אמרי הצבי ב טז

מותרים. ביאור בזה הענין דברי הרמב"ם (בפ"ה מהל' נ"מ ה"ג)

פא ע"ב אות קנו. בענין אי הביזה והשלל במלחמה היה הפקר או שהיו כל השבטים שותפים. מבאר דמחולקים בזה הרא"ש ב"מ פ"ב (סי' ט') עם רש"י כאן

פא ע"ב אות קנז. בענין אי מותר ליטול צרור מהגדר או דוקא מהשדה. וישוב לקושית המג"א (סי' שי"ב סק"ד) על הטור שם מגמ' זו

פא ע"ב אות קנח. בדברי רש"י כאן שביאר קושית הש"ס דאם נימא דמת מצוה קנה מקומו למה לא יוכל בעל השדה לעכב מלפנות ובמסכת עירובין (י"ז) פי' רש"י משום דאם נימא דקנה מקומו למה מותר לפנותו

פא ע"ב אות קנט. בדברי הראב"ד שפי' הא דתועה בין הכרמים דמפסל ועולה דעכ"פ צריך לשלם. ומעורר אי תועה בין הכרמים מיקרי פ"נ. סברא דזה היה תקנת יהושע דגם זה נחשב כפ"נ. וישוב בזה קושית הרשב"א על הראב"ד הנ"ל. ומבאר עוד דמסוגיא זו הוה ראיה להראב"ד הנ"ל

פא ע"ב אות קס. ישוב לקושית הפרישה חו"מ (סי' רע"ד סק"א) על הא דר"י בשריב"ב כאן מתחיל בתנאי ב"ד ומסיים שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ. סברא דתקנת יהושע היה שהב"ד יהיו יכולים לתקן תקנה שיראו בעיניהם וביאור הגמ' בזה

פב ע"א אות קסא. ביאור התקנה דאכילת שום בע"ש. [אק"א] ישוב לקושית הפלפל"ח על הרא"ש שהביא הקרא דושמרו ב"י ובגמ' הביאו הקרא דאשר פריו. וגם בהא שכתב הרא"ש דגם הבנות בכלל חיוב עונה הם [אק"ב] בדברי השו"ע או"ח (סי' ר"פ). ובדברי הספר מעשה רב בענין זה

פב ע"ב אות קסב. בענין הא דאין הבית חלוט בירושלים. [אק"א] ביאור השיטות אי רק אין חלוט בה אבל המכירה חלה או דגם המכירה לא חלה. [אק"ב] הערה כיון דקיי"ל אין משכירין בתים בירושלים למה חל המכירה. וגם מעורר דלמה באמת אין משכירין, [אק"ג] ביאור הדבר דנהי דהקרקע בירושלים לא נתחלקה לשבטים אבל הבית היה של הבעלים והא דאין משכירין הוה רק מטעם תקנה. [אק"ד] מביא מכאן ראיה לשיטת הש"כ חו"מ (סי' צ"ה סק"ח) דבבית גמור תלוש ולבסוף חברו כקרקע דמי. [אק"ה] הערה לשיטת הרמ"א (שם) בדעת הבעה"ע דגם בבית לא הוי כמחובר א"כ תקשי להמפרשים הא דאין הבית חלוט היינו דהמכירה מהני ורק דיוצאה ביובל והלא מטלטלין לאו בני חזרה נינהו. סברא כיון דעכ"פ יש לכל אדם זכות בקרקע בירושלים תו מהני המכירה וחוזרת ביובל. [אק"ו] חילוק בזה בין ישראל דיש לו חלק בירושלים לבין כהן ולוי ושאר אנשים שאין להם חלק בא"י. [אק"ז] ישוב לקושית הט"א חגיגה (ג') דהיאך משכחת עבד משוחרר שיביא קרבן ראיה הא אין לו קרקע ומסתפק אי כהן ולוי וגר רשאים לבנות בית בירושלים הואיל דאין להם זכות בא"י. [אק"ח] בענין קנה קרקע ובנה עליה בית דקרקע חוזרת ביובל היאך הדין עם הבית

פב ע"ב אות קסג. ביאור דברי התוד"ה ואין. ישוב לקושית המהרש"א בזה

פב ע"ב אות קסד. בענין איסור סחורה במאכלות אסורות. [אק"א] אי הא דאין עושין סחורה בדברים האסורים אי הוי מה"ת וגם אם חלב נאסר לב"נ לפום ההו"א בש"ס בכורות (ו' ע"ב) דיש על חלב איסור אבמה"ח. [אק"ב] סברא דנהי דאסור לעשות סחורה בדברים טמאים מ"מ מחיים לא הוי איסור. ביאור בזה דברי הירושלמי בפרקין. וישוב בזה קושית התוד"ה לא ומבאר דאף אם נימא דגם מחיים איכא איסור מ"מ ליכא איסור תורה ורק מדרבנן אסור

