אמרי הצבי ב קסו
Imrei haTzvi part 2 166 · אמרי הצבי ב · free full Hebrew text
Open in the reader →קרנא לא שייך האיבעי' תו כלל א"כ מה רצה הש"ס ליפשוט דקאמר ת"ש כו' וע"כ דהאיבעי' הוא היכא דליכא קרנא וא"כ קשה דהא ו לא שייך לומר דאי מודה מיפטר ולכאורה י"ל בזה טובא
(ב) והנלע"ד ניישב כל הקושיא הנ"ל בהקדם מה שלכאור' יש לדקדק בהא דקאמר הש"ס שם במס' שבועות דאיבעי' להו משביע עידי קנס מהו אליבא דראבר"ש לא תיבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרו מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואי רבנן דהכא כראבר"ש ס"ל דאמר דהגל"מ כממון דמי לא תיבעי לך כו' דלכאור' למה הוצרך הש"ס להעמיד באמצע האיבעי' זה ולומר אי ס"ל דהגל"מ כממון דמי או לא הגם דאי ס"ל כממון דמי לא תיבעי כלל דפשיטא דחייבין בשבועת העדות מ"מ מה זה שייכת באמצע האיבעי' בזה. והנראה בזה דהנה היכא דראובן תובע משמעון שגנב שורו שוה מנה וטבחו או מכרו ותובע ממנו ה' מאות ושמעון כפר בכולו וראובן תפס משמעון מאתים שלא בעדים דנאמן ראובן במיגו דלא תפסתי וא"צ להחזיר לשמעון מה שתפס ממנו כמו שהבאתי לעיל (על דף ע"ד) בסמוך בשם הראב"ד והרמב"ן ז"ל בספר הזכות ואם יחזור שמעון ויתפוס מראובן שלא בעדים ג"כ לא יצטרך שמעון להחזיר לראובן דהא שמעון טוען שלא גנב כלל מראובן וא"כ ראובן תפס ממנו שלא כדין כלל ונאמן שמעון שלא גנב כלל מראובן במיגו דאי בעי הי' טוען שלא תפסתי כלל והנה בכה"ג היכא דראובן תפס מאתים משמעון שלא בעדים דא"צ להחזיר ואם ראובן ישביע את העדים שיעידו לו ששמעון גנב ממנו שור שוה מנה וטבחו דנהי דאכתי על הקרן ג"כ יהי' יכול להשביעם דהא אף שהוא כבר תפס משמעון את הקרן וא"צ להחזירו מ"מ הלא עתה יכול שמעון לחזור ולתפוס ממנו ועתה שיעידו העדים לא יהי' יכול שמעון לתפוס ממנו בחזרה ולכאורה היל"ל דחייבים בשבועת העדות. אולם באמת זה לא הוי רק גורם לממון שלא יהי' יכול לחזור ולתפוס ממנו ותליא בפלוגתא אי גורם לממון כממון דמי מחייבי בשבועת העדות ואי גורם לממון לאו כממון דמי לא מחייבי בשבועת העדות. והנה לענין אי בכה"ג מיקרי מחייב עצמו במידי דהיינו אם ראובן תפס משמעון שלא בעדים דנאמן במגו אם שמעון יודה אח"כ בב"ד שגנב שור מראובן אי מהני הודאתו מי אמרינן הואיל דאינו מחייב עצמו עכשיו במידי שהרי ראובן כבר תפס משמעון כדי הקרן לא מהני הודאתו תו או דאמרינן הואיל דהי' מהני התפיסה שיתפוס שמעון אח"כ ממנו א"כ תו מהני הודאתו שלא יהי' יכול לחזור ולתפוס ממנו. ולכאורה נראה דבכה"ג שפיר מיקרי מחייב עצמו במידי דהא עיקר הטעם היכא דלא מחייב עצמו במידי דלא מהני הוא משום דהואיל דיודע שפטור מלשלם אם יודה מש"ה מודה ומש"ה בעינן שיתחייב א"ע במידי דאז חזינן דבאמת הודה וא"כ כל שמחייב א"ע במידי יהיה באיזה חיוב קטן שיהי' מיקרי תו מודה בקנס ופטור וא"כ ה"נ בכה"ג כל שבהודאתו נמשך לו איזה חיוב קטן שלא יהי' יכול לתפוס דהא תו לא יהי' נאמן במיגו דהא הודה שגנב ממנו תו אמרינן בי' מודה בקנס פטור וז"ב לענ"ד
