אמרי הצבי ב קסה

הפוסקים דין זה דמודה בקנס פטור אפילו לצי"ש ונדחק שם לחלק בין שחרור הואיל דאיכא מ"ע דלעולם בהם תעבודו הוא דפטור לצי"ש אבל בשאר קנסות חייב בבא לצי"ש וכתב בעצמו דבסוגיין שם מוכח דאין לחלק ע"ש. והנה הרשב"א ז"ל באמת הביא לה להירושלמי הנ"ל ולפי האמור בשיטת הראב"ד והרמב"ן בודאי חייב לצי"ש בכל הקנסות לבד ביוצא בשן ועין וכמש"ל ודוק

ולפי ההצעה הזאת נוכל ליישב קושית הש"כ על הסמ"ע בחו"מ (סי' א' ס"ק י"ח) וז"ל וגם סתם המחבר ולא כתב דאם הודה בקנס לא מהני לי' התפיסה משום דקיי"ל כהרמב"ן דבזה"ז לא מיפטר בהודאתו ואפילו לא באו עדים וכדבריו סתם הטור לקמן (סי' שמ"ח) ע"ש עכ"ל ועיין בש"כ שם (ס"ק ט"ז) כתב ג"כ כן אלא שבש"כ יו"ד (סי' רס"ז ס"ק נ"ב) הביא דברי הסמ"ע הנ"ל והקשה עליו מסוגיא דידן דמה מהני שאין לו עדים שהפיל שינו הלא אפילו אם לא באו העדים כלל ג"כ יתחייב מכח הודאתו כיון דלא הודה לפני הב"ד ודחה מכח קושיא זו דברי הסמ"ע הנ"ל ע"ש אבל לפי המבואר א"ש דהסמ"ע לא כתב לדינו אלא בכל קנסות דעלמא אבל בקנס דיוצא בשן ועין מודה הסמ"ע הואיל דבעינן גט שחרור וכל זמן שלא נתן לו הגט שחרור ליכא שום חיוב עליו כלל וא"כ ממילא אסור לשחררו וכמש"ל וא"כ שפיר קאמר לי' ר"י שאין לך עדים. ולפי"ז בהודה האדון וליכא עדים לא מהני כלל הודאתו ומ"ש הרמ"א ביו"ד שם וה"ה אם הודה מעצמו היינו ע"כ כי באו עדים אח"כ וכמו שמפרש הש"כ שם דברי הרמ"א ובזה הדין עם הש"כ אבל בשאר קנסות שפיר נוכל לומר כשיטת הסמ"ע ודוק היטב בכל הנ"ל

(ו) והנה ראיתי בקצה"ח (סי' א' סק"ו) הביא דברי הסמ"ע והש"כ הנ"ל שהביא ראי' דלא מהני הודאתו בזה"ז לחייבו היכא דליכא עדים מהא דפ"ק דב"מ (דף ג') דיליף העדאת עדים לחיוב שבועה מק"ו מפיו ומה פיו שאינו מחייבו קנס מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו קנס אינו דין שמחייבין אותו שבועה ואם נימא דפיו נמי מחייבו קנס אלא דכשמודה בב"ד מומחין מיפטר משום מודה בקנס א"כ מאי אולמא דעדים מפיו הא פיו נמי מחייבו קנס היכא דלא מיפטר משום מודה בקנס והיכא דמיפטר משום מודה בקנס גם העדים שיבואו אח"כ לא מהני דהא מיפטר כבר מטעם מודה בקנס וא"כ הא דפיו אין מחייבו קנס לאו משום קלותא דפיו אלא אדרבא מהני לי' פיו לחייבו קנס במקום דאינו פוטר בהודאה בפני ב"ד מומחין אפילו אתו עדים אח"כ וא"כ עדים לא חמירי יותר ע"ש בקצה"ח ולע"ד לא זכיתי להבין כלל דהא נהי דאמרינן דמהני הודאת פיו בזה"ז אטו מהני לתשלומין שיהי' מחויב לשלם ורק לענין דמהני תפיסה דבזה"ז ליכא חיובא כלל שהב"ד יחייבו אותו לשלם ובמקום סמוכין הרי פיו פוטרו מטעם הודאה בקנס וכשלא הודה בפני ב"ד סמוכין רק בפני עדים אז מהני שפיר תפיסה אפילו בזמן דאיכא סמוכין הואיל דבאמת איכא חיובא עליו וכמו שבארתי לעיל אבל מ"מ אין הב"ד מחייבין אותו לשלם בהדיא ורק דתפיסה מהני וא"כ שפיר עביד הק"ו דמה פיו שאינו מחייבו קנס והיינו שאינו מחייבו שהב"ד יחייבוהו לשלם בהדיא אפ"ה מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו קנס שיחייבוהו הב"ד בהדיא לשלם אינו דין שמחייבין אותו שבועה וז"פ לע"ד

