אמרי הצבי ב רכ

כהרא"ש דכאן דשמין אותו כעבד כנעני ומש"ה באומר דמי עלי צריך תשעה וכהן כיון דנישום כע"כ והוי כקרקע ורש"י לשיטתו דסובר בפ"ק דקדושין דכל אדם הוקש לקרקע ומש"ה באומר דמי עלי צריך תשעה וכהן הואיל דנישום כע"ע נמי הו"ל דין קרקע עכ"ד וחידוש גדול על רבינו הקצה"ח כי לא זכר בההוא שעתא כי קושיא זו היא באמת קושיית התוס' דמגילה הנ"ל ושהתוס' הניחו בקושיא ולא ניחא להו לתרץ כמ"ש הקצה"ח דשמין אותו כעבד כנעני באומר דמי עלי ואדרבא כתבו מפורש דשמין כע"ע. ועוד י"ל הרבה בדבריו

(ו) ולולא שאיני כדאי היה נלע"ד בישוב קושיית התוס' דמסכת מגילה הנ"ל והוא דלעולם נוכל לומר דבאומר דמי עלי דשמין אותו כעבד היינו כעבד כנעני וגם רש"י מודה כאן דשמין אותו כעבד כנעני ממש דהא עיקר סברת רש"י דסובר דשמין אותו כע"ע גבי חובל הוא משום דא"א לשומו במה שאי אפשר לו בשום אופן להיות כן דהא א"א לו למכור א"ע על כל ימי חייו ורק במה שיוכל למכור א"ע בזה שיימינן לו הנזק והיינו שיכול למכור א"ע על שש שנים דהיינו עד שנת השמיטה ואם חבל בו בשנה השלישית לשמיטה בודאי דשמין אותו כמה היה שוה למכרו עד השמיטה דהיינו על שלש שנים וחשבינן כמה היה שוה אם היו לו שתי ידיו וכמה נפחת משויו במה שאין לו אלא חד ידא וכמו שהסברתי לעיל ולדידן דפסקינן כרבנן דמוכר עצמו יכול למכור א"ע עד היובל חשבינן כן לפי ערך השנים שיש עד היובל דהא יותר מעד שנת היובל אי אפשר לו למכור א"ע ולא נוכל לחשוב הנזק ביותר וכמ"ש לעיל בסברא ובטעמא. והנה זה דוקא באם אנו באין לשומו לענין תשלומי נזקו אבל באומר דמי עלי שכתבתי לעיל דהוא כאילו הקדיש א"ע להקדש כל מה שהוא שוה עכשיו ועומד למכור וא"כ הרי זכה ההקדש בזה ונהי דאין גוף האדם הקדש מ"מ לענין זה חל ההקדש כמה הוא שוה לענין שישלם דמים כאילו לההקדש וא"כ נוכל לומר דיש לההקדש חוב עליו בדמים כאילו והיינו דהוי כאילו הקדיש את עצמו לההקדש לענין זה שישלם דמיו וא"כ הואיל דהוי כאילו הקדיש את עצמו לההקדש ובודאי דחל על כל ימי חייו דהא במוכר א"ע במה שאינו יכול למכור א"ע יותר מן עד שנת היובל הוי הטעם משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים וזה שייך דוקא באם מוכר א"ע להדיוט אבל אם היה יכול למכור א"ע להקדש לצורך גבוה בודאי דהיה יכול למכור א"ע לעולם על כל ימי חייו וא"כ באומר דמי עלי הוי כאילו הקדיש א"ע על כל ימי חייו ורק דהתורה אמרה דשמין דמיו וא"כ בודאי שמין אותו כמו עבד כנעני ממש כמה היה שוה על כל ימי חייו וכזה ישלם וא"כ בזה בודאי דדינו כקרקע ממש ובעינן תשעה וכהן. אולם כ"ז הוא באומר דמי עלי אבל באומר דמי פלוני עלי שהרי אינו יכול להקדיש את חבירו בזה י"ל אם שמין את חבירו כע"ע או כע"כ אבל באומר דמי עלי נלע"ד דבודאי שמין אותו כעבד כנעני כמה הי' שוה על כל ימי חייו ודוק בזה

והנה במתניתין דקתני והאדם כיוצא בהן וקאמר בגמרא באומר דמי עלי נוכל לומר שפיר דשמין אותו כע"כ ורק באומר דמי פלוני עלי בזה אינו מפורש כאן בהדיא דדינו ג"כ תשעה וכהן והרמב"ם (פ"ה מהלכות ערכין) חשיב האומר דמי עלי או דמי פלוני עלי כו' תשעה וכהן ואולי נוכל לומר דדמי זה לאומר דמי עלי דשמין אותו כע"כ והרמב"ם כתב סתמא שמין אותו כעבד ואולי באומר דמי פלוני עלי דבעינן ג"כ תשעה וכהן נוכל לומר שהוא מדרבנן ולא ראיתי מפורש זה והרבה י"ל בזה

[ב] והאי לא תקחו כו' האי מיבעי לי' דאמר רחמנא לא תעביד בי' תרתי לא תשקול ממונא מיני' ותקטליה האי מכדי רשעתו נפקא כו' כל הסוגיא. ולכאורה י"ל לפי מ"ש ההג"א בפרק שור שנגח דו"ה ראובן שהרג את שמעון אע"פ שחייב מיתה משלם דמים ליורשים בבא לצי"ש א"נ אי תפסי יורשים לא מפקינן מיני' עכ"ל והיינו דסובר יש דמים לבן חורין ועיין לעיל (בדף מ"ג) דאיכא פלוגתא בזה רבה סובר יש דמים לבן חורין ועיין ברמב"ם (פ"י מהלכות נזקי ממון) דסובר דאין דמים לכן חורין וכבר האריכו בזה ועיין לעיל על (דף מ"ג ע"א) [אומ"ז] מ"ש בזה וא"כ י"ל דנימא דקרא דלא תקחו כופר אתא לאשמעינן דליכא שום חיוב דמים כלל ואפילו לצי"ש וגם דלא מהני תפיסה כלל ואי משום דכתיב הלשון כופר ולא קאי על דמים דהא חזינן דאיכא חילוק בין כופר לבין דמים דלא מיבעיא אי אמרינן דכופר היינו דמי מזיק בודאי דיש חילוק בין כופר לבין דמים אלא אפילו אם נימא דכופר דמי ניזק ג"כ יש חילוק בין כופר לדמים לענין אם מת המזיק דאין כפרה לאחר מיתה או דלענין כופר לא מהני מחילה וכמ"ש התוס' בב"ק (דף מ"ג ע"א) בד"ה מאי מ"מ שפיר נוכל לומר דקרא דלא תקחו כופר אתא לאשמעינן דליכא כלל שום חיוב דמים דהא גם לפי מה דקאמר הש"ס כאן במסקנא דאתא למעוטי דמי אברים שאינם חוזרין ודרשינן דלנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין ואע"ג דדמי אברים שאינם חוזרים לא נקרא כופר אלא דמים מ"מ ממעטינן מיני' דמי אברים שאינם חוזרים וא"כ נימא דאתא לאשמעינן דליכא כלל שום חיוב דמים וגם לצי"ש ותפיסה ליכא כלל דמים לבן חורין ולכאורה י"ל בזה. אם לא שנאמר דלשון לא תקחו מורה על הלקיחה והיינו שאין כאן חיובא ליתן וא"כ כיון דממעטינן דליכא תרתי דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות והיינו דליכא תרתי חיובי דב"ד אבל דנימא דגם לצי"ש ליכא חיובא וגם דלא ליהני תפיסה זה לא נוכל למעט מהאי קרא דלא תקחו ואכתי צ"ע בזה

והנה בהיותי בזה י"ל דאפילו דאמרינן דאין דמים לבן חורין והיינו דלא נוכל לומר על בן חורין שיש לו דמים אם הרגו אדם אחר מ"מ הלא שעה קודם המיתה הרי היה ניזק בגופו עכ"פ וא"כ נימא דעכ"פ יהי' דמים על היזק הגוף ואף דמתחלת הכאה עד גמר הכאה שמת בה לא נוכל לחייבו ממון על זה משום דתחלת הכאה הי' בה דין מיתה רצוני לומר כמו דאמרינן הגבהה צורך ניסוך בגיטין (נ"ג) וכמו עקירה צורך הנחה אבל עכ"פ על תחלת ההכאה בודאי דאיכא דמים שיש חיוב ממון על התחלת ההכאה ורק דאין הב"ד יכולין לחייבו בתשלומין אבל עכ"פ לצי"ש יהי' מחויב לשלם על תחלת ההכאה וכן דיהני תפיסה על זה ודוגמא לזה הסברא כתב המקנה בקדושין על (דף כ"ד ע"ב) בהא דיוצא בשן ועין כתב שם באם הכהו לעבדו דישנו בדין יום או יומים שהעיר דהלא קודם המיתה בודאי נתבטל אבר ממלאכתו ויהי' יוצא בזה לחירות ע"ש הביאותיו לעיל על (דף ע"ד ע"א) [אוק"י אק"ג] יעו"ש וא"כ ה"נ י"ל בנידון דידן וצ"ע בזה: [ג] (י) דף פד ע"א דאי לא תימא הכי טריפה שהרג את השלם מאי עבדינן לי' אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ופטרינן לי'. ופירש"י מאי עבדינן ליה הא גברא קטילא הוא והו"ל עדות שאאי"ל דהא אם משתכחי עדים זוממין פטורים דגברא קטילא בעי למיקטל והילכך איהו נמי פטור והכי אמרינן באלו הן הנשרפין (דף ע"ח) עכ"ל. ובתורי"ד כתב וז"ל טריפה שהרג את הנפש היכי קטלינן ליה קשיא לי ומעידין אנו את איש פלוני שהוא בן גרושה הרי אי אתה יכול להזימה שא"א לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות וא"כ אל נקבל עדותם ויהיה כשר. תשובה. הטריפה שהרג הוא הגורם שלא תוכל להזימה מפני שאין חייבין עליו מיתה שהרי אף ההורג את הטריפה פטור אבל כשמעידין שהוא בן גרושה אין זה שמעידין עלין גורם שלא תוכל להזימה אלא מפני שא"א לעשותן בני גרושה ומש"ה עדותן קיימת עכ"ל. והנה הקושיא מהא דבן גרושה הקשו התוס' בריש מס' מכות שם ותירץ כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר יכול להזימם ע"ש. אולם רבינו התורי"ד כתב לן דבר חדש ולא ראיתי עוד סברא זו בשום מקום. והנה לכאורה י"ל בזה בסוגיא דמס' סנהדרין שם (דף ע"ח) דהנה רבא קאמר שם ההורג את הטריפה פטור וטריפה שהרג בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת כו' שלא בפני ב"ד פטור דהו"ל עדות שאאי"ל ולא שמה עדות. עוד שם ואמר רבא עדים שהעידו בטריפה והוזמו אין נהרגין עידי טריפה שהוזמו נהרגין רב אשי אמר אפילו עידי טריפה שהוזמו אין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין ויעוין ברש"י שם ועיין ברמב"ם (פ"כ מהלכות עדות ה"ז) עדים שהעידו