אמרי הצבי ב קעא

לא הי' שלו מעולם של השומר ואפילו כי איתא בעיני' עדיין ג"כ מיקרי של השומר הואיל דאסור בהנאה ואין לשום אדם זכות בו כלל אז תו מיקרי זה של השומר אפילו כי איתא בעיני' עדיין דדוקא היכא דרשות אחרים על אותו החפץ אז אמרינן דקבלת אחריות של השומר לא מיקרי שלו דהא מעולם לא הי' שלו ובקבלת אחריות בלחודי' לא נכנס לרשותו שיהי' מיקרי שלו אבל כי ליכא רשות אחרים עליו כלל שנאסר בהנאה אז מיקרי של השומר אפילו כי איתא בעיני' ומחייב הגנב לשלם דו"ה להשומר הואיל דסובר כר"ש דדהגל"מ כמ"ד וס"ל כר' יעקב דאם החזירו שומר לבעליו מוחזר ודוק בזה

(ד) והנה הקצה"ח הביא ראיה לדבריו מהצ"צ (סי' ה"י וט"ס יש וצ"ל סי' ל"א) ועיינתי שם בצ"צ וראיתי כי עיקר דבריו הם על שקיבל אחריות ובזה כתב דאפילו למ"ד גל"מ כמ"ד מ"מ כל זמן שהוא בעין לא הוי כממונו והביא ראי' מדברי הרא"ש דפ"ק דפסחים ומהא דא"ר שם בפסחים (וי"ו) ומלישנא בתרא ע"ש. והנה לפי המבואר אין שום ראיה מהצ"צ דבאם הי' רק קבלת אחריות בלבד בודאי דכ"ע מודים דאפילו למ"ד דהגל"מ כמ"ד מ"מ כ"ז שהוא בעיני' לא הוי כממונו. אלא שי"ל דהראי' הוא מהצ"צ שהרי שם הי' המעשה שראובן תושב ק"ק דרעזניץ קנה משמעון תושב ק"ק גידונג עורות ופרע כל דמי' וקנה כדין בהגבהה והותנה בשעת המקח ששמעון המוכר מחויב להעמיד העורות לק"ק דרעזניץ על הוצאתו ואחריותו של שמעון וא"כ היו העורות מעיקרא של שמעון וגם הוא עדיין באחריותו של שמעון ואפ"ה כתב הצ"צ דאפילו למ"ד דגל"מ כמ"ד ג"כ פטור מה"ט ונראה דסובר הצ"צ כשיטת הקצה"ח וי"ל עוד בזה. אולם הראי' שהביא הקצה"ח מלשון רש"י ז"ל מפורש כדבריו שהרי רש"י ז"ל שם בפסחים בד"ה הואיל וכי איתא הדר בעיניה דזה עדיין לא נאבד וכי אר"ש להאי היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים שהיו הבעלים חייבין באחריותן אר"ש אעפ"י שאין כפל להקדש כו' הכא חייב דכיון דחייב באחריותן רעהו קרינא בי' דהא גרם לו להתחייב ממון עכ"ל מבואר בהדיא דסובר דבקדשים שחייב באחריותן אף שהי' שלו מעיקרא אפ"ה אמרינן דלא הוי שלו כי איתא בעיני' והוא כדברי הקצה"ח ודלא כהפ"י

ולולא דמסתפינא הי' נוכל לומר עפ"י מש"ל דאם נימא דכ"ז דאיתא בעיני' לא הוי שלו א"כ איך שייך לחייבו כפל הא לא גנבו מרשות הבעלים וכתבתי לעיל דנוכל לומר דאח"כ כשהוא כבר בבית הגנב דאז תו מיקרי של הבעלים נעשה אז גנב מחדש וזה תליא בפלוגתת הראשונים ז"ל בשמ"ק כתובות (ל"ד) הבאתים לעיל וא"כ נוכל לומר דלהסוברים דנעשה אח"כ גנב מחדש שפיר נוכל לומר דכל זמן שהוא בעיני' לא מיקרי של הבעלים ואפ"ה חייבו ר"ש בכפל משום דנעשה גנב מחדש ולהסוברים דלא נעשה גנב מחדש ע"כ ס"ל דגם כשהוא עדיין בעין הוא מיקרי של הבעלים אם הי' שלהם מעיקרא כמש"ל ורש"י ז"ל סובר דנעשה גנב מחדש שכן הביא הריטב"א בשם רש"י כדאיתא בשמ"ק שם וא"כ שפיר מצי סובר לשיטתו דכ"ז שהוא בעיני' לא מיקרי שלו וכמש"פ שם בפסחים אבל להסוברים דלא נעשה גנב מחדש ע"כ ס"ל דגם כשהי' בעיני' עדיין ג"כ מיקרי שלו למ"ד דהגל"מ כמ"ד ודוק בזה

