אמרי הצבי ב יט

לא יכול למכרו ומפלפל בזה עפי"ד הר"ן כתובות (נ"ט) דהיכא דביד אחרים להפקיע הזכות ל"מ ההקדש. ומבאר דגם למכור ולהפקיר לא מצי בכה"ג. וביאור בזה השני תירוצים בתוס' זבחים (ע"א ע"א) ד"ה אפילו בשיטת הר"ת הנ"ל. וסברא דאם אדם אחר השתמש בהשור הזה בעת שהבעלים היו יכולים ורוצים להשתמש חייב לשלם. [אק"ג] ישוב עפי"ז דברי הרמב"ם (בפי"א מה' נ"מ ה"ז). [אק"ד] עוד ישוב וביאור הא דלא יוכל למכור שוה"נ אע"ג דיש לו ק"פ לדעת ר"ת הנ"ל ומחלק בזה בין בעלים לבין שאר אדם. [אק"ה] בדברי הקצה"ח (סי' ת"ו) שכ' דמש"ה חוזרין ודנין אותו ד"מ ולא הוי כנגח ואח"כ הפקיר כיון דהוא איסורי הנאה ל"מ ההפקר. ומבאר בדברי הרשב"א נדרים (ע"ה ע"א) דחולק על סברת הר"ן כתובות הנ"ל

צא ע"א אות לג. בדברי התוד"ה זאת בענין אם הניזק גבה השור אי הוה כמכרוהו בעלים לענין נגח ואח"כ מכר לדעת רש"י לעיל דף (י"ג) דפטור. וישוב לקושית היה"ת דהא הוי עדות שאאי"ל אם באו עידי נפשות בראשונה

צא ע"א אות לד. בענין אי יש אומד לניזקין. ביאור דברי המהרש"א על תוד"ה לא משום. והערה בדברי הרמב"ם דפוסק (בפ"ב מה' חובל ה"ז) דאחזו ותקע באזנו וחרשו חייב לשלם ופוסק (בפ"ה מהל' עבדים ה"ז) דעבד אינו יוצא לחירות בכה"ג. ובש"ס מדמי להו אהדדי. ישוב לזה ומבאר דלענין יציאת עבד בעינן שיעשה האדון מעשה חסרון באבר ולא גרמא בעלמא וראיה לזה מתוספתא (פ"ט) מובא בתוד"ה לא

צא ע"א אות לה. בענין הנ"ל. הערה בהא דקפשיט הש"ס דיש אומד לניזקין מר"ש התימני והלא ר"ע פליג עליו. ישוב לזה דגם לר"ע בעינן שהעדים ידעו אם היה כדי להזיק. והערה על הרמב"ם דפוסק כר"ש התימני ופוסק ק כר"ע. מבאר הדבר דהא דכתב הרמב"ם דבעינן אומדנא דהב"ד היינו היכא דהעדים אינם יכולים לשום אם היה כדי להזיק

צא ע"ב אות לו. בענין חובל בעצמו. [אק"א] ישוב לקושית התוד"ה החובל דאיזהו פטור שייך בחובל בעצמו די"ל כגון שהאשה חבלה בעצמה והחיוב הוא לשלם לבעל חלקו. ובענין היכא דאחד הזיק באשה דהוי הדין דאם הוא במקום גלוי הוי לו ב' חלקים ובמקום סתר הוי לו רק חלק אחד היאך הדין אם נתגרשה אח"כ אין צרי להחזיר לה. [אק"ב] בענין חובל בעצמו אי חייב מלקות או דהוי איסור עשה או דהוי רק איסור בעלמא

צב ע"א אות לז. בדברי רש"י בהא דבעי מחילה על צער היינו על מה שיש לו צער מהבושה וביאור הטעם דבעי מחילה וישוב לקושית הלח"מ (בפ"ה מהל' חובל ה"ט) על הרמב"ם דפוסק במזיק דלא בעי מחילה ובגזילה פוסק דבעי מחילה

צב ע"א אות לח. ביאור איזהו מאמרי הש"ס כאן בדברי אגדה

צג ע"א אות לט. בענין מחילה על ניזקין ביאור השיטות בזה. ובדברי הב"ח (סי' ש"פ) דבאומר לחבירו קטע ידי פלוני ע"מ ליפטר דפטור המזיק השליח

צג ע"א אות מ. בענין הנ"ל. בדברי התוד"ה משום דמשמע מדבריהם דמשום פגם משפחה לא מהני מחילה על הצער

