אמרי הצבי ב קצד

ישלד"ע או להסוברים דבשוגג אשלד"ע ורק היכא דאין השליח בר חיובא הוא דיש שליח לד"ע הוא מכח לימוד אחר או מצד הסברא דתו לא שייך כאן דברי הרב כו' או דדמיא לחצר ואינך טעמי ולא ילפינן זה משליחות יד מ"מ שמעינן מדברי הפרישה דגם שליחות יד דומה לה ממש לכה"ת ואין שם יתרון לש"י מכה"ת והא דצרכינן קרא דעכד"פ לאשמעינן דהמשלח חייב ומוציאין ממון מידו אע"ג דלא עביד מעשה וכמ"ש הסמ"ע ונוכל להוסיף עוד ולומר דהסברא מהני לן לאוקמי קרא דעכד"פ דוקא בכה"ג אבל עכ"פ המעיין היטב בלשון הפרישה יראה מבואר דס"ל דאין לשליחות יד יתרון לחיוב מבכה"ת כולה וי"ל עוד בזה

(ה) ועפ"י האמור נוכל להבין דברי הרמב"ם (בפ"ז מהלכות מעילה ה"ב) שכתב ובכל התורה כולה אשלד"ע אלא במעילה לבדה כו' וכבר תמה במוהרי"ט בחידושיו על הרי"ף קידושין (שם מ"ב) שהקשה שהרי שליחות יד אמרינן בי' יש שליח לד"ע וכן בטביחה ומכירה וכדקאמר הש"ס וכתב לתרץ דהא דגלי רחמנא בשליחות יד לאו מדין שליחות הוא אלא מדין פשיעה שחייב הכתוב להשומר בין שפשע הוא עצמו בפקדון בין שאמר לאחרים לפי ששמירתו עליו כו' והא דהוי שני כתובים היינו משום דאי סלקא דעתך דנילף ממעילה לשתוק משליחות יד ונילף מדין שליח דשלוחו כמותו כו' והא דלא חשיב טביחה דחייב ע"י אחר משמע לי' להרמב"ם דטביחה נמי לאו מדין שליחות הוא דאפילו אם טבח ע"י קטן מחייב דומיא דמכירה כו' והא דחשיב לי' בגמרא ב' כתובים היינו דלשתוק מיני' ונילף ממעילה דמדין שליחות בעלמא מחייב וא"ת נימא דאצטריך היכא דטבחו ע"י מי שאינו בר שליחות יש לומר דלא אמרינן הכי דמעילה וטביחה הוא ב' כתובים הבאים כאחד אלא לב"ש דאלו לב"ה אית לי' ב"כ בר מטביחה דהוי מעילה ושליחות יד ולב"ש אפשר דלא מחייב אלא במי שהוא בר שליחות כו' ע"ש וכבר הביאו דברי מוהרי"ט ופלפלו הרבה בדבריו יעויין בקצה"ח (סי' רצ"ב סק"א) מ"ש בזה

ולפי האמור נוכל לומר בפשיטות דכונת הרמב"ם הוא דהא במעילה הוי הדין דרק המשלח חייב והשליח פטור לגמרי וזה הוא ממש יש שליח לד"ע דלא נחשב מעשה השליח כאלו עשאו לעצמו רק נחשב לגמרי כאלו עשאו המשלח בידיו ממש אבל בשליחות יד הכי נסתלק לגמרי מעשה השליח שיהי' נחשב כאלו המשלח בעצמו עשאו בידיו ממש הלא אכתי אמרינן דעיקר חיובא הוא על השליח משום דאשלד"ע ורק דהתורה גילה דנהי דלא נפקע חיובא מן השליח מ"מ רמי ג"כ חיובא על המשלח אבל לא שייך בזה לומר הלשון ישלד"ע דלשון ישלד"ע מורה שרק המשלח חייב ועל השליח ליכא חיובא כלל וזה לא הוי בשליחות יד והא דה"ל שני כתובים הבאים כאחד כבר פירשתי לעיל. וגבי טביחה ומכירה צרכינן לומר כדברי מוהרי"ט דבטביחה לא אתינן מדין שליחות והש"ס דקאמר דטביחה ומעילה הוי ב"כ הבאים כאחד הוא דוקא אליבא דב"ש אבל לא אליבא דב"ה או דבמסקנא דהש"ס לא בעינן בטביחה מדין שליחות וכמ"ש המוהרי"ט הבאתיו כאן ודוק. ועיין לעיל בפירקין על (דף ע"א ע"א) [אוע"ט אק"ב] מ"ש בזה

