אמרי הצבי ב קפט

ולא שייך גבי מסירה ליד הגזבר וז"ש הראב"ד דאמאי לא חילק הרמב"ם בין קדשי מזבח לקדשי בדה"ב דבקדשי מזבח עדיין שם בעליו עליו כיון דמהני שאלה אבל בקדשי בדה"ב כשמסרן ליד הגיזבר לא מהני שאלה וברייתא דגנב והקדיש משלם דו"ה מיירי בקדשי בדה"ב ושמסרן ליד הגיזבר ושפיר הביא הראיה ממסכת שבועות דאמרינן מה לי משעבדי לשמים מה לי משעבדי להדיוט ודוק היטב בזה

(ב) עוד י"ל להסביר החילוק שבין קדשי מזבח לקדשי בדה"ב עפ"י מ"ש התוס' במס' תמורה (דף ל"ב) במתניתין אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב אין משנין אותן מקדושה לקדושה ומקדישין אותן הקדש עילוי ומחרימין אותן כו' ופירש"י בד"ה ומקדישין אותן אקדשי מזבח קאי הקדש עילוי כגון אם אמר על עולה ה"ז לבדה"ב מעלין אותה בדמים לפי מה שיש לו כח בה ונותן לגיזבר דתנן בערכין (דף כ"ו) ע"ש והתוס' בד"ה מקדישין הוקשו דלא מצינו בקדשי מזבח טובת הנאה כזה אלא רק בבכור וכתב ונראה למורי דטעמא משום דבקדשי מזבח יש שם הבעלים לפדותן כשהוממו אבל בקדשי בדה"ב שהקדישן אין לבעלים עליהם יותר משאר אדם לפיכך אין בידו להתפיס עכ"ל. הרי חזינן דבקדשי מזבח עדיין יש להבעלים זכות בו משא"כ בקדשי בדה"ב ומש"ה שפיר הוי הכא החילוק בין קדשי מזבח לקדשי בדה"ב לענין חיוב דדו"ה. ונוכל להסביר עוד יותר דהואיל דיש לבעלים זכות עדיין בו בין אם נימא דהוי הזכות לענין אם הוממו שיוכלו לפדותן ובין אם נימא הואיל דיכול לישאל על הקדשי מזבח קודם זריקת דמן אבל סוף סוף אית לי' זכיי' לבעלים בהן א"כ תו נוכל לומר דמש"ה בהקדישן קדשי מזבח לא מחויב לשלם דו"ה משום דאכתי הוי כמו שיור במכירה דפטור וה"ה שיור בהקדישו דג"כ פטור דבעינן ומכרו כולו דוקא ודוק בזה. וכסברא זו מצאתי כתוב ברמב"ן ז"ל במלחמות על פרק הגוזל ומאכיל במ"ש הבעה"מ ז"ל בד"ה ה"ג בפירקין שכתב שם לתרץ דלא תקשה דעולא דפרק מרובה (דף ס"ז ע"א) אדעולא דפרק הגוזל ומאכיל (קי"ד) וכתב הבעה"מ עוד וז"ל ואע"ג דאמרינן הקדישן הקדש [אלמא דיאוש כדי קנה] התם בקדשי דמים ומדרבנן הכא בקדשי הגוף ומדאורייתא עכ"ל הפירוש דברייתא דקתני הגנב והגזלן הקדישן הקדש מיירי בקדשי בדה"ב חל ההקדש מדרבנן והא דאמר עולא (לעיל ס"ז) מניין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול כו' התם הא מיירי בקדשי מזבח ומדאורייתא לא חל ההקדש. והנה נראה שהבעה"מ מחלק ג"כ בין קדשי מזבח לקדשי בדה"ב וכחילוק שכתבו התוס' והראב"ד לתרץ דלא תקשה הברייתא והמשנה אהדדי וכן הבין הרמב"ן בדברי בעה"מ רק שהבעה"מ הוסיף דחל ההקדש בבדה"ב ג"כ רק מדרבנן ואפ"ה חייב בדו"ה ועיין לעיל על (דף ס"ח ע"א) [אול"ה אק"ח] הבאתי דברי הבעה"מ ומ"ש שם בזה. ולכאורה יש לדקדק בלשון הבעה"מ שכתב התם בקדשי דמים ומדרבנן ומשמע דבקדשי מזבח גם מדרבנן לא חל ההקדש כלל והדר כתב הכא בקדשי הגוף ומדאורייתא ומשמע דהא דאמר עולא מניין ליאוש שאינו קונה מקרא דוהבאתם גזול כו' היינו מה"ת לא חל ההקדש ומשמע אבל מדרבנן חל וא"כ שוה תו קדשי דמים לקדשי הגוף. ולולא שאיני כדאי ולולא דמסתפינא הי' נוכל לומר דכוונת הבעה"מ בזה לתרץ הקושיא דיש חילוק בין קדשי דמים לקדשי הגוף דקדשי דמים חל מה"ת וקדשי הגוף לא חל מה"ת ומתורץ הקישיא דברייתא דהגנב והגזלן הקדישן הקדש מיירי בקדשי דמים וחל ההקדש שפיר מה"ת והא דאמר עולא (בדף ס"ז) מיירי בקדושת הגוף ולא חל כלל ההקדש מה"ת ונוכל לומר דמדרבנן עכ"פ חל ההקדש בקדשי הגוף והא דלעיל (בדף ע"ו ע"א) דאמרינן דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר פטור מדו"ה משום דעל חיובא דרבנן לא נוכל לחייבו דו"ה ופטור על ההקדש ואעפ"י שטבח אח"כ לא נוכל לחייבו כיון דכבר הי' הקדש ואע"ג דיש לחייבו עתה מכח ממנ"פ או על ההקדש או על הטביחה אפ"ה פטיר ודוחק קצת. אולם הנכון יותר לומר דמש"ה פטור על ההקדש ועל הטביחה אח"כ כיון דעל ההקדש פטור משום דהוי שיור דהא הוי קדשי מזבח ועל הטביחה פטור משום דסוף סוף לאו דמרי' קא טבח וסובר דפטור דהא רק מדרבנן פוטר מתשלומי דו"ה וסובר הבעה"מ כשיטת רבינו יהונתן לעיל בשמ"ק ד"ה ושלח סבלונות הבאתיו לעיל [אוקמ"א] והרבה י"ל עוד בזה ואכ"מ. כן הי' נלע"ד לפרש דברי רבינו הבעה"מ ז"ל ובזה הי' נוכל להבין דברי הבעה"מ ז"ל שלא הי' קשה כ"כ עליו קושית הרמב"ן ז"ל אבל מה אעשה שרבינו הרמב"ן ז"ל לא מפרש כן דברי הבעה"מ ז"ל כנראה למעיין בדברי הרמב"ן במלחמות וע"כ יראתי לפרש כן דברי הבעה"מ ועכ"פ לשון הטהור של הבעה"מ ז"ל צריכין ביאור רחב

