אמרי הצבי ב ריב

המ"ם והכונה על אותה הספינה שהעמיד בים לא רחוק מן החוף להניח עליו צד אחד של הקלע ובברייתא הראשונה בהתקנה נכתב הגרסא ויעמוד את הספינה ונכתב בו' אחר המ"ם והכונה שלא יעמוד הספינה האחרת ההולכת בים והיינו שלא תעכב הקלע הילוך הספינות של אחרים וזה היה מתקנת יהושע אבל הי' מותר להעמיד ספינה לא רחוק מהחוף להניח צד אחד של הקלע עלי' כי בזה לא היה עיכוב להספינות אחרות והרמב"ם נקיט רק תקנת יהושע ב"נ כי חושב והולך העשר תקנות אבל תקנת השבטים שהותנו אח"כ ביניהם לא חשב הרמב"ם כי זה תליא בדעתם וברצונם ויכולים אח"כ לבטל אבל תקנת יהושע ב"נ אין יכולין לבטל אח"כ. ומכ"ש דא"ש לדברי התו"ח שכתב כי תקנת השבטים חזרה ונתבטלה אח"כ ומפרש כן בהתוספתא ומש"ה לא חשיב הרמב"ם ז"ל רק תקנת יהושע ב"נ ודוק. ועיין בתורי"ד כאן ד"ה ובלבד מ"ש בזה

[קנו] שם תניא רשב"א אומר תלושין שבהרים בחזקת כל השבטים הן עומדים ומחוברים בחזקת אותו השבט כו' ופירש"י בחזקת כל השבטים כל מי שירצה יטול דהא כמטלטלי ושאר השלל והמלקוח הי' עכ"ל ועיין ברא"ש ב"מ פ"ב (סי' ט') על מתניתן מצא בגל דמבואר ברא"ש דס"ל כי השלל הי' מתחלה לכל ישראל וכל ישראל היו חולקים השלל בשוה ולא הי' הפקר שיהי' כל הקודם זוכה בו והוא דלא כשיטת רש"י כאן וכבר העירותי בזה במס' ב"מ (דף כ"ה ע"ב) ע"ד הרא"ש הנ"ל והראיתי לדעת ממס' סנהדרין (דף כ' ע"ב) אוצרות מלכים למלך ושאר ביזה מחצה למלך ומחצה לעם משמע לכאורה כהרא"ש ועיין ברמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' מלכים ה"ט) דמשמע ג"כ כן ועיין בשמואל [א' קפי' ל'] ובמד"ר סדר בראשית (סוף פ' מ"ג) דמשמע ג"כ כן. וגבי מלחמת מדין [במדבר ל"א] והי' המלקוח יתר הבז כו' וברש"י שם (פסוק ל"א ופסוק י"א) ובמזרחי שם ונראה לכאורה דביזת מטלטלין הי' הפקר וכל אחד זכה מההפקר וצ"ע בזה

[קנז] שם ונפנין לאחורי הגדר כו' אמר ראב"י לא נצרכה אלא ליטול הימנו צרור אר"ח ואפילו בשבת מ"ז חסידא שקיל ומהדר וא"ל לשמעי' למחר זיל שרקיה ופירש"י שרקי' טחהו בטיט וחברהו יפה עכ"ל. ועיין בש"ע או"ח (סי' שי"ב) במג"א (סק"ה) וז"ל ומותר ליטול צרור מגדר עב שאינו ניכר ונראה כ"כ אבל מגדר דק אסור שעושה נקב והוי כסותר יש"ש ב"ק פ"ז (סי' מ"ם) וכ"מ בגמרא ורא"ש אבל בטוח"מ (סי' רע"ד) כתב ליטול ממנה צרור משמע מן השדה אבל מגדר אסור וכ"מ ברי"ף ורמב"ם שהשמיטו כו' ועיין בגמרא בעובדא דר"י חסיד עכ"ל וכונת המג"א הוא דמהא דמר זוטרא חסידא משמע דקאי על הגדר שהרי צוה למחר לטוחהו וכפירש"י הוי בטיט וע"כ דקאי על הגדר ודלא כהטור. ולע"ד הלא שני הפירושים הללו הובאו ג"כ בשמ"ק כי הר"ר יהונתן מפרש מן הגדר והגאון פירש מן השדה ומפרש להא דמ"ז חסידא ואפילו בשבת שקיל צרור ומקנח בו ומהדר לי' לאותו מקום ולמחר בחול הוה א"ל לשמעי' זיל שרקי' כדמעיקרא השוהו כבתחלה עכ"ל הרי דמפרש להא דמ"ז חסידא גם לפי הפירוש דנטל מן השדה. מיהו מפירש"י דמפרש טחהו בטיט היינו ע"כ מהגדר והרמב"ם כתב סתם נוטל משם צרור והוא לשון הגמרא ונוכל לפרש בו שני הפירושים וברא"ש איתא צרור מן הכותל וכהיש"ש וכמ"ש המג"א

[קנח] ומת מצוה קנה מקומו ורמינהו המוצא מת מוטל באיסרטיא מפנהו לימין כו' ופירש"י בד"ה מפנהו אלמא ל"ק מקומו דאי קנה מקומו מצי בעל השדה של ימין ושל שמאל לעכובי' עכ"ל ולא זכיתי להבין דעדיפא הי"ל לפרש דהיכא מצי כלל למפנהו הלא אסור לו למפנהו כיון דקנה מקומו וכדאיתא במס' שמחות (ספ"ד) שאמרו חכמים לר"ע שהיה מטפל במת מצוה ג' תחומי שבת עד שהביאו למקום קבורה וא"ל על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים ע"ש וא"כ אסור לו לפנותו לימין או לשמאל וראיתי ברש"י במס' עירובין (דף י"ז ע"ב) דפריך שם הש"ס ג"כ כן ופירש"י בד"ה מפנהו אס"ד קנה מקומו היכי מצי למשקלי' מהתם עכ"ל וא"כ י"ל מדוע פירש רש"י כאן באופן אחר. וצ"ל דשני הפירושים נכונים וסמך רש"י ז"ל בכאן גם על פירש"י בעירובין

[קנט] שם התועה בין הכרמים מפסיג ועולה מפסיג ויורד כו' כתב הרשב"א והובא ג"כ בשמ"ק וז"ל פירוש הר"א אב"ד ז"ל ואע"ג דאמרינן אסור לאדם להציל עצמו בממון חבירו הנ"מ בחנם שלא ליתן לו הדמים אבל ע"מ שיתן לו הדמים אין לך דבר שעומד בפ"נ וכתב הרשב"א עלה ולולי שאמרה הרב ז"ל הייתי אומר שכל תקנת אלו בלא נתינת דמים הן שעמ"כ הנחיל יהושע את הארץ ואילו בנתינת דמים ל"ל תקנת יהושע כו' ע"ש. ולעד"נ לולא דברי הרשב"א ז"ל הי' נוכל לפרש דברי הראב"ד ז"ל דה"ק דאבל ע"מ שיתן לו הדמים אין לך דבר שעומד בפני פ"נ וא"כ גם בלא תקנת יהושע ג"כ מותר בע"מ שישלם ותקנת יהושע הי' שלא יצטרך לשלם כלל אלא שהרשב"א ז"ל לא הבין כן בדברי הראב"ד ורק דכונת הראב"ד הוא דצריך לשלם דמים ועיין לעיל בפירקין [אוקנ"א אק"א] מ"ש בזה אם מותר להציל עצמו בממון חבירו ע"מ שישלם

