אמרי הצבי ב קפ

כו' עכ"ל ודברים הללו נפלאים בעיני דהא אליבא דרבנן דגל"מ לאו כמ"ד א"כ פטר הגנב לגמרי דלגבי הקדש פטור משום דכל היכא דאיתי' ב"ג דרחמנא איתא ובלאו האי טעמא הלא רש"י פי' דהוא רק אליבא דר"ש ומבואר דלרבנן דר"ש פטור לגמרי ומפורש כתוב בהרב המאירי כן וכמ"ש לקמן בסמוך. אם לא שנימא דטעות הדפוס יש בש"ג וכצ"ל דלדידן לא שייכא האי איבעי' דהא לגמרי מיפטר אפילו מדמי כבש והיינו דוקא אם נגנב או נאבד או מתה אבל לא כשאכלו וכמ"ש לקמן בסמוך בשם הראב"ד בפי' הראשון של הראב"ד אבל על הגניבה לחודי' לא נוכל לחייבו נגד ההקדש ולנגד הבעלים פטור משום דגל"מ לאו כמ"ד ולא שייכא האי איבעי' כלל אליבא דידן ודוק

[קלב] שם ברש"י ד"ה גנב פטר עצמו דאתשלומין דבעלים מחייב והרי הוציאו ידי נדרו ואפסידא דהקדש מיפטר דמבית האיש כתיב ולא הקדש ואליבא דר"ש נקיט לה דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב כו' עכ"ל. ולכאורה י"ל דהא דממעטינן מקרא דוגונב מבית האיש ולא של הקדש הוא דוקא לענין תשלומי כפל אבל דיפטר הגנב גם מן הקרן לא שמעינן בשום מקום ועיין ברשב"א כאן בד"ה מיפטר ובשמ"ק כאן הביאו ג"כ בשם הראב"ד וז"ל בד"ה הדר פשט ונ"ל דדוקא כשאבד ממנו קאמר שלא יהי' אחריות הגנב חמור משל נודר אבל אם אכלו הרי נהנה מן ההקדש שור וקרן מיהא משלם להקדש וכ"ש אם ישנו בעין שמחזיר להקדש הראב"ד ז"ל עכ"ל והרי מבואר גם בהראב"ד דס"ל דאם נאבד מן הגנב אין צריך לשלם להקדש שור ורק עיקר החיוב תשלומין הוא נגד הבעלים והואיל דהבעלים מצו פטרי נפשייהו בכבש גם הגנב מיפטר בכבש והוא כשיטת רש"י ז"ל. אולם עוד כתב הראב"ד ז"ל שם וז"ל דלדעת ר"ש קמיבעי לי' ולתשלום כפל לבעלים דלענין ההקדש ודאי שור משלם שהרי הזיק שור אבל הכפל שהוא משלם לבעלים שהרי מבית האיש קרינא בי' הואיל וחייב באחריותו לדעת ר"ש מאי משלם כבש שהרי לא הזיקו אלא כבש שהרי פטר עצמו בכבש או דילמא מצי א"ל לקרבן גדול איכווני' עכ"ל. והנה מדבריו ז"ל נראה דס"ל דלענין הקרן בודאי משלם להקדש כמו שגנב ומשום דלא אימעוט מקרא דוגונב מבית האיש אלא לתשלומי כפל אבל קרן משלם והוא דלא כשיטת רש"י ז"ל ושני הפירושים של הראב"ד מחולקים בדין זה אם לגמרי אימעוט מקרא דוגונב מבית האיש אפילו לענין תשלומי קרן ג"כ פטור גונב מן ההקדש או רק לתשלומי כפל אימעוט אבל קרן משלם. ועיין עוד שם בשמ"ק בד"ה ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל באה"ד וז"ל אמר הרי עלי עולה במקום שקורין עולה אף לעולת העוף ובא הוא והפריש שור ובא אחר וגנבו כבר ביארנו שפטור מבית האיש אמר רחמנא ולא של הקדש ואפילו בקדשים שהבעלים חייבים באחריותן כמו שביארנו והבעלים יראה מכאן שאין חייבים להפריש שור פעם אחרת אלא ראשון [לע"ד ט"ס וכצ"ל כמו הראשון ויכולין] לפטור עצמן בתור או בן יונה אע"ג שגילו דעתן דלקרבן המובחר