אמרי הצבי ב יח

קודם המכירה ג"כ קנה רבו, והערה דלמא מיירי שנתנוהו אחרים ע"מ שאין לרבו רשות בו. סברא דגם בכה"ג הוי השבח עכ"פ להרב. ומעורר בזה עפי"ד הנתה"מ (סי' שס"ג סק"ב) דהא דאמרינן מה שק"ע ק"ר היינו דהר מיד העבד קזכי

פח ע"א אות יט. הערה מדברי התוס' כאן על הש"כ יו"ד (סי' רס"א סק"ח) שכ' דממזר פטור מכל המצות. ובדברי הנוב"י מהדו"ת חיו"ד (סי' קפ"ב) בזה

פח ע"ב אות כ. בענין הכותב נכסיו לבנו לאח"מ. [אק"א ב] בקושית המלמ"ל (פי"ב מהל' זכיה הי"ג) על השמ"ק והנ"י הסוברים במכר האב הגוף והפירות דחלה המכירה עכ"פ על הפירות וגבי בעל שמכר בנכסי מלוג פוסק הרשב"א דנתבטל המכירה גם לענין הפירות. והערה בדברי המלמ"ל שלא הביא דברי הנ"י ב"ב (דף נ') דפוסק כהרשב"א הנ"ל. ומעורר בדברי הנתה"מ (סי' קפ"ב ס"ח) שמחלק בין מכר הקרקע והפירות דתליא זה בזה לבין מכר שדה מקצת גזולה ומקצת אינה גזולה. [אק"ג] מבאר חילוק בין בעל דלית ליה בקרקע אלא מצד תקנת חכמים לבין היכא דהמוכר אית ליה מדינא זכות בהקרקע לפירות. ומתרץ בזה קושית המלמ"ל הנ"ל ודברי הנ"י הנ"ל. [אק"ד] מעורר בהא דמכר האב דהלוקח מצי לחזור והאב אינו יכול לחזור יהיה תליא אי המאונה יכול לחזור היכא דהיה אונאה יותר משתות

פח ע"ב אות כא. בענין תקנת אושא. קושיא בדברי השמ"ק שהעלה דהא דס"ל לר"י ק"פ כקה"ג דמי היינו דוקא היכא שהיה לו בה פ"א קה"ג אבל היכא דלא היה לו מעולם בזה קה"ג ל"א ק"פ כקה"ג דמי מב"מ (צ"ו ע"א). ישוב לזה וסברא דאם יהיה לו אח"כ קה"ג ג"כ תו אמרינן דק"פ כקה"ג דמי. ומתרץ קושית הב"א על שיטה הנ"ל מגיטין (מ"ז ע"א) עפי"ד השעה"מ (בפ"ד מהל' ביכורים ה"ו). ומבאר דלענין ביכורים לא בעינן שיהיה לו בה פ"א קה"ג

פט ע"א אות כב. פלפול בקושית היה"ת להסוברים דיורש מוחל לעצמו א"כ מה מדייק הש"ס הכא דאיתא לתק"א. ובדברי המפ"י שם. ומבאר לתרץ קושיא הנ"ל

פט ע"א אות כג. מסתפק בגנב מנ"מ של האשה והודה להבעל או להאשה אי מהני ההודאה לפוטרו מכפל. הערה בזה מלקמן (ק"ח ע"ב) חומשא וכפילא בתרי גברי מאי. ובענין באחד שהודה שחייב לזה ולא אמר שהוא קנסא אי אמרינן כה"ג מודה בקנס פטור והעלה דהודאה מהני לפטור מקנס אלא באופן שבממון מהני לחיוב

פט ע"א אות כד. ישוב בתרי אופנים לקושית הפ"י דלמאי דאתיא מתני' דהם שחבלו באחרים כר"מ דק"פ כקה"ג א"כ היאך מוכיח הש"ס מינה דאיתא לתק"א. ומעורר דאין הב"ד מצוין להאשה שתמכור משום ק"פ דהבעל. ומתרץ עפי"ז שיטת הגאונים בטור אה"ע (סי' צ') בזה

פט ע"א אות כה. בקושית הקצה"ח (בסי' תכ"ד סק"ב) דהא שומא הדרא וא"כ מה ירויח הנחבל שיקח עתה בטובת הנאה. סברא דגם עתה אם היה זה הענין שהיה מקודם היה ג"כ נישום כדמעיקרא אז ל"א שומא הדרא

פט ע"א אות כו. בדברי הש"כ (סי' ס"ו ס"ק פ"ט) שהקשה מכאן רק להסוברים דאם אין להמוכר לפרוע להלוקח מעות המכירה לא מהני המחילה. הלא גם להסוברים דהיכא דהיה חייב לו המוכר להלוקח מקודם ל"מ המחילה ג"כ יקשה

פט ע"ב אות כז. ביאור קושית המהרש"א על הפוס' שהקשו דאכתי תמחול לבעלה והלא אם תמחול תצטרך לשלם מדד"ג וישוב לזה. ומעורר בזה עפי"ד הפ"י שכתב דגם אם יכתוב לה כתובה אחרת חיישינן שמא תמכור הכתובה שניה ללוקח אחר בט"ה והלא אנן פסקינן דגם בכתובה שייך שעבודא דר"נ. ומתרץ עפי"ד הר"ר שמחה דבדר"ג ל"ש שדר"נ

פט ע"ב אות כח. הערה לפי מה דאיתא בב"ק בסו"פ י"נ דהיכא דהוי פסידא לאחריני לא מקרי הבעל אלא יורש א"כ הא דעבדי נ"מ למה לא יוצא בשו"ע לאשה הא הוי פסידא דעבד. סברא דכיון דיציאת עבד בשו"ע הוי רק קנס מש"ה ל"א כן. ובדברי התוס' סו"פ י"נ דמשמע דחולקים על הרמב"ם דס"ל דכל נזק הוי קנס. וישוב לקושית הפ"י בהא דקאמר הש"ס ואי ליתא לתק"א תזבין כו' הא יהיה הדין דילקח בהן קרקע והבעל יאכל הפירות עפי"ד הא"מ (בסי' צ"א) דלפי ההו"א דליתא לתק"א יהיה הבעל צריך לשלם דמי חבלה להנחבל כיון דהוי יורש

צ ע"ב אות כט. בסוגיא דעד נעשה דיין. [אק"א] בקושית הרשב"א דהא ר"י הנשיא עד המעיד היה ולכ"ע ל"נ דיין. מעורר בזה עפ"י הראשונים דבקבלת עדות בד"נ בעינן בפני כ"ג. ומסתפק בקבנו ב"ד עדות אם יכולים ב"ד אחר לדון עפ"י גב"ע הזה. וישוב לקושית הרשב"א הנ"ל עפ"ד הקצה"ח (ס"ז סק"ה) דהא דיחיד מומח' כשר לדון דוקא בדאיכא אחר עמו. [אק"ב] בדברי הקצה"ח (סי' ג' סק"ב) דיחיד מומחה לא יוכל לחייב שבועה למודה במקצת [אק"ג] בדברי היה"ת כאן. ובענין אם קבלוה עליה יחיד מומחה אי מהני לגבי קנס

צ ע"ב אות ל. בסוגיא הנ"ל. [אק"א] פלפול בענין עדות שראו בשבת ויו"ט דלא פסולין להעיד אלא מדרבנן אי נעשו דיינין. ישוב לקושית הקצה"ח (סי' ז' סק"ו) על הטו"ז דסובר דנ"ד מב"כ (קי"ג ע"ב) ג' שנכנסו לבקר כו' ומבאר דשם הוי הטעם משום דהש"מ לא עשאן בכה"ג אלא עדים. ובענין שלשה שנכנסו לבקר את החולה בשבת אי עושין דין כדי שלא תטרוף דעתו. [אק"ב] ביאור דברי הרשב"ם בב"ב (שם) דסובר דקבלת עדות בלילה כשר בדיעבד. וישוב לקושית הרא"ש יבמות פי"ב (סי' י') בזה. ובדברי הקצה"ח (שם) שכתב דדינא דעדות שראו בשבת ויו"ט אי נעשו דיינים תליא בפלוגתת הראשונים הנ"ל אי קבלת עדות בלילה כשר בדיעבד

צ ע"ב אות לא. בסוגיא הנ"ל. [אק"א] פלפול וישוב לקושית התוד"ה כגון דל"ל תרי קראי לר"ע דעד הרואה אנ"ד בד"נ. וישוב לדברי הרמב"ם (בפ"ה מהלכות עדות ה"ח) דפוסק דלא כר"ע. ומבאר הא דטריפה שהרג בפני ב"ד דחייב. וסנהדרין שראו באחד שהרג הנפש אין רשאין להרגו עד שיעמוד בב"ד אחר. [אק"ב] בדברי הריטב"א מכות (י"ב) שסובר דמש"ה בטריפה שהרג בפני ב"ד חייב משום שא"א לדונו בפני עדה אחרת. ומעורר עפי"ד הנתה"מ (סי' ל"ו) דבטריפה ל"א והצילו העדה. ומתמה בדבריו דהא מחללין שבת על הטריפה. וביאור דברי הריטב"א הנ"ל וישוב בזה לדברי הרמב"ם הנ"ל דמשכחת עד הרואה דנ"ד בד"נ כגון בטריפה שהרג בפני ב"ד. [אק"ג ד'] ביאור כל דברי הריטב"א במכות (שם) וסובר דלפי סוגיא דידן בראוהו ביום גם ר"ע מודה דנ"ד ותליא זה אי הקרא דועד עמדו הוא משום דבעינן והצילו העדם או משום דאין ענ"ד. [אק"ה] מביא ראיה לדבריו מדברי הראב"ד בשמ"ק כאן ומתרץ עפי"ז דברי הרמב"ם הנ"ל. [אק"ו] מבאר עפי"ז דברי החינוך (מצוה ת"ט). [אק"ז] מתרץ עפי"ז קושית התוס' הא דצרכינן להקרא דועד עמדו וגם להקרא דוהצילו העדה

צ ע"ב אות לב. בענין נגח ואח"כ הפקיר. [אק"א ב'] פלפול ליישב הא דשור שהמית והזיק ודנו אותו ד"נ חוזרין ודנין אותו ד"מ והלא הוי כנגח ואח"כ הפקיר. ומבאר דלכל אדם יש לו בחפציו שני קנינים קה"ג וק"פ. ומעורר לדעת הר"ת דשוה"נ לא נאסר בהנאה מחיים למה