אמרי הצבי ב קנו

לחירות בראשונה ומש"ה משלם לו על השני' אבל בהפיל שני שיניו כאחת דעל כל שן שהפיל י"ל הלא עדיין הי' עבד ובזה הוא דקא יצא לחירות ומש"ה לא משלם לו כלום. אלא דאכתי י"ל הלא דילמא הי' בזא"ז דהיינו ששן אחד נפל קודם לחבירו וכן בסימא שתי עיניו דילמא סימא עין אחת קודם לחברתה וא"כ אמאי אינו משלם לו על השני' וגם דהא א"א לצמצם ומכ"ש אם העבד טוען שהרגיש ששן אחד נפל קודם לחבירו או שעינו אחת נסמית קודם לחברתה דנהי דא"צ לשלם לו עכ"פ ליהני תפיסה אם יתפוס העבד ולכאורה י"ל בזה. מיהו י"ל דבאמת מהני תפיסה והתוספתא והירושלמי דפטרי בסימא שתי עיניו כאחת הוא מתשלומין שאין הב"ד מחייבין אותו בתשלומין אבל לעולם דנוכל לומר דתפיסה מהני. מיהו כ"ז הוא למ"ד דיוצא בשו"ע א"צ גט שחרור אבל אם היינו אומרים דצריך גט שחרור א"כ תו תליא בהאיבעי' אי מעוכב גט שחרור יש לו קנס להאדון כי נגחו שור דאי אמרינן יש לו קנס להאדון א"כ עדיין עבד הוא וא"כ אפילו כי הי' ממש. בזא"ז ג"כ פטור לגמרי מתשלומין ואפילו תפיסה לא מהני בזא"ז ומכ"ש בבת אחת אלא אי אמרינן דמעוכב גט שחרור אין לו קנס להאדון וא"כ בסימא שתי עיניו בזא"ז דיוצא לחירות בראשונה ומשלם לו בעד השניה בזה אמרינן דסימא שתי עיניו בבת אחת דקאמר בתוספתא ובירושלמי דפטור מתשלומין מ"מ נוכל לומר דתפיסה מהני אם יתפוס העבד

ומעתה י"ל לדידן דפסקינן דיוצא בשו"ע צריך גט שחרור ומספקא לן אי מעוכב גט שחרור יש לו קנס לאדון וא"כ בהפיל שינו ואח"כ סימא את עינו הוה ספק אי צריך לשלם לו דמי עינו ופסקינן להלכה דלא אמרינן להאדון זיל שלים ורק אי תפס העבד מהני תפיסה וכמ"ש הרמב"ם (בפ"ד מהל' חובל) א"כ יש לומר בסימא שתי עיניו כאחת או בהפיל שני שיניו כאחד דלא מהני תפיסה ג"כ והטעם בזה הואיל דהוה תו ספק ספיקא לסיוע להאדון דילמא סימא שניהם בב"א דא"צ לשלם כלום להעבד ואפילו את"ל שהי' בזא"ז וחד קדים לחברי' דילמא פסקינן להלכה דמעוכב גט שחרור יש לו קנס להאדון וא"כ א"צ לשלם להעבד דמי עינו כלל כי הפיל שינו וסימא עינו אח"כ והיכא דהוה ספק ספיקא לסיוע להמוחזק י"ל דלא מהני תו תפיסה וי"ל בזה

ומעתה לפי"ז מובן מה שהשמיט הרמב"ם להאי דינא דהתוספתא והירושלמי בסימא שתי עיניו כאחד דהא אף דפוסק הרמב"ם בזא"ז ג"כ לא אמרינן לי' זיל שלים מ"מ תפיסה מהני וא"כ הו"ל לאשמעינן דבסימא שתי עיניו כאחת היאך הדין דלא נטעה לומר ג"כ דמהני תפיסה אבל לפי האמור י"ל דהואיל דעיקר הדין בסימא עינו ואח"כ שינו ג"כ לא אמרינן לי' זיל שלים ורק דמהני תפיסה וא"כ בסימא שתי עיניו כאחת גם תפיסה לא מהני הואיל דהוה ס"ס לפטור וכמש"ל והמגדל עוז והב"ח כתבו בדעת הרמב"ם דבסימא עינו והפיל שינו כאחת צריך לשלם הבאתים לעיל שם ולפי האמור בכה"ג בודאי דא"צ לשלם ואפילו תפיסה לא מהני כלל ודוק