(ו) וראיתי בנתה"מ (בסימן רצ"ב סק"ה) שתמה על דעת הסמ"ע והש"ך הנ"ל דהא בשליחות יד בעינן דוקא בהגביה ע"מ לגזול כמבואר בב"מ (מ"א) וכיון דרבי רחמנא דישלד"ע בשליחות יד לחייב המשלח כשאין להשליח לשלם וע"כ צ"ל דהמשלח קנה בהגבהת שליח דאי לא קנה המשלח מה"ת יתחייב המשלח הא שליחות יד בעי קנין כו' תדע דהא אם יהי' שינוי בהגזילה ודאי יקנה המשלח בהשינוי דהא הגזילה של המשלח וכיון דנקנה למהשלח בהגבהת שליח ממילא ליכא קנין להשליח כלל ומה"ת יתחייב השליח לשלם כיון דלא עשה קנין וגזל ושליחות יד בעי קנין ודמי ממש למעילה דלא מעל השליח אף שאכל ונהנה מן ההקדש שהוא מה"ט כיון דנקנה להמשלח בהגבהת השליח ויצא לחולין ונעשה של המשלח כו' וה"נ דכותי' ולא דמי לאומר גנב לי דנתחייב השליח אף דנתכוון לגנבו להמשלח ולא לעצמו כלל דשם כיון דאשלד"ע לא קנה המשלח ממילא קנה השליח כו' ואפילו למ"ד דהמגביה ג"כ ל"ק מ"מ גניבה שאני דאף שנתכוין שלא לקנות לעצמו כלל רק נתכוין להזיקו נעשה גזלן כמבואר בב"ק (צ"ח) בזורק מטבע של חבירו לים דאם הגביהו דהשבה בעי מעבד אבל בשליחות יד דנקנה להמשלח מה"ת יתחייב השליח ודמי ממש למעילה דלא נתחייב השליח ומתוך קושיות אלו רצה הגאון ז"ל לדחוק דהסמ"ע מיירי שצוה להשליח לאכלו ואף שהמשלח קנה אותו תיכף בהגבהת השליח כמ"ש התוס' בקידושין (מ"ג) והשליח מיני' דמשלח זכי מ"מ נראה דדמי לגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה וה"נ לא גרע השליח מאחר כשאכלו לפני יאוש אלא שגם בזה לא ניחא למרן במ"ש הסמ"ע דהשליח חייב כשיש לו לשלם ולא המשלח דכיון דהיה קנין להמשלח ונעשה גזלן ממילא רצה מזה גובה רצה מזה גובה ונראה מדברי הנתה"מ שחולק ע"ד הסמ"ע והש"ך הנ"ל ועיין עוד בנתה"מ (סי' שמ"ח) מ"ש עוד בזה

