אמרי הצבי ב קצב

המשלח להשליחות ובוודאי פטור המשלח אלא דקושיית הש"ס היא דשליח עניא מה קעביד ואמאי ליחייב השליח וע"ז אמר רב אשי מאי קושיא דילמא מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין והיינו דסלק לגמרי דיבורו של המשלח ג"כ מיחייב השליח דלא גרע מאילו עשה מעצמו בשוגג דחייב דהא כל דיני מעילה הוא רק בשוגג וא"כ מן הדין הוא דחייב השליח קרבן מעילה והבן בזה. ומעתה שפיר נוכל לומר דשיטת רש"י ז"ל הוא ג"כ דאם השליח הוא שוגג אמרינן יש שליח לד"ע ורק היכא דהחיוב הוא בשוגג ג"כ אז הוא דאמרינן דלא הוה מעילה כלל מה שהשליח הוא שוגג אלא דאפילו השליח הוא שוגג ג"כ אמרינן בי' אשלד"ע אבל היכא דהחיוב הוא במזיד דווקא בכה"ג אם השליח הוא שוגג אמרינן יש שליח לד"ע

ובזה נוכל ליישב ג"כ קושיית הקצה"ח השנוי' שם מהא דב"ק (ל"ב) מתיב רבא הוסיף לו רצועה אחת ומת ה"ז גולה על ידו והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא דאיבעי אסוקי אדעתי' דמיתי אינשי בחדא רצועה וקתני ה"ז גולה א"ר שימי מנהרדעא דטעי במנינא טפח לי' רבא בסנדליה א"ל אטו הוא מני והתניא גדול שבדיינין קורא והשני מונה כו' אלא א"ר שימי מנהרדעא דטעה דיינא גופא ואי נימא דהיכא דהשליח לא ידע שלוחו כמותו אפילו לד"ע א"כ שליח ב"ד אמאי גולה כיון דאינו אלא שליח ב"ד והב"ד הוא משלחו ואע"ג דהמשלח נמי לא ידע כדמוכח מתוס' פרק האיש מקדש כו' וא"כ התם בשליח ב"ד כיון דאינו אנא שליח ב"ד אלא ודאי אפילו בשוגג נמי אשלד"ע ומש"ה שליח ב"ד גולה כו' ע"ש שהוכיח מזה דגם בשליח שוגג ג"כ אשלד"ע. ולפי האמור אין שום ראי' מהתם דהא עיקר חיובא דגלות הוא רק בשוגג ובכה"ג בודאי דאשלד"ע לכ"ע וכמש"ל. ולפי האמור הי' נראה באם אמר לשליח לחלל שבת והשליח הי' שוגג נהי דנימא דיש שליח לד"ע וא"כ חייב המשלח הגם כי בשבת יש לומר דהא מ"מ המשלח שובת וכבר כתבו סברא זו לענין שבת עיין בב"מ על אהע"ז (סימן ה') וכבר האריכו בזה מ"מ להפוסקים דלא ס"ל סברא זו וא"כ חייב המשלח והשליח פטור או בשאר חייבי כריתות שאינן אכילה דהדין הוא דהמשלח חייב והשליח פטור מ"מ לענין חיוב חטאת שהוא בשוגג הי"ל לומר דהשליח חייב להביא קרבן חטאת לפי הסברא הנ"ל וא"כ י"ל היכא דהשליח מביא חטאת אם נוכל לחייב להמשלח בדיני אדם הגם כי בלא זה י"ל דאין המשלח חייב בדיני אדם הואיל דהוי התראת ספק. וי"ל לפי האי תירוצא דגמ' בקידושין שם ולשמאי הזקן דסובר יש שליח לד"ע דהמשלח חייב בדיני אדם הלא הוי התראת ספק דדילמא השליח לא יעשה והרבה י"ל בזה. אבל עכ"פ זה נראה לכאורה דשליח שעשה עבירה שיש בה כרת בשוגג דחייב להביא קרבן חטאת ובזה"ז צריך תשובה בודאי והתיקון כמבואר במג"א (סי' תר"ג) בשם הפוסקים והרבה י"ל עוד בזה

(ב) עוד הי' נלע"ד לומר בזה דשפיר נוכל לומר דרש"י ז"ל סובר ג"כ כשיטת התוס' דהיכא דהשליח שוגג אמרינן יש שליח לד"ע ולא תקשה ממ"ש רש"י בקידושין (דף נו"ן) עפ"י מ"ש הש"ך (בסימן רצ"ב סק"ז) בשם אביו הגאון ז"ל להסביר דברי הסמ"ע והוא בהא דאמרינן דגלי רחמנא גבי שליחות יד דיש שליח לד"ע לאו דהשליח פטור אלא להוסיף חיוב גם על המשלח והיינו היכא דאין לו להשליח לשלם או שהוא שוגג וכדומה דבכה"ת בכה"ג פטור המשלח וגלי רחמנא בשליחות יד דיש שליח לד"ע והיכא דאין השליח משלם אז חייב המשלח לשלם ע"ש ועיין לעיל על (דף נ"א ע"א) [אוב"א] ביארתי בעזה"י דברי הש"ך ז"ל