והנה הרמב"ן ז"ל דחה דברי הבעה"מ דכתב ויש לי ראיות שאפילו בקדשי מזבח הקדישן הקדש והביא ראי' מפרק הניזקין ועוד הביא ראיה מפרק מרובה (דף ס"ח ע"ב) מהא דאיתבי' ר"י לריש לקיש עי"ש והתם נמי בקדשי מזבח הוא דהא תלמודא אינו משלם דו"ה אהקדש דלאו כמסירה היא דליכא שינוי רשות דהשתא נמי תורא דראובן מקרי כו' ואע"ג דס"ל יאוש כדי לא קנה וטעמא דמילתא משום דכל הקדש בין קדשי מזבח בין קדשי בדה"ב הקדש מיקרי ואיכא שינוי השם הילכך קני לד"ה ביאוש ושינוי השם והא דאמרינן מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן לומר לך שאין זה שינוי רשות אבל שינוי השם הוא דהא עולתו דראובן מיקרי כו' א"נ שינוי רשות נמי איכא ואע"ג דלא קרינן בי' ומכרו דהתם כולו בעינן שלא נשתייר שמו ורשותו עליו כלל והיינו טעמא דלא מוכחינן דשינוי השם מילתא היא ממתניתין דקתני גנב והקדיש כו' יעו"ש והרי מבואר סברא זו ברמב"ן ז"ל דנהי דמיקרי שינוי רשות מ"מ הוי שיור במכירה וליכא תו חיובא דדו"ה דלא קרינא בי' ומכרו כולו וב"ה שכוונתי לסברת הרמב"ן ז"ל

