אמרי הצבי ב רט

דבעינן בעידנא הוה רק מדרבנן א"כ נוכל לומר דגם החברייא סוברים דבעינן בעידנא ואפ"ה פטור משום דמדאורייתא לא בעינן בעידנא. ור"י דסובר הטעם דטעה בדבר מצוה ס"ל דמה"ת בעינן בעידנא. ולפי האי סברא דהא דבעינן בעידנא הוה רק מדרבנן היה מובן הא דבעשה החמור דוחה לעשה הקל אף דלא הוי בעידנא עיין פסחים (נ"ט) וגם בעשה דרבים ועשה שיש בו כרת לא בעינן בעידנא והיה לי לפלפל הרבה בזה אולם מהראשונים שהבאתי לעיל משמע דמה"ת בעינן בעידנא ועיין יבמות (דף ו') בתוד"ה שכן ועוד מכמ"ד בראשונים משמע דהוא מן התורה והרבה י"ל בזה

אולם בהא דמכשירין לפי המבואר בירושלמי הנ"ל הוא רק מדרבנן גם לר"ע דסובר דמכשירי מילה לא דחיא שבת הוא רק מדרבנן אבל מה"ת דחיא וא"כ אי עבר ועשה מכשירי מילה בשבת ומל את התינוק בודאי דלא חילל שבת. ומצאתי און לי כי ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א (סי' קי"א) הביא דברי הראב"ד ז"ל בספר תמים דעים (סי' ע"ו) שכתב דלכך לא גזרו במילה לשמא יעבירנו משום דלא תלוי בקביעא דירחא שהוא תמיד בשמיני ללידה וכתב עוד דאי אפילו מייתי ליה לא הוי איסורא דאורייתא דמדאורייתא מכשירי מילה דוחה השבת דכתיב ביה ביום דאפילו בשבת ותמה עליו דזה דוקא לר"א אבל אנן קיי"ל כחכמים דמכשירי מילה לא דחי שבת כו' עכ"ד הגאון בעל שואל ומשיב ז"ל ולע"ד דברי הראב"ד ברורין ומאירין כשמש בצהרים וממקור טהור נובעים הדברים מהברייתא הנ"ל בירושלמי דהא דסובר ר"ע דמכשירי מילה לא דחו שבת הוא רק מטעם שמא יחלה התינוק וא"כ הוא רק מדרבנן ומש"ה לא גזרינן שמא יעבירנו ד"א ברה"ר כנלע"ד נכון

(ט) והנה לפי האמור הואיל דאפילו אם ישראל עושה המכשירי מילה בשבת ג"כ ליכא אלא איסורא דרבנן פשיטא דיש סעד גדול לשיטת הבה"ג דסובר דמותר לומר לעכו"ם לעשות סכין של מילה בשבת דאמירה לעכו"ם שבות ונהי דערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת מ"מ זה דוקא בשבות דאית ביה מעשה אבל שבות דלית ביה מעשה לא העמידו דבריהם במקום כרת. ואע"ג דנימא דאי לא ימול היום בשבת רק למחר לא עבר על כרת ועיין ברמב"ן במס' יבמות (דף ה') בד"ה וכי תימא בסה"ד וז"ל והא דלא פרכינן גבי מילה שכן כרת משום דמיל בזמנה דדחיא שבת אין בה כרת אבל אמה הצד פרכינן ממילה ופסח שכן יש בה צד כרת עכ"ל והש"ס בפסחים (דף צ"ב) ובכמ"ד קרו ליה במקום כרת עיי"ש מ"מ כיון דכל האיסור הוא מדרבנן אף אם הישראל עושה המכשירין בשבת שפיר כתב הבה"ג דשרי ע"י עכו"ם כיון דהוי שבות דלית ביה מעשה שהרי אין הישראל עושה בעצמו רק אומר לעכו"ם לעשות כנלע"ד בשיטת הבה"ג ז"ל. מיהו חזינן הרבה פוסקים הראשונים דאסרו ע"כ דס"ל דלר"ע דסובר דמכשירין דלא דחו שבת במילה ע"כ דהוא מה"ת דמקרא דביום לא ידעינן אלא למילה גופיה אבל לא למכשירין ור"א דסובר מכשירין ג"כ שרי משום דסובר דמילה גופיה ידעינן מהלמ"מ וקרא דביום אתא למכשירין וכשיטת רש"י הנ"ל וא"כ צ"ע אצלי לפרש דברי הברייתא בירושלמי הנ"ל לשיטתם ז"ל וצע"ג אלי

