אמרי הצבי ב קנ

היוצא מזה אם דנימא להאי סברא שכתב הרשב"א לענין גמ"ד דכשגמרו הב"ד הדין שיוצא לחירות דיצא למפרע לחירות משעת הפלת שינו למ"ד דא"צ גט שחרור אם אמרינן ג"כ להאי סברא גם למ"ד צריך גט שחרור דנימא דכשמטי השחרור לידו חל השחרור מעיקרא ומשעת הפלת שינו יצא לחירות או לא תליא בפלוגתא דירושלמי הנ"ל דסתמא דירושלמי סובר דלא אמרינן כן ור' יוסי בר בון סובר דבשן ועין שפיר אמרינן כן דכשמטא השחרור לידו אח"כ אז נגמר החירות לגמרי למפרע משעת הפלת שינו

(ג) והנה לכאורה יש להוכיח דגמ' דילן כגיטין שם סובר כסתמא דירושלמי הנ"ל דלא אמרינן כשמטא להשחרור לידו יהא נגמר השחרור למפרע דאל"כ תיקשי דמה קא בעי הש"ס דילן בגיטין למיפשט דמעוכב גט שחרור אין לו קנס מברייתא דקתני הפיל שינו וסימא את עינו יוצא לחירות בשינו ונותן לו דמי עינו וא"א מעוכב גט שחרור יש לו קנס וקנסא לרבו השתא חבלי ביה אחריני יהבי לי' לרבו חביל ביה רבו גופי' יהיב ליה לדידי' הא נוכל לומר שאני התם שהעבד קיים והוא נותן לו הגט שחרור וא"כ יצא לחירות למפרע משעה שהפיל שינו ומש"ה משלם לו דמי עינו דהא כי מטי אח"כ השטר שחרור לידי' דהעבד א"כ הרי נעשה ב"ח למפרע משעת הפלת שינו ומש"ה משלם לו דמי עינו אבל כי נגחו שור להעבד ומת העבד דלא יהיב ליה כלל תו השטר שחרור ולא יצא לחירות למפרע ומש"ה שפיר קא מיבעי' ליה להש"ס אי קנסא לרבו או לא וע"כ צ"ל דסוגית הש"ס דילן סובר ג"כ כסתמא דהירושלמי הנ"ל דלא אמרינן דיצא לחירות למפרע כשמטא אח"כ הגט שחרור לידו ורק דאם נימא דצריך גט שחרור לא הוה משוחרר רק בשעה שבא השטר לידו ומש"ה בניו עבדים וכסתמא דהירושלמי הנ"ל

אולם שבתי וראיתי דיש לדחות ולומר דסוגית הש"ס דילן סובר שפיר כר"י בר בון דביוצא בשו"ע בניו ב"ח הואיל דשיחררתו התורה והיינו דסובר דכשמטי השטר שחרור לידו נגמר השחרור למפרע משעת הפלת השן ואפ"ה שפיר קא בעי הש"ס דילן למיפשט דמעוכב גט שחרור אין לו קנס מברייתא דהפיל את שינו הנ"ל ובהקדם יבואר קצת טעם הדבר דאמרינן דכשמטא השחרור לידו נגמר למפרע דנוכל לומר הטעם הואיל דמחויב לשחררו והתוס' בחגיגה שכתבו דהואיל דמחויב לשחררו הוה כאילו כבר שחררו ומש"ה חייב בראי' הואיל דעומד לשחררו וכבר הוקשו השעה"מ והפ"י ע"ד מסוגיא דגיטין הבאתים לעיל. אולם י"ל בזה דהטעם הוא הואיל דמחויב לשחררו ולבסוף כשיהיב לי' השטר שחרור ליד העבד אמרינן דאגלאי מילתא למפרע אבל כשלא יהיב ליה אח"כ השחרור לידי' לא נעשה ב"ח למפרע ורציתי לומר בזה דנהי כשנותן לו השטר שחרור אמרינן דנגמר השחרור למפרע משעת הפלת שינו והטעם הואיל דמחויב לשחררו זה דוקא כי לא סימא את עינו אח"כ ג"כ רק דאיכא הפלת שינו לבד בזה אמרינן הואיל דנותן לו השטר שחרור על הפלת שינו והרי מחויב הי' ליתן לו השטר שחרור ובשעה שהפיל שינו הי' עליו החיוב כן אמרינן תו דכשנותן לו אח"כ השטר שחרור הוה כאילו נתן לו אז תיכף השטר לידו בשעה שהפיל שינו ונגמר אז החירות לגמרי אבל כי סימא את עינו אח"כ והרי כשנותן לו השטר שחרור מנ"ל שהוא על הפלת שינו דילמא הוא על סמיות העין ואמרינן דנגמר הדבר למפרע דהי' משוחרר בשעה שסימא את עינו ונהי דאפילו אם נימא דכשנותן לו השחרור בסתמא דהי' על הפלת השן מ"מ כשיאמר לו בפירוש שהוא על העין נותן לו זה השטר שחרור בזה יש לעיין טובא אם לא יוכל האדון לפטור א"ע מתשלומין כי יוכל לומר שנותן לו השטר שחרור על העין שסימא לו ולא ראיתי בשום מקום כי יהי' צריך לפרש בשחרור שמשחררו על מה הוא משחררו אם על השן אם על העין אולם לע"ד יש לומר סברא זו דכשאומר שעל העין הוא משחררו ליכא כלל חיובא על האדם לשלם וי"ל טובא בזה

והנה לפי האמור נוכל לומר שפיר דהש"ס דילן בגיטין נמי סובר שפיר כר"י בר בון בירושלמי דיוצא בשו"ע בניו ב"ח והיינו דכי מטי השטר שחרור לידו דהעבד אמרינן דנעשה ב"ח למפרע משעת הפלת שינו ורק דהואיל דסימא את עינו אח"כ וא"כ בידו של האדון שיתן לו השטר שחרור על מה שסימא את עינו ואמרינן דנגמר החירות למפרע משעה שסימא את עינו ולא יהי' צריך לשלם לו כלל דמי עינו וברייתא קתני דיוצא לחירות בשינו ונותן לו דמי עינו וע"כ דאמרינן דאפילו בכה"ג ג"כ משלם לו דמי עינו ומשום דאפילו שנותן לו השחרור על העין משום דאמרינן דבאמת יצא לחירות תיכף משעת הפלת השן ומה שנותן לו השחרור הוא חיובא ולא תלי כלל היציאה לחירות בזה ומש"ה משלם לו דמי עינו וא"א דמעוכב גט שחרור יש לו קנס וקנסא לרבו השתא חביל ביה כו' ומדחי הש"ס דברייתא אתיא כמ"ד יוצא בשו"ע א"צ גט שחרור כלל אבל היכא דצריך גט שחרור שפיר איבעי' לן אי מעוכב גט שחרור יש לו קנס וקמה לה באיבעי' דלא איפשטא. ולפי האמור יש חילוק בין אם נותן לו השחרור עבור העין אז אמרינן דהוה איבעי' דלא איפשטא אם צריך לשלם לו דמי העין אבל אם נותן לו השחרור בסתמא ומכ"ש כי מפרש ליה שנותן לו השחרור על השן בכה"ג משלם לו דמי עינו שסימא לו והיינו אם נימא דס"ל לסוגיא דידן כר"י בר בון בירושלמי דיוצא בשו"ע בניו ב"ח והיינו משום דאמרינן דנגמר השחרור למפרע וא"כ לדינא הוה היכא דמעוכב גט שחרור אם יש לו קנס הוה איבעי' דלא איפשטא ואם הפיל שינו ואח"כ סימא עינו ונותן לו סתמא השטר שחרור ומכ"ש כי פריש לי' בהדי' שנותן לו עבור שינו בכה"ג בודאי משלם לו דמי עינו ואם פירש שנותן לו השחרור על העין בכה"ג הוה איבעי' דלא איפשטא

