אמרי הצבי ב קפח

דהא מה דאמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה הוא רק מדרבנן וא"כ מה"ת חשיב שפיר מכירה גמורה ואף שמדרבנן כל מה שקנתה היא קנה בעלה מ"מ י"ל לפמ"ש השמ"ק לעיל (על דף ע"א) בד"ה אלא למ"ד מדרבנן כתב שם בשם הרמ"ה בפרטיו מהא שמעינן גנב ומכר וקיבל מלוקח דמיו ולא משך הלוקח את מקחו כיון דמה"ת מעות קונות אע"ג דמדרבנן בעינן משיכה דוקא ולא קני במעות לחודא אפ"ה משלם דו"ה דתקנתא דרבנן לא מבטלי לתשלומי דו"ה ע"ש ועיין בש"ך חו"מ (סימן ר"ח סק"ב) ועיין ביש"ש פרק מרובה (סי' ז') הבאתים לעיל (על דף ע' ע"ב) [אוע"ג] ומבואר מדבריהם דתקנתא דרבנן לא מפקיע חיובא דתשלומי דו"ה וא"כ לשיטתם הו"ל לומר דגם בנתן לאשתו הנשואה דמה"ת הוי כאלו נתן זה לאדם אחר דעלמא וקנתה היא ולחייב בדו"ה. ולכאורה נראה דרבינו יהונתן חולק ע"ז ואולם לישנא דברייתא מורה כשיטת רבינו יהונתן מדנקיט הלשון ושלח סבלונות לבית חמיו וכדדייק הרב ז"ל ולכאורה י"ל בזה. אולם י"ל דלא פליגי הראשונים ז"ל בזה דיש לחלק ולומר דבשלמא הכא במכר או נתן לאשתו הנשואה כיון דחכמים תקנו דמה שקנתה אשה קנה בעלה לא גרע מאלו התנה תנאי שיהי' לו חלק בו והרי הוי שיור במכירה משא"כ היכא דהמכר חל מה"ת כגון בקנין כסף וחכמים תקנו דלא יקנה בכסף לחודא אלא במשיכה וא"כ מה"ת חל המקח ומקרי מכירה שפיר אמרינן דחכמים לא תקנו התקנה להפקיע התשלומי דו"ה ולא מקרי שיור כלל ועדיין צריך תבלין לבאר היטב הסברא וצ"ע עדיין בזה. ועוד י"ל על השמ"ק הנ"ל מהא דב"ב (דף נ"א ע"ב) אמר רבא הלכתא המוכר שדה לאשתו כו' במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וא"כ הכא שהבעל נתן לאשתו הוי נתינה מעליא. ומיהו לפמ"ש התוס' (שם) בד"ה במתנה דנהי דאין הבעל אוכל פירות מ"מ נכסי מלוג הם אותם פירות וילקח בהם קרקע ויאכל הפירות ע"ש ולפי"ז א"ש הכא. אלא הקושיא הראשונה עדיין צ"ע כעת

