אמרי הצבי ב קנט

על ר"י ולכאורה י"ל בזה. ולכאורה הי' נלע"ד לומר פי' מושכל בסוגית הש"ס דידן והוא כי לעולם נוכל לומר דפלוגתא דאביי ורבא לעיל אם הכחשה תחילת הזמה או לאו תחילת הזמה היא זה דוקא באם הכחישום כת שניה דבכה"ג סובר רבא דלא נתבטל הגמ"ד למפרע ואביי סובר דנתבטל הגמ"ד למפרע אבל בבא הרוג ברגליו דניכר לכל העולם שהעדים הראשונים העידו בשקר בכה"ג שפיר אמרינן דנתבטל הגמ"ד למפרע ותו לא שייכא הזמה אח"כ וגם ר"י ור"א דפליגי בפלוגתא זו הוא דוקא באם הוכחשו ע"י עדים אבל לא בבא הרוג ברגליו תחילה ואח"כ הוזמו דבכה"ג לכ"ע לא שייכא הזמה תו והא דקא דייק הש"ס דר"א הוא דאמר אין נהרגין מדאר"א עדים שהוכחשו בנפש לוקין היינו מפרשין שהוכחשו מן עדים אחרים אבל לא בבא הרוג ברגליו וא"כ סובר ר"א דעדים שהוכחשו בנפש לוקין והיאך לוקין הא אם יבואו אח"כ עדים אחרים ויזימום יהיו נהרגין וא"כ הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו אע"כ דר"א סובר דעדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו אין נהרגין משום דסובר הכחשה לאו תחילת הזמה היא ופריך הש"ס לוקין והא הוי תרי ותרי ומשני אביי דמיירי דבא הרוג ברגליו ומש"ה לוקין העדים שהעידו וא"כ לפי"ז נדחה ג"כ הראיה דר"א סובר דעדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו אין נהרגין דלעולם נוכל לומר דר"א סובר דנהרגין ורק דוקא כי הוכחשו מסהדי אחריני דבזה סובר ר"א דלא נתבטל הגמ"ד למפרע הואיל דאכתי ספיקא הוא אבל בבא הרוג ברגליו תו לא שייכא הזמה אח"כ ואפילו מ"ד הכחשה תחלת הזמה היא ולא אמרינן דנתבטל הגמ"ד למפרע הוא דוקא כי הוכחשו מסהדי אחריני אבל בבא הרוג ברגליו שניכר לכל העולם שהי' הגמ"ד בטעות בכה"ג נתבטל הגמ"ד למפרע לגמרי ולא חלה אח"כ הזמה ואפילו אתו אח"כ עדים והזימום להעדים המעידים שהרגו ביום פלוני ג"כ לא עבדינן בהו דין הזמה ומש"ה סובר ר"א דעדים שהוכחשו בנפש לוקין והיינו הואיל דמיירי ע"כ שהוכחשו בבא הרוג ברגליו וא"כ נוכל לומר דר"א סובר דעדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו נהרגין ור"י סובר דאין נהרגין וא"כ נוכל לומר דאביי סובר כר' יוחנן כן הי' נוכל לפרש בכוונת הש"ס

אולם ראיתי כי רבינו הרמב"ם ז"ל מפרש הסוגיא כפשטה כי (בפי"ח מהל' עדות ה"ד) כ' ועדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו הרי אילו נהרגין או לוקין או משלמין מפני שהכחשה תחלת הזמה היא אלא שעדיין לא נגמרה (ובה"ו) כ' עידי נפשות שהוכחשו ולא הוזמו אפילו בא הנהרג ברגליו אינם לוקין מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו אבל ב"ד מכין אותו מכת מרדות כפי מה שיראו עכ"ל ועיין בכ"מ. והרי נשמע מדברי רבינו דאפילו כי בא הרוג ברגליו ג"כ שייכא הזמה אח"כ שהרי כתב דאינן לוקין מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואם לא הי' שייכא הזמה אחר שכבר בא ההרוג ברגליו א"כ הי"ל לומר דכשבא הרוג ברגליו לוקין העדים