הם מכוונין עכ"ל ויראה מדברי הרב המאירי דסובר ג"כ כשיטת רש"י דלעניין ההקדש פטור לגמרי לשלם דלגמרי מיעטה קרא דוגונב מבית האיש אפילו קרן א"צ לשלם וכפירוש הראשון של הראב"ד ז"ל שהבאתי ועיין ברמב"ם (פ"ב מהל' גניבה ה"א) וז"ל הגונב כו' או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר ישלם שנים לרעהו לרעהו ולא להקדש עכ"ל והרי מפורש ברמב"ם דהקרן משלם דלא מיעטה התורה אלא מתשלומי כפל בלבד ועיין בהשגות הראב"ד שם שכתב א"א גנב נכסי הקדש משלם קרן וחומש ואשם להקדש שהרי מעל עכ"ל והה"מ נראה שהסכים להראב"ד בזה אבל עכ"פ נראה דגם דעת הראב"ד כן ואם הראב"ד שהביאו הרשב"א והשמ"ק הוא הראב"ד בעל ההשגות צ"ל דבהשגות כתב כפירוש השני שכתב וי"ל בזה אבל עכ"פ שמעינן דפליגי בזה הראשונים ז"ל אם גונב הקדש פטור גם מקרן או רק מכפל פטור אבל בקרן חייב לשלם. ועיין בתוס' מס' קידושין (נ"ד ע"ב) ד"ה קרבן מי מחייב דלא הי' חייב בהוצאה אלא באכילה או בהנאת הגוף עכ"ל ומשמע מדברי התוס' דס"ל כשיטת הרמב"ם דליכא קרבן מעילה בהוצאה מהקדש לחודא ומשמע מינה אבל קרן עכ"פ מחייב לשלם להקדש ועיין בשעה"מ (בפ"ו מהל' מעילה ה"ה) שהביא ראיה מדברי התוס' דס"ל כשיטת הרמב"ם ע"ש. ולכאורה דברי רש"י והרב המאירי ופירוש ראשון של הראב"ד דס"ל ג"כ כן צריך ביאור דאמאי לא יחייב בקרן עכ"פ ונלע"ד להסביר הדבר דהנה אם הזיקו להקדש דפטור אם מחייב בקרן עכ"פ ורק מחומש פטרה התורה מקרא דכי יאכל קודש פרט למזיק או דגם מקרן פטור כתבו התוס' לעיל (בדף זיין) בד"ה שור רעהו דמה"ת פטור לגמרי אפילו מקרן ורק מדרבנן חייב בקרן ובשיטת רש"י כתב הפ"י דמה"ת חייב בקרן ורק מחומש פטור ולעיל (על דף זיי"ן) [או"כ] שם הארכתי בזה וכתבתי די"ל דגם שיטת רש"י הוא דמה"ת פטור מקרן ג"כ יעויין לעיל מ"ש בזה. ולכאור' י"ל דהא הכא כתב רש"י ז"ל דגונב הקדש פטור גם מקרן א"כ היל"ל דגם במזיק הקדש פטור ג"כ מה"ת אפילו מן הקרן ולכאור' יש ראי' מכאן לדברי דשיטת רש"י הוא דמה"ת פטור גם מתשלומי קרן ג"כ. אולם באמת לאחר העיון נראה דאין ראי' מכאן כלל דשפיר נוכל לומר דמזיק הקדש חייב מה"ת לשלם הקרן עכ"פ והיינו משום דאיהו הזיקו בידים אבל בגונב הקדש ואח"כ נאבד ממנו לא מחייב כלל משום דבשלמא גונב הדיוט חייב משום דהוציאו מרשות בעלים ובכך חייבה התורה אבל בהקדש אם גנבו ג"כ לא הוציאו עדיין מרשות הבעלים משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולא מתחייב כלל לשלם ומש"ה פטרה התורה אף כי נאבד אח"כ מבית הגנב דלא נתחייב הגנב לשמור דבהקדש ליכא דין שמירה ואם איתא בעיניה פשיטא דצריך להחזיר ואם אכלו פשיטא דחייב וכמ"ש הראב"ד בעצמו בפירוש הראשון ואם הגנב בעצמו הזיקו אח"כ חייב לשלם מדין מזיק אם נימא דמזיק הקדש חייב מה"ת לשלם הקרן אבל אם גנבו ונאבד ממנו שפיר נוכל לומר דפטור לגמרי אפילו מן הקרן