[קמב] (א) שם תוד"ה גנב והקדיש משלם דו"ה כדמפרש מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ואיירי בקדה"ב דלא שייך למימר מעיקרא תורא דראובן כמו בקדשי מזבח שקרבן קרב לכפר על הבעלים ונשחט לשמו ושם בעליו עליו כו' ע"ש עוד בתוס' מ"ש בזה ועיין לעיל (בדף ע"ו ע"א) בתוד"ה והשתא ועיין בשמ"ק כאן וברא"ש והאריכו הראשונים בזה. והרי"ף בכאן הביא הברייתא וכתב עלה דלא פסקינן כברייתא זו לענין גנב והקדיש משום דברייתא פליגא על מתניתין וכבר האריכו בזה וכתבו דהוא גליון הרי"ף. והרמב"ם לא מחלק כלל בין קדשי בדה"ב לקדשי מזבח רק כתב (בפ"ב מהל' גניבה ה"ו) ואם הקדיש ואח"כ טבח או מכר אע"פ שהקדישו קדשים קלים משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי דו"ה במה ד"א כשהקדיש אחר יאוש אבל אם הקדיש לפני יאוש אינו קדוש ואם טבח או מכר משלם דו"ה וכתב הראב"ד בהשגות א"א קיצר בכאן שאם הקדישו הקדש בדה"ב משלם דו"ה מה לי משעבדי לשמים מה לי משעבדי להדיוט עכ"ל וכוונת הראב"ד הוא שהרי קשה דהמשנה סותרת הברייתא וצ"ל דלא פליגי רק דהמשנה מיירי בקדשי מזבח והברייתא מיירי בקדשי בדה"ב וכמ"ש התוס' וא"כ אמאי לא ביאר רבינו חילוק זה וה"ה כתב עלה דהרמב"ם סובר דהברייתא פליגא על המשנה וכן הוא שיטת הרי"ף ז"ל יעו"ש והראב"ד כתב בגירסתו מה לי משעבדי לשמים מה לי משעבדי להדיוט וה"ה כתב הגירסא מה לי מכרו כו' וכן היא הגירסא דילן וראיתי במראה הפנים על הירושלמי בפרקין (ה"ד) וכתב דכוונת הראב"ד מהא דמס' שבועות (דף מ"ב ע"ב) בהא דאמרינן הבא ליפרע מנכסי הקדש לא יפרע אלא בשבועה פריך הש"ס תנינא מנכסים משועבדים לא יפרעו אלא בשבועה ומה לי משועבדים להדיוט ומה לי משועבדים לגבוה אצטריך סד"א הדיוט הוא דאדם עושה קנוניא על הדיוט אבל הקדש דאין אדם עושה קנוניא על הקדש קמ"ל כו' והרמב"ם פסק כן (בפ"ז מהל' ערכין הי"ו) וא"כ הרי הוא ז"ל בעצמו פוסק כן לדינא דבקדשי בדה"ב דאיירי התם הוי כמשועבדים להדיוט וא"כ הכא נמי לענין דו"ה הי"ל לומר דהוי כמכירה להתחייב דו"ה וא"כ ע"כ צרכינן לחלק בין קדשי מזבח לקדשי בדה"ב דלא יסתור הברייתא להמשנה יעו"ש בביאור הדברים והדברים נכונים כי לשון הראב"ד ז"ל דנקיט הלשון משעבדי לשמים ומשעבדי להדיוט מורה הכוונה כן

ולעד"נ להוסיף תבלין לבאר דברי המראה הפנים דהנה בעיקר החילוק שבין קדשי מזבח לקדשי בדה"ב דהתוס' כבר כתבו הסברא דקדשי מזבח הואיל דהקרבן קרב לשם הבעלים לכפר עליו עדיין מקרי שלו ונראה לומר עוד דהנה התוס' במס' כריתות (דף י"ג ע"ב) בד"ה ארבע וא"ת אמאי לא חשיב ה' כגון נשבע שלא יאכילנו ואכלה וי"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני אע"ג דהוי בשאלה מ"מ השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתא בשאלה כו' עכ"ל ומבואר מדבריהם דקדשי מזבח אית להו שאלה עד לאחר זריקת הדם. ולכאורה י"ל דהא כבר כתב הרשב"א בתשובה הובא בש"ך חו"מ (סימן רנ"ה) דבקדשים שבא ליד גזבר לא מהני תו שאלה והטעם משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה והש"ך הביא ראיה מהא דמס' נדרים (דף נ"ט) דתרומה שבא ליד כהן לא מהני שאלה יעו"ש באריכות וא"כ לכאורה נראה דלא כשיטת התוס' במס' כריתות הנ"ל

אולם באמת א"ש דקדשי מזבח קילי לענין זה מקדשי בדה"ב וטעם הדבר דקדשי בדה"ב הגזבר הוא הממונה על קדשי בדה"ב והרי הוא כמו כהן לענין תרומה ומש"ה כשבא ליד גזבר לא מהני תו שאלה שהרי המקדיש צריך למסור הקדשי בדה"ב ליד הגזבר אבל בקדשי מזבח הבעל הקרבן הוא הממונה ולא הגזבר הוא הממונה ומש"ה אמרינן דמהני בהו שאלה עד אחר זריקה כנלע"ד בסברת התוס' הנ"ל ועיין במלמ"ל (בפי"א מהל' מעה"ק ה"ד) מ"ש בדברי התוס' דמס' סוטה (ו') והרבה י"ל בזה ואכ"מ

ומעתה נוכל לומר דזה הוא החילוק שבין קדשי מזבח לקדשי בדה"ב ולעיל (על דף ע"ו ע"א) דקאמר הש"ס מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן היינו דהא בקדשי מזבח יכול לישאל עליו עדיין מקרי תורא דראובן משא"כ בקדשי בדה"ב כיון שמסרו ליד הגזבר לא מהני תו שאלה ונוכל לומר דהא דקתני בברייתא גנב והקדיש משלם דו"ה וכתבו התוס' והראב"ד דמיירי בקדשי בדה"ב נוכל לומר דמיירי דוקא בשמסרו ליד הגזבר

ונלע"ד לומר עוד בזה דלכאורה י"ל דאמאי ליחייב דו"ה על הקדשו שהקדיש דנהי דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוא דוקא היכא דחלה האמירה אבל היכא דלא חל האמירה כלל במה נחשב אמירה דבשלמא במכר להדיוט שהי' קנין כסף או משיכה נהי דאפי' אם הי' לפני יאוש דלא חל המכירה ואפ"ה חייב בדו"ה היינו משום דעכ"פ הוי מעשה הקנין ואלו הי' שלו היה חל המכירה אבל בהקדיש לפני יאוש שכתבו התוס' בסוגיין (דף ע"ט) דג"כ חייב דו"ה ואמאי ליחייב דו"ה ועיין לעיל (על דף ע"ו ע"א) [אוקי"ח] מ"ש בדברי רש"י ז"ל והעירותי בזה דמדברי התוס' (בדף ע"ט) מבואר דאפי' שלא חל ההקדש כלל ג"כ חייב דו"ה וכעת נלע"ד דכוונת התוס' הוא ג"כ דוקא בשמסרן ליד הגזבר ומש"ה אף אם הוא הקדישו קודם יאוש ג"כ מובן במה שחייב דו"ה אע"ג דלא חל ההקדש אבל עכ"פ עשה מעשה שמסרן להגזבר ושפיר מדמי לה למכר לפני יאוש וסברת התוס' דמיירי בקדשי בדה"ב הוא על הכל בין הקדיש לפני יאוש ובין הקדישו לאחר יאוש ואם הקדיש לפני יאוש צרכינן ע"כ לפרש דוקא אי מסרן ליד הגזבר דעשה מעשה כמו מעשה הקנין ה"ה באם הקדישו לאחר יאוש ג"כ מיירי דוקא שמסרן ליד הגזבר כנלע"ד לפרש שיטת התוס' ודוק בזה

והנה במס' שבועות (דף מ"ב) דהבא ליפרע מנכסי הקדש לא יפרע אלא בשבועה דקאמר הש"ס דאיצטריך לאשמעינן דהו"א דאין אדם עושה קנוניא על הקדש קמ"ל. ולכאורה י"ל דאמאי ניחוש לקנוניא נימא דנאמין אותו במיגו דאי בעי הי' שואל על הקדשו ולמה לו לעשות קנוניא וע"כ צרכינן לומר דמיירי שכבר מסרן ליד הגזבר ולא מהני שאלה וקמ"ל דאדם עושה קנוניא על ההקדש וא"כ חזינן דבכה"ג שכבר מסרן ליד הגזבר לא מהני שאלה וא"כ תו לית לי' לבעלים זכות ביה ומקרי שכבר יצא מרשותו וקרי ליה הש"ס מה לי משעבדי לשמים מה לי משעבדי להדיוט והתם מיירי בקדשי בדה"ב וגם דלשון מנכסי הקדש משמע בקרקע ואע"ג דלשון נכסי כולל ג"כ מטלטלין מ"מ ודאי דלא קאי על קדשי מזבח וגם דלא מצינן לומר דמיירי בקדשי מזבח דא"כ אית ביה שאלה