ומעתה נוכל ליישב קצת דברי הרמב"ם ז"ל והיינו דהרמב"ם ג"כ פוסק כר"י ב"ב בירושלמי דיוצא בשו"ע בניו ב"ח והיינו דכי מטי אח"כ השחרור לידו נעשה ב"ח למפרע וכמש"ל ומ"ש (בפ"ד מהל' חובל) כל עבד שיצא לחירות ועדיין לא הגיע גט שחרור לידו אין לו קנס ואחרים שחבלו בו אינו יכול להוציאו מהם לעצמו שעדיין לא גמר שחרורו ולא האדון יכול להוציא מהם שהרי לא נשאר לו בו קנין כו' והיינו כי לא מטי כלל השטר שחרור לידו אח"כ הוה הדין כן. וכתב אח"כ לפיכך המפיל שן עבדו ואח"כ סימא עינו יוצא בשינו ואינו נותן לו דמי עינו ואם תפס אין מוציאין מידו עכ"ל וכוונתו הוא דיכול לפרש לו שנותן לו השחרור עבור העין וכמש"ל ומ"ש (בפ"ה מהל' עבדים ובפכ"א מהל' עדות) המפיל שן עבדו ואח"כ סימא את עינו משלם לו דמי עינו היינו כי נתן לו השחרור בסתמא ומכ"ש כי מפרש בהדי' שנותן לו השחרור עבור שינו בכה"ג נגמר החירות למפרע ומשלם לו שפיר דמי עינו ומרווח תי' זה יותר ממה שתי' הכ"מ (בפ"ה מהל' עבדים) בתי' הראשון דמיירי שכבר נתן לו השחרור קודם שסימא את עינו ודוק היטב בזה כי הוא דבר חדש ועדיין צ"ע דין זה. ולפי האמור נוכל להבין קצת מה שיש לתמוה מדוע השמיט רבינו דין זה של הירושלמי ביוצא בשו"ע אי בניו ב"ח או עבדים כי לא ראיתי עדיין מבואר דין זה ברמב"ם אבל לפי האמור י"ל דהרמב"ם סמך על הנ"ל ומוכח מינה דסובר בניו ב"ח. מיהו אכתי י"ל מדוע לא הביא דין זה דיוצא משום יאוש אי בניו עבדים וצע"ג בזה במה שלא הביאו כלל. ועוד י"ל בדרך אחר קצת אולם יען כי הכל הוא על קוטב זה קצרתי

(ד) והנה המגדל עוז (בפ"ה מהל' עבדים) תירץ לדברי הרמב"ם הנ"ל דיש חילוק בין אם כבר הי' הגמ"ד של הב"ד שיצא לחירות על הפלת שינו ואח"כ סימא את עינו שהי' כמעוכב גט שחרור בשעה שסימא את עינו ובכה"ג הוה איבעי' דלא איפשיטא ומש"ה פסק דאם תפס הוא דמהני תפיסה אבל בלא תפס לא מחייבינן לי' לשלם אבל (בפ"ה מהל' עבדים) מדבר שהפיל שינו בשעה אחת או בזא"ז והתחיל זה עד שלא נגמר דינו של זה וז"פ עכ"ל. והב"ח יו"ד (בסי' רס"ז) כתב ג"כ לסברא זו לתרץ וקלסי' לבעל מגדל עוז וכתב עליו שכאן כוון אל העיקר ועיין בטו"ז ביו"ד (שם סי' רס"ז סקי"ד) דחה דברי הב"ח והקשה עליו ובאמת קושייתו כבר רמז הב"ח בעצמו ומתרצה ועיין בנקה"כ שכ"כ והנה חידוש בעיני על המגדל עוז והב"ח שכתבו (דבפ"ה מהל' עבדים) שפסק דמשלם לו דמי עינו מיירי שהפיל שינו וסימא עינו בב"א הלא בירושלמי גיטין שהבאתי לעיל מבואר בהדי' דאם הפיל שתי שיניו כאחת או סימא שתי עיניו בב"א דאינו משלם לו כלל ומה לי הפיל שני שיניו כאחת או סימא שתי עיניו כאחת לבין הפיל שינו