ומעתה נוכל לומר דהא דקמבעי' להש"ס בשבועות (דף ל"ג) משביע עידי קנס מהו הוה הפי' גם היכא דאיכא ג"כ קרן וקנס ורק שתפס הניזק כדי הקרן ומשביע להעדים שיעידו לו שגנב וטבח ומכר דעתה מכח הקרן לחודי' לא היו חייבין העדים קרבן שבועה דהא מיירי שכבר תפס כנגד הקרן שתובע ממנו וא"כ לא שייכא שבועת העדות על הקרן ואי משום דהא מהני אם יחזור שמעון ויתפוס ממנו הא זה לא הוי רק גורם לממון ומש"ה קאמר הש"ס דאיבעי' לן אם רבנן דהכא כרבנן דהתם ס"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי וא"כ לא שייכא שבועת העדות על הקרן ורק דעיקר שבועת העדות הוא על הקנס ובזה שפיר קא מיבעי' אי אמרינן הואיל דאי בעי מודה ומיפטר דהא בכה"ג שפיר מיקרי מחייב א"ע במידי דהא כי יודה שמעון שגנב וטבח א"כ לא יהי' יכול לחזור ולתפוס מראובן מה שתפס ממנו ומהני הודאתו לחייב א"ע בזה ומיקרי שפיר מחייב א"ע במידי ובזה שפיר קמבעי' להו אי חייבי קרבן שבועה על הקנס. ובזה א"ש דלא תיקשי דר"י אדר"י דהא דקאמר ר"י דפלוגתא דר"א ור"ע הוא במשביע עידי קנס ור"ע סובר דמשביע עידי קנס פטור היינו בכה"ג שהי' ג"כ קרן ורק שתפס כבר כדי קרן ולא שייכא תו שבועת העדות על הקרן דהא תו לא הוי רק גורם לממון כמש"ל וס"ל דלאו כממון דמי וא"כ עיקר השבועה על הקנס הוא שתובע ממנו שישלם לו הקנס ופטור דהא אי יודה יפטר דהא יהיה מחייב א"ע במידי דהא תו לא יהי' יכול לחזור ולתפוס מראובן וכמש"ל. ונוכל לומר דבזה מיושב ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל במ"ש דמשביע עידי קנס פטור הלא בעינן שיתחייב א"ע במידי וא"כ אי ליכא כאן רק קנס לבד ולא קרן כלל וא"כ לא שייך לומר דאי מודה יפטר דהא לא מחייב א"ע במידי ואי איכא קרן ג"כ א"כ איכא חיוב שבועה על הקרן אבל לפי האמור א"ש דכוונת הרמב"ם ז"ל הוא בכה"ג היכא שכבר תפס כדי הקרן וכמש"ל. והא דבעי הש"ס למיפשט האיבעיא ממתני' דמשביע אני עליכם שתבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וח"נ והא ח"נ קנסא הוא וקשה דהא לא חייב א"ע במידי אבל לפי האמור א"ש דהא כל שחייב א"ע באיזה חיוב קטן יהי' איזה חיוב שיהי' מיקרי תו מחייב א"ע במידי וא"כ ה"נ הואיל דמהני אמירתו לענין זה שיהי' נעשה מועד אח"כ אם יגח עוד ב' פעמים תו מהני הודאתו לענין זה שיהי' מיקרי מודה בקנס ופטור ודוק. אח"כ ראיתי בנוב"י מהדו"ת חאהע"ז (סי' כ"ג) באמצע התשובה ד"ה ומה כתב שם הנוב"י ג"כ סברא זו עיי"ש
