אמרי הצבי ב רטז

[קסד] ת"ר כשצרו בית חשמונאי זע"ז היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ כו' והנה במס' מנחות (דף ס"ד) ובמס' סוטה (דף מ"ט) איתא להיפוך שהורקנוס הי' מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. וביוסיפון (פל"ו) כתב כמו הגמ' בכאן (ובפל"ז) כתב כמו הגמ' מנחות ושני מעשיות היו ורק (שבפל"ז) איתא כי אריסטובלוס שהיו מבפנים נתנו הכסף לאנשי הורקנוס הצרים מבחוץ ליתן להם קרבנות ולא נתנו להם אבל אינו כתוב שם כי העלו להם חזיר

(א) והנה התוס' בד"ה לא יגדל הוקשו דתיפוק לי' דאסור לעשות סחורה בכל דברים טמאים כדתנן במס' שביעית (פ"ז) אין עושין סחורה בנבילות וטריפות ובפרק כ"ש (דף כ"ג) נמי אמר ציידי חיה ועוף שנזדמנו להם מינים טמאים דוקא נזדמנו אבל לכתחלה לא כדדריש התם יהיו בהווייתן יהיו ועיין מה שתירצו בזה ובמס' פסחים (דף כ"ג ע"א) בתוד"ה אמר תירצו בזה ג' תירוצים עיי"ש. וכבר האריכו בזה הפוסקים אם הא דאין עושין סחורה בדברים האסורים אם הוא מה"ת או רק מדרבנן והתוי"ט (בפ"ז דמס' שביעית) הקשה דא"א דמה"ת אסור לעשות סחורה בדברים האסורים א"כ מאי פריך הש"ס במס' בכורות (דף ו' ע"ב) דחלב מנ"ל דשרי ובעי הש"ס לילוף מדכתיב ואת עשרת חריצי החלב ופריך הש"ס ודילמא לסחורה ע"ש ואם נימא דאין עושין סחורה מה"ת א"כ אם נימא דחלב אסור באכילה א"כ גם בסחורה אסור ועיין במלמ"ל (פ"ח מהל' מ"א הי"ח) שהקשה ג"כ קושיא זו ועיין עוד שם במלמ"ל בהא דמוכיח דשיטת הרמב"ם הוא דמה"ת אין עושין סחורה בדברים האסורים מהא דכתב הרמב"ם וכל דבר שאסור באכילה חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה ואם נימא דרק מדרבנן אסור מנין לו לרבינו דלא גזרו רבנן גם על החלב דומיא דשאר איסורים עיי"ש ורציתי לתרץ דהואיל דכתב בפירוש ההיתר אין כח ביד חכז"ל לגזור עליו איסור סחורה וכמ"ש הט"ז באמת (בסי' קי"ז סק"א) שהקשה ג"כ קושית המלמ"ל הנ"ל דאמאי לא גזרו על חלב ומתרץ באמת כן וחידוש על המלמ"ל שלא הביא דברי הט"ז בזה ומצאתי אח"כ בשו"ת נוב"י מהדו"ת חיו"ד (סי' ס"ב) שהעיר בזה וכוונתי בזה בעזה"י באיזה ענינים שכתב שם בזה. והנוב"י העלה דהוא רק איסור דרבנן מה שאין עושין סחורה והמלמ"ל ברור מילולו דהוא מה"ת והט"ז (בסי' קי"ז סק"א) הביא פלוגתא בזה יעו"ש