[קטז] (א) דף ע"ה ע"א א"ר המנונא מסתברא מילתי' דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן כו' ע"ש בסוגיא דגם ר"ח ב"א אר"י סובר כן דבעינן דוקא דמחייב עצמו במידי אד פטור מודה בקנס וגם רב אשי סובר כן ועיין ברמב"ם (בפ"ג מהל' גניבה ה"ח וה"ט) שפוסק דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור וכרב ופוסק כרב המנונא וכר"י דבעינן דוקא היכא דמחייב עצמו במידי בהודאתו אז פטור מודה בקנס ואח"כ באו עדים ועיין במלמ"ל שם (ה"ח) האריך בביאור הסוגיא ותמה תמיה רבתי מהא דאיתא במס' שבועות (דף ל"ג) איבעי' להו משביע עדי קנס כו' ת"ש משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וח"נ והא ח"נ קנסא כו' בח"נ צרורות דהילכתא גמירי לה דממונא הוא ע"ש כל הסוגיא והקשה המלמ"ל דהאיך בעי הש"ס למיפשט ממתני' דח"נ הלא בח"נ לא חייב עצמו במידי ולא מהני לפטור דהא אי מודה יהי' פטור לגמרי אם נימא דמודה בקנס גם בכה"ג פטור ובאמת לא אמרינן דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אלא אי חייב עצמו במידי בהודאתו ונדחק המלמ"ל לומר דאליבא דרב הוא דאמרינן להאי סברא דבעינן שיהי' חייב עצמו במידי אבל לשמואל דסובר להלכה כראבר"ש דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ורבנן ס"ל דפטור ואליבא דשמואל סברי רבנן דלעולם פטור מודה בקנס אפילו כי לא חייב עצמו במידי וסוגיא דשבועות אזלא אליבא דשמואל ע"ש במלמ"ל. והנה באמת דבריו דחוקים למאד דמדוע ישתנה הדין אליבא דשמואל אליבא דרבנן מלרב אליבא דרבנן ואדרבא יותר יש סברא לומר דלשמואל אליבא דרבנן בודאי דבעינן דיהי' מחייב עצמו במידי בהודאתו ואז פטור ויותר הי"ל לתרץ דהסוגיא דשבועות אזלא כר"ה ור"ח דס"ל דמודה בקנס פטור לעולם אפילו כי לא חייב עצמו במידי בהודאתו. אלא שהמלמ"ל בעצמו הקשה דברי הרמב"ם אהדדי (דבפ"ג מהל' גניבה) סובר דדוקא היכא דחייב עצמו במידי אז פטור מודה בקנס ואח"כ באו עדים ואילו (בפ"ט מהל' שבועות ה"ד) וכן המשביע עדי קנס וכפרו פטורין משבועת העדות מפני שאם קדם הנתבע והודה בקנס יפטר מלשלם ואעפ"י שבאו העדים אח"כ והעידו נמצאו העדים לא חייבו זה בעדותן לבדה אלא עדותן עם כפירת הנתבע היא המחייבת אותן והואיל ואם הודה לא תועיל עדותן אם כפרו בה ונשבעו פטורין עכ"ל וא"כ קשה דהא בקנס בעינן דוקא שיחייב עצמו במידי ואז פטור מודה בקנס