אמרי הצבי ב קע

אולם השמ"ק כתב עוד שם מ"ש הרשב"א בשם הראב"ד לתרץ ג"כ הקושי' הנ"ל ומבואר למעיין היטב שם דלא ס"ל להאי סברא דנעשה גנב מחדש וכסברת הקצה"ח שם הנ"ל ולעיל שם ביארתי בארוכה בזה וא"כ אם נימא כסברת הרשב"א בשם הראב"ד והקצה"ח ג"כ כ"כ א"כ לא נוכל לומר דלר"ש דסובר דהגל"מ כממון דמי הוא דוקא כי ליתי' בעיני' אבל כי איתא בעיני' עדיין לא הוי כממונו א"כ תיקשי היאך מחייב ר"ש כפל לגונב קדשים שחייבין הבעלים באחריותן ולכאור' י"ל בזה. ולכאור' נוכל לומר בזה דאפילו לשיטת הסוברים דלא נעשה גנב מחדש מ"מ חייב הגנב כפל הכא על אותה שעה שלקחה הגנב לביתו דאז הוה כמו ליתי' בעיני' דמיקרי אז ממון בעלים למ"ד גל"מ כמ"ד והטעם בזה דבשלמא התם גבי גנב בשבת וטבח בחול דבאמת הוא נעשה גנב אז בשעה שגנבה רק דחיובא ליכא אז על הקרן הואיל דקלב"מ ומש"ה לא נעשה אח"כ עוד הפעם גנב חדש אבל הכא דבשעה שגנב הקדשים לאו שם גנב עלה עדיין דהא לא הי' להם בעלים עדיין דהא כי איתי' בעיני' לא הי' אז גורם לממון וגם הרי הי' הקדש אז ולא מיחייב עלה כפל ורק אח"כ כי לקחה הגנב לביתו דאז נתחייבו הבעלים להביא קרבן אחר ומיקרי זה הבהמה הגנובה של הבעלים אע"ג דכי הפרישו הבעלים קרבן אחר ואח"כ נודע הגנב והחזיר הקרבן דהוה שניהם הקדש כמו חטאה שנאבדה והפרישו הבעלים אחרת דשניהם קדושים ועיין במנחות (דף פ' ע"א) וברמב"ם (פי"ב מהל' פסוהמ"ק ה"ח) מ"מ תו אמרינן דלמ"ד גורם לממון כמ"ד הוה תו כאילו היתה הבהמה בהמת חולין וא"כ בכה"ג שפיר י"ל דלכ"ע נעשה גנב מחדש והוה כאילו גנבה אז לאחר שנאבדה ומש"ה משלם הגנב כפל לר"ש וי"ל בזה ואכתי צ"ע בזה

(ג) ובעיקר הדבר לולא דמסתפינא הי' נלע"ד בזה ובהקדם יבואר מה שי"ל בזה דאם נימא כסברת הקצה"ח הנ"ל הי"ל לומר דגם בקבלת אחריות לחודי' הוה שלו למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי א"כ בש"ש שחייב באחריות הוה הכפל שלו ובגמ' ב"מ (דף ל"ד ע"א) אר"פ ש"ח כיון שאמר פשעתי מקנה לי' כפילי דאי בעי פטר נפשי' בגניבה ש"ש כיון שאמר נגנבה מקנה לי' כפילי דאי בעי פטר נפשי' בשבורה ומתה שואל שאומר הריני משלם לא מקני ליה כפילי במאי הו"ל למיפטר נפשי' כו' איכא דאמרי אר"פ שואל נמי כיון כו' דאי בעי פטר נפשי' במתה מחמת מלאכה כו' ואם נימא דקבלת אחריות לבד חשיב שלו שהרי גם בקדשים שחייב באחריותן לא מיקרי שלו כל זמן דאיתא בעיני' רק כי ליתא בעיני' אז הוא דהוה כשלו למ"ד גל"מ כמ"ד וא"כ הוה זה רק כקבלת אחריות וא"כ נהי דאם נימא דש"ח דפטור בגניבה ואינו חייב רק בפשיעה לא מיקרי זה קבלת אחריות מ"מ ש"ש דחייב בגניבה הול"ל הואיל דחייב באחריות הוה כשלו והוה הכפל שלו ומכ"ש בשואל דאיכא אחריות אונסין בודאי דהי"ל לומר דהוה כשלו וא"כ מדינא הוה הכפל של השומר והשואל ולמה הוצרכו לטעמי' דמקני לי' כפילא