שוב ראיתי בס' פ"י כאן בסוגיין בתוס' ד"ה גנב והקדיש שכתב ולולא דברי הקדמונים הי' אפשר לומר דבקדשי בדה"ב נמי יש לחלק דכל היכא דלא מטא עדיין ליד הגיזבר פטור דאע"ג דקיי"ל דאמירה לגבוה כו' מ"מ לא הוי דומיא דמכירה דאיירי בי' קרא דבעינן שיצא לגמרי מרשות הבעלים משא"כ באמירה לגבוה דמ"מ תורא דשמעון מיקרי ובוודאי כה"ג איירי מתניתין דלעיל כו' אבל הכא בברייתא מיירי שמסרה לגיזבר כו' ע"ש ונהניתי שכוונתי לקצת דבריו הקדושים. אולם כפי מה שבארתי הסברא נכונה מאוד ונוכל לפרש כן בסברת התוס' ומה שהתוס' הקשו קושייתם לפלוג וליתני בדידה והפ"י מתרץ לה נוכל לומר דלא ניחא להו לתרץ כן ולומר דמתניתין מיירי בגוונא חדא שעדיין ברשות הגנב וקצרתי בזה

ואחר כל ההצעה הנ"ל לולא דמסתפינא הי' נ"ל לומר דהרי"ף והרמב"ם ס"ל ג"כ דהברייתא לא פליגא על המשנה ורק דברייתא מיירי בקדשי בדה"ב ובדאתי ליד גיזבר ולא מהני שאלה ולא הוי שיור במכירה ואיכא חיובא דדו"ה ובקדשי מזבח דמהני שאלה מיקרי שיור במכירה והיו מפרשים דהא דקאמר הש"ס (בדף ע"ו ע"א) מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן והיינו הואיל דמהני שאלה א"כ הוי שיור במכירה וליכא חיובא דדו"ה דליכא ומכרו כולו ומש"ה הביא הרי"ף להברייתא דגנב והקדיש משלם דו"ה ומ"ש דלא פסקינן להברייתא הוא גליון הרי"ף וכמ"ש המפרשים הבאתים לעיל והרמב"ם הביא הדין דבקדשי מזבח אם הקדיש לאחר יאוש ואח"כ טבח פטור מדו"ה והטעם משום דהוי שיור והרמב"ם הביא שם (בפ"ב מהל' גניבה) דאם הוי שיור בדבר הניתר עמו בשחיטה פטור מדו"ה וא"כ ממילא שמעינן דהיכא דלא הוי שיור וכגון בקדשי בדה"ב אם באו ליד הגיזבר דלא מהני שאלה א"כ לא הוי שיור דחייב בדו"ה כנ"ל לכאורה ואכתי י"ל בזה. אח"ז ראיתי בהגהות יד שאול על יו"ד (סי' רנ"ח ס"ו) כתב ג"כ לחלק בין קדושת הגוף לקדושת בדה"ב דבקדושת הגוף גם כי אתא ליד הגיזבר מהני שאלה יעיין ג"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ת (ח"ג סי' ט"ז) שהרב השואל הראה שהנ"י במס' יבמות ר"פ האשה רבה כתב דגם בקדושת הגוף לא מהני שאלה כי אתא ליד הגיזבר והגאון ז"ל מיישב שם עייש"ה

[קמג] שם מתני' גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותם כו' או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם משלם תשלומי דו"ה כו'. ועיין פירש"י ובשמ"ק מה שמפרשי דהמתניתין היא בדרך זו ואצ"ל זו והנה