אמרי הצבי ב רח

עובר רק פעם אחת על הל"ת והעשה בשעת מילה גופא דהיינו בשעה שמל או שעובר ג"כ על העשה והל"ת בשעה שעושה המכשירין השתא דעשה דוחה לשני ל"ת היכא דאיכא שני לאוי מכ"ש דדוחה לל"ת אחת אלא שעובר עליו ב' פעמים. והא דבלולב וסוכה ומצה ושופר צרכינן קראי מיותרין להורות דהמכשירין דוחין שבת התם שפיר צרכינן קראי משום דבכל הני מצות ליכא בהו דחוי' להל"ת כלל דהא לעולם יוכל לקיים אותם בשבת בלי שום עבירת הל"ת ומש"ה צרכינן קראי לאורויי לן דאפילו היכא דצריך לעבור על הל"ת ועשה דשבת וכגון במכשירין שלהם דג"כ המכשירין דוחין שבת אבל גבי מילה דגלי קרא ביום השמיני דמילה גופא דוחה שבת. וה"ה למכשירי מילה ג"כ דוחה שבת ומשום ה"ט דכתיבנא לעיל דהואיל דהמילה גופא דחיא שבת ה"ה למכשירין דידה ג"כ דוחה שבת וזה הוא כוונת הש"ס בהא דקאמר מנ"ל לר"א דמילה וכל מכשירין דחיא שבת אי מכולהו גמר כדאמרינן והיינו דבכל חדא איכא צד חמור וכמו שפירש"י ז"ל ועוד מה להנך שכן אם עבר זמנה בטלה אלא היינו טעמא דר"א דאמר קרא וביום השמיני ואפילו בשבת והיינו הואיל דגלי קרא דמילה גופא דחיא שבת ה"ה למכשירין דידה וקאמר הש"ס דהא רבנן ע"כ ג"כ סברי דמילה גופא דחיא שבת מנ"ל לרבנן וקאמרי עולא ור"י דהוא הלכה למ"מ והיינו דלא הי' הלמ"מ רק על גוף המילה ולא על המכשירין וקרא דביום השמיני לא אתא כלל לאשמעינן דמילה דחיא שבת רק דאתא לדרשא אחרינא ביום ולא בלילה ושמיני למעוטי שביעי וכדקאמר הש"ס לקמן. וע"כ צ"ל לעולא ולר"י כן דאל"כ תיקשי לעולא ולר"י מאי דרשי בהאי קרא דביום השמיני. ופריך הש"ס מהברייתא דא"א דהוא הלכה והלא אין דנין ק"ו מהלכה ומתרץ ר' יוחנן דרבנן נמי דרשי מקרא דביום השמיני דמילה גופא דחיא שבת והא דמכשירין לא דחיא שבת הוא משום דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו מקיים להעשה ומש"ה לא דחיא מכשירין שבת. וכ"כ הראשונים ז"ל דטעמא דמכשירין לא דחיא לל"ת משום דלא הוה בעידנא ועיין בנ"י במס' ב"מ (דף ל') בסוגיא דוהתעלמת דפריך הש"ס למאי איצטריך פשיטא האי עשה והאי עשה ול"ת ואין עדל"ת ועשה וכ' הנ"י איכא דמקשה ל"ל להש"ס למימר דלא דחי משום עול"ת תיפוק ליה דלא הוי בעידנא וכ' שם בשם הר"ר יהוסף ז"ל וז"ל דשאר מפרשים לא ס"ל הכי דיכולין לומר דלא דמי למילה דמילה כל שנעשה בה הוא גוף המצוה עצמה ואם לא גמרה לא נעשית אלא חצי המצוה כו' אבל גבי השבת אבידה עיקר גוף המצוה השבת אבידה בבית בעלים שזהו עיקר גוף כוונת המצוה והשאר הוי כעין מכשירי מצוה ודמי למכשירי שאר מצות שאף שצריך לעיקר מצות נטילת לולב לעקרו מן הדקל מ"מ העיקר הוא הנטילה ואעפ"י שבתחלה מתעסק הוא לקיום המצוה גבי השבה נמי מתחלה אינו אלא כמתעסק להשיב אל ביתו הילכך צריך לתרץ כמתרץ מעיקרא