ואף דר"פ קאמר זה לדידן להלכה דס"ל גל"מ לאו כמ"ד מ"מ תיקשי לשיטת הבעה"ת בשם הראב"ד דפסקינן להלכה דדבר הגל"מ כמ"ד א"כ גבי ש"ש ושואל הו"ל לומר דהכפל הוא שלהם הואיל דהוא באחריותן הוה כשלהם ולכאור' י"ל בזה. ועיין בסנהדרין (דף קי"ב ע"א) א"ר חסדא פקדונות של עיר הנדחת מותרים ה"ד ומסיק הש"ס לעולם דעיר אחרת דמפקדי בתוכה והב"ע דקיבלו עליו אחריות מ"ד כיון דקיבל אחריות כדידי' דמי קמ"ל ע"ש והרי מפורש דקבלת אחריות לא משוי ליה כדידי' וראיתי בהגהות הגאון מוהצ"ח ז"ל שם בב"ק (על דף ס"ו) שהקשה על הקצה"ח במה שהניח בקושי' מהסוגי' דסנהדרין שם והלא שם בהסוגי' עצמה מבואר דפקדונות שקבלו אנשי עה"נ האחריות עליהם אינם אסורים ועיי"ש מ"ש לתרץ בזה. והנה באמת אין כאן קושיא כלל כי הלא ר"ח קאמר לדין זה דאנן ס"ל להלכה דגל"מ לאו כמ"ד וא"כ שפיר קאמר דבשביל האחריות לא נאסרו וי"ל בזה אולם לפי האמור אכתי תיקשי לשיטת הבעה"ת בשם הראב"ד דפסקינן להלכה דגל"מ כמ"ד א"כ תיקשי קושי' הנ"ל דאמאי קאמר ר"ח דאם אנשי עה"נ קבלו אחריות על הפקדונות לא נאסרו. וביאור הדבר נלע"ד דנוכל לומר בזה דאף למ"ד דגל"מ כמ"ד מ"מ אחריות בלחודי' לא משוי' לי' כשלו ורק אם הדבר הזה הי' שלו מעיקרו ורק שיצא מרשותו ונשאר עוד גל"מ שאם יאבד יצטרך ליתן אחרת בזה אמרינן דהואיל דמעיקרא הי' הדבר הזה שלו ואכתי אגיד גבי' שאם יאבד הדבר הזה יצטרך ליתן דבר אחר תמורתו בזה סובר ר"ש דגל"מ כמ"ד והוי גם עתה כשלו אף שהוא בעיניה עדיין אבל בדבר שהוא רק באחריות שלו ולא הי' מעולם שלו בכה"ג גם ר"ש מודה דלא הוה כממונו וכעין סברא זו כתבו התוס' במס' בכורות (דף ט"ז ע"ב) ד"ה אין מקבלין בסה"ד וז"ל וי"ל התם עיקר בהמה של ישראל מתחלה אלא שמשועבדת היא לארנונא וכיון דאפשר לסלוקי בזוזי לא יצאה מרשות ישראל ולא חשיב יד עכו"ם באמצע אבל הכא דמתחלה של עכו"ם כ"ז שיש לעכו"ם כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה לא יצאה מרשות עכו"ם ומיקרי יד עכו"ם באמצע שלא נסתלקת ידו לגמרי עכ"ל עש"ה ועיין תוס' פסחים דף וי"ו ע"א ד"ה התם וא"כ נוכל לומר הכא נמי סברא זו לחלק כן אליבא דמ"ד גל"מ כמ"ד דבאחריות יש חילוק בין אם הי' שלו מעיקרא לבין לא הי' שלו מעיקרא ומש"ה בשומר שקיבל אחריות לא הוי כשלו כלל. ובזה א"ש דלא תיקשי סוגית הש"ס דסנהדרין (קי"ב) דאף דבקדשים שחייב באחריותן סובר ר"ש דהוה כשלו הואיל דגל"מ כמ"ד ואפילו כשהוא בעיני' חשיב כשלו מ"מ בפקדונות של אחרים ביד אנשי עה"נ לא חשיב כשלהם הואיל דמעולם לא היתה שלהם וא"ש בזה מהא דר"פ המפקיד שהבאתי לעיל. ובזה א"ש ג"כ הא דקתני בתוספתא (פ"ד דב"ק) שור של הקדש הבעלים חייבין באחריותן הבעלים נוטלים את נזקו ונותנין את נזקו משום דגם כשהוא בעין ג"כ מיקרי של הבעלים לר"ש דסובר גל"מ כמ"ד וא"ש ג"כ הא דסובר ר"מ דהראשון ישנו בדין יום או יומים ואף דהוה גורם לממון אצל השני ור"מ סובר דגל"מ כמ"ד שאני התם דעוד לא הי' כלל של השני מעולם ורק דלאחר למ"ד יום יכנס לרשותו בכה"ג לא הוי עדיין כשלו אף למ"ד גל"מ כממון דמי. ובזה א"ש ג"כ הסוגיא דריש מס' פסחים (דף וי"ו) דא"ר בעירו חמירא דבני חילא כיון דאילו מגניב או מתביד ברשותייכו קיימי ובעי שלומי כדילכון דמי הניחא למ"ד דהגל"מ כממון אלא למ"ד לאו כמ"ד מא"ל שאני הכא דא"ק לא ימצא איכא דאמרי הניחא למ"ד לאו כממון היינו דאיצטרך לא ימצא אלא למ"ד כממון לא ימצא ל"ל איצטריך סד"א הואיל וכי איתא הדר בעיני' לאו ברשותי' קאי קמ"ל וה"פ דלישנא קמא הי' סובר דגם בקבלת אחריות לחודי' ג"כ אמרינן כמ"ד למ"ד דהגל"מ כממון ומש"ה קאמר דהניחא אי רבא ס"ל דהגל"מ כממון אלא למ"ד לאו כממון מא"ל ומשני הש"ס דגבי חמץ גלי קרא לא ימצא ולישנא בתרא קאמר הניחא למ"ד לאו כמ"ד היינו דאיצטריך קרא לא ימצא אלא למ"ד כממון ל"ל קרא דלא ימצא דהא הוה גורם לממון ומשני הש"ס דכי אמרינן דגורם לממון כממון אפילו כי עדיין הוא בעיני' הוא דוקא כי הי' החפץ מעיקרא שלו אבל אם לא הי' החפץ מעול שלו רק שהוא באחריותו בלבד לא מיקרי שלו כשהוא בעיני' וזה הוא הא דקאמר הש"ס איצטרך סד"א הואיל וכי איתא הדר בעיני' לאו ברשותי' קאי קמ"ל והכוונה דבשלמא אם הי' שלו מעיקרא ועתה אפילו כי איתא בעיני' ג"כ מיקרי שלו אבל אם לא הי' מעיקרא שלו כלל רק קבלת אחריות בלבד בודאי דלא מיקרי שלו כ"ז דאיתא בעיני' אפילו למ"ד דהגל"מ כמ"ד ויש לפרש עוד באופן אחר הסוגיא דפסחים שם אולם הכל הוא על אופן כזה וקצרתי. ועיין בצל"ח מ"ש לפרש הסוגי' שם בזה וג"כ כעין זה

ועפ"י האמור נוכל ליישב ג"כ דלא תקשה עלי מהא דב"ק לעיל (דף ע"א ע"ב) דקאמר רבא הב"ע כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר ור"מ סבר לה כר' יעקב וס"ל כר"ש סבר לה כר"י דאמר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעלים מוחזר וס"ל כר"ש דאמר דהגל"מ כמ"ד כו' ע"ש והרי מבואר התם דאף בשומר שלא הי' החפץ הזה מעולם שלו ורק שהוא שומר עליו וכשנאסר בהנאה הוה אצלו גורם לממון ואפ"ה מיקרי של השומר לר"ש דסובר גל"מ כמ"ד אף שהוא בעיני' עדיין ולשיטת הקצה"ח לא קשה דהתם שאני משום דכשנגנב תו ליתי' בעיני' מיקרי אלא שצ"ע הואיל דכשגנבה לא הי' עדיין של השומר ולא מיקרי וגונב מבית האיש וכמש"ל אלא דלדברי קשה יותר. אבל לפי האמור א"ש דנוכל לומר דהאי אוקימתא דרבא שם בב"ק (דף ע"א ע"ב) אזלא כלישנא קמא דרבא בפסחים דס"ל דאפילו כי לא הוי רק קבלת אחריות בלחודי' ומעולם לא הי' שלו כלל ג"כ סובר ר"ש דאפילו כי איתא בעיני' ג"כ כמ"ד הואיל דהוי גורם לממון וכמ"ד וי"ל בזה, והיותר נלע"ד בזה לומר דשאני התם הואיל דנעשה איסור הנאה ואין לשום אדם זכות בו כלל בכה"ג אפילו כי