(ג) אבל ראיתי דבר חידוש גדול בסמ"ג אשר לא זכיתי להבין דברי קדשו שכ' בעשין (מצוה ק"י) וז"ל ועדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו א"ר במרובה שנהרגין או לוקין אם העידו שעבר על לאו שלוקין עליו או משלמין ממון מפני שהכחשה תחלת הזמה היא אלא שעדיין לא נגמרה כו' עידי נפשות שהוכחשו ולא הוזמו אפילו בא הנהרג ברגליו אין לוקין על לאו דלא תענה מפני שאין בה מעשה אבל ב"ד מכין אותו מכת מרדות כפי מה שיראו אבל אם הוזמו לוקין עליו מוהיה אם בן הכות הרשע כדמוכח במרובה גבי עדים שהוכחשו בנפש ולבסוף הוזמו דלמ"ד אין נהרגין לוקין אע"ג דבעלמא ניתן לאו דלא תענה לאזהרת מיתת ב"ד היכא דהוזמו תחלה הואיל וכאן אינו ניתן לאזהרת מיתת ב"ד היכא דלא הוזמו לוקין עליו אעפ"י שבשאר לאוין שניתנים לאזהרת מיתת ב"ד אין אומרים כן אור"י דשאני לאו דלא תענה דגלי ביה קרא דניתן למלקות מוהי' אם בן הכות כאשר יתבאר עכ"ל הטהור, והנה המעיין היטב בסמ"ג יראה שנקיט גם בכאן סדר הרמב"ם (בפי"ח מהל' עדות) ורק הרבה שינויים יש בדבריו אשר מהראוי להתבונן בהם. הראשון במ"ש הסמ"ג דעידי נפשות שהוכחשו ולא הוזמו אפילו בא הנהרג ברגליו אין לוקין על לאו דלא תענה מפני שאין בו מעשה ומדוע לא קאמר הטעם מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כמ"ש הרמב"ם הטעם בזה וכן הוא מוכח הטעם הזה מן הגמ' דמ"ד הכחשה תחלת הזמה היא אין לוקין על לאו דלא תענה משום שניתן לאזהרת מיתת ב"ד והרי הסמ"ג בעצמו פוסק להלכה כרבא דעדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו נהרגין משום דהכחשה תחלת הזמה הוא. ועוד י"ל במ"ש הסמ"ג אח"ז אבל אם הוזמו לוקין עליו מוהי' אם בן הכות הרשע הלא לשיטת הסמ"ג דפוסק כרבא דהכחשה תחלת הזמה היא א"כ כשהוכחשו ואח"כ הוזמו נהרגין וכמ"ש הסמ"ג בעצמו לעיל ואיך סתר א"ע תוכ"ד מיני' וביה, וחשבתי לדחוק ולפרש כוונתו שכתב אבל אם הוזמו לוקין היינו בשאר דוכתי היכא דלא הוה ניתן לאזהרת מיתת ב"ד רק בשאר עדים זוממין לוקין אע"ג דלא תענה הו"ל לאו שאב"מ מ"מ גילה קרא דוהי' אם בן דלוקין וכדאיתא במס' מכות (דף ב' ע"ב) בהדיא, והנה מלבד שדוחק גדול לפרש כן דברי הסמ"ג דנימא דלא קאי למעלה רק הוא ענין בפ"ע אלא אף אם נסבול זה מדוע כתבו כאן ומה הביא ראיה ממרובה שכ' הלשון כדמוכח במרובה הלא הוא ש"ס מפורש במס' מכות (דף ב' ע"ב) וגם מה הוא ההוכחה מפרק מרובה. וע"כ צ"ל דכוונתו במ"ש אבל אם הוזמו לוקין עליו מוהי' אם בן הוא קאי למעלה וא"כ סותר א"ע לדבריו הראשונים שפוסק הלכה כרבא דהכחשה תחלת הזמה היא. ועוד י"ל במ"ש הסמ"ג הראי' לזה דאם הוזמו לוקין מהא דפרק מרובה דלמ"ד אין נהרגין לוקין אע"ג דבעלמא ניתן לאו דלא תענה לאזהרת מיתת ב"ד היכא דהוזמו תחלה הואיל וכאן אינו ניתן לאזהרת מב"ד היכא דלא הוזמו לוקין וא"כ חזינן דלוקין ומש"ה לדידן אם הוזמו לוקין מוהי' אם בן דברים הללו אינם מובנים כלל שהרי אדרבה הוא ראיה לסתור שהרי הש"ס הוא דקאמר זה למ"ד אין נהרגין משום דסובר הכחשה לאו תחילת הזמה היא אבל למ"ד נהרגין א"כ כי הוכחשו ואח"כ הוזמו נהרגין ואין לוקין כלל ועוד שלפי סוגית הש"ס למ"ד אין נהרגין לוקין על ההכחשה לבדה אף כי לא הוזמו כלל אח"כ וכן פירש"י בהדי' בד"ה עדים שהוכחשו בנפש ולא הוזמו ולמ"ד נהרגין בודאי דאינו לוקין כי לא הוזמו ומכ"ש כי הוזמו אח"כ דבודאי אינן לוקין אלא נהרגין ואף כי לא הוזמו אח"כ אלא רק הוכחשו בלבד ג"כ אין לוקין הואיל דהוה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אם יוזמו אח"כ כללו של דבר לא מצאתי כלל שום פתרון להבין פי' המלות של רבינו הסמ"ג ז"ל

