אמרי הצבי ב ריג

הוא דהב"ד למדו לתקן כן מתקנת יהושע והא דפריך הש"ס עשרה ותו ליכא ולא קאמר דהאי לא קחשיב משום דיהושע לא התנה עליהן אלא שלמדוהו מתקנתן י"ל דה"ט משום דחשיב שם בהדייהו ג"כ הא דשלמה תיקן והי"ל למיחשב נמי הא עכ"ל ועיין דרישה שם (סק"א) מ"ש בזה. ולעד"נ דהכונה הוא שתקנת יהושע היה שהב"ד יהיו יכולים לתקן תקנה שיהיה נראה לב"ד צורך בה וע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ שהב"ד יהיו יכולים לתקן תקנה שיהיה צורך בה. ומש"ה תני שתנאי ב"ד הוא כו' שע"מ כן הנחיל יהושע כו' והיינו שע"מ כן הנחיל יהושע שיהיו הב"ד יכולים לתקן כן ופריך הש"ס דתנא דברייתא דקתני עשר תקנות תיקן יהושע ליתני נמי הא דרי"ב שריב"ב והיינו שיהושע תיקן שיהיו הב"ד יכולין לתקן תקנה וקחשיב רי"ב שריב"ב ג' דברים שהן תנאי ב"ד שתיקנו כן שהרי יש רשות ביד הב"ד לתקן שהרי ע"מ כן הנחיל יהושע כו' שיהיו הב"ד יכולין לתקן והיינו ג' דברים הן מתנאי ב"ד והוי הקושיא דליתני י"א תקנות תיקן יהושע והיינו עשר תקנות הנ"ל ועוד תקנה שתיקן יהושע שהב"ד יהיו יכולים לתקן ולהתנות תנאים שיראו שצורך בהן כך ומשני הש"ס כיחידאה לא קאמרינן והיינו דריב"ש ריב"ב הוא דס"ל דתקנת ב"ד צריכה לסמוך על תנאי יהושע שהתנה כן אבל אי לא תיקן יהושע לא היו יכולין הב"ד לתקן אבל תנא דברייתא סובר דזה שיהיו הב"ד יכולין להתנות ולתקן לזה לא צרכינן כלל לתקנת יהושע כי מהני תקנתן של הב"ד מטעם הפקר ב"ד הפקר ויהושע לא תיקן זה כלל ומש"ה לא תני לה בהדי תקנת יהושע. אולם הראשונים ז"ל כולם מפרשי כיחידאה לא אמרינן היינו דרבנן פליגי על ריב"ש ריב"ב עיין ברי"ף ורא"ש כאן ובב"י וב"ח ופרישה (בסי' רע"ד) מ"ש בזה ונוכל לפרש כיחידאה לא אמרינן היינו דרבנן פליגי על כל הני דינים דקאמר ריב"ש ריב"ב וס"ל דלא הי' תקנה כלל ולא הי' תנאי ב"ד ג"כ והיינו דיהושע לא הוצרך כלל לתקן שיהיו הב"ד יכולים להתנות ולתקן. וכי פשיטא מילתא דכל ב"ד יכולים לתקן תקנות שיראו שיהיה צורך בהם ומטעם הפקר ב"ד הפקר וסוברים ג"כ כי לא הי' תנאי ב"ד על כל הני ג' דברים דקחשיב ר' ישמעאל בשריב"ב ומש"ה לא פסק הרי"ף להני ג' דברים וי"ל עוד בזה