(ב) וראיתי במקנה על קידושין (דף כ"ד ע"ב) הביא דברי היש"ש דבסימא עינו והפיל שינו בב"א נמי משלם לו דמי עינו. כיון שיוצא באחד מהן לחירות יע"ש. והנה בב"ק לא הביא היש"ש דין זה רק בקידושין (פ"ק סי' מ"ם) הביא דברי המגדל עוז שחילק כן לתרץ דברי הרמב"ם ותמה עליו היש"ש דהלא אדרבא מסתברא מאחר שכבר יצא באבר א' לחירות א"כ השני יעשה תשלומין ואפ"ה אינו משלם לו מאחר שנחסר גט שחרור כ"ש קודם שנגמר דינו לחירות שהאבר השני לא יגרום שום תשלומין והאריך שם בדברי הכ"מ ובסוף כ' וז"ל והעיקר נראה בעיני דבהל' עבדים דברייתא שבפ' השולח שמעינן מינה אע"פ שהכה שניהם אפילו כאחת לא יכול לומר יצא בעין ומשלם שינו אלא יוצא בשינו ומשלם לו דמי עין אם לא שסימא כבר את עינו ונ"מ לאי תפס ובהל' חובל ומזיק כתב גוף הדין לענין תשלומין ושם כתב דאינו נותן לו דמי עינו אם לא שתפס עכ"ל היש"ש ודבריו צריכין ביאור במ"ש דהש"ס בגיטין דקתני הפיל שינו וסימא עינו שמעינן מינה אעפ"י שהכה שניהם אפילו כאחת לא יכול לומר יצא בעין ומשלם שינו אלא יצא בשינו ומשלם עינו כו' ונ"מ לאי תפס וזה אינו מובן כלל דהא המעיין בסוגי' בגיטין (שם) דרצה הש"ס ליפשוט דמעוכב גט שחרור אין לו קנס לאדון מהאי ברייתא דהפיל את שינו כו' ע"כ דהש"ס מפרש דהברייתא לא איירי לענין תפיסה רק לענין תשלומין שהב"ד פוסקין שישלם דמי עינו וגם מהא דדחי הש"ס דברייתא אתיא כמ"ד יוצא בשו"ע א"צ גט שחרור ובעיי' לא תיפשוט ע"כ דברייתא איירי לענין תשלומין ולא לענין תפיסה. אולם בגוף הדבר מלבד דלא שמעינן כלל מסוגית הש"ס דגיטין (שם) דברייתא מיירי שהפיל שינו וסימא עינו בב"א אלא אף אם נדחוק דכוונתו ז"ל הוא לפרש כן בדברי הרמב"ם ז"ל (דפ"ה מהל' עבדים) ומ"ש דברייתא (שבפ' השולח) שמעינן מינה הוא טעות הדפוס וחסר איזה תיבות מ"מ בגוף הדבר שכתב מלבד שכבר הבאתי לעיל דברי התוספתא והירושלמי דמבואר ההיפוך מ"מ אמאי ישלם לו עוד דמי עינו ודנימא דיצא לחירות מכח שינו ודמי עינו משלם לו נימא איפכא שיוצא לחירות בעינו ודי שמשלם לו דמי שינו והרבה י"ל בזה. אם לא שנימא דהואיל דעיקר הוא לענין שיהני התפיסה אם יתפוס העבד וא"כ תו מהני התפיסה גם על דמי עינו מיהו כ"ז לענין אם נימא דמהני תפיסה בכה"ג גם לדידן ולא ביאר היש"ש הטעם שמהני תפיסה ולפמש"ל הסברא מובן שפיר למה מהני תפיסה אבל עכ"פ מצאתי לי רב תנא דמסייע דאם סימא עינו והפיל שינו בב"א מהני תפיסה אם יתפוס העבד אבל היש"ש כתב כן בשיטת הרמב"ם ולא הביא כלל הירושלמי והתוספתא דכ' דיוצא לחירות בשניהם ולע"ד הפי' בתוספתא ובירושלמי הוא דוקא לענין תשלומין אינו משלם אבל תפיסה מהני וכסברת היש"ש אולם זה דוקא אם נימא דיוצא בשו"ע א"צ גט שחרור אבל אם נימא דצריך גט שחרור נוכל לומר דלא מהני תפיסה ג"כ ואפילו לדידן דהוה איבעי' דלא איפשטא ואמרינן דבסימא עינו ואח"כ הפיל שינו מהני תפיסה מ"מ היכא דהי' בב"א לא מהני תפיסה הואיל דהוה ס"ס להיפוך וכמש"ל ודוק