והנה באמת י"ל על דעת הראב"ד מהא דקאמר הש"ס מאי וכן מהו דתימא חבירו הוא דידע להיכא מסלק דנפסוג אבל הוא דלא ידע להיכא קא סליק לא נפסוג נהדריה נהדר ביה מצרי קמ"ל וא"כ הואיל דאית לי' דרך אחר לילך בי מצרי א"כ תו לא הוי פ"נ דהא יכול לילך בי מצרי ומאי קאמר הראב"ד אין לך דבר שעומד בפני פ"נ. מיהו נוכל לומר דהואיל דהוא תועה בין הכרמים א"כ לא ידע למיהדר בי מצרי והש"ס ה"פ דניהדר בי מצרי לחפש הדרך דהואיל דלא ידע הדרך גם אם יפסוג בין הכרמים א"כ לא יפסוג ויהדר ויחפש בי מצרי קמ"ל דרשאי לפסג אבל לעולם דלא ידע כלל הדרך גם אם ילך בי מצרי וא"כ הוי סכנה ופ"נ ומש"ה שפיר כתב הראב"ד דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ

אלא דאכתי י"ל מהא דפריך הש"ס הא דאורייתא היא דתניא השבת גופו מניין ת"ל והשבותו ומשני דאורייתא היא דקאי בי מצרי אתא הוא תקון דמפסיג ועולה מפסיג ויורד ופירש"י דאורייתא יקיף סביבות מצרי הכרמים ולא יעבור בתוכה ויפסידם עכ"ל והיינו דחבירו יודע הדרך בי מצרי אפ"ה תיקן יהושע דרשאי לפסוג וא"כ הכא תו ליכא פ"נ ואמאי שרו לפסוג ולעלות הלא איכא דרך אחרינא בי מצרי וזה יודע הדרך ואמאי שרי ולכאורה י"ל בזה

ולמען הבין קצת דברי הרב אב"ד ז"ל הי' נ"ל דה"ק דאע"ג דאסור להציל עצמו בממון חבירו הנ"מ בחנם אבל ע"מ לשלם אין לך דבר שעומד בפני פ"נ וא"כ הי' תקנת יהושע גם בתועה בין הכרמים נהי דלא הוי פ"נ גמור מ"מ צערא איכא ויש לחוש גם כן לפ"נ ותיקן יהושע דיהיה זה נידון כדין פ"נ שרשאי להציל א"ע ולשלם דמים וא"כ שפיר צרכינן לתקנת יהושע ומיושב קצת קושית הרשב"א ז"ל בזה. ועיין בטוח"מ (סי' רע"ד) שכתב התועה בין הכרמים כורת הזמורות ויוצא לאם הדרך ומשלם לי הפסדו הרי דפסק הטור כן להלכה

עוד כתב הרשב"א ע"ד הראב"ד הנ"ל וז"ל ועוד שכל אותן שנותן דמים בהדי' תני לה קוצץ שוכו של חבירו כו' ונותן לו דמי שוכו ונותן לו דמי עצים מתוך פשתנו ונוטל דמי יינו מתוך דבשנו ואילו הי' נותן דמים אף כמפסיג הי' להם לומר ונותן דמי נזקו לבעלים עכ"ל הרשב"א ז"ל. ולעד"נ דנוכל לומר דאדרבא מסוגיא הזו דלקמן יש ראי' להראב"ד ז"ל שהרי הש"ס פריך ותו ליכא והאיכא דר"י בנו של ריב"ב תנאי ב"ד שיהיה זה יורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של חבירו להציל נחיל שלו ונותן לו דמי שוכו כו' ואי נימא דבמפסיג ועולה לא משלם דמי הזמורות לישני הש"ס דת"ק לא תני אלא הני דליכא תשלומין וליכא אלא עשרה ודוק

[קס] שם והא איכא כו' דתניא רי"ב שריב"ב אמר תנאי ב"ד הוא כו' שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ כו'. ולכאורה י"ל דבתחלה קאמר שתנאי ב"ד הוא ומסיים שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. וראיתי בפרישה בחו"מ (סי' רע"ד סק"א) שהעיר בזה וכתב דהפירוש