ולע"ד הי' נראה לומר בזה דמובן שפיר דברי הסמ"ע עפ"י האמור לעיל דממעילה אין שום ראיה כלל דהתם שאני דגלי הגז"ש דחטא חטא מתרומה דפקע חיובא לגמרי מן השליח היכא דלא נזכר המשלח משום דאין גז"ש למחצה וכמש"ל ובש"י מצד הדין הפשוט מחויב השליח לשלם ורק דהפסוק על כל דבר פשע מלמדנו להוסיף חיובא על המשלח אבל לא שמעינן מיני' לפטור השליח וכמו שהבאתי לעיל. והנה חיובא דהשליח עם חיובא דהמשלח הנפקד אינם מסוג אחד דחיובא דשליח מדין גזלן ובגזלן בודאי דאשלד"ע ורק הכא דחיובא דהנפקד המשלח הוא מדין שולח יד והנה בגנב וגזלן נהי דבעינן דוקא קנין היינו דוקא מעשה הקנין שיגביהנו אבל כוונת קנין בודאי דלא בעינן דהא אף כי מכוין לקנות לא מהני כלל הכוונה שהרי באמת אין כאן קנין כלל דהא אפילו כי מכוון לקנות לא קנה כלל בהגבהה זו וכמ"ש הנתה"מ בעצמו שם ורק בחיובא דשליחות יד בעינן ג"כ הגבהה וגילתה התורה דנתחייב הנפקד המשלח בהגבהה של השליח לא מדין גזל רק מדין שליחות יד והיינו דוקא כי לא משלם השליח שאין לו וכדומה וא"כ נתחייב השליח מדין גזלן על מעשה הגבהה אף כי לא נתכוין כלל לקנות לעצמו בהגבהה זו ואדרבא נתכוין בשביל הנפקד המשלח אפ"ה נתחייב השליח כדין גזלן וכמו בב"ק (צ"ח) בזורק מטבע לים וכמ"ש הנתה"מ הואיל דעשה מעשה הקנין שהגביהו ולענין חיובא דהנפקד המשלח מדין שליחות יד הוא גזה"כ דהגבהה של השליח יהי' כאילו הגביהו הוא אבל לא להפקיע החיוב דגזילה מן השליח וכמו שכתבתי לעיל בביאור הדבר הואיל דלשון הקרא ומשמעותי' משמע רק להוסיף חיובא על המשלח דהמשלח חייב ג"כ וריבה לן התורה דין שליחות בזה לחיוביה אבל לא להוציא מחיוב השליח דהוא חייב מטעם גזלן דהא כללא הוא בכה"ת אשלד"ע והחיובים אינן שוים דזה השליח חייב מטעם גזלן והמשלח מדין שליחות יד ואולם חיובא דהנפקד המשלח מדין שליחות יד הוא דוקא היכא דאין השליח משלם שאין לו וכדומה. ומעתה נוכל לומר דהואיל דעיקר מה שהמשלח הנפקד צריך לשלם מדין שולח יד הוא דוקא היכא דאין השליח משלם אבל אם השליח משלם או שיש לו לשלם ועדיין לא שילם אז עדיין לא הגיע כלל החיוב של הנפקד המשלח וכמ"ש הסמ"ע וא"כ אם השליח שילם או שיש לו לשלם אז בודאי דלא קנה המשלח להחפץ הזה כלל אף כי נעשה בו שינוי אח"כ ורק אם הוצרך הנפקד המשלח לשלם שאין לו להשליח לשלם וכדומה אז אם החפץ הוא ברשות הנפקד שהשליח נתנו לו אח"כ או הניחו בחצירו של הנפקד אז י"ל דקני הנפקד המשלח בשינוי אבל אם לא הי' בחצירו אח"כ צ"ע אם המשלח קנה להחפץ נהי דצריך לשלם מ"מ צ"ע אם נחשב הגבהת השליח ממש כהגבהתו של המשלח הואיל דבשעת הגבהה הי' הגבהה של השליח מועיל שיתחייב השליח אם נימא תו דהוה כאילו הוה הגבהה זו בשביל המשלח שיהנה שיקנה החפץ אם נעשה בו שינוי אח"כ. מיהא י"ל דהואיל דהנפקד המשלח משלם א"כ נחשב ההגבהה של השליח עבור המשלח משום דילפינן מקרא