[קסא] (א) דף פ"ב ע"א ושיהיו אוכלין שום בע"ש משום עונה דכתיב אשר פריו כו'. ועיין ברא"ש כאן (בסי' י"ט) וז"ל ושיהיו אוכלין שום בע"ש דזמן עונה היא בשבת שנאמר ושמרו ב"י את השבת ר"ת ביאה והבנות בכלל והשום מרבה הזרע עכ"ל הרא"ש ז"ל ובפלפלא חריפתא תמה הרבה בזה חדא במ"ש הרא"ש בתחלת דבריו והבנות בכלל כלומר בכל התורה אע"פ שנאמרה בלשון זכר ומ"מ לא ידענא למאי נ"מ איצטריך לה הכא ועוד דא"נ דאין הבנות בכלל מאי נ"מ דא"כ עזרא נמי כי תיקן לא תיקן לבנות ועוד דכיון דמשעבדא לתשמיש ועונתו הוא בליל שבת הילכך תקנתא לכל הוא אפילו דמה"ת אינה הוא בכלל חיוב ביאה בשבת ועוד ק"ל אמאי נקיט דרשא אחריתי ממאי דנקטינן בגמרא פרק אעפ"י [לא אדע למה ציין הפלפלא חריפתא הא דפרק אעפ"י דהא גם בכאן מבואר כן] אשר פריו יתן זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש וע"ש מ"ש ליישב זה ומשבש הגירסא בהרא"ש דהיינו תיבת והבנות הוא ט"ס וצ"ל והכל בכלל והיינו בין שהוא ת"ח בין שאינו ת"ח משום עונג שבת איכא מצות עונה בליל שבת ע"ש. ולעד"נ הגירסא שלפנינו בהרא"ש והבנות בכלל היא נכונה וקושיא אחת מתורצת בירך חברתה והוא דנוכל לומר דשפיר צרכינן הני ב' דרשות מקרא דאשר פריו ומקרא דושמרו דאי מקרא דאשר פריו היינו אומרים דוקא מזכרים משום דסמוך לקרא הקודם כי אם בתורת ה' חפצו וזכרים דמחוייבים בת"ת שייכא בהו אשר פריו אבל לא נשים ומש"ה דרשינן מקרא דושמרו דבשמירת שבת גם נשים מצווין וא"כ ממילא דרשינן ג"כ למצות עונה דגם נשים מצווין במצוה זו בשבת ועיין בפרישה או"ח (סי' ר"פ) בשם הג"א מדכתיב ושמרו ב"י כו' ר"ת ביאה מכאן שגם הנשים ישנן בכלל צווי עונת שבת שגם המה בכלל שמירת שבת עכ"ל וז"ש הרא"ש בלשונו הטהור שנאמר ושמרו כו' ר"ת ביאה והבנות בכלל והיינו דבדרשא זו דושמרו גם הבנות בכלל דהא איתנהו בשמירת שבת ונוכל לומר עוד יותר דהו"א הואיל דנשים ליתנהו במצוה דפרו ורבו ליתנהו במצות עונה ג"כ ודייק לה הרא"ש ז"ל במתק לשונו והבנות בכלל והיינו דאיתנהו במצות שמירת שבת וממילא איתנהו ג"כ בכלל עונג שבת ומיושב שפיר כל הקושיות שהקשה הפלפלא חריפתא דתקנת עזרא היה גם על הנשים לאכול שום וז"ש הרא"ש והבנות בכלל והשום מרבה זר נוכל לומר דהא דנקיט והשום מרבה זרע לא קאי על הא דלעיל רק הוא ענין בפני עצמו והיינו דקאי אדלעיל דהתקנה הי' לאכול שום משום דהשום מרבה זרע והיינו לזכרים אבל לא שמעינן דמרבה זרע לנשים ג"כ והיותר נכון דקאי גם על הנשים והבנות בכלל והשום מרבה זרע והיינו דטבע השום להרבות זרע גם לנשים. השתא דאתית להכי א"כ בזה ג"כ מיושבים היטב דברי הרא"ש ולא צרכינן לומר דיש ט"ס בהרא"ש ורק דהכונה הוא דוהבנות בכלל זה שהשום מרבה זרע שלהן. ודבר גדול אשמעינן הרא"ש ז"ל דתקנת עזרא הי' גם על הנשים באכילת השום ושני הפירושים הללו שפירשתי נלע"ד נכונים. והנה לכאורה י"ל דהרא"ש נקיט דרשה זו שלא הוזכר כלל בש"ס וביד מלאכי כללי הדל"ת (אות קמ"ד) האריך בענין דאין לנו לעשות דרשות מעצמנו וחידוש שלא הביא דברי הרא"ש דכאן

(ב) והנה בש"ע או"ח (סי' ר"פ) לא הובא כלל תקנה זו דאכילת שום ורק במג"א שם כתב מצוה לאכול שום בע"ש או בלילי שבת יש"ש ב"ק (פ"ז סי' מ"ג) עכ"ל וראיתי בפ"מ בשם הא"ר שבס"ח (סי' ש"צ) דשומים מבטלים תאוה רק שומים צלויים מרבים זרע עכ"ל והפ"מ נסתפק במבושלים כו' ע"ש וראיתי בספר מעשה רב מהגר"א ז"ל (אות קכ"ד) שכתב מתקנת עזרא בליל שבת בין נשוי בין שאינו נשוי עיין לעיל (סי' צ"ה) [לא מצאתי שם (בסי' צ"ה) רמז לזה ואולי הכונה על הש"ע בביאורו ואינו תח"י לעיין בו]. והשום יהי' מבושל עכ"ל והרי כתב דיהי' מבושל וחידוש שלא הוזכר כלל מצלי

ומ"ש בין נשוי בין שאינו נשוי לא אדע טעם בזה ולכאורה הי' נראה איפכא דשאינו נשוי לא יאכל שלא יבא ח"ו להז"ל. ועיין מס' יומא (דף י"ח) ובש"ע או"ח (סי' תר"ח) ובט"ז שם ומבואר דשום יותר מביא הזרע משאר מינים וביש"ש כאן (בסי' מ"ג) פלפל בזה אם החיוב לאכול שום הוא בע"ש ביום או בליל שבת ועיין ברע"ב (מס' נדרים פ"ג משנה י') שכתב מאוכלי שום אחד מעשר תקנות שתיקן עזרא שיהיו אוכלים שום בלילי שבת מפני שמרבין הזרע וליל שבת הוא זמן עונה של ת"ח עכ"ל מבואר בהדיא דזמן אכילת שום בליל שבת ומדברי הט"ז באו"ח (סי' תר"ח) שמעינן דשום הוא אפילו בע"ש ביום. והא דתיקן עזרא דוקא שום והלא איכא שאר מינים וגם ביצים הוא כמו שום י"ל משום דאין זרעו כלה והוא לרמז לזה שלא יהיה זרעו כלה ח"ו ולא נהגו להחמיר ולחוש לזה

[קסב] (א) שם ע"ב עשרה דברים נאמרו בירושלים אין הבית חלוט בה כו' ופירש"י אין הבית חלוט בה כדין בתי ערי חומה אלא גאולה תהיה לו אם ירצה לגאול ואם יגיע יובל יוצאה ביובל כבתי ערי חצרים עכ"ל ובשמ"ק בד"ה אין הבית חלוט בה אינו נמכר לצמיתות שלא נתחלקה לשבטים ולא מצי לאקנויי לדירה וז"ל הרמ"ה ז"ל אין הבית חלוט בה דכתיב לצמיתות לקונה אותו לדורותיו וקסבר ירושלים אינה מתחלקת לשבטים מאן מקנה לי' כו' עכ"ל השמ"ק. לדברי השמ"ק הנ"ל קשה הלשון אין הבית חלוט בה דלשון זה מורה דהמכר חל רק שאינו חלוט והי"ל להתנא דברייתא לומר הלשון אינו נמכר בה דהא לא חל כלל המכירה כמו דביומא (דף י"ב ע"א) קתני אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן כמו כן הי"ל להתנא דהכא לומר אין מוכרין בה בתים ולשיטת רש"י ז"ל דהמכירה חלה ורק שאין הדין כמו בשאר בתי ערי חומה רק כדין בתי ערי חצרים א"כ שפיר קתני אין הבית חלוט בה. ועיין ברמב"ם (פ"ז מהלכות בהב"ח הי"ד) שכתב ואין משכירין בתוכה בתים כו' ואין הבית נחלט בה כו' הרי שכתב רבינו להני תרי ברייתות לברייתא דמסכת יומא (י"ב) אין משכירין בתים בירושלים וגם לברייתא דהכא דאין הבית חלוט בה: