אמרי הצבי ב קסא

הואיל דנתבטל הגמ"ד ורק לענין זה מהני ההזמה להלקותן על הלאו דלא תענה דגלי קרא היכא דאיכא הזמה לוקין על הלאו דלא תענה ולא הוה תו לאו שנלאמב"ד דהא הואיל דבא הרוג ברגליו נתבטל הגמ"ד לענין זה דלא נעביד בהו תו דין הזמה להרגם וכמש"ל

וכתב הסמ"ג עוד כדמוכח במרובה גבי עדים שהוכחשו בנפש ולבסוף הוזמו דלמ"ד אין נהרגין לוקין אע"ג דבעלמא ניתן לאו דלא תענה לאמב"ד היכא דהוזמו תחילה הואיל וכאן אינו ניתן לאזהרת מב"ד היכא דלא הוזמו לוקין עליו. וכוונתו הואיל דחזינן דרצה הש"ס לפשוט דר"א אמר אין נהרגין הואיל דסובר עדים שהוכחשו בנפש לוקין אע"ג דבעלמא ניתן לאזהרת מב"ד היכא דהוזמו תחילה מ"מ הואיל דכאן שהוכחשו ולא הוזמו לוקין וכוונתו היכא דלא הוזמו תחילה רק הוכחשו תחילה ואפילו אם אח"כ הוזמו מ"מ לוקין כיון שלא נעביד עכשיו בהו דין הזמה תו לוקין על הלאו דלא תענה והיינו או משום דסובר ר"א לשאב"מ לוקין עליו או דמיירי שהוזמו לאח"כ דלוקין על ההכחשה ולא מיקרי תו לאו שניתן לאמב"ד כיון שא"א תו לבוא לידי חיוב מב"ד וה"ה לדידן דפסקינן הכחשה תחילת הזמה וכשהוכחשו ולבסוף הוזמו נהרגין ואין לוקין מ"מ זה דוקא בהכחשה דתו"ת אבל באם הוכחשו ע"י שבא הרוג ברגליו דבכה"ג לכ"ע דלא שייכא בהו הזמה אח"כ שיהיו נהרגין העדים אפילו כי הוזמו אח"כ וא"כ לא מיקרי תו לאו שנלאמב"ד ולוקין העדים על לאו דלא תענה ומשום והי' אם בן ודוקא כי הוזמו אח"כ משום דוהי' אם בן לא קאי אלא בהוזמו דוקא וגזה"כ הוא וכדמשני אביי לפי מה שפירשתי לעיל ולמ"ד לשאב"מ לוקין מיירי אפילו כי לא הוזמו אח"כ ולדידן דפסקינן לשאב"מ אין לוקין בעינן דוקא כי הוזמו אחר שבא ההרוג ברגליו ואז לוקין על ההכחשה ודין הזמה לעשות בהם כאשר זמם להרגם לא עבדינן בהו תו אם בא ההרוג ברגליו והוא דין חדש לסברת הסמ"ג הנ"ל ומובן היטב דברי הסמ"ג בזה. ידעתי גם ידעתי כי נדחקתי בפי' הסמ"ג לכתוב דין חדש אבל ההכרח אלצני לזה כי לא מצאתי שום פירוש אפילו פירוש המלות וכל מי שיבאר דברי הסמ"ג כפשוטו הנני מוכן לקבל ממנו הפירוש