והנה ראיתי בפ"ת (בסי' קי"ז) בקונטרס נחלת צבי שהביא קושית התוי"ט הנ"ל מהא דמס' בכורות הנ"ל ותי' עפי"ד התוס' דכאן ובפסחים דלא אסור אלא כשמכרם לצורך אכילה אבל שלא לאכילה כגון למשוח עורות וכה"ג מותר אלא בחזיר גזרו וא"כ שפיר פריך ודילמא לסחורה שלא לצורך אכילה ולעולם חלב אסור באכילה ומוכח לה דע"כ לא הי' לאכילה דהא לפי ההו"א דחלב אסור באכילה והיינו משום אבר מה"ח והאיך ימכור לעכו"ם לאכילה הא קעבר משום לפ"ע ואף בשר מה"ח אסור לעכו"ם כמ"ש הרמב"ם (פ"ט מהלכות מלכים הי"א) אלא ע"כ מוכח דהא דקאמר ודילמא לסחורה היינו שלא לאכילה כו' והאריך עוד בזה ע"ש ולע"ד איני רואה שום הוכחה דהא גם לפי ההו"א דחלב אסור באכילה לישראל מ"מ לא נאסר בודאי לעכו"ם דהא דם נעכר ונעשה חלב וא"כ לא חמור החלב מאילו הי' עוד דם ממש ודם מן החי לא נאסר לב"נ דדוקא אבר ובשר מה"ח הוא דנאסר לב"נ אבל לא דם מן החי וכת"ק דרחב"ג (סנהדרין נט) וכ"פ הרמב"ם (בפ"ט מהלכות מלכים ה"י) ע"ש וא"כ תו נוכל לומר דהא דקאמר הש"ס בבכורות ודילמא לסחורה היינו למכרה לעכו"ם דליכא לאו דלפ"ע כלל וראיתו אינה מוכרעת. ועיין ביו"ד (סי' פ"א ס"ה) מ"ש בענין המימי חלב דיש מי שאוסר והוא דעת הר"ר אליעזר ז"ל משום דהתורה לא התירה אלא החלב אבל לא כשהוסר כל האוכל ולא נשאר אלא המימי חלב דהוא כמים בעלמא ע"ש מ"מ לב"נ בודאי מותר המימי חלב משום ה"ט שכתבתי

(ב) ובעיקר קושיית התוס' הנ"ל לולא דמסתפינא הי' נלע"ד ליישב דהא עיקר הטעם דאין עושין סחורה בדברים האסורים להסוברים דהוא מה"ת דילפינן מקרא דכתוב גבי שרצים שקץ הוא לא יאכל וכתיב ושקץ יהי' לכם ודרשינן היתרא בנזדמנו מקרא דלכם ואיסור סחורה מקרא דיהי' בהוייתן יהי' וכדאיתא במס' פסחים (כג) ומינה ילפינן איסור סחורה בדברים האסורים ושיטת החו"י דרק בשרצים אסור מה"ת לסחור בהן אבל לא בשאר דברים האסורים ודעת הרבה פוסקים דבכל דברים האסורים אסור לסחור בהן מה"ת והיינו מההוא קרא דיהיו בהוויתן יהיו וא"כ הי' נלע"ד דעיקר האיסור סחורה בדברים האסורים הוא רק אם כבר מתו דראוין עכשיו לאכילה שהרי קרא דיהיו מיירי בלאחר מיתה ואיכא בהם איסור סחורה מה"ת אבל בעודן בחיותן אין איסור כלל מה"ת לסחור בהם כלל שהרי חמור וגמל מותר לסחור בהם בודאי שהרי חזינן בתורה שהיו לישראל חמורים וגמלים ודוחק לומר דהכל היו בנזדמן להם ולא היו רשאין שיקנה ישראל חמור וגמל וע"כ דשרו לקנות חמור וגמל וכל דברים טמאים והטעם הואיל דכשהן בחיותן ליכא איסורא כלל. וכן נוכל לפרש בירושלמי בפירקין דקאמר כתיב טמאים הם לכם מה תלמוד לומר וטמאים יהיו לכם אלא אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה כ"ד שאיסורו מדבריהן מותר לעשות בו סחורה והרי חמור למלאכתו הוא גדל והרי גמל למלאכתו הוא גדל ועיין בפ"מ מה שמפרש בזה ועיין ירושלמי (פ"ז דמסכת שביעית ה"א) ג"כ לשון זה ועיין בפירוש המוהרא"פ שם. ולע"ד הפירוש בירושלמי הוא והרי חמור והיינו דהרי חזינן דמותר לישראל לקנות חמור וגמל ומשני למלאכתו הוא גדל והיינו דהואיל דהוא מחיים אכתי אינו עומד לאכילה ורק למלאכה הוא עומד ולית בי' איסורא כלל לסחור בהם משום דהתורה לא אסרה אלא במידי דקאי עתה לאכילה כגון שהוא מת אבל לא מחיים וכמ"ש. ומעתה מיושב שפיר קושיית התוס' הנ"ל דהא דאמרו ארור האיש שיגדל חזירים היינו בחיים דאיסורא מה"ת ליכא מחיים ורק דקאי עלה בארור ושפיר הוצרכו למה שאסרו אפילו מחיים ודוק

והנה לפי האמור מותר לסחור בדברים טמאים בעודם חיים ורק בחזירים אסור משום ארור וכן בכלבים חיים אסור ג"כ משום ארור כפי מש"פ הרמב"ם (בפ"ה מהל' נ"מ ה"ט) כר"א הגדול דאמר המגדל כלבים כמגדל חזירים למאי נ"מ למיקם בארור אבל בעופות חיים טמאים הי' מותר לסחור והא דקאמר הש"ס ציידי חיה ועופות דמותרים אם נזדמנו דוקא היינו אף שכבר מתים אבל בעודן חיים היה מותר כן היה נראה לכאורה אולם לא מצאתי חילוק זה בשום מקום וא"כ מסתמא לא הי' ניחא לרבנן לחלק בזה. מיהו י"ל דבכה"ג תו ליכא איסור תורה רק איסור דרבנן שהרי הרבה פוסקים ס"ל דאיסור סחורה בדברים אסורים הוא רק מדרבנן ורק דהרבה פוסקים ס"ל דהוא מה"ת וא"כ י"ל דבעודן חיים לא הוי אלא איסור דרבנן ואכתי צ"ע בזה. ועיין בספר באר יעקב ביו"ד (סי' קי"ז) פלפולים ארוכים בענין זה ובחכ"א בבינת אדם (סי' ס"ד) האריך ג"כ בזה והרבה י"ל בזה. ועיין להגאון חיד"א ז"ל בספרו עין זוכר (מערכת א' אות ס"ח) האריך ג"כ בענין זה והביא דברי הרשב"א בתשובה ח"ג (בסי' רכ"ג) נראה דסובר דאיסור סחורה בדברים האסורים הוא רק דרבנן ועיין בס' ארעא דרבנן (אות א' סי' כ"ה) ובהגהות עפרא דארעא שם ועיין בשו"ת נחלת שבעה (סי' ע') מ"ש בענין זה והרבה י"ל לדינא

[קסה] דף פ"ג ע"א דריש ר' דוסתאי דמן בירי ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ללמדך שאין השכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות חסר אחד והיתה אשה מעוברת וראויה להשלים כו' ועיין בתוס' ד"ה שני אלפים מ"ש בזה. והנה המספר הזה דוקא מה הוא הכוונה בזה. וראיתי בתו"ח שכתב דלהכי נקיט קרא שובה כו' לפי שמרכבתו יתברך למעלה נמי לא הוה בפחות משני אלפים וב' רבבות מלאכים שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ובשעה שפרקו המשכן בנסוע הארון ואמר משה קומה ה' נסתלק שכינה למעלה ולכך כשהקימו המשכן ונח הארון אמר משה שובה ה' רבבות אלפי ישראל שישוב מרבבות אלפי שנאן אל רבבות אלפי ישראל עכ"ל ודפח"ח. ולענד"נ להוסיף בה תבלין והוא דקודם החטא הי' עבודה בבכורות ואח"כ הי' עבודה