וראיתי בשאלתות (פרשת וירא) וז"ל וא"נ כי דחי שבת מילה גופיה אבל מכשירין לא כדתנן כלל אר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת עכ"ל. והנה הלשון וא"נ שמתחיל הרבינו השאלתות אין מובן לכאורה כי נראה שחסר בתחלה כי אין לו שייכות להקודם. וכתב עוד בשאלתות שם וז"ל ברם צריך מהו לומר לעכו"ם ואתויי לבר מערובא ת"ש דההוא ינוקא דאשתפיך חמימי א"ל רבה לייתי כו' א"ל ואמרו לעכו"ם ולייתי' אמר אביי כו' עד א"ל ומי לא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה ובין שבות דלית ביה מעשה הכא דיבור בעלמא הוא דכתיב ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר עכ"ל. והנה הגירסא של השאלתות הוא ג"כ כגירסת הבה"ג דלא גרסינן דהא מר לא א"ל זיל אחים ולשיטת הבה"ג שרי לומר לעכו"ם לעשות איזמל ומכ"ש להביא אפילו דרך רה"ר והשאלתות קבע לדיניה דוקא על להביאו חוץ לעירוב ומשמע לכאורה דוקא במבוי שאינה מעורבת אבל מרה"ר גמור לא שמעינן דשרי. ואולי הכונה לבר מעירובא היינו אפילו מרה"ר. או אולי דוקא במבוי שאינו מעורב וכשיטת הרי"ף. אלא דלגירסת השאלתות גם מרה"ר הי"ל להתיר ע"י עכו"ם וי"ל זה

(י) והנה אם מותר לומר לקטן להביא האיזמל דרך רה"ר או אפילו דרך חצר שאינה מעורבת י"ל בזה. הנה להלכה פסקינן בש"ע או"ח (סי' שמ"ג) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אבל אביו מצוה לגעור בו ולהפרישו מאיסור דאורייתא ולהאכילו בידים אסור אפילו דבר שאסור מד"ס וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד אפילו בדברים שהם משום שבות וי"א דבהגיעו לחינוך צריכים להפרישו וע"ש בט"ז ומג"א. והנה הטעם דאסור ודמצווין להפרישו מבואר היטב בסוגיא דיבמות (דף קי"ד) ובשבת (קכ"א) והאריכו הראשונים בזה. וא"כ לכאורה אסור לומר לקטן להביא האיזמל למול בשבת ל"מ דרך רה"ר בודאי דאסור ואיכא ג"כ לאו דלא תאכלום להזהיר גדולים על קטנים דליספי להו בידים בודאי דאסור ושמעינן לכל איסורי דאורייתא אלא אפילו לחצר שאינה מעורבת ג"כ אסור לצוותו לעשות כן. כנ"ל לכאורה

ועיין בשעה"מ (בפי"ב מהל' עכו"ם) הביא קושיא להר"י אשכנזי ז"ל בהא דכתבו התוס' במס' שבועות (דף ג' ע"א) ד"ה ועל דגלוח דמצורע אפשר ע"י אשה ועכו"ם הקשה דא"כ מילה היכא דחיא שבת הא אפשר למעבד ע"י עכו"ם למ"ד מילה בעכו"ם כשרה ואפילו למאי דקיי"ל פסולה אפשר ע"י קטן דכשרה לכ"ע ולומר דלא דחי שבת אלא היכא דליכא קטן הוא דוחק וגם א"ל דמילה הותרה אצל שבת מקרא דמיום דבסוגיא דע"ד ל"ת ביבמות מבואר דהוא מטעם דחויה וכתב השעה"מ לתרץ דע"כ לא כתבו התוס' זה אלא גבי הקפה דס"ל לרב אדא דגדול המקיף הקטן מותר אע"ג דבכל התורה הוזהרו גדולים על הקטנים דלא ספינן להו איסורא בידים גבי הקפה ס"ל לר"א דגזה"כ הוא היכא דניקף לאו בר חיובא מקיף נמי מותר אמנם בשאר איסורים דקיי"ל דהוזהרו גדולים על הקטנים א"כ כי עביד מילה ע"י קטן עבר אאיסורא דהוזהרו גדולים על הקטנים כיון דע"כ משום דחויה אתינן עלה הואיל ואדחי אדחי ועבדינן ליה על ידי גדול עכ"ד השעה"מ

