אמרי הצבי ב ריח

ואחר העיון היטב לולא דמסתפינא הייתי אומר דבחובל באשה אם היא פנויה דנוכל לשום כמה הי' בעלה נותן לה בכסף הקידושין אם היתה בנא הנזק אבל עכשיו דקטע לידה לא יתן לה כ"כ וא"כ הרי הפסידה הפסד גדול וזה ישלם לה שהרי ההיזק ברור לפנינו תיכף אם היתה רוצית להתקדש עצמה וא"כ עולה דמי הנזק באשה פנויה הרבה יותר מנזק האיש דבנזק האיש שמין רק כע"ע הנמכר לשש או עד היובל ואלו נזק אשה פנוי' שמין אותה לענין כסף קידושין ועיין לקמן על (דף פ"ז ע"ב) [אוט"ז] מ"ש בזה וא"כ הואיל דבאשה פנוי' שמין כן ורק באשה נשואה י"ל היכי הוי השומא וי"ל עוד בזה

והנה לכאורה י"ל דהא במוכר עצמו אם יכול למכור א"ע ליותר משש פליגי בזה ר"א ורבנן דר"א סובר דגם מוכר עצמו א"י למכור א"ע ליותר משש ורבנן סברי דיכול למכור א"ע ליותר משש ופסקינן כרבנן ועיין ברמב"ם (פ"ג מהל' עבדים הי"ב) דפוסק כרבנן וא"כ לכאורה אין חילוק בין אם שמין הנזק כע"ע שמוכר את עצמו לבין עבד כנעני דהא נוכל לשום להניזק בע"ע שמוכר א"ע ליותר משש. אולם אכתי יש חילוק בזה דהא במוכר א"ע נהי דיכול למכור א"ע ליותר משש מ"מ דוקא עד היובל אבל כשהגיע יובל הרי יוצא ביובל וא"כ שפיר יש חילוק בין אם אמרינן דשמין להניזק כע"ע שמוכר א"ע דהוא רק עד היובל אבל אם שמין אותו כעבד כנעני הוא על כל ימי חייו וזה הוא החילוק בין שיטת רש"י והנ"י דסוברים דשמין כע"ע הנמכר בשוק והיינו עד היובל ולשיטת הרא"ש דהוא כשומת עבד כנעני עולה יותר דמי הזיקו

והנה לפי האמור נוכל להבין דברי רש"י ז"ל במ"ש דשמין להניזק כע"ע שמוכר א"ע והיינו כאילו מכר את עצמו ליותר משש דהיינו עד היובל שהרי זה שוה עכשיו והרי הזיקו בזה שהרי הי' יכול למכור א"ע עד היובל בעד אלף זהובים וכשאין לו אלא יד אחת אינו שוה רק שמונה מאות והרי הזיקו עכשיו בשני מאות אבל מה שיגיע לו ההיזק לאחר היובל שהיה יכול למכור א"ע עוד הפעם ובשביל שנחסר לו יד אחת לא יתנו לו כמו שהיו שוה אילו היו לו ב' ידים על זה לא נוכל לחייב להמזיק לשלם כי אין ההיזק עכשיו בשעת הנזק ודוק בזה. ולפי"ז יתחייב יותר לשלם אם יזיק לעבד כנעני של חבירו מאם יזיק לחבירו כי אם יקטע יד עבד כנעני של חבירו משלם לגמרי מה ששוה פחות כשאין לו אלא יד אחת מאם היו לו ב' ידיו ונמצא דשיימינן הנזק לעולם דהיינו על כל ימי חייו של העבד אבל כקוטע יד חבירו אינו משלם רק מה שהיה יכול למכור א"ע עד היובל ומה ששוה פחות כשאין לו אלא יד אחת ממה שהיה שוה אילו היו לו ב' ידיו זה משלם לו והבן