והרמב"ם כתב בסתמא דמשביע עדי קנס פטורין וגם י"ל דאם נימא דכוונת הרמב"ם הוא היכא דהוה ג"כ קרן בהדי' דאז אם יהי' מודה יחייב א"ע בקרן וא"כ בכה"ג מודה בקנס פטור וא"כ תו ליכא קרבן שבועה בשבועת העדות א"כ קשה דהא ליחייבו קרבן שבועה על הקרן ועיין במלמ"ל הניח בצ"ע. ולכאורה י"ל דיש חילוק בין קנס דגניבה לשאר קנסות דבקנס דגניבה בעינן דוקא שיתחייב עצמו במידי ואז פטור מודה בקנס אבל במודה בשאר קנסות שפיר פטור אפילו כי לא חייב עצמו במידי וכ"כ בשמ"ק כאן בסוגיין בד"ה ולענין פסק הלכה בסה"ד וז"ל ויש חולקים בזו שלא לומר טעם זה אלא בגניבה ולמדוה ממה שלא השיבו כן במה שהוקשו על רב ממעשה הנזכר בר"ג במה שבא בסוגיא זו וכן ממה שפסקנו כן בפ"א בענין פלגא נזקא עכ"ל. ולכאורה אינו מובן כלל לפי"ז דא"כ במה אמר רבא קפחתינהו לסבי דב"ר בין לפירוש הזה אם נימא דקאי על ר"ה ור"ח בין אם נימא דקאי על רב המנונא ג"כ קשה דהא רב המנונא נקיט לדינו אלא אגניבה ולכאור' י"ל בזה שוב ראיתי ביש"ש בפירקין (סי' כ"ו) האריך גם בדברי הרמב"ם מה דפסק (בפ"ט מהל' שבועות) והוא כקושית המלמ"ל הנ"ל והיש"ש כתב ג"כ לחלק כן בין מודה בקנס דגניבה למודה בשאר קנסות יעוש"ה, ויש להוסיף עוד ולהקשות דהא בסוגיין קאמר רחב"א אר"י ג"כ כרב המנונא דבעינן דוקא שיתחייב א"ע במידי ואז פטור מודה בקנס ואילו במס' שבועות (דף ל"ד) קאמר ר' יוחנן שם דר"א ור"ע פליגי במשביע עידי קנס דר"ע פוטר ור"א מחייב וא"כ פסקינן כר"ע דפטורין וא"כ תיקשי דר' יוחנן אדר"י דהא עיקר הטעם דמשביע עידי קנס פטורין הוא משום דהואיל דאי מודה יפטור והלא בעינן דוקא שיתחייב א"ע במידי ואי מיירי דאיכא ג"כ קרן ומחייב א"ע בקרן א"כ יחייבו העדים קרבן שבועה על הקרן כמו דמשני הש"ס על הא דקתני במתני' אנסת ופתית את בתי דחייבו קרבן שבועה משום בושת ופגם דהוה ממון וה"נ דכוותי' ולכאורה י"ל בזה וראיתי בשעה"מ שהעיר בזה ובדברי המלמ"ל הנ"ל האריך מאד והביא ג"כ דברי השמ"ק והיש"ש הנ"ל והרבה כוונתי לדבריו ג"כ יעוש"ה. והנני מוסיף עוד להקשות מיד בתחילת הסוגיא שם בשבועות (ל"ג ע"א) דקמבעי' להש"ס משביע עידי קנס אי חייבי קרבן הואיל דאי מודה מיפטר דממנ"פ במאי קא מיירי אי מיירי דליכא רק קנס לחודי' וליכא קרנא כלל א"כ לא שייך אי מודה מיפטר דהא היכא דלא מחייב א"ע במידי לא מיפטר בהודאה כלל ואי מיירי דאיכא קרנא ג"כ ובכה"ג אי מודה מיפטר הואיל דמחייב א"ע בקרנא א"כ ליחייבו העדים השבועה משום קרנא כדקאמר הש"ס לקמן שם דחייבי משום בושת ופגם ודוחק לומר דבתחילת הסוגיא אכתי לא עלה ע"ד המקשן סברא זו א"כ לבסוף דמסיק הש"ס דהא דמחייבי שבועה על בושת ופגם הוה א"כ כבר איפשטא האיבעי' דמשביע עידי קנס חייבי משום קרנא ודוקא היכא דאיכא קרנא והיכא דליכא