אמרי הצבי ב רז

מהלכות שבת) וכתב הרמ"א לעיין לעיל (סי' רע"ו סי"ב) דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא וא"כ כוונת הרמ"א מה שציין (בסי' של"א ס"ו) לעיין מ"ש (בסי' ש"ז) הוא באמת כוונתו להתיר אפיל במלאכה דאורייתא ע"י אמירה לעכו"ם לצורך מילה ולא כתב בהדיא להתיר יען כי גם בסעודת מצוה אין ההיתר פשוט כ"כ וא"כ שפיר י"ל דלצורך מצות מילה אם אין לו עצה אחרת רק ע"י אמירה לעכו"ם במלאכה דאורייתא ומכ"ש בהוצאה מרה"ר לרה"י וכדומה דבודאי יש להתיר. ועיין במג"א (סי' של"א ססק"ה) ופשוט דאסור להביא התינוק לבהכ"נ דרך חצר שאינה מעורבת אפילו ע"י עכו"ם דהא יכולין למולו בביתו כו' וע"ס (רע"ו ס"ב) דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא ונ"ל דבמילה יש לסמוך עלייהו אם א"א בענין אחר עכ"ל ולעיל מיניה כתב המג"א עוד שם כתב ב"י אסור להוציא התינוק מביתו לחצר אל האיזמל וע"ס (ש"ח סמ"א) דע"י עכו"ם שרי כיון דליכא רה"ר כלל עכ"ל וא"כ מבואר במג"א בהדיא להתיר אפילו במלאכה דאורייתא ע"י עכו"ם ומכ"ש בטלטול דרך רה"ר בזה"ז ומכ"ש דיש לצרף דעת הרשב"א בשם מורו ז"ל דהואיל דאינו עושה מעשה חדש רק טלטול בעלמא יש להתיר ע"י אמירה לעכו"ם להביאו דרך רה"ר וגם דנוכל לצרף דאין רה"ר בזה"ז כנלע"ד לדינא

(ה) אולם ראיתי בס' אליהו רבא (בסי' של"א סק"ו) הביא דברי המג"א הנ"ל דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא וכמ"ש הרמ"א (בסי' רע"ו) וכתב עליו וז"ל וקשה הא כתב שם דוקא שגופו נהנה ממנו כו' והכא אין גופו נהנה ממנו מיהו שדיתי שם בו נרגא ומ"מ נתבאר שם דלא קיי"ל כיש מקילין עכ"ל הרי דהא"ר מחמיר גם בההוא דינא של הרמ"א ז"ל (בסי' רע"ו) ואולי משום דברי הא"ר הנ"ל כתבו האחרונים ז"ל שאסור לחלל שבת ע"י נכרי לצורך מילה אבל לאחר העיון נראה דדברי המג"א שרירין וקיימים ומ"ש הא"ר ע"ד המג"ר הנ"ל דהא (בסי' רע"ו ס"ב בסק"ח) כתב ודוקא שגופו נהנה ממנו אבל לומר לעכו"ם שיבנה בהכ"נ אסור כו' והקשה הא"ר דא"כ אמאי יהיה מותר במילה להביא העכו"ם האיזמל. ולעד"נ דהנה היכא דהמצוה היא עוברת כגון מילה בודאי דזה ניחשב כצורך מצוה להנאת הגוף כמו בסעודת שבת ורק בבנין בהכ"נ דזה לא הוי שעה עוברת אסור דהא דכתב המג"א הסברא לחלק בין שהוא לצורך הנאת הגוף זה דוקא הוה מעלה נגד בנין בהכ"נ בשבת אבל לענין מילה שתהיה נימול בזמנו בודאי דבכה"ג מותר לומר לעכו"ם להביא האיזמל וכיוצא בו דלא גרע מצות מילה ממצות אכילת סעודת שבת ודוק. והנה לשיטת הבעה"ע מובא בר"ן הוא דיעה זו שהביא הרמ"א (בסי' רע"ו) וא"כ בכל דבר מצוה יש להתיר כגון לטלטל הספרים להביאם לבהכ"נ וכדומה בודאי ג"כ יש לצדד ולהתיר והתוס' בכאן שכתב דאסור ע"י עכו"ם דלא התירו ע"י עכו"ם בהבאת האיזמל אלא דוקא במילה אבל לא בשאר מצות ע"ש ולפי דברי הרמ"א הנ"ל מה שפוסק לצדד להקל ע"י עכו"ם אפילו במלאכה מה"ת מכ"ש דיש לצדד להתיר בזה ולא שמעתי עוד שלא למול בשבת ח"ו בשביל שלא הכינו האיזמל וע"כ הטעם הוא כשיטת הבעה"ע ומובא ברמ"א וכסברת המג"א הנ"ל