צג ע"א אות מא. בענין הנ"ל. [אק"א] הערה מנ"ל להתנא דברייתא למעט מקרא דלשמור דאם הזיק בידים ג"כ פטור. [אק"ב] ישוב לזה דאיכא תרי קראי דלשמור חדא בש"ח וחדא בש"ש. וביאור הסוגיא עפי"ז. [אק"ג] עוד ישוב עפי"ד הראב"ד מובא בשמ"ק דכיון דכתיב אם לא שלח ידו והתורה אמרה ע"ז לשמור מש"ה גם מזיק בידים פטור. [אק"ד] מפלפל היכא דא"ל המפקיד להשומר קרע כסותי אי מקרי הפקר שיכול השומר לזכות בהחפץ. ראיה מב"ב (פ"ז ע"ב) וממ"ק (כ"ו ע"ב) דלא הוי הפקר ובדברי הריטב"א מ"ק (שם). ומבאר דברי הראב"ד הנ"ל. [אק"ה] קושיא בדברי הראב"ד הנ"ל הא ש"י א"צ חסרון ישוב לזה דש"י כולל בין משתמש בו אם רק הגביה ע"מ לשמש. סברא לדעת השמ"ק ב"מ (מ"א) דנהי דשואל שלא מדעת הוי גזלן מ"מ היכא דא"א שיבא הדבר הזה לידי קלקול כגון כלי ברזל אז כשרוצה לשלם שכר התשמיש לאו גזלן הוא. והעלה לפי"ז באו"ל קרע כסותי וקרע אם נימא דפטור תו לא הוי גזלן עלה כלל. ביאור בזה דברי הראב"ד הנ"ל וישוב שלא יקשה עליו ממ"ק (כ"ו) הנ"ל. [אק"ו] ביאור עפ"י הנ"ל דברי המוהרי"ח ברמ"א חו"מ (סי' רמ"ו) דבאומר לחבירו אכול עמי חייב לשלם והביא ראיה מסוגיא דידן והלא הכא כי לא אתא לידיה בתורת שמירה גם כי לא א"ל ע"מ ליפטר ג"כ פטור. ומבאר עוד דהמוהרי"ח סובר כהבעה"מ והריטב"א דגם בלא אתי לידיה בתורת שמירה ג"כ חייב אם לא א"ל והיפטר. [אק"ז] סתירה לפי"ז פסקו של הרמ"א דהא אנן פסקינן דבלא אתא לידיה בתו"ש פטור ובאומר לו אכול עמי פוסק דחייב וחילוק בין היכא דכליא קרנא או לא. [אק"ח] פלפול בדברי הקצה"ח (סי' שס"ג) שהעלה דלשון קרע כסותי באמת לא משמע שיפטר ורק הא דפטור הוא משום שהזיק מדעת בעלים ובאומר לו אכול עמי דחייב הוא מטעם נהנה ומביא ראיה משמ"ק כתובות (ל"ט) שכתב דמש"ה יתומה מפותה אין לה קנס כיון דהיא מסרה גופה לעשות בה כרצונו והיא הגורמת. [אק"ט] ביאור דברי השמ"ק הנ"ל דאין ראיה לדברי הקצה"ח הנ"ל וסברא דהיכא דגם הניזק נהנה אז פטור. וביאור בזה דברי התוס' כתובות (ל"ט ע"ב) ד"ה קרע. [אק"י] עוד ביאור דברי השמ"ק הנ"ל עפ"י סברא דהיכא דגם הניזק סייע בהנזק אז פטור המזיק. [אקי"א] עוד בדברי הקצה"ח הנ"ל אי הלשון קרע כסותי משמע שיפטור. והעלה דזה הוי ספק. וסברא דמש"ה כי אתא לידיה בתורת שמירה חייב משום דהוי כא"י אם פרעתיך. ומסתפק בראובן שהפקיד כלי לשמעון ואמר ללוי שישבר הכלי ולא ידע שהכלי הוא של ראובן ושברה מה דינו. [אקי"ב] פלפול בדברי התוס' כתובות (נ"ו ע"א) בענין מתנה עמש"ב בממון שלא יקשה מדבריהם על הקצה"ח הנ"ל. [אקי"ג] מסביר דברי הקצה"ח (בסי' רמ"ו סק"ב) מה שתי' לקושית המוהרי"ט בהא דאכול עמי חייב ממס' חולין (קל"ג) ומחלק בין מזיק מת"כ לבין אנסו בית המלך גרנו

צג ע"א אות מב. בענין הנ"ל. [אק"א] בדברי ההג"א סו"פ הפועלים על מתני' דמתנה ש"ח להיות פטור משבועה דבעינן שיהיה התנאי קודם משיכה אי סברא זו נאמרה גם לר"י דסובר מתנה עמש"ב בדבר שבממון תנאו קיים. [אק"ב] הערה על הר"ר ברוך שם דסובר דעל הפשיעה לא מהני התנאי שיהיה פטור והלא לא גרע מאומר קרע כסותי. ישוב לזה דהיכא דהמזיק אומר אקרע כסותך והניזק שתק גם בלא אתא לידיה בתורת שמירה ג"כ חייב. וישוב בזה הא דדייק הש"ס לעיל (דף כ"ז) מהכא דהניח גחלת על בגדו חייב. [אק"ג] ביאור עפי"ז דברי האו"ת (בסי' ע"ב ס"ז) במלוה על המשכון ואמר המלוה איני מקבל אחריות. [אק"ד] בדברי המוצל מאש (סי' ל"ב) שהביא בשם המוהריב"ל לבאר הטעם דהר"ר ברוך הנ"ל משום דמתנה להזיק ולעבור ע"ד תורה וכ"ע מודו בזה. וצ"ע על המוצל מאש (שם) שמחלק בין אם מתנה