אמרי הצבי ב קנב

לשלם כלום שלא היינו מפסידין אותו כלום שהוא עבד הוא שאין לו עדים על חירותו ואעפ"י שהן מוכחשין ויצא לחירות עפ"י הראשונים או עפ"י הרב שמודה שעמד בדין מ"מ אינן משלמין כלום שעדיין אפשר שלא היו שם הראשונים כמה שהם אומרים ואגב שיטפי' לא עיין יפה עכ"ל הרמב"ן. ולעד"נ להסביר דברי הבעה"מ ז"ל דס"ל דנהי דאם העידו כת האמצעים בב"א גם ההפיכה ועל ההזמה ואח"כ הוזמו על ההפיכה ואם היו הוזמו על על ההזמה הי' חל ההזמה על שניהם על ההפיכה ועל ההזמה ואע"ג דלא הוזמו על שניהם כאחד רק בזא"ז מ"מ כי לא הוזמו רק על ההפיכה בלבד ולא הוזמו על ההזמה כלל מ"מ איבטל לה עדותן מה שהיו מזימין להכת הראשונה והטעם שהרי הוה כאילו אכלו חלב או חללו שבת באותו רגע שהעידו על ההפיכה והוי פסולי עדות ולא מהימני תו כלל בעדותן מה שהיו מזימין להכת הראשונה ונהי דאם היו באים עדים והיו מזימין אותן על ההזמה היינו אומרים דחל הזמתן של כת שלישית על ההזמה שהיו מזימין הכת האמצעית להכת הראשונה הואיל דהי' עדותן על ההפיכה ועל ההזמה בתוכ"ד מ"מ אם לא הוזמו על ההזמה אמרינן דאינן נאמנין כלל על ההזמה שהיו מזימים הם להכת הראשונה רק דהוי פסולי עדות לגמרי הואיל דאמרינן למפרע הוא נפסל וא"כ איפסלי לה משעת העדות שהעידו על ההפיכה וז"נ לע"ד בסברת הבעה"מ ז"ל. ואולי אפשר לומר בזה דזה הוא כוונת הבעה"מ מ"ש בראשונה ואביי לטעמי' דאמר למפרע הוא נפסל שתמה הרמב"ן דלמה הוצרך לומר למפרע נפסל אפילו אם היינו אומרים מכאן ולהבא נפסל ג"כ לא שייך הזמה הואיל דהכחשה לאו תחילת הזמה היא והבאתיו לעיל אבל לפי האמור נוכל לומר דהבעה"מ שכתב לעיל דאביי לטעמי' דאמר למפרע נפסל עיקר כוונתו בזה על מ"ש אח"כ ואם העידו בב"א על ההפיכה ועל הזמה כו' דכאן צרכינן לומר דוקא מכח מה דאמרינן למפרע נפסל וא"כ בטלה לה עדותן על ההזמה וצריכין לשלם להעבד דמי עינו הואיל דאיתזמו להו על ההפיכה ואינן יכולין לפטור את עצמן במה שלא הוזמו על ההזמה לומר אמת העדנו כו' משום דכבר נעשו פסולי עדות למפרע משעת עדותן על ההפיכה ודוק בזה. מיהו הרמב"ן ז"ל סובר דהואיל דלא הוזמו על ההזמה ויוכלו העדים לומר אמת העדנו שהעדים הראשונים היו עמנו ונהי דאין הב"ד מאמינים להם בזה מ"מ לא נוכל להוציא ממון מהם שיוכלו לומר לא חסרנו כלום להעבד כי אף שאנחנו העדנו בשקר מ"מ גם העדים הראשונים העידו בשקר וא"כ עדיין עבד הוא ועיין לעיל (על דף ד' ע"ב) על תוד"ה ועדים זוממין [אי"ד אק"א] כתבתי כעין זה בסברת התוס' ודוק

והנה כשעיינתי עוד בזה ראיתי כי שיטת רש"י הוא כסברת הבעה"מ במה שפירש"י לעיל (בדף ע"ג ע"א בסוף העמוד) בד"ה איתזמו להו נמי אגניבה האי איתזמו לאו הזמה דוקא לשלם ממון אלא איפסלו להו אגניבה משום פסול עדות עכ"ל והוא כסברא זו שכתבתי בכוונת הבעה"מ. והמהרש"א נתקשה בדברי רש"י שם דמשמע מפירושו דבההיא שעתא פסולין היו כיון דלמפרע הוא נפסל ותימה לומר כן דהא מסיק לעיל והילכתא שהעידו בב"א והוזמו דאפילו אם הוזמו על הגניבה לא אמרינן למפרע הוא נפסל משעת עדות הגניבה ופסולין היו בשעת עדות טביחה כיון דתוכ"ד הוה ומכ"ש הכא דהוזמו על הטביחה דלא נאמר דלמפרע הוא נפסל ובשעת עדות גניבה פסולין היו אלא דלכך נפסלו נמי אגניבה דהו"ל כמו עדות מוכחשת כיון דהוזמו על הטביחה הוי מוכחשין על הגניבה ובטלה כל העדות דתוכ"ד כד"ד וכן מוכיחין דברי התוס' בזה עכ"ל והפ"י (שם) כ' לתרץ דברי רש"י ז"ל וז"ל ולעד"נ שדברי רש"י נכונים דאע"ג דאמרינן דבתוכ"ד לא שייך לומר למפרע אפסלו היינו לענין זה דלא תימא דלא שייך בהו תו תורת הזמה כו' אבל לענין גוף העדות שהעידו תוכ"ד שפיר הוו בני הגדה באותה שעה שהרי היו יכולים לחזור עדיין מעדותן הראשונה וא"כ שייך בהו שפיר תורת הזמה אבל לענין גוף העדות שהעידו תוכ"ד ודאי בטל מעיקרא מחמת פסול עדות כיון שהוזמו לבסוף ואם הועיל הזמה למפרע לגבי עדות אחרת מכ"ש לאותה עדות עצמה שהעידו בפסול גמור בשקר ותוכ"ד כד"ד ועיין עוד בפ"י שהוכיח כפירש"י ולא כפי' המהרש"א והרי מבואר בהדי' בפ"י שכ' בסברת רש"י כמו שכתבתי בסברת הבעה"מ ונהניתי שכוונתי בעזה"י בסברא כן. ועיין בפ"י בסוגיין על תוד"ה א"ל אביי באה"ד מ"ש שם בפי' דברי התוס' ומסיק שם דהא דקאמרינן אפכינהו ואזמינהו דמציעאי לקמאי איירי שהיה תוכ"ד וא"כ כתבו שפיר דהמ"ל שישלמו דמי עין לקמאי זת"ד יעוש"ה והוא כעין מש"ל והרבה י"ל בדבריו וחידוש שלא הביא כלל דברי הבעה"מ והרמב"ן הנ"ל

והנה לשיטת הרמב"ן ז"ל החולק על הבעה"מ ז"ל וסובר דאה הכת האמצעית העידו על ההפיכה ועל הזמה כאחד ואח"כ הוזמו הכת האמצעית רק על ההפיכה ולא הוזמו על ההזמה יכולין העדים הכת האמצעית לפטור את עצמן מתשלומי דמי עין לעבד כו' וכמו שהבאתי לעיל דבריו וא"כ לשיטתו נצטרך לומר דמיירי הברייתא רק בשהעידו הכת האמצעית בזא"ז תחילה העידו על ההפיכה שהי' עינו ואח"כ שינו ולאח"ז העידו על ההזמה שמזימין להכת הראשונה א"כ הרי הוכחשו הכת הראשונה ושוב לא חיילא הזמה על הכת הראשונה ולא היו צריכין הכת הראשונה לשלם כלל להאדון משום כאשר זמם כי אביי סובר דלא אמרינן הכחשה תחילת הזמה או כסברת הבעה"מ הואיל דלמפרע נפסל ומש"ה לא קתני כלל דהכת האמצעית יצטרכו לשלם להכת הראשונה דהא גם הכת הראשונה לא היו צריכים לשלם כלל להאדון הואיל דהוכחשו מעיקרא או משום דנפסלו הכת האמצעית משעת עדותן על ההפיכה ועדותן בהזמה שהיו מזימים להכת הראשונה הי' בפסול דלמפרע נפסלו. ונוכל לומר בזה לשיטת הרמב"ן ז"ל דהי' מפרש להסוגיא כפירושו של התורת חיים שמפרש שהכת הראשונה העידו שביום הראשון הפיל שינו והדר עינו והכת שניה הזימום ואמרו ביום פלוני עמנו הייתם אבל ביום אחר הי' עינו והדר שינו והכת שלישית הזימו להכת האמצעית על ההפיכה דהיינו על מה שהעידו האמצעית שביום ב' הי' עינו והדר שינו על עדות זה הזימו אותם הכת שלישית אבל על מה שהזימו הכת האמצעית להכת הראשונה ואמרו להם ביום א' עמנו הייתם על זה לא הזימו כלל הכת שלישית להכת האמצעית וגם העידו הכת שלישית שהיה שינו והדר עינו ובזה מיושב הכל כי הכת האמצעית אינם צריכים לשלם להכת הראשונה מה שהיו מחייבין אותם כאשר זמם כי לא הזימו אותם הכת שלישית על ההזמה ויוכלו האמצעים לומר אמת העדנו במה שהיינו מזימין להכת הראשונה ומה שצריכין האמצעים לשלם להעבד דמי עינו הוא משום עדותן של הכת השלישית שהעידו ג"כ שהיה שינו והדר עינו וכמ"ש התוס' כי מאחר שכבר נגמר הדין נתפרסם הדבר ולגרע כח העבד באו ולא יוכלו תו לטעון בתר דמפקי ליה לחירות דמי עין בעי שלומי ע"ש בתו"ח ובפירוש זה יתיישב כל הקושי' ונוכל לומר שכן הוא פירושו של הרמב"ן ז"ל בסוגיא

ולולא דמסתפינא הייתי אומר כי גם כוונת בעה"מ ז"ל כן ולא יקשה עליו קושית הרמב"ן ז"ל כי מ"ש הבעה"מ הלשון ואם העידו בב"א בהפיכה ובהזמה משכחת לה כגון דאיתזום אהפיכה ולא איתזום אהזמה וממילא אפסולי להו וקמא סהדותא בקמאין כו' הכוונה הוא ג"כ דהכת שלישית הזימו להאמצעית רק על ההפיכה ולא על ההזמה והכת שלישית העידו ג"כ על שינו והדר עינו וז"ש וקמא סהדותא בקמאין היינו שהשלישית העידו כמו שהעידו עידי קמאי ומכ"ש אם נימא דצ"ל כקמאין בודאי דנוכל לפרש כן דהעידו הכת שלישית כקמאין ובזה לא תיקשי כל הקושי' של הרמב"ן ז"ל ודוק היטב בזה

[קט] (א) דף ע"ד ע"א א"ל רב אחא ברי' דר"א לרב אשי דיוקא דרבא מהיכא אילימא מרישא רישא מי קא מתכחשי מציעאי כו' כל הסוגיא. והנה אם הכת הראשונה העידו שינו והדר עינו ואתו כת שניה ואפכינהו והעידו עינו והדר שינו ואכחשינהו לקמאי ובאו כת שלישית והזימו להכת הראשונה אם עבדינן בהו דין הזמה לכאורה תליא זה בפלוגתא דאביי ורבא דלרבא נעשין הכת הראשונה זוממין דסובר הכחשה תחילת הזמה ולאביי לא נעשין תו זוממין הואיל דכבר הוכחשו מתחילה מן הכת שניה. אולם יש סברא לומר דאי לא גמרו ב"ד הדין עפ"י כת הראשונה רק תיכף שבאו הכת הראשונה והעידו על שינו והדר עינו ובאו תיכף הכת שניה והכחישום ואמרו עינו והדר שינו א"כ לא גמרו כלל הב"ד כמו שהעידו הכת הראשונה