ובזה נלע"ד מה שיש להקשות לכאורה ע"ד רש"י ז"ל במס' מכות (דף ה' ע"א) בד"ה מ"ט דסובר רש"י דגם בחיוב מיתה אמרינן דאי מודה מיפטר כמו בכל מודה בקנס דעלמא ואי אתו עדים אח"כ פטור למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ולכאורה קשה דהא לא חייב עצמו במידי שוב ראיתי בספר ערוך לנר על מס' מכות שם העיר בזה. אבל לפי האמור א"ש דגם באם הודה שהרג לפלוני חייב עצמו במידי. שהרי בב"ק (דף מ"ג) איתא דיש דמים לבן חורין ועיין בהג"א (פ"ד דב"ק) שם שהקשה דאמאי ישלם הדמים הא קיי"ל דחייבי מיתות שוגגין פטורין מלשלם ותי' או דהוא לצי"ש א"נ אי תפס יעוש"ה וא"כ שפיר מחייב א"ע במידי וכבר כתבתי לעיל דכל דחייב א"ע במידי אפילו הוא דבר ק ג"כ מיקרי חייב א"ע במידי ולפי"ז יצא דכל דחייב א"ע במידי סובר רש"י דפטור ממיתה אי הודה אבל כי לא חייב א"ע בשום דבר אינו נפטר ממיתה בהודאתו ודוק
(ג) והנה גבי שלשים של עבד אם מודה בהקנס אם פטור או לא אי מיקרי מחייב א"ע במידי או לא ולכאור' לא מיפטר בהודאתו משום דלא חייב עצמו במידי ועיין במס' גיטין (דף מ"ב) איבעי' להו עבד שמכרו רבו לקנס מהו תיבעי לר"מ ע"כ ל"ק ר"מ אנא בפירות דקל דעבידי דאתא ודאי אבל הכא מי יימר דמינגח ואת"ל דמינגח ממה דמשלם דילמא מודה ומיפטר הרי מבואר דמהני הודאתו לפטור אף כי לא חייב א"ע במידי ועיין בשעה"מ (פ"ד מהל' עבדים הי"ז) שכתב דסוגית הש"ס דגיטין אזלא אליבא דר"ה ור"ח דלא ס"ל לחלק בהכי ודלא כהילכתא אלא שהקשה בזה מהא דכתב הה"מ (פכ"ג מהל' מכירה ה"ג) וז"ל וכבר דקדקו המפרשים למה אינו מכור הגוף לפירותיו ויש שתירצו דכיון דאיכא תרי מי יימר דמינגח ואת"ל דמינגח דילמא מודה ומיפטר אינו כגוף לפירותיו עכ"ל והדבר תמוה דלמאי דקיי"ל כרב המנונא וכר' יוחנן אפילו מודה נמי לא מיפטר כיון דפוטר עצמו מכלום ועיי"ש מ"ש לתרץ בזה. ולעד"נ דנוכל לומר דמודה בקנס בשלשים של עבד פטור משום דאכתי מחייב א"ע במידי שהרי נהי דשלשים של עבד קנס הוא משום דבין אי שוה העבד מאה מנה ובין אם אינו שוה אלא דינר נתנה תורה קצבה לשלם שלשים סלעים אבל כי מיפטר מהקנס מטעם הודאתו עכ"פ חייב לשלם להאדון דמי שויו של העבד שהרי היו דמיו שוים דבר מה ואפילו להסוברים דאין דמים לבן חורין אבל העבד הוא כשורו וחמורו וא"כ כי הודה ששורו נגח לעבדו של חבירו הרי מחייב א"ע לשלם להאדון דמי העבד עכ"פ. ומה דקאמר הש"ס בגיטין (מ"ב שם) דאיכא תרי מי יימר דילמא מודה ומיפטר התם לא מכר רק הדמי שלשים של העבד ואם יודה ויפטר לא יצטרך ליתן כלל השלשים סלעים ומש"ה שפיר אמרינן דאיכא תרי מי יימר ונוכל לומר עוד דאפילו בדמי שויו של העבד שישלם הבעל השור ג"כ לא זכה בי'