אמרי הצבי ב טו

עפי"ד הרמ"א (סי' שמ"ח ס"ז) בראובן שראה לוי שגנב חפץ משמעון ובא החפץ לידו נעשה עלה שומר אבידה ומסתפק בנתנו גנב לבע"ח או לכהן אם נעשו שומרים להתחייב

עט ע"א אות קמה. בענין חיובא דכפל. [אק"א] בדברי הראב"ד בהשגות (בפ"ב מהל' גניבה הט"ז) וישוב לדברי הרמב"ם (שם) עפי"ד הקצה"ח (סי' שמ"ח סק"ד) דמש"ה כשנתנו הגנב להשומר לא אמרינן אשלד"ע כיון דהשומר בעי משיכה תו אמרינן מיגו דזכה לנפשו זכה נמי לחברו וכסברת רש"י ב"מ (ח') גבי שותפין שגנב א' לדעתו ולדעת חבירו והעלה דגם הרמב"ם ס"ל כן כשיטת רש"י בזה. ובענין היכא דהשומר הגביה אי חייב לשלם הכפל להבעלים או להגנב וחילוק בין ידע השומר לבין לא ידע השומר. [אק"ב] עוד ישוב לדברי הרמב"ם הנ"ל עפ"ד השמ"ק כאן שכתב דאם נימא דלא תיקנו משיכה בשומרין הי"ל להגנב להתחייב בכפל מיד בקבלת השמירה. בענין אי בעינן בגנב שיעשה מעשה קנין

עט ע"א אות קמו. הערה להסוברים דאם לא תקנו משיכה בשומרים מתחייב הגנב בכפל מיד בקבלת השמירה והלא הא דתקנו משיכה בשומרים הוי רק מדרבנן א"כ היאך יוכלו רבנן להפקיע חיובא דדו"ה דאורייתא. מחלק בין היכא דהגנב עשה מעשה שמחיוב מה"ת כפל לבין היכא שהוא לא עשה מעשה כלל

עט ע"א אות קמז. בענין היכא דהגניבה והמכירה חלין כאחד אי חייב דו"ה והוכחה מהתורי"ד דבקנין דרבנן מתחייב בדו"ה

עט ע"א אות קמח. הערה להסוברים דהאיבעיא אי תקנו משיכה בשומרים הוי לענין חזרה ומה"ת יכול לחזור ורק מדרבנן א"י לחזור א"כ יהיה נשמע דתקנתא דרבנן מחייב בדו"ה. ביאור הדבר עפי"ד הקצה"ח (סי' שמ"ח סק"ד) דחיובא דגנב הוא מטעם דהשומר זכה להתחייב ומגו דזכה לנפשיה זנ"ל. ומבאר עוד דממנ"פ מחיוב הגנב או מטעם קבלת השמירה או מטעם משיכת השומר. וישוב בזה הא דל"א הכא אשלד"ע

עט ע"א אות קמט. בענין שכירות מטלטלין אי נקנה בכסף. [אק"א] ישוב לקושית השעהמש"פ (סי' קצ"ח) בהא דשכירות מטלטלין נקנה בכסף משום דל"ש הגזירה דשמא יאמר נשרפו חיטך בעליה והלא במכר חצי חפץ ג"כ ל"ק בכספא אע"ג דל"ש האי גזירה חילוק בזה. ובדברי הגאון מוהרע"א ז"ל שהוכיח דהראב"ד סובר דשכירות מטלטלין ל"ק בכספא מהא דטוח"מ (סי' ש"י) בשכר לו חמור סתם ומת א"צ להעמיד לו חמור אחר. וסברא דנהי דקנין כסף מהני מ"מ דוקא על אותו חמור ולא על חמור אחר ומפלפל עוד בזה עפי"ד הפרישה (שם). [אק"ב] ישוב לקושית הגאון הנ"ל בזה מב"מ (ע"ט). [אק"ג] בענין אי ש"ש נתחייב בשמירה מיד בקבלת שכר השמירה. [אק"ד] בדברי המח"א בהל' שומרים (סי' ז') שכתב דדעת התוס' דאף דש"ח וש"ש נתחייבו מיד בקבלת השמירה מ"מ בשואל לא נתחייב אלא בשמשך. סברא דמ"מ חייב השואל בפשיעה וגניבה ואבידה עכ"פ דלא גרע מש"ח וש"ש

עט ע"ב אות קנ. מבאר אימתי נקרא גנב ואימתי נקרא גזלן. [אק"א] ביאור פלוגתת הרמב"ם והראב"ד (בפ"א מהל' גניבה ה"א) דפליגי בהחילוק שבין גנב וגזלן דלשיטת הרמב"ם הוי החילוק בין רבים ראו אותו שלקח לבין לא ראו אותו שלקח. ולשיטת הראב"ד הוי החילוק בין לקח לפני הבעלים לבין שלקח שלא בפני הבעלים. [אק"ב] ביאור דברי ה"ה (שם) שמחלק בדעת הרמב"ם דיש תרי לסטים מזוין. ובדברי התורי"ד דגנב מרה"ר ממקום דאיכא הרבה רואים מקרי גזלן ולא גנב. [אק"ג] ישוב לדברי הרמב"ם (בפ"ב מכל' גניבה הי"ז) מקושית הלח"מ שם. ובענין אי הנהגה בקול מקרי קנין בגנב להתחייב

