אמרי הצבי ב ריט

נוכל לומר דמיירי דהגיע לעונת הפעוטות דמהני מכירתו בעבדים וה"ה דיכול למכור את עצמו ג"כ וא"כ שפיר נוכל לשום אז כמו שהי' יכול למכור את עצמו בשעת הנזק ודוק היטב בזה. ונוכל להוסיף עוד לחזק סברא הנ"ל שהרי התוס' והשמ"ק שהוקשו דהאיך רצה לחייבו בושת הלא אין בושת לקטן ולכאורה אינו מובן כלל דנהי דעתה אין לו בושת שהוא קטן אבל כשיגדל אח"כ יהי' לו בושת ודוחק לומר דהכונה היא דאין לחייבו עתה רק לכשיגדל ויהי' לו בושת אז יצטרך לשלם לו דזה דוחק ואם נימא דאין לחייבו למזיק אלא מה שהוא היזק בשעת עשיית הנזק א"ש ודוק בזה כי קצרתי. והנה בשמ"ק כאן בד"ה נזק כיצד כלומר האיך נוכל לשער כו' רואין אותו כעבד נכרי שהוא נמכר בשוק לעבוד אותו כפי מה שיש בו מחכמת האומנות כמה היה יפה קודם שנחבל וכמה הוא יפה עכשיו שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם היה נצרך הי' מוכר עצמו בע"ע למ"ד דמי עינו של ניזק עכ"ל ולכאורה דבריו נראין כסותרין דתחלה כתב רואין אותו כעבד נכרי ולבסוף כתב שהי' מוכר את עצמו בע"ע. ולעד"נ דמ"ש בתחלה רואין אותו כעבד נכרי הכונה דאין שמין בניזק עצמו כמה היה רוצה שיקטע ידו דזה הי' היזק רב וגדול וקאמר דשמין אותו בעבד של אחרים וקאמר נכרי הכונה לא בניזק עצמו ולעולם דשמין רק כע"ע וכמו שמסיק לבסוף ואכתי צ"ע בשמ"ק. וביש"ש (ס"א) פוסק דשמין כעבד כנעני וכתב כן בשיטת רש"י ע"ש ודבריו צ"ע בזה כי רש"י כתב בפירוש דשמין כעבד עברי ולעד"נ כמ"ש

והנה עפ"י האמור נוכל להבין דברי המלמ"ל התמוהים לעין כל במ"ש החינוך (מצוה מ"ב) בדיני עבד עברי שכתב החינוך ונוהגת בזכרים אבל לא בנקיבות וכתב המלמ"ל בהגהותיו וז"ל נ"ב מפני החשד הוא וכדאיתא בגמרא ומשכחת לה בנקיבות בפחות מבן ט' שנים וכדכתב הרמב"ם סוף הלכות עבדים עכ"ל והדבר תמוה שהרי עבד עברי קטן לא משכחת לה כלל דהא אין מעשה קטן כלום ולא יוכל למכור א"ע בע"ע ואפילו הגיע לעונת הפעוטות הוא דוקא במטלטלין אבל לא במקרקעי והאב אינו יכול למכור את בנו בע"ע והרמב"ם בסוף הלכות עבדים שכתב ויראה לי שאינה אסורה אלא בן ט' היינו דוקא בעבד כנעני דמשכחת עבד קטן שקנהו מאדון שלו אבל ע"ע קטן לא משכחת לה כלל. וראיתי בפתחי שערים על פרק איזהו נשך (דף ע"א ע"א) שתמה כן ע"ד המלמ"ל והניח בצ"ע וגם ראיתי במנחת חינוך (שם מצוה מ"ב) דחה ג"כ דברי המלמ"ל הנ"ל בזה ולעד"נ דנוכל לומר כונת המלמ"ל דשפיר יכול קטן למכור א"ע בעבד עברי אם הגיע לעונת הפעוטות וכמ"ש לעיל ודוק וראי' מהמלמ"ל לדברי. ואחר העיון שעיינתי עוד בזה נלע"ד דעל ע"ע קטן א"א לומר דמהני מדין הפעוטות מקחן מקח שהרי עיקר הטעם דמהני קנין בפעוטות הוא מטעם תקנת חכמים ומדין הפקר ב"ד אתינן עלה וזה שייך במטלטלין ואפילו בעבד כנעני שלו ג"כ שייך האי סברא דהפקר ב"ד אבל לענין שיהיה יכול למכור א"ע בזה לא שייך לומר דהפקר ב"ד והרבה י"ל עוד בזה ועיין בספר דברי אמת בענין קנינין (סי' ג') האריך שם בבקיאות עצום ועיין מ"ש בשם הפמ"א והרבה י"ל בזה ועיין בספר עין זוכר להגאון חיד"א ז"ל (מערכת הע' אות י"ט) הקשה ג"כ בשם הרב מוהרח"א ב"ד ז"ל על המלמ"ל הנ"ל בזה והניח ג"כ בצ"ע