שוב ראיתי במקנה הביא דברי המכילתא בפ' משפטים בפ' וכי יכה הפיל שתי שיניו כאחת סימא ב' עיניו כאחת ה"ז יוצא לחירות ואינו נוטל כלום ת"ל עין תחת עין זא"ז יוצא על הראשונה ונוטל נזקו על השני' ת"ל תחת עינו כו' ומבואר דבב"א א"צ לשלם אך אינו מובן דהיאך נפקא מקרא דעין תחת עין דכתיב גבי בן חורין ובספר זה ינחמנו כ' דלא גרס לי' והמקנה כ' שם ליישב הדברים יעו"ש. והנה ראיתי בילקוט פ' משפטים (סי' של"ט) הביא המכילתא הנ"ל ולעד"נ הפי' הוא הואיל דכתיב עין תחת עין והיינו תשלומין דמי עין וזה נאמר דוקא בבן חורין שבשעה שהתחיל לסמא את עינו כבר הוא בן חורין אבל בסימא שתי עיניו כאחת הלא עדיין לאו בן חורין הוא ופטור מלשלם וקאמר עוד בזא"ז יוצא על הראשונה ונוטל נזקי שני' ת"ל תחת עינו תחת שינו והיינו כסברת אביי בב"ק (ע"ד) דלא נימא דיפוק בעינו ושינו כנלע"ד קצת לפרש דברי המכילתא ומכילתא זו הוא כהתוספתא והירושלמי הנ"ל שהבאתי. שוב ראיתי בזית רענן על הילקוט כ' נ"ל להגיה איפכא ת"ל תחת עינו תחת שינו פי' אפילו הכהו עינו ושינו אפ"ה אינו משלם אלא יוצא לחירות וה"ה כשסימא ב' עיניו ובסיפא גרסינן ת"ל עין תחת עין אחת וה"ה שן אחד עכ"ל ועדיין אינו מיושב כ"כ הסיפא וי"ל בזה

(ג) והנה ראיתי עוד שם במקנה כ' לתרץ דברי הרמב"ם (בפ"ה מהל' עבדים) מה שהקשה הראב"ד בהשגות וכמבואר לעיל וכ' לתרץ דאפילו למ"ד צריך גט שחרור מ"מ כשהגיע השטר שחרור לידו הרי הוא בן חורין למפרע וסוגית הש"ס בגיטין (שם מ"ב) דבעי למיפשט מברייתא דהפיל שינו וסימא עינו הוה מצי הש"ס לתרץ כן דמיירי שהגיע השטר שחרור לידו ובזה מתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל. הנה עמי היתה ושלחתי' כי מפורש יוצא מדברי הרשב"א להיפוך כאשר ביארתי לעיל [אק"ז אק"א] וחידוש שלא הביא דברי הרשב"א בגיטין שם ודברי הרשב"א ושמ"ק לקמן בב"ק (דף ע"ד ע"ב) בההוא דמצאו ר"ג לר"י

עוד כתב המקנה שם במ"ש היש"ש בדברי הרמב"ם ז"ל דאם הפיל שינו ועינו בב"א דיוצא בשן ומשלם לו דמי עין שהם מרובים יותר ולכאורה קשה הא דאמרה התורה בהמית את העבד אם יום או יומים יעמוד וגו' ואמאי לא נימא דבאבר אחד