ומעתה נוכל ליישב שפיר דהנה גבי מעילה דאם לא נזכר בעה"ב דמעל המשלח ולא השליח משום דגלי קרא הגז"ש דחטא חטא מתרומה לכאורה קשה דהכא נמי נימא דעיקר חיובא היא רק על השליח שימעול השליח ולא המשלח ורק היכא דהשליח לא יביא קרבן מעילה שלא יהי' לו או שמת השליח וכדומה אז הוא דיחייב המשלח להביא קרבן מעילה אבל היכא דהשליח יכול להביא קרבן מעילה אז נימא דפטור המשלח ויהי' ממש כמו שליחות יד דהא בודאי דלא שייך לומר ששניהם המשלח והשליח יתחייב כל אחד קרבן מעילה דהא על מעשה עבירה אחת לא נחייב שני קרבנות כמו גבי שליחות יד דליכא תרי חיובים כאחד וגם דבאמת לא הוה הדין כן וא"כ מנ"ל לומר גבי מעילה דרק המשלח לבד חייב והשליח פטור לגמרי נימא דדומה ממש לשליחות יד וכשיטת הסמ"ע לפי הבנת הש"ך ז"ל ולכאורה י"ל בזה. אולם צרכינן לומר ע"כ דהא עיקר הילפותא דבמעילה אמרינן יש שליח לד"ע הוא משום הגז"ש דחטא חטא מתרומה ואמרינן ממש דומה לתרומה דהא אין גז"ש למחצה וכמו גבי תרומה דע"כ מעשה השליח מצד עצמו הוא כמאן דליתא דהא אין התרומה שלו ולא יכול לתרום משל חבירו על של חבירו ורק הא דחלה התרומה הוא משום השליחות דאם חל השליחות הוה ממש כאילו המשלח הבעה"ב בעצמו תרם וילפינן מינה בגז"ש דגבי מעילה ג"כ הדין כן ממש כמו בתרומה דסלקינן לגמרי מעשה השליח מצד עצמו ולא נחשב כלל כאילו עשאו השליח רק כאילו המשלח בעצמו עשאו ומש"ה עיקר חיובא הוא רק על המשלח ועל השליח ליכא שום חיובא כלל

אולם לפי"ז י"ל לכאורה דהיכי הוי שני כתובים הבאים כאחד דאין מלמדין הלא אין דיניהן שוים דבמעילה הוי החיוב רק על המשלח ומן השליח נפקע החיוב לגמרי ואילו גבי שליחות יד לא פקע החיוב מן השליח ורק שיש הוספת חיוב על המשלח ג"כ היכא דאין השליח משלם כגון שהי' שוגג וכדומה ואם הי' כתוב שליחות יד והוי רוצין לילף מעילה משליחות יד היינו אומרים דומיא דשליחות יד דלא נפקע החיוב מן השליח ורק עיקר החיובא הי' על השליח ורק שהי' נוסף ג"כ חיוב על המשלח ג"כ היכא דאין השליח מביא קרבן מעילה אז הוה החיוב על המשלח ומש"ה צרכינן הגז"ש דחטא חטא לגלויי דמן השליח פקע החיוב לגמרי ורק עיקר החיוב הוא רק על המשלח בלבד וכן להיפוך אם היינו למדין שליחות יד ממעילה היינו אומרים ג"כ דומיא דמעילה ממש דנפקע החיוב לגמרי מן השליח ורק על המשלח הוא דאיכא החיוב ואנן אמרינן דגבי שליחות יד הוה החיוב על השליח לשלם ורק היכא דאין לו להשליח לשלם או שהוא שוגג וכדומה אז הוא דאיכא חיובא על המשלח לשלם וא"כ לא מצינן למילף חד מחבירו ולא הוה תו שני כתובים הבאים כאחד. אולם לאחר העיון א"ש דהא הריבוי דעל כל דבר פשע דמרבינן מיני' דיש שליח לד"ע לשון זה אתי לרבויי לחיוביה להמשלח ולא נוכל לומר דמשמעותא דקרא אסי לרבויי לחיוביה לשליח דהא המשמעות דקרא אתא לגלות לן דיש שליחות בזה ונחשב כאילו עשה המשלח וא"כ האיך נוכל למילף מיני' חיובא לשליח דא"כ הוא למעט בענין שליחות והיינו דניחשב כאילו עשה השליח ולא המשלח ובאמת הריבויא דקרא אתא לרבויי בענין שליחות דנחשב כאילו עשה המשלח. וא"כ לפי"ז מובן שפיר הא דקאמר הש"ס דמעילה ושליחות יד הוי שני כתובים הבאים כאחד והיינו מדחזינן דגלי קרא גבי שליחות יד דיש שליח לד"ע לחיובי המשלח א"כ ע"כ דלא ילפינן ממעילה לכל התורה דיש שליח לד"ע דא"כ ל"ל קרא דש"י הלא מצינן למילף ממעילה דישלד"ע וחייב המשלח ואי דנימא דגלי קרא דשליחות יד לחיובי ג"כ לשליח ודנימא דעיקר חיובא על השליח ורק היכא דלא משלם השליח אז חייב המשלח וכשיטת הסמ"ע והש"ך הנ"ל הלא זה לא יכולין למילף מקרא דשליחות יד לחיובי להשליח דהא משמעותא דקרא דעל כל דבר פשע אתא לגלויי לחיובי להמשלח ודנימא בי' שליחות ונחשב כאילו עשה המשלח ולהוסיף בשליחות ולא לחיובי להשליח ולגריעי בשליחות וכמש"ל. וא"כ תו שמעינן מקרא דעל כל דבר פשע דבכה"ת אמרינן אשלד"ע ולא ילפינן ממעילה משום דגזה"כ הוא במעילה משום הגז"ש דחטא חטא מתרומה דרק המשלח לבד חייב ולא השליח וכמש"ל וא"כ מצד הדין הי"ל לומר גבי שליחות יד דאשלד"ע וחייב רק השליח והמשלח פטור לגמרי ואתא קרא דעל כל דבר פשע לאשמעינן הוספת חיובא על המשלח אבל לא לגרועי החיוב מן השליח וא"כ מובן שפיר דברי הסמ"ע דקרא דשליחות יד אתא רק