דלרווחא דמילתא אקשי הכי עכ"ל הנ"י והרי מפורש כתוב דמכשירי מצוה דלא דחי הוא משום דלא הוי בעידנא ועיין ג"כ בר"ן על ר"ה (דף ל"ב) בהא דאמרינן שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום כו' וקאמר בגמ' מ"ט שופר עשה הוא ויו"ט עשה ול"ת ואין ע"ד לתו"ע ופי' הר"ן דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה דכיון דלא דחי מלאכה דאורייתא אף שבות דדבריהם לא ידחה ודקא יהבינן טעמא משום דהו"ל יו"ט עול"ת קושטא דמילתא קאמר ומיהו לא צרכינן להכי דאפילו אי הוה יו"ט ל"ת גרידא לא אתו מכשירי שופר ודחי לה דהא בעידנא דקא מיעקר לאו לא מקיים עשה עכ"ל הר"ן ז"ל הרי שכ' הר"ן בפירוש דאפילו אם היה יו"ט רק ל"ת לחודיה ג"כ לא היו המכשירין דוחה להל"ת משום דלא הוי בעידנא. וראיתי בתוי"ט מס' ר"ה (פ"ד מ"ח) שהביא דברי הר"ן הנ"ל וכתב עליו הכי איתא בפי"ט דשבת בגמ' (סוף דף קל"ב) עכ"ל ולא זכיתי להבין כלל דהמעיין במס' שבת יראה דהא דאמר ר"א היכא אמרינן דאתי עשה ודל"ת כגון מילה בצרעת א"נ ציצית וכלאים דבעידנא דמתעקר לאו קא מוקים עשה הכא בעידנא דמתעקר לאו לא קא מוקים עשה הוה הפי' לשנויי דהא דאמרינן שבת חמור מצרעת אע"ג דדחיא צרעת לעבודה לאו חומרא דידה אלא מש"ה לא מתעקר צרעת מקמי עבודה משום דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו מקיים העשה וכפירש"י אבל לא קאי רב אשי לומר הטעם הזה על מה דלא דחו מכשירין להל"ת ולכאורה י"ל בזה. אם לא שנימא דכוונת התוי"ט הוא דלר"ן ז"ל יתפרש דהא דמשני רב אשי משום דלא הוי בעידנא קאי ג"כ על עיקר הטעם דלא דחו מכשירין דמילה להעשה והל"ת דשבת משום דלא הוי בעידנא וא"כ הוא שפיר כסברת הר"ן ז"ל. והנה אם נפרש כן הרי מבואר בהדיא דעיקר הטעם דסובר ר"ע דמכשירין לא דחו להעול"ת דשבת משום דלא הוי בעידנא

(ח) והנה עוד י"ל בהא דשבת (דף קל"ג ע"א) בהא דמילה שלא בזמנה לא דחיא יו"ט דקאמר רבא הטעם דאמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא מק"ו והנה שמעינן מקרא דהוא ולא מכשירין והני מכשירין הוי לצורך אוכל נפש אבל מכשירין דמילה לא שמעינן מינה וכ"פ רש"י ז"ל במס' שבת (דף כ"ד ע"ב) בד"ה מכשירין מכשירי האוכל כגון לעשות שפוד וסכין ותנור וכירים עכ"ל הרי דגם לרבא לא שמעינן מכשירי מילה דאסור מקרא דהוא וא"כ נוכל לומר שפיר דלית לן שום קרא לאסור מכשירי מילה ורק הא דסובר ר"ע דמכשירי מילה לא דחיא שבת הוא רק משום האי טעמא דלא הוי בעידנא, הגם כי יש עדיין לומר דהא במס' פסחים בר"פ אלו דברים במתני' דקאמר ר"י יו"ט יוכיח שהתירו בו משום מלאכה ואסור בו משום שבות ור"א השיב לו מה ראי' רשות למצוה ע"ש אבל לר"י דסובר דעושין יוכיח מיו"ט שהוא רשות ומדמה צורך אוכל נפש ביו"ט למכשירי מצוה וא"כ לרבא דסובר דמקרא ילפינן דמכשירי אוכל נפש לא דחיא יו"ט ה"ה דמכשירי מצוה לא דחיא שבת. מיהו י"ל דדוקא לענין שבות שהעמידו חכמים דבריהם שפיר נוכל לומר דדמי אהדדי דכי היכי דהעמידו חכמים דבריהם במקום צורך אוכל נפש ה"ה דהעמידו חכמים דבריהם במקום מצוה אבל לענין לדמות אהדדי לענין איסור דאורייתא דכי היכא דמכשירי אוכל נפש אסור מה"ת ה"ה מכשירי מילה יהיה אסור מה"ת י"ל דלא מדמינן אהדדי משום דהואיל דבמילה ע"כ צ"ל מטעם עדל"ת על גוף המילה וה"ה למכשירין ג"כ ומן הטעם והסברא שכתבתי לעיל וא"כ שפיר נוכל לומר דהא דסובר ר"ע דמכשירי מילה לא דחיא שבת הוא משום דלא הוי בעידנא וכמ"ש הראשונים ז"ל שהבאתי לעיל ודוק

אולם ראיתי בספר אהעו"ז בפסחים (דף מ"ז) דכתב דרבה סובר דלא בעינן בעידנא ורק רב אשי הוא דסובר כן ע"ש א"כ צ"ל לפי"ז דסוגיא דהכא אזלא אליבא דר"א דוקא. ולפי"ז א"א לומר בטעמא דר"ע דסובר דמכשירין לא דחו שבת משום דלא הוה בעידנא אולם לפי"ד הירושלמי בשבת (פי"ט סוף ה"א) שהבאתי לעיל דמש"ה לא דחו מכשירין שבת לר"ע משום שמא יחלה התינוק. ומשמע דהוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא מכשירין דחו שבת ולא בעינן בעידנא. וא"כ היה נוכל לומר דהא דכ' האהעו"ז בשיטת רבה דסובר דלא בעינן בעידנא היינו מדאורייתא אבל מדרבנן גם לרבה בעינן בעידנא וא"כ שוב נוכל לומר בטעמא דר"ע דמכשירין לא דחו שבת הוא משום דלא הוה בעידנא. ולכאורה נראה דאיפלגו בזה בירושלמי (סוכה פ"ג הי"א) על הא דא"ר יוסי במתני' יו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרה"ר פטור מפני שהוציאו ברשות וז"ל חברייא אמרין דברי ר"י שמ"ע דוחה למצוה בל"ת אמר לון ר"י לא מן הדא אלא מן הדא דא"ר אילא כו' אף בסכין של מילה כן אף במצה כן מן מה דא"ר יוחנן דברי ר"י אפילו פירש חוזר אפילו על הציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן עכ"ל הירושלמי ופי' הק"ע דטעמא דר"י הוא משום דטעה בדבר מצוה ע"ש. ולכאורה אינו מובן טעמא דחברייא חדא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וגם הלא איכא ל"ת ועשה ואף אם נימא כשיטת הריב"א דהל"ת עכ"פ נדחית ופטור עליו מ"מ הלא הוי ל"ת שיש בו כרת ואף אם נפרש דדוחה לל"ת שיב"כ ג"כ וכשיטת רש"י והרבה ראשונים מ"מ אינו מובן דהא ע"כ מיירי שלא יצא בו עדיין בשעה שהגביה דאל"כ תו לא הוי טרוד במצוה ואמאי פוטר ר"י משום דטרוד במצוה וכדאמר בש"ס דילן בסוכה (מ"ב) וע"כ מיירי כשהפכו לאביי או שהוציאו בכלי לרבא ע"ש וא"כ היאך שייך לומר בזה עדל"ת הלא לא הוי בעידנא וע"כ צ"ל דהחברייא סוברים דלא בעינן בעידנא. ור"י דקאמר הטעם משום דטעה בדבר מצוה ע"כ ס"ל דבעינן בעידנא ומש"ה מנע מלפרש מטעם עדל"ת משום דלא הוה בעידנא. ואם נימא דהא