדושים

(ב) והנלע"ד בזה דהנה שם במס' מנחות (דף פ"א ע"ב) במתני' היא ולחמה מן המעשר יביא ולא יביא מחיטי מע"ש אלא ממעות מע"ש ובגמ' ולא יביא מחיטי מע"ש אלא ממעות מע"ש ר"נ ור"ח דאמרי תרווייהו לא שנו אלא מחיטי מע"ש אבל מחיטין הלקוחות ממעות מע"ש יביא. יתיב רבי ירמי' קמיה דר"ז ויתיב וקאמר ל"ש אלא מחיטי מע"ש אבל מחיטין הלקוחות במעות מע"ש יביא א"ל רבי אתה אומר כן אני אומר אפילו מחיטין הלקוחות במעות מע"ש לא יביא ואימא טעמא דידי כו' כל הסוגיא ובפירש"י שם ועיין ברמב"ם (פי"ו מהל' מעשה"ק הי"ז) וז"ל וכן אם פירש ואמר הרי עלי תודה היא ולחמה מן המעשר יביא ולא יביא לחמה מחיטי מע"ש אלא ממעות מע"ש כמו הבהמה שהיא ממעות מע"ש כו' ועיין בכ"מ מ"ש בזה

והנה לכאורה י"ל דמאי חילוק יש בין אם מביא ממעות מע"ש או מחיטי מע"ש עצמן ונראה דהטעם הוא דנהי דמעות מע"ש יש עליו קדושת מע"ש מ"מ הואיל דקונה עבור המעות בהמה לתודה וקמח לחלות תודה הרי הוא מפקיע עכשיו קדושת מע"ש מן המעות דבשלמא אם קונה בעד המעות שלמים הרי הוא עושה כמצותו אבל כשקונה בעד המעות תודה הרי הוא מפקיע קדושת מע"ש מן המעות ויכול להפקיע הקדושת מע"ש מן המעות אע"ג דהמעות קדוש בקדושת מע"ש יכול להפקיע והטעם הואיל דקדושתה עומדת להפקיע מן המעות ויכול להפקיע ממנו אבל בעד חיטי מע"ש עצמן אינו יכול לקנות תודה וזה הוא הפלוגתא דאמוראי בחיטין הלקוחות במעות מע"ש דמ"ד דגם בחיטין הלקוחות ממעות מע"ש לא יביא הוא משום הואיל דבאמת המעות של מע"ש הוא קדוש בקדושת מע"ש וכשקנה חיטין בעד המעות לא היה דעתו להפקיע מקדושת מע"ש א"כ הרי נתקדשו החוטין בקדושת מע"ש והחיטין אינן עומדין להיות פקע מהם קדושת מע"ש ומש"ה לא יביא בהן תודה ולחמה ומ"ד דגם בחיטין הלקוחות ממעות מע"ש ג"כ יביא הוא משום דס"ל הואיל דהחטין שלקח בעד מעות מע"ש לא עדיפי מהמעות עצמן ויכול להפקיע מהן קדושת מע"ש וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל (בפי"ו ממעה"ק) שהבאתי אבל לעולם דהמעות עצמן הם קדושין בקדושת מע"ש ממש כל זמן שלא הפקיע קדושתן וז"נ לענ"ד

וחילוק זה למדתי מירושלמי (פ"ק דמע"ש ה"ב שם) א"ר לעזר לא קנה מעשר א"ר יוסי בקדמייתא הוינן מרין הלוקח בהמה לבשר תאוה על כורחו נתפס השם לשלמים ולא הוינן אמרין כלום מן הדא דא"ר לעזר לא קנה מעשר רבי יוסי בשם ר' יוחנן בהמת מעשר בירושלים כר"מ פטורה מן הבכורה כר"י חייבת בבכורה כו' א"ל בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר כו' עיי"ש ובפירוש הגאון מוהרא"פ ז"ל וקאמר עוד שם בירושלמי א"ר יוסי כל אילין מילייא אנן מרין ומתני' מסייע לר"ז לא יביא מחיטי מעשר אלא ממעות מע"ש מה בין חיטין מה בין מעות אלא בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר ופי' שם הגאון מוהרא"פ ז"ל וז"ל ומפרש ר' יוסי מ"ש מעות מחטים אלא ודאי היינו טעמא דלא יכול להביא מן החיטים לחמי תודה אלא שלוקח חיטים במעות מע"ש משום דאז נוכל לומר בתחילת לקיחתה פקעה ממנה קדושת מע"ש מה שא"א לומר כן בחיטים מע"ש עצמן והטעם כדמסיק בסמוך שיכולים הלחם לבא לידי פסול ויהיו נאסרים באכילה ומבריחן מן אכילתן אבל במעות יש לומר דפקע מהן קדושת מע"ש ונתפסו להיות לתודה בתחלת קנייתן עכ"ל הרי מבואר בהדיא חילוק זה דאע"ג דהמעות מע"ש בקדושת מע"ש קאי מ"מ כשקונה עבורם דבר אחר ורוצה להפקיע ממנה קדושת מע"ש שפיר יכול להפקיע ודוק היטב בזה

(ג) ולולא דמסתפינא הייתי אומר עוד יותר דאפילו אם קנה שלמים במעות מע"ש ג"כ לא חל קדושת מעשר כלל ורק קדושת שלמים לבד הוא דאיתא על הבהמה אבל קדושת מעשר לגמרי פקע ממנה וראיה לזה דהא הרמב"ם ז"ל פוסק דמע"ש ממון גבוה וסובר דקדשים קלים ממון בעלים וא"כ שלמים ממון בעלים הם וכ"פ הרמב"ם בהדיא (בפ"ח מהל' נזקי ממון ה"ב) דקק"ל ממון בעלים גבי שלמים שהזיקו יעו"ש בלח"מ שכ' כן בשיטת הרמב"ם ז"ל ואמאי לא אשתמיט בשום פוסק לומר דשלמים הבאים ממע"ש דממון גבוה הם אלא ע"כ דכל ששינה המעות מע"ש לשם דבר אחר שפיר נפקע לגמרי קדושת מע"ש מינה והיינו אם רצונו להפקיע קדושת מע"ש מינה ורק דאסור לכתחלה להפקיע קדושת מע"ש והתורה התירה להקריב ממנו שלמים וכן תודה מותר להביא ממעות מע"ש. והנה היכא דהחליף חיטי מע"ש בבהמה והקריבה שלמים דג"כ אמרינן דממון בעלים הוא דלא מצינו בשום מקום דבכה"ג יהיו