אמרי הצבי ב קנד

הראב"ד דגם בממון חולק עליו וס"ל דגם בממון אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה ועיין בכ"מ שם והדברים עתיקין ועיין במלמ"ל (בפכ"א מהל' עדות ה"ד) ועיין מ"ש לעיל על (דף ד' ע"ב) [אי"ד אק"ג] בזה

(ג) והנה לפמש"ל על (דף ע"ג ע"ב) [אק"ז אק"ה] בסוגיין דיש קצת סברא לומר דהא דכתב הרמב"ם (בפ"ב מהל' גניבה) דהב"ד גומרין הדין על ספק קנס לענין זה שאם יתפוס יהני התפיסה כגון גבי גנב וקטע ממנה אבר ומכרה דוקא התם הואיל דאיכא דבר ברור מה שהב"ד צריכין לפסוק הדין עכ"פ לענין הקרן שישלם ואגב זה הב"ד גומרין הדין ג"כ לענין הספק דו"ה שהוא קנס שאם יתפוס יהני התפיסה אבל היכא דהוא רק ספק קנס ואין עוד שום דבר אצלו אשר יהי' דבר ברור שיצטרכו הב"ד לפסוק הדין שישלם בודאי כגון מעוכב גט שחרור שנגחו שור דליכא רק ספק קנס בלבד אם מחויב לשלם להאדון שלשים שקל בכה"ג אין הב"ד גומרין הדין כלל ומש"ה לא הביא הרמב"ם כלל בזה דמהני תפיסה משום דלא גמרו הב"ד הדין כלל. וא"כ לפי"ז י"ל דבתו"ת המכחישים זא"ז הללו אומרים לוה והללו אומרים לא לוה אין הב"ד גומרין הדין כלל לענין תפיסה בלבד ואם הכת הראשונה אומרים שינו והדר עינו והכת שניה אומרת עינו והדר שינו ובאו השניה קודם גמ"ד ופסקינן להדין כהכת שניה אפשר דבכה"ג שפיר אומרים להו שאם יתפוס יהני התפיסה הואיל דהב"ד צריכין לפסוק הדין שיוצא לחירות אמרינן ג"כ שאם יתפוס מהני התפיסה ומכ"ש אם באו הכת שני' לאחר גמ"ד דפשיטא דנהי דהב"ד אומרים להו אח"כ שא"צ לשלם רק דמי שינו מ"מ כבר הי' חל הגמ"ד לשלם דמי עינו ונשאר הדבר שאם יתפוס יהני התפיסה אלא אם באו הכת הראשונה והעידו עינו והדר שינו וגמרו הב"ד הדין עפ"י עדותן לשלם דמי שן ואח"כ באו הכת שני' והעידו שהי' שינו ואח"כ עינו דבכה"ג אין הב"ד גומרין כלל הדין כיון שעתה אין צריכין לדון רק על תשלומי דמי עין בלבד שהרי כבר יצא לחירות עפ"י עדות הכת הראשונה בכה"ג אפשר דאין הב"ד נזקקין כלל לפסוק הדין שיהני התפיסה שיתפוס העבד דמי עינו כיון דהוא רק לענין תפיסה בלבד בכה"ג אין הב"ד גומרין הדין בזה והרבה י"ל עוד בזה