פג ע"א אות קסה. ביאור הא דדרש רבי דוסתאי דמבירין ובנחה יאמר כו'

פרק שמיני

פג ע"ב אות א. בענין תשלומי חבלה. [אק"א] מפלפל בשיטת רש"י והרא"ש אי נישום כע"ע הנמכר או כע"כ וביאור שיטת רש"י דסובר דנישום כע"ע משום דההיזק הוא ברור עתה לפנינו שהיה יכול למכור א"ע עתה לע"ע משא"כ בע"כ דאינו יכול למכור א"ע. [אק"ב ג'] ישוב איזה קושית הב"ח חו"מ (סי' ת"כ ס"ק י"ז) על רש"י הנ"ל ומסתפק היכא דהנחבל הוא קטן דלא יכול למכור א"ע היאך שיימינן. ומפלפל בזה עפי"ד הקצה"ח (סי' רל"ה סק"ד) שהעלה דפעוטות מקחן מקח בעבדים מדרבנן. ומעורר עוד עפי"ד הגהות מלמ"ל על החינוך בדיני ע"ע. [אק"ד ה'] פלפול במגילה (כ"ג ע"ב) אי ע"ע איתקש לקרקע. ובדברי הש"כ ואו"ת (סי' צ"ה) בענין אי ב"ח איתקש לקרקע. וביאור דברי רש"י קידושין (ז) דאשה נחשבת כקרקע. והעלה דגם לרש"י ב"ח לא הוי כקרקע ובדברי הקצה"ח (סי' ת"כ סק"א). [אק"ו] ישוב לקושית התוס' מגילה (שם) על רש"י. סברא דנהי דשיטת רש"י הוא גבי חבלה דנישום כע"ע מ"מ בדמי עלי מודה רש"י דנישום כעבד כנעני. וחילוק בזה לבין דמי עלי לבין דמי פלוני עלי

פג ע"ב אות ב. הערה לשיטת ההג"א בפרק שור שנגח דו"ה דההורג לחבירו צריך לשלם דמיו להיורשים בבא לצי"ש. א"כ נימא דהקרא דולא תקחו כופר אתי לאשמעינן דפטור אף לצי"ש. ומעורר דגם להסוברים אין דמים לב"ח יתחייב בנזק עכ"פ על תחלת הכאה

פד ע"א אות ג. בענין טריפה שהרג. [אק"א] בדברי התורי"ד שהעלה דעדות שאאי"ל לא הוי אלא היכא שהמניעה הוא מכח הנידון אבל היכא שהמניעה הוא מכח העדים לא הוי עדות שאאי"ל. הערה ע"ז מסנהדרין (ע"ח). ובדברי הכ"מ בפ"כ מהל' עדות ה"ז) אם עדים העידו ונגמר הדין ואח"כ נודע שהי' טריפה אי נתבטל הגמ"ד. [אק"ב] ביאור הסוגיא דסנהדרין הנ"ל. [אק"ג] מסתפק להתורי"ד הנ"ל היכי שעידי טריפה העידו והוזמו אי נפטר הנידון דלא גרע מהכחשה עכ"פ. סברא דהתורי"ד סובר כהב"י (בס"ס ל"ג) דעידי טריפה הוי פסול הגוף וצ"ע על התורי"ד הנ"ל מסנהדרין (מ"א ע"א)

פד ע"ב אות ד. בענין נזק וצער אי הוי קנס. [אק"א ב'] פלפול ליישב דברי הרמב"ם (בפ"ה מה' חובל) דנזק וצער הוי קנסא שלא יקשה עליו מסוגיא דהכא. והעלה דזה תליא אי יש דמים לב"ח אז הוי נזק ממונא. אבל אי אין דמים לב"ח אמרינן דנזק הוי קנסא וישוב בזה ג"כ מב"ק (דף ד) בדברי הביאורי המהרש"ל על הסמ"ג עשין (מצוה ע') שנראה מדבריו דהא דנזק הוי קנסא הוא רק מדרבנן. [אק"ג] ביאור דברי הראב"ד (בפ"ה מה' חובל ה"ז) על מ"ש הרמב"ם שם דבושת דחייב היינו בשעה שהודה בפני ב"ד דביישו אז הוא דנתחייב. והערה בזה מדברי הרמב"ם (בפ"ב מהל' תשובה) בענין אי צריך לפרסם החטא בשעה ששב

פה ע"א אות ה. ביאור דברי רש"י ותוס' בארוכה בהא דאי לאו הקרא דחבורה היה משלם נזק בלחוד או צער בלחוד ובדברי המהרש"א כאן על תוד"ה לדמים: