אמרי הצבי ב קפה

(בדף ס"ח) פרט לשהקנה לה למ"ד יום ופירש"י כו' ואולי שרבינו גורס פרט לשהקנה לה לאחר למ"ד או שהוא ז"ל מפרש כן עכ"ל, והנה באמת אינו מובן לפי גירסא ופירוש זה סוגיית הש"ס דשם דהא בברייתא קתני וטבחו או מכרו מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת ומשני הש"ס כדר"נ ולפי פירוש הרמב"ם הנ"ל א"כ האיך יתפרש הברייתא בזה פרט לשהקנה לאחר למ"ד יום דחוזרת המכירה הלא עדיין לא התחילה המכירה כלל רק עד אחר עבור למ"ד יום. ועיין בב"ח בחו"מ (סימן ש"ן סעיף ה') שכתב דהרמב"ם לא מפרש כפירש"י דהא פשיטא הוא דאפילו שוכר לא הוי אלא ש"ח בעלמא כדלעיל (בס"ס שמ"ו) במ"ש בשם ר"י בלוקח בהמה לל' יום אלא ה"פ פרט לשהקנה לו לל' יום כלומר לאחר למ"ד יום ולפי שקשה דקרא סתמא כתיב או מכרו ומה לי מכרו מיד או מכרו ולא הקנה לו אלא עד לאחר למ"ד יום לכך פירש הרמב"ם דקרא אתא להיכא דהוכר הגנב בתוך ל' יום דמקמא שחלה המכירה נודע שגנב דאינו חייב דו"ה עכ"ל וגם זה דוחק דהא אכתי אינו מתפרש לשון הברייתא מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת הלא עדיין לא התחיל כלל המכירה