וליישב קצת שיטת רש"י דלא תקשה מסוגי' דידן דמורה דאפילו כשהוא בעיני' ג"כ מיקרי ממונו של המקדיש נלע"ד די"ל בזה דהואיל דהוא באחריותו של הגנב לא מיקרי מכירה והתורה לא חייבה דו"ה רק אם המכירה הוא מכירה גמורה. נהי דהמכירה לא חל מ"מ כל שהמכירה הי' חל אם הי' הדבר הזה שלו בכה"ג חייבה רחמנא אבל כל שעדיין לא הי' המכירה גמורה לא מיקרי מכירה וא"כ כשהוא באחריותו של המוכר לר"ש דסובר גל"מ כמ"ד א"כ לא יצאה עדיין מרשות הגנב מיקרי וכמו אילו מכרה על תנאי ולא נתקיים עדיין גם לדידן נראה דלא מהני ה"ה באם מכרה באחריות אליבא דר"ש דסובר גל"מ כמ"ד. ולדידן דגל"מ לאו כממון בודאי דהוה מכירה גמורה אם מכרה באחריות ועיין בש"כ בחו"מ (סי' נ"ז ס"ק כ"ט) הביא שיטות הראשונים הסוברים דאם מכר באחריות לא מיקרי שינוי רשות והש"כ חולק וס"ל דמיקרי שינוי רשות ע"ש ולענין להתחייב דו"ה בודאי לדידן חייב אף שמכרה באחריות ורק לר"ש דסובר גול"מ כממון פטור אם מכרה באחריות דאכתי לא מיקרי מכירה לגמרי כנ"ל בזה. אח"ז ראיתי בשמ"ק ב"מ ר"פ המפקיד (דף ל"ה ע"א) בד"ה נעשה וז"ל והשתא ק"ל לר"ש דאמר דהגל"מ כמ"ד כיון דשומר חייב באחריות ליחשבי' דבעלים ואיכא למימר דלא דמי חיוב שמירה לאחריות דבהמה משום דבשמירה איכא אנפי דלא מחייב ואחריות בכל אנפי מחייב עלה הראב"ד עכ"ל וטעמו של הראב"ד משום דסובר דאחריות לא הוי אלא אם הוא על כל מה שיארע הפסד ויש לעיין בזה אבל עכ"פ כוונתי לדברי הקדמון הראב"ד ז"ל ורק שמחלק הראב"ד בין חיוב שמירה לחיוב אחריות שהוא על כל דבר שיארע אפילו אנוס וכדומה ולכאור' יש לדייק א"כ ע"כ צ"ל דהראב"ד ס"ל דאפילו כשהוא בעיניה ג"כ הוה כממון דהא הראב"ד ס"ל דלא נעשה גנב מחדש כמ"ש בשמ"ק כתובות בשם הראב"ד ז"ל הבאתיו לעיל וא"כ לר"ש היאך מחייב ר"ש כפל מטעם גל"מ הלא כ"ז דאיתא בעיני' לא הוי כממון וע"כ צ"ל דס"ל דגם כשהוא בעיני' ג"כ כמ"ד מיהו לפמש"ל לחלק והוא דאפילו הסוברים דלא נעשה גנב מחדש הכא מודו א"כ אין ראיה דהראב"ד סובר דגם כשהוא בעיני' הוה כממון וי"ל עוד בזה