פ ע"א אות קנא. בענין פק"נ. [אק"א] בדברי המאירי שבשמ"ק דמשום תקנת חכמים ופסידא דאחרים לא התירו אף בחולה שיב"ס ואם מותר להציל עצמו בממון חבירו ע"מ שישלם. [אק"ב] ביאור השיטות אי גונח הוי חולה שיב"ס. [אק"ג] בדברי היפה מראה בירושלמי סוטה (פ"ט ה"י) שתירץ ג' תירוצים שלא הותר לאותו חסיד הרפואה וגם אי רשאי להחמיר על עצמו ממדת חסידות במקום פק"נ

פ ע"א אות קנב. ביאור הא דהנודר לישא אשה בא"י אין מחייבין אותו ליקח מיד. [אק"א] הערה בדברי הרמב"ן בספר המצות (מצוה צ"ד) שהביא ראיה מכאן דבנדרי רשות ליכא בל תאחר דלמא שאני הכא דאדעתא דהכי נדר. ישוב לזה עפי"ד השמ"ק דהכא היה נדרי מצוה וביאור ראיות הרמב"ן ומביא ראיה מהמורי"ט ח"א (סי' קל"א) דסובר ג"כ דהכא הוי נדרי מצוה. [אק"ב] ראי' מכאן לדעת הרמב"ם דאם כפו אותו לקדש חלו הקידושין. וסברא לשיטת הרי"ף דס"ל דל"ה קידושין בכה"ג דיש חילוק בין כפו אותו על אשה מיוחדת שיקדשנה לבין שכפוהו לקדש אשה סתם. עוד חילוק דהיכא דהכפיה היה באופן שכבר היה מצווה לקדש אז חלין שפיר הקידושין

פ ע"ב אות קנג. בענין שבות בשבת [אק"א ב'] בענין כתב כותית אי אסור מה"ת בשבת. ומבאר השיטות באמירה לעכו"ם בשבת אי דוקא שבות דשבות מותר. וגם אי בכל המצות מותר או דוקא במילה. [אק"ג] הערה בהא דפסקינן ביו"ד (בסי' רע"ו ס"ב) דלצורך מצוה מותר אמירה לעכו"ם גם במלאכה דאורייתא. [אק"ד ה'] בענין אי יש לחלק בין היכא דהוא ברבים או לא. וגם אם יש לחלק בין צורך מצוה שהגוף נהנה או לא. [אק"ו ז' ח' ט'] פלפול עצום לבאר פלוגתת ר"א ור"ע במס' שבת (קל"ב) אי מכשירי מילה דוחה שבת ובדברי הירושלמי שבת (פי"ט ה"א). ומבאר דלר"ע דס"ל דמכשירי מילה אינן דוחין השבת הוא משום דלא הוה בעידנא. ובענין בעידנא אי הוי מה"ת או רק מדרבנן ומבאר בזה דברי הירושלמי סוכה (פ"ג ה"א) ובדברי הבה"ג דמותר לומר לעכו"ם לעשות סכין של מילה בשבת. [אק"י י"א] בענין אי מותר לומר לקטן להביא איזמל דרך רה"ר בשבת או שהוא יעשה איזמל. ופלפול בקושית הר"י אשכנזי דלמה מילה דחיא שבת לימול ע"י קטן. ובדברי ההגמ"י בשם מוהר"ם דבאיסור עשה לא הוזהרו גדולים על הקטנים ומותר ליספי' לקטן בידים. וגם מעורר בזה עפי"ד התוס' פסחים (פ"ט ע"א) דבמקום דאיכא חינוך מצוה שרי ליספי' לקטן איסור בידים

פא ע"א אות קנד. בענין תקנת יהושע. [אק"א] בקושית התוד"ה ומעין מע"ז (מ"ז) סברא דאף שתקנת יהושע היה שבני העיר מסתפקין מ"מ זה דוקא לאחר שאיבה אבל לא קודם שאיבה. וישוב בזה לדברי הרמב"ם (בפ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ז). [אק"ב] בדברי הרמב"ם (בפ"ה מהל' נ"מ ה"ג) ובדברי השמ"ק כאן בענין אי בני העיר יכולין למחות ביד אחרים להסתפק וגם אם בעל המעין יכול למחות ביד האחרים שבאו ברשות בני העיר

פא ע"ב אות קנה. בענין אי הבעלים מותרים לפרוס קלע ולעמוד הספינה. או דדוקא ברשת ובמכמורים