ולהסביר קצת דברי הב"ח נלע"ד דהנה בהקנה לאחר ל' יום אם אחר עבור ל' צריך לעשות קנין מחדש או דהקנין הראשון חל דעת התוס' במס' כתובות (דף פ"ב ע"א) ד"ה הא דאמר מעכשיו דבקנין כסף אפילו אם נתאכלו המעות מהני אפילו לא אמר מעכשיו משום דבכסף דיהי' חייב לשלם לו הכסף שלקח ממנו והוה כאלו הכסף בעין לאחר שלשים ובקנין משיכה דוקא בעינן שיאמר מעכשיו הא אי לא אמר מעכשיו לא חל הקנין כלל ועיין ביבמות (צ"ג) בתוס' (שם) ובקידושין (ס"ג) בתוס' האריכו בזה. ודעת הרמב"ם אינו מבורר אם בקנין כסף מהני אפי' בלא אמר מעכשיו ובקנין משיכה כתב (בפ"ב מה' מכירה ה"ט) גבי משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' יום ומשך לא קנה ואם א"ל קנה מעכשיו ולאחר ל' קנה ועדיין בכתובות (דף פ"ו ע"ב) כל הסוגיא ובהא דאר"נ ארב"א האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תהיה קנוי' לך עד לאחר שלשים יום קנה אפילו עומדת באגם אם דוקא כשאמר מעכשיו או אפילו בלא אמר מעכשיו ג"כ מהני איפלגו בזה הראשונים ז"ל דעת הראב"ד דדוקא בשאמר מעכשיו והר"ן כ' דאפילו בלא אמר מעכשיו ועיין בב"י (ס"ס קצ"ז) הביא כל השיטות בזה. והנה כשיטת הרמב"ם דהא דאר"נ פרט לשהקנה לשלשים יום היינו שהקנה אחר שלשים יום וכשעברו שלשים ולא הוכר הגנב אם לא חזרו בהם חל המקח אבל אם חזרו בהם בינתים לא חל המקח לא מבעי אם לא אמר מעכשיו ורק הא דחל הקנין אח"כ הוא בקנין כסף וכמ"ש התוס' הנ"ל וא"כ בודאי דיכולין לחזור בהם בינתים אלא אפי' אי מיירי דאמר מעכשיו ג"כ יכולין לחזור בהם. והפירוש בהסוגיא דב"ק (דף ס"ח) הוא דהש"ס פריך על רב דסובר דהא דאמרינן אין הגונב אחר הגנב משלם כפל הוא דוקא לפני יאוש אבל לאחר יאוש קנאו גנב ראשון וגנב שני משלם כפל לגנב ראשון ופריך הש"ס מברייתא וטבחו או מכרו וא"כ המקשן היה סובר דהא דקתני בברייתא דבעינן דוקא מכירה שאינה חוזרת היינו שיהי' בעצם המכירה קיימת ויזכה בו הלוקח וא"צ להחזיר החפץ ובכה"ג הוא דחייבה תורה לשלם דו"ה ומשכחת לה לאחר יאוש דאז קנהו הלוקח ביאוש וש"ר אבל קודם יאוש דאז לא קנהו הלוקח ובכה"ג ליכא חיובא דדו"ה במכירה וזה הוא כוונת הברייתא דממעט מקרא מכירה החוזרת ושפיר פריך על רב דסובר יאוש בלחודא קונה והרי הוא שלו לגמרי וא"כ אימת משכחת לה חיובא דדו"ה במכירה לאחר יאוש ליכא חיובא כלל ואי נימא לפני יאוש א"כ תקשי מברייתא דממעטינן מקרא מכירה החוזרת ומתרץ הש"ס כדר"נ וה"פ דהא דחייבה התורה דו"ה במכירה לא בעינן שיהא דוקא המכירה קיימת לגמרי דהיינו שיהי' דוקא לאחר יאוש אלא אפילו אם לא תהי' המכירה קיימת לגמרי דהיינו כשיוכר הגנב יצטרך הלוקח להחזיר הפרה להבעלים ג"כ איכא חיובא דדו"ה ורק בעיקר המכירה הוא גזה"כ דיהי' מכירה מעליא שאם הי' הפרה שלו הי' חל המכירה לגמרי ולא הי' שום חסרון בעיקר המכירה בכה"ג חייבה רחמנא אבל אם יש איזה ריעותא בגוף המכירה שאפילו הי' הפרה שלו ג"כ לא הי' חל המכירה בכה"ג לאו שם מכירה עלה כלל ולא מחויב בדו"ה וממעטה הברייתא מקרא דאם הוא מכירה החוזרת והיינו שאין המכירה בתקפה שאפילו אם הי' שלו ג"כ לא הי' המכירה בתקפה ליכא חיובא דדו"ה וקאמר כגון שהקנה לו לשלשים יום והיינו לאחר ל' יום. ונהי דאם עברו השלשים יום ולא הוכר הגנב היה חל המכירה או מטעם קנין כסף דמהני בכה"ג או שאמר מעכשיו דחל המכירה כשעברו שלשים יום מ"מ הלא שניהם יכולין לחזור בהם קודם שעברו השלשים יום וחוזרת המכירה וז"ל הברייתא מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת והיינו שאינה יכולה להתבטל אבל אם יכולה להתבטל לאו שם מכירה עליה אבל אם המכירה הוא הכל כהוגן שאלו הי' הפרה שלו הי' חל המכר בכה"ג גם גבי גניבה חל המכירה אע"פ שאם יוכר הגנב ונודע מן המכירה יצטרך הלוקח להחזיר החפץ אפ"ה בכה"ג חייבה רחמנא ומיושב הכל ודוק כנלע"ד להסביר דברי הב"ח ז"ל. ולפי"ז באם מכר הגנב על תנאי ועדיין לא נתקיים התנאי אינו מחויב בדו"ה. אולם י"ל זה דוקא אם יכולין שניהם לבטל המכירה קודם קיום התנאי אבל אם אין יכולין שניהם לבטל וביד אחד לקיים התנאי יש קצת סברא לומר דחייב בדו"ה. אולם לאחר העיון נראה דגם בכה"ג מקרי מכירה חוזרת ופטור מדו"ה וי"ל בזה אבל כשכבר נתקיים התנאי בודאי דהוה מכירה מעליא וחייב לשלם דו"ה

(ג) והנה בסוגיין בהא דבעי ר' ירמי' מכרה חוץ לשלשים יום ולפי פירושו של הרמב"ם בהא דלעיל (דף ס"ח) בהא דאר"נ פרט לשלשים יום הוא ממש האיבעיא דילן דבעי ר' ירמי' והרמב"ם פסק לשניהם (דבהלכה י"א) פסק להא דר"נ וכמבואר לעיל ובהלכה שאחריה (בהי"ב) כתב להאי איבעיא דחוץ משלשים יום שכתב גנב וקטע ממנה אבר ואח"כ מכרה או שמכרה חוץ ממלאכתה או שמכרה חוץ משלשים יום אין מוציאין ממנו תשלומי דו"ה ואם תפס הניזק אין מוציאין מידו עכ"ל. ולכאורה הוא מזכה שטרא לבי תרי והלח"מ (בהי"א) עמד בזה וכתב לתרץ דבמ"ש (בהי"א) לדינא דר"נ דהיינו שהקנה לו לאחר ל' יום ובתוך ל' הוכר הגנב דכיון דבתוך הל' הוכר הגנב הרי היא חוזרת לבעליה קודם שתחול המכירה ומש"ה אמרו דלא הוי דומיא דטביחה דהרי זאת המכירה חוזרת קודם שתחול לבעלי' ולכך פטור עלי' אבל לקמן גבי מכרה חוץ מל' יום היינו דכבר עברו הל' יום ואח"כ הוכר הגנב וחלה המכירה קודם שיכירו לגנב ולכך כתב רבינו לקמן דהוא ספק משום דהוי איבעיא דלא אפשיטא והיינו דאיכא בין הכא להתם לפירוש רבינו ז"ל עכ"ל הלח"מ ז"ל ולע"ד איני מבין כלל דהא מלבד שדוחק קצת לפרש כן דא"כ הי"ל להרמב"ם לנקוט בקצרה דתיכף (בהי"א) כשכתב לדינא דר"נ דבמכירה לאחר ל' יום ובתוך ל' הוכר הגנב אינו משלם דו"ה הו"ל לומר דאם הוכר הגנב לאחר ל' הוה ספיקא דדינא. אלא דמלבד זה קשה דלפ"ד הלח"מ בהא דמכרה חוץ מל' יום כשכבר עברו הל' יום אמאי הוי ספיקא הלא כבר עבר הזמן וחלה המכירה בודאי דמחויב לשלם דו"ה. ודוחק לומר משום דבשעת המכירה לא הי' חל המכירה ובמכר על תנאי ג"כ יהיה הדין כן דאפי' כבר נתקיים התנאי ג"כ יהי' ספק ותליא בהאיבעי זו דמכרה חוץ מל' יום. ולכאורה זה בודאי אינו ואינני זוכר כעת מפורש דין זה במכר הגנב על תנאי ונתקיים התנאי דיהי' ספיקא דאיבעי דלא איפשטא בזה

והנלע"ד בזה דיש חילוק בין מכרה לאחר ל' יום לבין מכרה חוץ מל' יום דבמכרה לאחר ל' יום אין ללוקח שום זכות בו עדיין רק אחר שיעבור ל' יום וכן אם נתייקרה הבהמה או הוזלה יכולין לחזור בהם וכן אם מתה וכדומה ג"כ הוא כן אבל במכרה חוץ מל' יום דהמכר חל תיכף לגמרי והרי הוא מעתה ברשות לוקח לכל דבר רק שהמוכר שייר לעצמו זכות זה שעד ל' יום תהי' עדיין ברשותו להשתמש בה ואין זה לכמו חוץ ממלאכתה דחוץ ממלאכתה הוי או כפירוש רש"י שכל ימי חיי' יוכל המוכר לעשות בה מלאכתו ורק אם ירצה הלוקח לשחטה יוכל לשחטה או כפירוש הגאון שכ"ז שלא תהיה שמנה ותהי' ראוי' למלאכה הוא שלו אבל חוץ מל' יום הוה הבהמה תיכף של הלוקח ורק ששייר לעצמו זכות זה להשתמש בה ל' יום לכל מיני השתמשות חוץ מהמלאכה גם כן להרביע על בהמות אחרות או להחלב ושאר ענינים וקמבעי לר"י אי זה הוי שיור או לא ומעתה נוכל לומר דר' ירמי' ג"כ סובר כר"נ דמכרה לאחר ל' יום פטור מדו"ה ור' ירמי' מבעי ליה בכה"ג ואין זה ענין כלל לזה כנלע"ד בזה

ומעתה שפיר פסק הרמב"ם (בהי"א) להא דר"נ (ובהי"ב) פסק דמכרה חוץ מל' יום הוי ספיקא ונוכל לדייק יותר