(ב) והנה עפי"ז נוכל ליישב כל הקושיות שהקשה הב"ח לשיטת רש"י הנ"ל בראשונה מה שקשה מהא דר"א דאמר רבה שאין שמין אותו כעבד וא"ל אביי אלא כמאן כבן חורין בן חורין מי אית לי' דמי ודייק הב"ח מיני' כשיטת הרא"ש דשיימינן כעבד כנעני כמה ע"כ איש כזה הי' שוה מקודם וכמה שוה עכשיו אבל לא שיימינן להניזק כמה הי' שוה. מקודם כו' משום דעל ב"ח עצמו לא שייך לומר עליו שם דהוא שוה דמים אף דיכול למכור א"ע בע"ע מ"מ לא שיימינן כן רק השומא הוא על אדם אחר שהוא עבד כנעני דאי כשיטת רש"י הלא שיימינן רק כעבד עברי דהוה בגוף הנחבל והרי אית לי' דמי כנ"ל בכונת דברי הב"ח אולם לעד"נ דנוכל לפרש לשיטת רש"י דה"ק דאי שיימינן כבן חורין והיינו כמה שוה בן חורין לפחות ע"י שקטע לידו אחת בן חורין מי אית לי' דמי והיינו דהא אין שייך שומא בבן חורין כמה שוה עתה פחות ואי דנימא דנישום אותו כמה היה יכול להרויח בכל יום בב' ידיו וכמה יכול עתה להרויח בידו אחת וישלם לו ההיזק הזה בכל יום מדי יום ביומו זה בודאי לא שייכא לחייבו הואיל דעתה הרי לא הזיקו ורק מה שגרם לו היזק שלא יהי' יכול להרויח אח"כ וזה בודאי לא נוכל לחייבו כלל וכמש"ל וע"כ דשיימינן אותו כעבד וא"כ שפיר נוכל לומר דשיימינן כעבד עברי והיינו שהי' יכול עכשיו למכור א"ע בע"ע עד היובל וקאמר רב אשי לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק והיינו דר"א סובר דהואיל דכתיב עין תחת עין וא"כ היה סברא לומר דאם קטע ידו שיקטע ידו של המזיק ורק דהתורה גילה דהיינו ממון אבל שיימינן בדמזיק והיינו כמה שוה המזיק עתה למכור בעבד עברי בשתי ידים וכמה שוה ביד אחת וזה ישלם לניזק וי"ל עוד בזה. וכן הא דאייתי הב"ח במה דפירש"י גבי אונס ומפתה פגם היינו דשיימינן בשפחה כנענית התם ע"כ צריך למינקט בשפחה כנענית כמה אדם רוצה למסרה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו דלא יכול למינקט בבתולה בת ישראל שהרי אסור למסרה לביאת זנות וא"כ איך שייך למישום הפגם הזה בבת ישראל ומש"ה שיימינן דוקא בשפחה ועיין כתובות (דף מ' ע"ב) במתניתין דקתני פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק ובגמרא קאמר להשיאה לעבדו שיש לרבו קורת רוח הימנו ועיין בתוס' שם ד"ה כמה שהקשו דמאי שומא היא זו וכי אשה חשובה ממשפחה גדולה אינה נפסדת בפגמה אלא שוה שפחה הניסת לעבד וי"ל דכל אשה שמין לפי מה שהיא בענין זה כמה אדם רוצה ליתן בין בתולה לבעולה להשיא לעבדו אשה כזאת הנפגמת והא דנקיט שפחה אורחא דמילתא נקיט דאין דרך להשיא לעבדו בת מלכים עכ"ל ובשמ"ק שם בשם תלמידי הר"י פגם כו' כלומר אין שמין לפי הפוגם והנפגם דא"כ אישתכח דהוי בושת בכלל כו' ע"ש ודברי התוס' הנ"ל צריכין ביאור ועפי"ד השמ"ק הנ"ל יש ליישב והרבה י"ל בזה. ועיין בסמ"ע (בסי' ת"כ ס"ק ט"ז) שכתב דהוא בכלל הבושת ועיין בדרישה והוא כעין סברת השמ"ק הנ"ל והרבה י"ל בזה וקצרתי במובן

(ג) אולם בהא דהקשה הב"ח לשיטת רש"י מהא דלקמן גבי ההוא חמרא דקטעה לידא דינוקא דשמין כעבדא ולא רצה אביו דזילא בי' מילתא משמע דבעבד כנעני קאמר ולכאורה י"ל דהפירוש הוא בעבד עברי המוכר עצמו וג"כ זילא בי' מילתא למישם אותו כעבדא וע"כ צ"ל דגם זה זילא בי' מילתא למישם אותו כעבדא דאל"כ תיקשי גם לפירושו של הב"ח דעכ"פ הי"ל לשיימי' כעבד עברי וכמ"ש לעיל. אלא די"ל דהא לפי מה שכתבתי בסברת רש"י ז"ל הוא דלא נוכל לחייבו למזיק לשלם אלא מה דהזיקו עכשיו דהיינו מה שהי' יכול הניזק למכור א"ע בע"ע עד היובל וזה ניחא כשהניזק הוא גדול אבל אם הניזק הוא קטן דאז בההיא שעתא אי אפשר שיהי' נמכר בעבד עברי וא"כ האיך שייך נזק בכה"ג דנישום אותו כעבד הלא אז כשהוא קטן לא משכחת כלל דיהי' נמכר בע"ע בשלמא אם היתה נקיבה דיכול אבי' למכרה לאמה עברי' היה שייך מכירה אז והי' חייב המזיק לשלם זה שהזיק שהרי היה יכול למכרה עתה אבל בזכר לא שייך כלל ולא משכחת לה כלל עבד עברי קטן ולכאורה י"ל בזה

אולם אשכחנא פתרי ליישב זה עפי"ד הקצה"ח (בסי' רל"ה סק"ד) שהעלה דבר חדש עפ"י הסוגיא דגיטין (דף מ') גבי ההוא עבדא דבי תרי קם חד מינייהו ושחררי' לפלגא ואידך אקניה לבנו קטן דקאמר ר"י אנן קים לן בינוקא דמקרבא דעתי' לגבי זוזי ומוקמינן לי' אפוטרופוס ומקרקש לי' זוזי וכתב לי' גיטא דחירותא על שמי' ופירש"י דההוא ינוקא כותב לי' גיטא דחירותא על שמי' והתוס' שם בד"ה וכתב הוקשו על זה דהאיך מהני גיטא דקטן להתירו כו' יעו"ש ודייק הקצה"ח משם דאי נימא עבדא כמקרקע לענין קנין א"כ האי קטן קני משום דהוה דא"מ כמ"ש המוהרי"ט אבל אקנויי לאחרים לא מצי והיכי מצי משחרר לי' וגם התוס' שם דפליגי על רש"י לא הוקשו אלא משום דפעוטות במטלטלין אינו אלא משום דהפקר ב"ד ובממונא דוקא אבל במכירת עבדים דהוי ממונא מודו תוס' דמהני משום דפעוטות מקחן מקח במטלטלין ואע"ג דקיי"ל עבדא כמקרקעי באונאה ובשבועה כבר כתבו תוס' והרא"ש (פ"ק דב"ק י"א) דעבדא כמטלטלי דמי לכל מילי דרבנן ושעבוד ופרוזבול וקנין אגב דרבנן עיי"ש וא"כ ה"נ הך דפעוטות מקחן מקח במטלטלין מתקנת חכמים ובדרבנן לכל מילי עבדא כמטלטלין והאריך שם הקצה"ח בזה אבל עכ"פ תמצית דבריו דפעוטות מקחן מקח בעבדים מדרבנן ושיטת רש"י שם בגיטין (דף מ') מבואר בהדיא כן וא"כ נוכל לומר בסוגיין בההוא חמרא דקטעה לידא דינוקא דע"כ מיירי שהוא גדול קצת שהרי אין לקטן בושת וכמ"ש התוס' שם בד"ה זילו וכ"כ בשמ"ק שם בד"ה ב"ח וא"כ