(ד) והנה במס' מגילה (כ"ג ע"ב) איתא הקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן ופריך הש"ס אדם מי קדוש אר"א באומר דמי עלי דתניא האומר דמי עלי שמין אותו כעבד ועבד איתקש לקרקעות דכתיב והתנחלתם כו' והתוס' בד"ה שמין ז"ל משמע דעבד עברי איתקש לקרקעות וה"נ משמע בפ"ק דקידושין (דף ז') דאשה הו"ל נכסים שיש להם אחריות מטעם דעבד איתקש לקרקע וקשיא דהיינו דוקא בעבד כנעני דעלי' כתיב והתנחלתם אבל עבד עברי לא מצינן כלל דאיתקש לקרקע כו' עכ"ל ועיין קידושין (ז') דדעת רש"י דגם בן חורין איתקש לקרקע והתוס' שם הקשו על רש"י וכ"כ התוס' במס' מגילה שם בד"ה ואדם יעו"ש ולכאורה י"ל במ"ש התוס' דבדמי עלי שמין אותו כע"ע דמנ"ל להתוס' כן דילמא באמת שמין אותו כעבד כנעני דהרי שויו של עבד כנעני הוא יותר משויו של עבד עברי שהרי עבד כנעני עובד כל ימי חייו ועבד עברי רק שש שנים ואפילו אם נימא דשיימינן אותו כע"ע המוכר א"ע עד היובל כיון דיכול למכור א"ע עד היובל וכרבנן דפליגי על ר"א וכמש"ל מ"מ אינו שוה כמו עבד כנעני שעובד כל ימי חייו

אולם י"ל בסברת התוס' דמש"ה מפרשים דהא דקתני התם דשמין אותו כעבד הוא כעבד עברי משום דהא אמר דמי עלי והיינו כמה הוא שוה ולא נוכל לשום אותו כעבד כנעני משום דהא אינו יכול למכור א"ע בעבד כנעני ורק שיכול למכור א"ע בעבד עברי וזה הוא השויא שלו וכן שמין אותו כפי שהיה יכול למכור א"ע והנה לדידן דפסקינן כרבנן דמוכר עצמו יכול למכור א"ע עד היובל כן שמין אותו ג"כ כמה הוא שום למכור אותו עד היובל. וא"כ שפיר הקשו התוס' דהא הואיל דשמין אותו כע"ע א"כ מנ"ל דיהי' מיחשב כקרקע. והנה איברא דרש"י בקידושין (ז') ס"ל דגם בן חורין גמור נחשב כקרקע אלא שהתוס' חולקים על רש"י וא"כ שפיר הקשו תוס' דמנ"ל דע"ע נחשב כקרקע