וראיתי בס' רביד הזהב עה"ת (פרשת שמיני) בפסוק לא תאכלום הביא דברי הגהות מיימוני בשם מוהר"מ דדוקא מידי דבלאו אבל מידי דבעשה לא עכ"ל ולכאורה הוי הפירוש דלאו דלא תאכלום דרשינן מיניה להזהיר גדולים על הקטנים הוא בל"ת אבל בעשה ליכא והיינו אפילו שנותן להקטן דבר שאסור בעשה ול"ת ג"כ ליכא בזה אלא ל"ת אבל עשה ליכא וכן אם ליכא אלא עשה בעלמא ליכא לאו דלא תאכלום וחפשתי בהגהות מיימוני ולא מצאתי כעת מקומו רק כן הובא ברביד הזהב. והנה לפי"ז י"ל דהא ליכא תו אלא ל"ת דלא תאכלום אבל עשה ליכא וא"כ מוטב שימול הקטן וליכא אלא לאו דלא תאכלום והוי רק ל"ת ועשה ליכא ומוטב לצוות לקטן משנימול ע"י הגדול דנצטרך לדחות לל"ת ועשה. ולכאורה י"ל בזה. הגם כי י"ל עפ"י מ"ש הרר"י מא"י בתוס' קדושין (ל"ד ע"א) בד"ה מעקה שכתב דאשה דאינה מצווה בעשה דשבתון הואיל דהוי מ"ע שהז"ג וכי תוכל להדליק בשמן שריפה ביו"ט אלא מה אית לך למימר דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים ואינו נדחה מפני העשה ע"ש וא"כ ה"נ י"ל הואיל דאיכא עשה בלאו דשבת ואלים הלאו אף כי ליכא עשה ג"כ אסור כן היה נ"ל לפום ריהטא אולם אחר העיון נראה דאם נותן לקטן לאכול נבילה וכדומה דליכא לאו דנבילה רק לאו דלא תאכלום וא"כ אם נימא דעל העשה ליכא הלאו הזה וא"כ אף דהלאו דשבת אלים הואיל דאיכא גבי עשה מ"מ במצוה לקטן לעשות מלאכה בשבת דאינו עובר על הלאו דשבת רק על הלאו דלא תאכלום להזהיר גדולים על הקטנים ולא הוי הפירוש דעובר על הלאו דשבת רק דעובר על הלאו דלא תאכלום דגלי קרא דכל שמצוה לקטן לעבור עבירה עובר על הלאו הזה וא"כ אכתי תקשה דימול ע"י קטן. ואפילו אם נימא דעובר על הלאו דשבת ולא על הלאו דלא תאכלום ורק דקרא דלא תאכלום גלי לן דבכל עבירה אם מצוה לקטן לעבור עליו עובר הגדול על עבירה זו הגם כי י"ל בזה אלא אף אם נימא כן מ"מ אכתי י"ל לשיטת התוס' בקידושין שם דלא ס"ל כסברת הרר"י מא"י וא"כ כל דליכא עשה גבי' לא אלים הלאו וא"כ אכתי תקשה דימול ע"י קטן ולא יצטרך לדחות רק הל"ת ולא העשה וכמש"ל

אולם בגוף דברי הגהות מיימוני הנ"ל י"ל מהסוגיא דיבמות