ובזה יש לדון ע"ד הקצוה"ח במ"ש בראשונה דמתבאר מתוך הסוגיא הנ"ל דהיכא דבאו עדים ואמרו עינו והדר שינו ובאו עדים אחרים והכחישום ואמרו שינו והדר עינו דאם הוזמו הראשונים משלמין דמי עין לעבד אפילו לאביי הואיל דדינא כוותייהו פסקינן דיש בכלל מאתים מנה ואם הוזמו האחרונים ודאי פטורין לכ"ע אפילו לרבא ג"כ הואיל דלא הפסידו כלל בעדותן דהא אנן לא גמרינן הדין על פיהם רק עפ"י הראשונים המעידים בפחות והקשה לשיטת הרמב"ם דעדים משלמים כאשר זמם אפילו ע"י תפיסה א"כ האחרונים נמי גרמו הפסד כו'. והנה לכאורה אינו מבואר כלל מהסוגי' דלא שייכא הזמה כלל בהאחרונים בכה"ג כנראה למעיין היטב בהסוגיא. אולם ב"ג הרב החריף ר' רפאל זאב נ"י אמר בזה דנוכל לומר דכוונת הקצוה"ח הוא מדמוקי הש"ס דרבא דייק מסיפא דברייתא דקתני מעידין באיש פלוני שהפיל שן עבדו וסימא את עינו כו' ונמצאו זוממין משלמין דמי עין לרב דמוקי הש"ס דבבא זו מיירי שהם העדים הראשונים האומרים שינו והדר עינו ואח"כ באו כת שני' ואמרו עינו והדר שינו ובאו כת שלישית והזימו להכת ראשונה והנה בבא דרישא דקתני בברייתא מעידנו שסימא את עינו והפיל שינו מוקי רבא שהם הכת שניה וכבר באו לפניהם כת ראשונה שהעידו שהי' שינו והדר עינו ובסיפא מוקי לה רבא דהא דקתני שהעידו שינו והדר עינו הם הכת הראשונה ואח"כ באו כת שניה ואפכינהו וכת שלישית הזימו להכת הראשונה ואמאי לא מוקי רבא להסיפא ג"כ כמו דמוקי להרישא ושכת זו הנזכרת בהברייתא שהעידו שינו והדר עינו הם הכת שניה ושכבר באו כת ראשונה לפניהם שהעידו על עינו והדר שינו והכת שלישית הזימו להכת שניה המוזכרים בהברייתא שהעידו שינו והדר עינו ומדלא מוקי רבא כן ש"מ דאם הכת הראשונה העידו עינו והדר שינו והכת שניה העידו שינו והדר עינו לא שייכא הזמה להכת שניה כיון דלא הועילו כלום בעדותן וע"ז מקשי הקצה"ח לשיטת הרמב"ם אכתי שייכא הזמה ולכאורה שפיר אמר בזה אף כי יש לפלפל בזה

אולם לפי מה שביארתי לעיל ל"ק כלל דאם הכת הראשונה העידו על עינו והדר שינו וכבר גמרו הב"ד הדין עפ"י עדותן ואח"כ באו הכת שניה והעידו שינו והדר עינו אין הב"ד גומרין הדין כלל עפ"י עדותן אפילו לענין תפיסה הואיל דהעבד כבר יצא לחירות בעדותן של הכת הראשונה ועכשיו באים העדים רק להוסיף דמי עין וכבר איכא כת הראשונה המעידה להיפוך ותו אין הב"ד גומרין הדין כלל ותו לא שייכא הזמה הואיל דלא הי' גמ"ד כלל ע"ז וסוגיין מיירי שכבר נגמר הדין עפ"י הכת הראשונה. ואין לדחוק ולומר דהסוגי' מיירי שבאו הכת שניה אחר גמ"ד של הראשונה חדא דהא לפי מה דמוקי הש"ס בדאפכינהו ואזמינהו מיירי ע"כ שכבר גמרו הדין עפ"י הכת הראשונה ומסתמא גם רבא מודה דמיירי שכבר נגמר הדין עפ"י הכת הראשונה דהא לא פליגי רבא ואביי בפי' הברייתא בזה אי מיירי שכבר נגמר הדין עפ"י כת הראשונה או לא נגמר הדין עדיין. ועוד י"ל בזה ע"ד פלפול קצת דאם לא נגמר הדין עפ"י כת הראשונה א"כ על גוף העבד הוי תו עדות שאאי"ל דהא שניהם מודים דהעבד יצא לחירות ואינו ידוע עפ"י איזה כת גומרין הדין. אולם לאחר העיון הא ליתא דבכה"ג מיקרי שפיר עדות שאי"ל והרבה י"ל בזה וכבר האריכו האחרונים ז"ל ואין רצוני להאריך כאן בזה