[קיג] שם לוקין תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני כו' ולכאורה י"ל לסברת הריב"ש דסובר דהא דאמרינן דהזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהו הוי אמרינן דהעדים הניזומים נפסלו עיין בריב"ש (סי' רס"ו) וא"כ אמאי לא משני הש"ס דהא דאר"א עדים שהוכחשו בנפש לוקין היינו היכא דהוזמו שלא בפניהם דהוי הכחשה ולוקין העדים ול"ק תו תו"ת נינהו דהא באמת הזמה הוי וחזינן דנפסלין הכת הראשונה ולוקין ג"כ וניחא יותר לאוקמי הא דאר"א בכה"ג מלאוקמי דוקא בבא הרוג ברגליו ולכאורה י"ל בזה. ונוכל לומר דמכאן ראי' לשיטת הש"ך בחו"מ (סי' ל"ח) שכתב דאפילו לדברי הריב"ש נ"ל ברור שא"י לפוסלם שלא בפניהם לשבועה אפילו בגזלנות דשבועה הוא נוגע להם עצמם ואין מחייבין לאדם שלא בפניו משא"כ לעדות דמה להם בכך שפסולים להעיד עכ"ל וא"כ מכ"ש דאין מחויבים מלקות אם הוזמו שלא בפניהם ולכאורה הוא ראי' לשיטת הש"ך הנ"ל ונוכל לומר עוד יותר דאפילו אם נימא דנפסלים גם לשבועה אם הוזמו שלא בפניהם מ"מ לענין שיהיו לוקין בודאי דבעינן דוקא בפניהם ומש"ה הוכרח הש"ס לתרץ בבא הרוג ברגליו וי"ל בזה

[קיד] שם בתוד"ה הוה לי' לאו שניתן לאמב"ד ותימא לר"י דבכל גמרא משמע אפילו התרו בו למלקות ולא למיתה דאע"ג שלעולם לא יבוא לידי חיוב מיתה כיון שלא התרו בו למיתה חשיב לאו שנלאמב"ד כו' ועיין עוד שכתבו באה"ד וכי פריך התם [במס' מכות ב'] דת"ל מלא תענה פי' ולמ"ל קרא דוהי' אם בן ומשני משום דהו"ל לאו שאב"מ הוה מצי לשנויי דהוה לאו שנלאמב"ד כה"ג בעלמא לא לקי אלא דבעי לשנויי לכ"ע אפילו אליבא דר"מ כו' וראיתי בפ"י ועל מס' מכות (דף ד' ע"ב) בתוד"ה ורבנן שהוקשו התוס' שם ג"כ קושיא השני' הנ"ל שהוקשו בתוס' כאן וכתב הפ"י לתרץ זה ז"ל דהא דקיי"ל בעלמא לאו שנלאמב"ד אין לוקין ולאו שניתן לכרת לוקין הא מסקינן לקמן בר"פ אלו הן הלוקין היינו משום דמב"ד בעי התראה וכרת לא בעי התראה וא"כ הכא בעדים זוממין דלא בעינן התראה ולא שייך נמי גבי התראה כדאיתא בפ' אלו נערות וכמ"ש התוס' שם א"כ לא שייך הך מילתא דלאו שניתן לאזהרת מב"ד בכה"ג ואפ"ה פריך הש"ס [במכות ד' ע"ב] שפיר ור"מ אזהרה לעדים זוממין מנ"ל דאע"ג דלא בעי התראה מ"מ אזהרה כל דהו מיהא בעינן כדי שידעו העדים עצמן שיש בהם איסור לאו עכ"ל הפ"י. והנה לכאור' דברי הפ"י צריכין ביאור דהא בסוגיא דידן כאן דקאמר הש"ס דע"כ ר"א סובר דעדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו אין נהרגין מדחזינן דסובר דעדים שהוכחשו בנפש לוקין וא"א נהרגין הו"ל לאו שנלאמב"ד ואמאי לוקין כו' והלא גם הכא הוה לענין עדים זוממין שאינן צריכין התראה וה"ה אם הוכחשו שיהיו לוקין ג"כ א"צ התראה ולוקין אף בלי התראה וא"כ מאי קאמר הש"ס דהוה לאו שנלאמב"ד הא א"צ התראה כלל ולכאורה י"ל בזה. מיהו י"ל בזה דכוונת הש"ס הוא דהא היאך ילקו העדים הלא אם יבואו עדים אחרים אח"כ ויזימו להכת הראשונה ונדון בהם דין הזמה וא"כ איך לוקין עכשיו העדים הלא לא עבדינן בהו תרתי מלקות ומיתה אע"כ דסובר ר"א אין נהרגין ואכתי י"ל בזה. ולכאור' הי' נ"ל די"ל דאפילו אם נימא דעדים זוממין א"צ התראה וכדמסיק אביי בכתובות (ל"ג ע"א) מי איכא מידי דאינהו בעי קטיל בלא התראה ואינהו בעי התראה כו' וא"כ גם אזהרה לא צריכי כמ"ש הפ"י מ"מ דוקא לענין היכא דעבדינן בהו כאשר זמם משא"כ בעדים שהוכחשו בנפש דהוא רק לענין מלקות שפיר צריכין התראה ובלא התראה אין לוקין וא"כ בעדים שהוכחשו בנפש דיהיו לוקין הוא דוקא היכא דאתרו בהו. ובזה הי' ניחא ג"כ הא דקאמר במכות (ד') ור"מ אזהרה לעדים זוממין מנ"ל היינו היכא דליכא למעבד בהו כאשר זמם רק דלוקין משום לא תענה וא"כ הי' ניחא דברי הפ"י דל"ק בפשיטות מסוגיא דידן ודוק