(ה) ולכאורה י"ל עוד בזה מהא דאיתא לקמן (דף ע"ז ע"ב) אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן א"ל וטבחו או מכרו כל היכא דאיתא במכירה איתא בטביחה וכל היכא דליתי' במכירה ליתי' בטביחה והני קדשים הואיל דכי מזבין קדשים לא הויא מכירה ליתנהו בטביחה ע"ש והתם קאי הש"ס אליבא דר"ש ובקדשים שחייב באחריותן אלמא דלר"ש ליתנהו במכירה ודלא כשיטת הפ"י הנ"ל. אולם לפי מה שפירש"י שם בד"ה לא הויא מכירה דאין קדשים תמימים יוצאים לחולין הילכך בבע"מ עסקינן דאיתנהו בתרווייהו עכ"ל וא"כ הוה הפי' דליתנהו במכירה לענין שיצא לחולין ולא מחייב הגנב דו"ה אלא אם חל המכירה לגמרי שיצא לחולין והפ"י דכ' דחל המכירה בקדשים שחייב באחריותן לר"ש היינו שנשאר עדיין הקדש ורק שהי' תחילה קרבנו של ראובן ומכרו ראובן לשמעון שיהי' קרבנו של שמעון דחל המכירה ובגזול כה"ג פסול משום דכתיב קרבנו ולא הגזול אבל לענין שיצא לחולין לא מהני המכירה גם לשיטת הפ"י הנ"ל ושפיר קאמר הש"ס לקמן דליתנהו במכירה. אלא די"ל דאמאי בעינן דוקא לענין חיוב דו"ה שימכור ויצא לחולין דהיל"ל דאם חל המכירה לר"ש בקדשים שחייב באחריותן ויכול ראובן למכור קרבנו לשמעון שיהי' קרבנו של שמעון נימא ג"כ דיהי' חייב דו"ה גם בכה"ג ושיהי' הוצרך רש"י ז"ל לפרש דוקא דאין קדשים תמימים יוצאין לחולין ולכאורה י"ל בזה. ויותר יש להפליא לשיטת רש"י ז"ל בפסחים שם דסובר דאף לר"ש דגל"מ כמ"ד הוא דוקא כי ליתי' בעיני' אבל לא כי איתא עדיין בעיני' א"כ לפי"ז לא חל המכירה כלל ואין ראובן יכול למכור כלל קרבנו שחייב באחריותו לשמעון אפילו שלא לצאת לחולין רק שיהי' עדיין קרבנו של שמעון וא"כ בפשיטות הי"ל לרש"י ז"ל לפרש דליתי' במכירה שאינו יכול למכור קרבנו כלל ומפירש"י שם בב"ק (ע"ז) מוכח לכאור' כדברי הפ"י הנ"ל וצ"ע עוד בזה. ועיין לקמן בסוגיין (אוקב"א) מ"ש שם בענין זה

(ו) עוד ראיתי שם בקצה"ח בתחלת דבריו דן על מה שנסתפק בשורף חמצו של חבירו בפסח בענין שמותר להשהותו עד אחה"פ וכגון חמץ נוקשה דרבנן וכמבואר בטואו"ח (סי' תמ"ב) מי נימא כיון דהשתא תוך הפסח לא שוי ולא מידי פטור מלשלם או נימא כיון דלקמי' שווי' דהיינו אחה"פ יתחייב המזיק וכתב שם דזה תליא בפלוגתא אי גל"מ כמ"ד וכדאיתא במס' פסחים (כ"ט) בהא דתניא האוכל חמץ של הקדש במועד מעל כו' עד הכא קמיפלגי בדהגל"מ כמ"ד מ"ד מעל סבר דהגל"מ כמ"ד ומ"ד לא מעל סבר לכמ"ד ופירש"י מ"ד מעל אע"ג דהשתא לא חזי כיון דלקמי' חזי גל"מ הוא כו' אלמא דבכה"ג תליא אי גל"מ כמ"ד או לאו כמ"ד. וכ' שם בסוף דבריו וראיתי להבעה"מ דמפרש שם פ' כל שעה בהא דאמרו דפליגי בדהגל"מ דמיירי באוכל חמץ של הקדש שהקדישו הבעלים ובאחריות ומש"ה הו"ל דהגל"מ וע"ש וא"כ אינו ענין להך מילתא שכתבנו בנידון דידן דהשתא לא חזי כו' עכ"ד הקצה"ח. וחידוש בעיני על הקצה"ח במ"ש שלדברי בעה"מ לא נפשוט האי דינא ולע"ד גם להבעה"מ נוכל לפשוט זה שהרי המעיין בבעה"מ יראה שכתב