(ו) והנה בהיותי בעיון זה י"ל איזה הערות אשר לא זכיתי לבא לבירור הדברים והוא כי בעיקר הפלוגתא שבין ר"א ור"ע במס' שבת (בפרק ר"א) דר"א סובר דמכשירי מילה וכן עוד מכשירי מצוה דוחין את השבת ור"ע סובר דמכשירין אין דוחין את השבת ואפילו מכשירי מילה ג"כ אינן דוחין השבת דטעמא דר"א הוא דכתיב ביום השמיני ואפילו בשבת ע"ש (בדף קל"ב ע"א) ופירש"י בד"ה וביום דמילה גופא דחיא שבת משום דהוה הלמ"מ ואייתר ליה ביום למכשירין עכ"ל והש"ס קאמר בהדיא ע"כ ל"פ רבנן עליה אלא במכשירי מילה אבל מילה גופא ד"ה דוחה שבת מנלן אמר עולא הלכה וכן אמר ר"י הלכה ופריך הש"ס מברייתא וקאמר ר"י דמקרא דביום אפילו בשבת ופירש"י דלר"א ע"כ מילה עצמה הלכה למ"מ ומכשירין ילפינן מקרא דביום ע"ש כל הסוגיא והנה שמעינן טעמא לר"א דמתיר במכשירין מקרא ור"ע דאוסר מכשירין לכאורה י"ל מדוע יהיה אסור מכשירין לצורך מילה דהואיל דהתורה גילתה לן דבמילה עשה דוחה ל"ת ועשה שיש בו כרת נימא דדוחה מכשירין ג"כ ואי משום דאיכא במלאכת מכשירין ג"כ ל"ת שעושה הכלי בשבת וכדומה הלא כבר כתבו הראשונים ז"ל דעשה דוחה לשני ל"ת ועיין במס' נזיר (דף מ"א ע"ב) תוס' ד"ה ואי שכתבו בהדיא דעשה אחת דוחה לב' ל"ת וכבר האריכו בזה ועיין בספר שושנת עמקים (כלל ב') והארכתי בזה בכמ"ד ואי משום דאיכא ג"כ ב' עשה הלא כמו דע"ד ל"ת ועשה אע"ג דאיכא למימר מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אפ"ה גלי קרא דכאן גבי מילה ע"ד לל"ת ועשה דשבת ה"ה נמי דדוחה לשני ל"ת ושני עשה ג"כ דמאי חילוק יש בין חדא עשה לתרי עשה וא"כ אמאי לא דחי העשה דביום השמיני גם במכשירין ומכ"ש דהל"ת הוא רק ל"ת אחת וכן העשה הוא ג"כ רק עשה אחת הל"ת דלא תעשה מלאכה והעשה דתשבות ורק שעובר שני פעמים על העשה והל"ת וא"כ הי"ל לומר דהעשה דביום השמיני דוחה להל"ת ועשה הן בגוף המילה והן במכשירין ואמאי סובר ר"ע דמכשירי מילה אינן דוחין את השבת

הן אמת די"ל עוד דהא לר"א דסובר מכשירי מילה דוחין השבת הוא מקרא דביום השמיני מילה גופא הוא מהלמ"מ וא"כ י"ל למה לי קרא על מכשירין דדוחין השבת הלא גם בלא קרא יתירא ג"כ הי"ל לומר דמכשירין ג"כ דוחין את השבת דהואיל דגילה לן הלכה למ"מ דמילה דוחה את השבת אע"ג דהוי ל"ת ועשה ה"ה למכשירין נמי ומדצרכינן קרא לר"א דמכשירין דוחין השבת אבל אי לאו קרא היינו אומרים דמכשירין אינן דוחין השבת והטעם דנהי דגלי לן הלמ"מ דעשה דמילה דוחה לל"ת ועשה דשבת זה דוקא גוף המילה אבל לא למכשירין והטעם הואיל דאיכא ב' ל"ת וב' עשה ולא דחי עשה אחת לב' ל"ת ולב' עשה ואע"ג דהוא רק חד ל"ת וחד עשה אלא שעובר עליהם ב' פעמים ג"כ אינן נדחין מפני העשה דמילה ומש"ה צרכינן קרא דביום השמיני לגלות על מכשירין ומילה גופא ידעינן מהלמ"מ אבל אי לאו קרא יתירא דביום השמיני היינו אומרים דהלמ"מ לא גילה רק על מילה גופא אבל לא למכשירין ונשמע תו לר"ע דסובר דליכא הלמ"מ על מילה גופא ורק דמילה גופא ילפינן מקרא דביום השמיני וא"כ תו לא ידעינן רק על מילה גופא ואמרינן דרק מילה גופא דוחה שבת דגלי קרא דהעשה דמילה דוחה לל"ת ועשה דשבת אבל מכשירין דלית לן קרא יתירא להתיר אמרינן תו דמכשירין לא דחו שבת דמה דגלי קרא גלי ומה דלא גלי לא גלי וא"כ תו אמרינן דמכשירין לא דחו שבת דאפילו דנימא דהוי עשה גם גביה מכשירין מ"מ שבת הוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה לל"ת ועשה

אולם ראיתי בירושלמי מס' שבת (פי"ט סוף הלכה א') ובירושלמי פסחים (פ"ו סוף הלכה ג') וז"ל תניא ר"א אומר כשם שהשחיטה דוחה שבת כך מכשירי שחיטה דוחה את השבת כו' א"ל ר"ע מה לי מכשירי שחיטה לאחר שחיטה שכבר דחת שחיטה את השבת ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה שעדיין לא דחת שחיטה את השבת דבר אחר שמא ימצא הזבח פסול ונמצא דוחה שבת בלא שחיטה גבי תינוק מה אית לך שמא יחלה תינוק נמצא דוחה שבת בלא מילה כו' ע"ש במפרשים. והנה ברייתא זו הובא בתלמודא דידן ג"כ בפסחים (דף ס"ט ע"א) תניא אר"א כו' ד"א שמא ימצא זבח פסול ונמצא מחלל את השבת למפרע א"ה משחט נמי לא נשחט שמא ימצא זבח פסול ונמצא מחלל את השבת למפרע אלא הא א"ל ברישא ופרכי' והדר א"ל הך דמה לי אם דחו ע"כ. אבל עכ"פ חזינן דר"ע השיב לר"א כן דלא נוכל למילף מכשירי שחיטה משחיטה עצמה משום דבמכשירי שחיטה איכא למיחש שמא ימצא הזבח פסול ונמצא דוחה שבת בלא שחיטה וכן גבי תינוק היינו טעמא דלא דחו מכשירין את השבת משום שמא יחלה התינוק כו' ומשמע לכאורה דהוא רק משום דילמא לא יהיה יכול לקיים מצות מילה ונמצא חילל שבת שלא לצורך וסובר התנא דברייתא דמה שאוסר ר"ע במכשירי מילה משום דילמא לא יקיים המצוה והלא לפי המבואר בסוגיא דידן במסכת שבת (קל"ב) הוה הטעם דר"ע דאין מכשירין דוחה שבת משום דלית לן קרא מיותר על המכשירין וכמו שביארתי לעיל ולכאורה י"ל בזה טובא

(ז) ולולא פירש"י ז"ל ולולא שאיני כדאי הי' נוכל לפרש הסוגיא דילן במס' שבת דגם לר"א ליכא הלכה למ"מ על מילה גופא דדחיא שבת רק מקרא דביום השמיני ילפינן אפילו בשבת דמילה גופא דחיא שבח וה"ה למכשירין דדחיא שבת דמה לי אם