(ה) והנה הש"ך בחו"מ (בסי' צ"ה ס"ק י"ח) האריך שם בענין זה ומסיק להלכה דגם בן חורין נחשב כקרקע וכשיטת רש"י והראב"ד ודלא כתוס' והריטב"א והר"ן ובדעת הרמב"ם רצה לומר דסובר ג"כ כשיטת רש"י יעו"ש והאו"ת שם העלה דבן חורין לא נחשב כקרקע אבל עבד עברי הוי כקרקע והביא שכן דעת התה"ד (סי' שי"ח) והמלמ"ל והראי' מהא דמסכת קדושין דאמר השבע לי שאין אתה ע"ע שלי יעו"ש ולשיטת האו"ת נוכל להבין בהא שכתבו התוס' קידושין (ז') דדוקא בדמי עלי הוא דנישום כעבד ובעינן עשרה דדינו כקרקע אבל לא בן חורין גמור הכונה בזה דהא באומר דמי עלי והיינו כמה הוא שוה והרי הוא יכול למכור א"ע בעבד עברי וא"כ גם ההקדש זכה בו כן וא"כ הוי כאילו ההקדש קנהו בעבד עברי וא"כ שפיר הוא כקרקע דכל שהוא עבד עברי הרי הוא כקרקע גמור ועיין קצה"ח (סי' צ"ה סק"ח) שכתב דדעת הרא"ש בפרק החובל דנזק שמין אותו כעבד כנעני וא"כ קשה באומר חבלת בי שנים והלה אומר לא חבלתי אלא אחת דסובר ר' יהודה דאיכא שבועת מודה במקצת בכה"ג הוא דתקנו רבנן שהנחבל נשבע ונוטל והלא ליכא שבועת התורה כלל בכה"ג הואיל דהוי כקרקע ואין נשבעין על קרקעות והעלה הקצה"ח דדוקא לענין דמי עלי דצריך עשרה וכהן הוא דאמרינן כיון דשמין אותו כעבד מש"ה צריך שומא אנשים הראויים לקרקע אבל כאן לענין שבועה אע"ג דשמין אותו כעבד כנעני אפ"ה הוא עצמו מטלטלין והאריך בזה ע"ש אבל לפי האמור א"ש דבאומר דמי עלי הרי הוא כעבד עברי ממש שההקדש קנה אותו בעבד עברי ומיחשב שפיר כקרקע ומש"ה צריך עשרה וכהן אבל לענין חבלה נהי דסובר הרא"ש דשמין אותו כעבד כנעני מ"מ שם בן חורין ממש עליו ולא מיחשב כקרקע ומש"ה שפיר איכא שבועת התורה לר' יהודה אם אומר חבלת בי שנים והלה אומר לא חבלתי אלא אחת ותיקנו רבנן בכה"ג דהנחבל נשבע ונוטל ודוק. ובמ"ש עוד הקצה"ח שם י"ל עוד אולם אכ"מ

והנה עפ"י האמור לולא דמסתפינא הייתי אומר בשיטת רש"י ז"ל במס' קדושין (דף ז') דאשה נחשבת כקרקע דלעולם נוכל לומר דרש"י סובר דבן חורין לא נחשב כקרקע ושאני גבי אשה הואיל דהיא נקנית לבעלה לא גרעה מעבד עברי שהרי גם היא מחויבת לעשות מלאכות הקצובים לבעלה ונחשבת לכל הפחות לענין זה כמו עבד עברי ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מצינו דשייך לשון נסתחפה שדהו וכתבו התוס' במס' כתובות (דף ב' ע"ב) בד"ה מציא וז"ל ועוד דהאשה היא שדה של הבעל ואין הבעל שדה שלה עכ"ל וי"ל בזה

והנה ראיתי בקצה"ח (סי' ת"כ סק"א) הביא שיטת רש"י והנ"י דבחובל שמין אותו כע"ע והביא דברי הרא"ש דנישום כעבד כנעני וכתב דלשיטת רש"י דנישום כעבד עברי ומשום דישראל אינו נישום כעבד כנעני א"כ הא דאמרינן בסנהדרין (ט"ו) גבי דמי עלי דשמין אותו כעבד היינו כע"ע וא"כ תקשי לפמ"ש התוספות בקדושין (ז') דבן חורין לא איתקש לקרקע אלא דוקא בדמי עלי לפי ששמין אותו כעבד ואי נימא דהך דסנהדרין דשמין אותו כעבד היינו כע"ע אכתי אינו כקרקע ואמאי צריך תשעה וכהן דהא ע"ע אינו כקרקע וכמ"ש הר"ן והריטב"א ולכן כתב הקצה"ח דתוס' ס"ל