(ד) ובכדי להבין קצת דברי קדשו עיינתי היטב בזה ונלע"ד לפתור קצת דבריו ז"ל ובהקדם יבואר במה שפשטות פי' הסוגיא הוא בהא דאר"א עדים שהוכחשו בנפש לוקין דהוה הפי' רק בהכחשה בלבד ובלא הזמה כלל וכן פירש"י מבואר כן שכן מפרש בד"ה ואס"ד לר"א אם הוזמו אח"כ נהרגין כי לא הוזמו אמאי לוקין עכ"ל מבואר דהפי' שהוכחשו בנפש היינו שלא הוזמו כלל אח"כ וכן מוכח מהא דפריך הש"ס אח"כ לוקין תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ולכאורה י"ל מדוע לא משני הש"ס דמיירי שהוכחשו ואח"כ הוזמו וא"כ נפסלו למפרע ומש"ה לוקין על ההכחשה והזמה לא שייכא בגווייהו הואיל דהוכחשו מעיקרא והכחשה לאו תחלת הזמה ומש"ה לוקין על ההכחשה ול"ק תרי ותרי נינהו שהרי חזינן עתה דהכת הראשונה פסולים שהרי הוזמו אח"כ ונפסלו למפרע ומש"ה לוקין על ההכחשה דהכא אביי מתרץ דמיירי בבא הרוג ברגליו ואמאי לא משני דמיירי שהוזמו אח"כ ולשיטתו דלמפרע הוא נפסל ומש"ה לוקין על ההכחשה אלא ע"כ דלשון שהוכחשו בנפש לוקין משמע דנא הי' הזמה כלל אחר זה ורק מכח ההכחשה לבדה לוקין ושפיר פריך הש"ס תרי ותרי נינהו

והנה לכאורה י"ל בהא דאר"א דעדים שהוכחשו בנפש לוקין ופירש"י לוקין משום לא תענה ואע"ג דלאו שאב"מ הוא הא מייתי בהדי' במס' מכות (דף ב':) דמלקות בעדים זוממין כתיב מוהצדיקו את הצדיק כו' עכ"ל ועיין במס' מכות (דף ד' ע"ב) בתוד"ה ורבנן מ"ש בזה. ולכאורה י"ל בדברי רש"י ז"ל דהא הש"ס קאמר לה לדרשא זו דוהצדיקו והי' אם בן על עדים זוממין דוקא דלוקין אבל על עדים שהוכחשו מנ"ל דלוקין מהאי קרא דלא תענה הלא הוה באמת לאו שאב"מ ודוקא בעדים זוממין גלי קרא דלוקין