ולפי האמור מובן סברת רש"י והמאירי ז"ל דמש"ה פטרה התורה גם מן הקרן משום דאף שגנב מרשות הקדש אפ"ה אינו מחויב על הגניבה לשלם משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ומיעטה התורה בזה משום דלא מיקרי גנב כלל ואפילו נאבד אח"כ בבית הגנב ג"כ פטור מלשלם הקרן. ואין לפקפק על זה דהא כי נאבד מן הגנב ליחייב לשלם דהא ע"כ לא אמרינן כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא אלא דוקא כשהיא בעינה אבל היכא דנאבד ונגנב לא אמרינן תו כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וכדאיתא במס' חולין (קל"ט) יעו"ש בסוגיא. מיהו באמת לא קשה מהתם דהתם אנו באין לחייבו מכח נדרו שאמר הרי עלי ורק כשהפרישו והוא בעיניה אמרינן כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא אבל כשנאבד ונגנב אז חוזר וניער חיוב הנדר הראשון עליו אבל בגונב הקדש דליכא עליו חיוב רק על שהוציאו מרשות הקדש ואמרינן כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא והוי כאילו לא גנבו כלל ושפיר פטור אף מן הקרן כנלע"ד בסברת הראשונים ז"ל. ואין לומר דא"כ למה לי קרא למיפטרי' תיפוק לי' דלאו שם גנב עליו וי"ל בזה דאי לאו דמיעטא קרא לא הוה ידעינן סברא זו דהוה אמינא דאפילו כי לא הוציאו מרשות הקדש גזה"כ הוא דחייב שהרי בכל גנב לא קנה להגניבה ואפילו הכי חייבה התורה והוה אמינא דה"ה בגונב הקדש ג"כ הדין כן ואשמעינן קרא דפטור בכהאי גוונא גם מן הקרן. ולולא דמסתפינא הי' נ"ל דהא דמייתי (בחולין קל"ט) קרא דלה' הארץ ומלואה דשמעינן מינה דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא הלא הוה קרא דדברי קבלה והוה רק גילוי מילתא ועיקר הסברא הוא מדפטרה תורה לגנב מבית הקדש גם מתשלומי הקרן כן הי' נוכל לומר לשיטת רש"י ז"ל אולם מסתפינא לומר כן יען כי הש"ס (בחולין קל"ט) שם לא הזכיר רק פסוק זה דלה' הארץ ומלואה. אולם אכתי י"ל בזה דמנ"ל לרש"י והרב המאירי לפרש כן דקרא דוגונב אתא למעט גם מתשלומי קרן דילמא לא אתא רק למעט מתשלומי כפל בלבד

והנלע"ד דנוכל לומר בזה דהא הש"ס בר"פ מרובה קאמר יצא הקדש רעהו כתיב והוקשו התוס' שם בד"ה רעהו וא"ת דלקמן נפקא לן בפרקין (דף ע"ו) למעט הקדש מוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש וע"ש בתוס' מה שתירצו בזה ועיין לעיל בפירקין [או"ד] מ"ש לתרץ קושי' התוס' הנ"ל ועיין בב"מ (דף נ"ד ע"ב) בתוד"ה רעהו שהניח בקושיא

וכעת נלע"ד לתרץ הקושיא דצרכינן תרי קראי למיפטר גם עקרן דאי לא הי' כתוב אלא חד קרא הוה