מיהו ראיתי אח"כ בנוב"י מהדו"ק חאהע"ז (סי' מ"ו) באמצע התשובה בד"ה וכבר עלה בדעתי וז"ל והנה אני תמה ע"ד רב בירושלמי דרב מודה בכת אחת ופליג בב' כיתות ומה הפרש בין זל"ז ואי משום דבכת אחת לא נשאר רק ע"א ובב' כיתות נשאר כת שלם שאינה משקרת ואנו דנין עפ"י הכת האחת ההיא יהי' איזה מהם שיהי' סגי בכת ההיא לחוד ואני תמה ומה בכך דסגי בכת אחת מ"מ אין אנו יודעין עפ"י איזה מהכת שאנו דנין והנה אין עדים זוממין נהרגין ולא משלמין עד שיגמר הדין על פיהם ואף שהעדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו נהרגין דהכחשה תחילת הזמה היא וכדאמרינן במס' ב"ק (דף ע"ג ע"ב) ומ"מ היינו בנגמר הדין עפ"י ואח"כ הוכחשו וכן פי' רש"י שם בהדיא אבל אם הוכחשו קודם שנגמר הדין אף שנגמר הדין עפ"י עדים אחרים אם הוזמו הראשונים אח"כ אין משלמין ולא נהרגין שהרי לא עפ"י נגמר הדין וז"פ וא"צ לראיות עכ"ל הנוב"י בזה והרי שגם הנוב"י הוכיח כן מכח קושיא זו דהסוגי' דב"ק הנ"ל מיירי שכבר נגמר הדין עפ"י עדים הראשונים קודם שבאו הכת שניה והכחישום דאל"כ אין הב"ד גומרין הדין מכח דהוה תו עדות שאאי"ל וכמש"ל ודוק. והרבה י"ל בדברי הנוב"י וראיתי שכבר האריכו בזה המחברים ואכ"מ להאריך בזה

(ד) אבל הקושיא שניה שהקשה הקצה"ח היא קושי' עצומה ונפלאה שהקשה וכן היכא דאתו עדים ואמרו שנו והדר עינו והדר באו עדים והכחישום ואמרו עין והדר שן והוזמו הראשונים איתא שם לאביי דאמר הכחשה לאו תחילת הזמה דפטורין כיון דכבר הוכחשו ואמאי הא אכתי עדותן קיימת לענין תפיסה אם יתפוס העבד דמי עינו דבתרי ותרי מהני תפיסה ובקל יכול לתפוס והניח בצ"ע וקושי' זו קשה אפילו אם כבר נגמר הדין מעיקרא עפ"י עידי קמאי שהעידו על שינו והדר עינו מ"מ אם אתו אח"כ כת שניה והעידו שהי' עינו והדר שינו מ"מ הב"ד פוסקין הדין דא"צ עתה לשלם רק דמי שינו ועל היותר מכדי שינו עד דמי עינו מהני תפיסה וא"כ לשיטת הרמב"ם לא בטלה עדותן על דמי עינו והי' מהני תפיסה וא"כ אכתי שייכא הזמה בזה לשיטת הרמב"ם הנ"ל והכא לא שייך התירוץ שתרצתי לעיל. והנלע"ד בזה דהנה לכאורה י"ל דאביי ורבא פליגי בעדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו דרבא סובר הכחשה תחילת הזמה היא ואביי סובר לאו תחילת הזמה באיזה סברא פליגי ונלע"ד דפליגי בהאי סברא שכתבתי לעיל אם גמרו ב"ד הפסק עפ"י כת הראשונה וחייבו להאדון לשלם דמי עינו או שהעידו העדים שפלוני הרג הנפש וחייבוהו ב"ד מיתה ואחר הגמ"ד באו הכת האחרת והכחישו להכת הראשונה ואמרו לא הרג או שהעידו שהי' עינו והדר שינו דאביי סובר דבטלה לה לגמרי הגמ"ד שגמרו הב"ד בראשונה עפ"י הכת הראשונה קודם שבאו הכת שנים והטעם דהואיל דאי הי אתו הכת שניה קודם הגמ"ד לא היו הב"ד גומרין הדין עפ"י עדותן