והנה לפי"ד הפ"י הנ"ל מיושב ג"כ קושיא הראשונה של התוס' שהוקשו דבכל גמ' משמע אפילו התרו בו למלקות ולא למיתה אע"ג שלעולם לא יבא לידי מיתה ג"כ אין נהרגין אבל לפי"ד הפ"י א"ש הואיל דהכא גבי עדים דלא בעינן התראה לוקין בכה"ג ורק אם יוכל לבא לידי חיוב מיתה ג"כ אם יזומו אח"כ בכה"ג לא הו"ל להלקותן דתרתי לא עבדינן בהו אבל אם אמרינן דהכחשה לאו תחילת הזמה היא ולא אתיא תו לידי חיוב מיתה לעולם בכה"ג שפיר לוקין העדים ודוקא בעדים דלא בעו התראה

וראיתי בספר ערוך לנר ע"מ מכות שם שתמה ע"ד הפ"י הנ"ל דודאי האי התראה שנאמר גבי כרת כוונת הגמ' לא התראת עדים אלא אזהרת הכתוב וכמ"ש הריטב"א וכן מוכח ממה דהוצרך להוכיח מפסח ומילה כו' אע"כ דכוונת הגמ' כיון דלא ענש הכתוב מיתת ב"ד אא"כ הזהיר א"כ צריך הלאו לאזהרה ולא למלקות ובכרת ל"צ כו' אבל לא תלי בהתראת עדים וא"כ בעדים זוממין דאמרינן הכא דצריך אזהרה אע"ג דלא צריך התראה שפיר הוקשו התוס' דלא לילקי אלא תענה כיון דצריך לאמב"ד ודברי פ"י תמוהין עכ"ד העל"נ ז"ל ולכאור' יפה תמה בזה. ולהצדיק דברי הפ"י נלע"ד דכוונת הפ"י ז"ל הוא דהא דאמרינן אין לוקין על לאו שנלאמב"ד הוא הואיל דצריכין להתרות בהעובר העבירה שלא יעבור על לאו זה הכתוב בתורה ואם יעבור עליו ילקה עליו דכל לאו הוא מלקות וזה הוא דוקא אם אינו נותן לאמב"ד אבל אם הוא ניתן לאמב"ד אמרינן דאין לוקין עליו הוא משום דלאו זה ניתן למיתה ולא למלקות וא"כ איך ילקה על לאו זה הלא אם יתרו בו מחמת אותו הלאו יוכל להשיב דלאו זה לא ניתן למלקות והנה זה דוקא בדבר הצריך התראה אבל בעדים זוממין דא"צ התראה א"כ שפיר מלקין אותו על לאו זה כנלע"ד להצדיק דברי הפ"י ואכתי צ"ע בזה. אולם מלשון רש"י ז"ל במס' מכות (י"ג ע"ב) ד"ה אין לוקין עליו לא משמע כן שכתב וז"ל כשהותרו בו מלקות בלא מיתה לפי שלא ניתן לאו זה לאזהרת עונש מלקות כשאר לאוין שהרי הוצרך להזהירו שאל"כ לא היה יכול לחייבו מיתה עכ"ל הרי מפורש בדברי רש"י ז"ל דהטעם הוא לפי שלא ניתן על עיקר האזהרה לעונש מלקות ולא מכח ההתראה וי"ל בזה: